Difference between revisions of "שבועות"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(מאכלי חלב)
(למהותו של יום: חג ארץ ישראל)
Line 19: Line 19:
  
 
בגמרא {{מקור|בבלי:פסחים סח, ב$פסחים סח:|כן}} מובאים דברי [[רבי אלעזר]] שכל ה[[תנאים]] מודים שבעצרת {{מקור|[- שבועות]}} צריך גם [[שמחת יום טוב|לשמוח במאכל ומשתה]] (דבר השנוי במחלוקת בשאר החגים), וזאת מחמת ש"יום שניתנה בו תורה הוא".
 
בגמרא {{מקור|בבלי:פסחים סח, ב$פסחים סח:|כן}} מובאים דברי [[רבי אלעזר]] שכל ה[[תנאים]] מודים שבעצרת {{מקור|[- שבועות]}} צריך גם [[שמחת יום טוב|לשמוח במאכל ומשתה]] (דבר השנוי במחלוקת בשאר החגים), וזאת מחמת ש"יום שניתנה בו תורה הוא".
 +
== חג הביכורים - חגה של ארץ ישראל ==
 +
חג השבועות נקרא בתורה גם בשם "יום הביכורים" (במדבר כח, כו ושמות לד, כב).
 +
 +
הטעם מבאר רש<nowiki>''</nowiki>י: חג השבועות חל בזמן שבו התבואה מבשילה ונקצרת, ובו מביאים את קרבן שתי הלחם שהם מנחת חיטים '''הראשונה''' מהתבואה החדשה. זהו '''קרבן ציבורי''' להודות לה' על שהנחיל לנו את הארץ<ref>אברבנאל (שמות פרק לד): ובחג השבועות היו מביאים שתי הלחם שהוא קציר חטים להודות לה' שנתן להם ארץ חטה ושעורה.</ref>.  
 +
 +
בנוסף: זהו הזמן בו מתחילים להבשיל פירות הארץ, משום כך מחג השבועות ואילך מתחילים להביא את הביכורים (משנה ביכורים א', י), שהם '''קרבן יחיד''' הבא להודות לה' על שהנחיל לנו את הארץ.
 +
 +
אם כן, חג השבועות הוא חג הביכורים, '''חג ההודיה לה' על הארץ הטובה'''<ref>ראה מאמרו של ד"ר [https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shavuot/gruz.html גרוזמן מאיר]. ומאמרו של [https://drive.google.com/open?id=1o7GvWj9oxp80QwBvqzaSBvYGX1Q0YJZP הרב גולדווסר]</ref>.
 +
 +
==== שבועות – הודיה על שלמות הגאולה ====
 +
חג השבועות הוא גם זמן מתן תורתנו. שני '''השלבים הסופיים של תהליך הגאולה''' הם קבלת התורה והכניסה לארץ ישראל. בחג השבועות אנו חוגגים את שניהם יחד: גם את מתן התורה, וגם את ההודיה על הארץ הטובה. דווקא בחג כזה ראוי להביא לחם חמץ (לחמיו של קרבן שתי הלחם המובא בשבועות הם חמץ), כשם שבקרבן התודה מביאים לחם חמץ, המבטא את השמחה בטוב שה' השפיע עלינו ואת ההודיה על סוף תהליך הגאולה<ref>הרבנית רימון [https://drive.google.com/open?id=1seFivXKzQhDvqVryhNPdNfJCxN__l8Zt במאמר על קרבן תודה וקרבן שתי הלחם] - פרשת צו. </ref>.
  
 
== קרבנות היום ==
 
== קרבנות היום ==

Revision as of 13:59, 7 June 2019



ערך זה עוסק בחג השבועות. אם התכוונתם לפירושים אחרים, עיינו בערך שבועות (פירושונים).

חג השבועות הוא חג החל ביום החמישים מתחילת חג הפסח (היוצא בתאריך - ו' בסיון), ואחד משלושת הרגלים. ע"פ חז"ל, ביום זה ניתנה התורה, ולכן ננהגו מנהגים שונים ביום זה.

שמות החג

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

שמות רבים ישנם לחג זה: חג השבועות, חג הביכורים, עצרת, חג מתן תורה.

למהותו של יום

בתורה לא נכתב תאריך לחג השבועות כשאר החגים, אלא כתוב כי לאחר חג הפסח יש לספור ספירת העומר, וביום החמישים יש לחגוג את החג. בפועל, כאשר יש לנו לוח שנה קבוע, יום זה יחול תמיד בו' בסיוון, אולם, כאשר היו מקדשים את החודש על פי עדים, היה חג זה יכול להיחגג בה' או בז' בסיוון. על פי עובדה זו, כתבו הרבה מגדולי ישראל, בעיקר מהחסידות, שכתבו כי חג השבועות הוא מעין יום טוב שני של פסח, כמו ששמיני עצרת לסוכות, אף שבועות שנקרא עצרת לפסח (רמב"ן על פרשת המועדות, פרי צדיק לשבועות ועוד).

חג מתן תורה

ערך מורחב - זמן מתן תורתנו

חז"ל מציינים את חג השבועות כזמן מתן תורה (כפי שאומרים בתפילה: "חג השבועות הזה, זמן מתן תורתנו"); על אף שבתורה לא נזכר עניין זה כהסבר לחג השבועות, וכלל לא מבואר בפירוש בתורה התאריך המדויק של מתן תורה[2].

בגמרא (פסחים סח:) מובאים דברי רבי אלעזר שכל התנאים מודים שבעצרת [- שבועות] צריך גם לשמוח במאכל ומשתה (דבר השנוי במחלוקת בשאר החגים), וזאת מחמת ש"יום שניתנה בו תורה הוא".

חג הביכורים - חגה של ארץ ישראל

חג השבועות נקרא בתורה גם בשם "יום הביכורים" (במדבר כח, כו ושמות לד, כב).

הטעם מבאר רש''י: חג השבועות חל בזמן שבו התבואה מבשילה ונקצרת, ובו מביאים את קרבן שתי הלחם שהם מנחת חיטים הראשונה מהתבואה החדשה. זהו קרבן ציבורי להודות לה' על שהנחיל לנו את הארץ[3].  

בנוסף: זהו הזמן בו מתחילים להבשיל פירות הארץ, משום כך מחג השבועות ואילך מתחילים להביא את הביכורים (משנה ביכורים א', י), שהם קרבן יחיד הבא להודות לה' על שהנחיל לנו את הארץ.

אם כן, חג השבועות הוא חג הביכורים, חג ההודיה לה' על הארץ הטובה[4].

שבועות – הודיה על שלמות הגאולה

חג השבועות הוא גם זמן מתן תורתנו. שני השלבים הסופיים של תהליך הגאולה הם קבלת התורה והכניסה לארץ ישראל. בחג השבועות אנו חוגגים את שניהם יחד: גם את מתן התורה, וגם את ההודיה על הארץ הטובה. דווקא בחג כזה ראוי להביא לחם חמץ (לחמיו של קרבן שתי הלחם המובא בשבועות הם חמץ), כשם שבקרבן התודה מביאים לחם חמץ, המבטא את השמחה בטוב שה' השפיע עלינו ואת ההודיה על סוף תהליך הגאולה[5].

קרבנות היום

שתי הלחם

ערך מורחב - שתי הלחם

בזמן בית המקדש היו מקריבים בחג השבועות את קורבן שתי הלחם מהחיטה החדשה. בניגוד לשאר הקורבנות (מלבד קורבן תודה), מנחת שתי הלחם היתה עשויה מחמץ. דבר זה מהווה את סיום התהליך שהחל לאחר חג הפסח בו הוקרב קורבן שעורים (מאכל בהמה) עד לחג השבועות בו מקריבים קורבן ממאכל אדם (חיטה). המהר"לתפארת ישראל כה (פרשני) מסביר עניין זה בכך שהחמץ מסמל את היצר הרע, ובעוד כל השנה אין אנו רוצים לערב את עבודת ה' עם היצר הרע, בחג השבועות, חג מתן תורה, אין חוששים ליצר הרע מכיוון שהתורה מבטלת אותו. יתר על כן, המהר"ל מסביר שבחג השבועות ניתן להראות שאפשר לעבוד את הקב"ה אף עם יצר הרע.

מנהגי היום

בליל חג השבועות, נוהגים רבים להשאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה. הטעם לכך הוא: בתיאור קבלת התורה (שמות יט) נאמר: "ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה". למרות שכבר בראש חודש סיון נאמר לעם מתי יקבלו את התורה, ולמרות ששלושת הימים שלפני המועד נקבעו ל"שלושת ימי הגבלה" - בכל זאת מציינים חז"ל, כי העם היה שקוע בתרדמה בליל ו' בסיון, ומשה רבנו נזקק להעירם משנתם ולהוציאם מן המחנה למרגלות ההר ("ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה"). כדי לתקן את אווירת השאננות שפשתה בעם, ואת חוסר הדריכות שאפיינה אותם לקראת קבלת התורה, נוהגים אנו ליחד את ליל חג השבועות כולו ללימוד תורה.

והספרדים, ואף חלק מהאשכנזים, נוהגים לומר בליל שבועות את התיקון המיוחד ללי שבועות, וכבר כתבו גדולי האחרונים כי מעלתו גדלה, ויש לאומרו [הגאון חיד"א ז"ל, השל"ה הקדוש ז"ל, ועוד]. אולם יש מגדולי האחרונים שחולקים בזה, וסוברים שמוטב ללמוד תורה בעיון ויגיעה, וזה קודם [חק יעקב].


מאכלי חלב

נהגו לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. יש הנוהגים לאכול גם דבש. הטעם לכך הוא, שכן במגילת שיר השירים נמשלה התורה לדבש ולחלב, ככתוב: "דבש וחלב תחת לשונך". ביום קבלתה של התורה מציינים אנו זאת איפוא באכילת הדברים, להם נמשלה התורה.

טעמים נוספים לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות: עד לקבלת התורה לא נמסרו לעם ישראל דיני הכשרות - בשר בחלב, נבלה, טרפה, חלב, דם ועוד. ביום ו' בסיון, ניתנו כל ההלכות בפעם אחת, ונתברר להם שכל כליהם נטרפו, ועל כן אסורים הם בשימוש. לא נותרה בידם הברירה אלא להסתפק במאכלי חלב, עד שיכשירו את הכלים.
יש שנתנו רמז למנהג זה, והוא שביום זה ניתנה התורה על הר סיני, ובתהילים נקרא הר סיני הר גבנונים, כמאמר הפסוק: "הר אלוקים הר בשן, הר גבנונים הר בשן": "למה תרצדון הרים גבנונים וגו'": גבנונים - רמז לדברי גבינה.

טעם נוסף: חג השבועות הוא גם חג הביכורים - הודיה על ארץ ישראל, לכן נהגו לאכול חלב ודבש, שהם שבחה של ארץ ישראל

קישוט בית הכנסת

מנהג ותיק הוא בישראל, לקשט את הבתים בחג השבועות בענפי ירק, בציצים ופרחים שונים. כמו כן, מעטרים את בתי הכנסת בזרי ירק ושוטחים עשבים על רצפתו. בקרב עדות המזרח נוהגים גם לזלף מי שושנים על המתפללים. הריעב"ץ מבאר את טעמו של מנהג זה: "זכר למתן תורה שהיה בהר ירוק, כמו שכתוב: אל ירעו אל מול ההר ההוא". המנהג הובא בדברי הרמ"א. המגן אברהם כותב כי נוהגים להעמיד אילנות בבית הכנסת בחג השבועות, מכיון שבעצרת נידונין על פירות האילן. ברם, הגר"א ביטל מנהג זה, משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם.

ר' תבנית:הידעת?/ז' אדר ה'תשס"ט - טעם נוסף למנהג

שינויים בתפילות

בחג השבועות מוציאים מארון הקודש שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת מתן תורה ועשרת הדברות (בפרשת יתרו), ובספר התורה השני קוראים את עניינו של חג השבועות "וביום הבכורים..." (בפרשת פנחס).

בחג השבועות נוהגים לקרוא את מגילת רות. טעמים רבים ניתנו לכך. אחד הטעמים הוא: "לפי שכשקיבלו ישראל את התורה, נתגיירו ונתכנסו תחת כנפי השכינה, וגם רות המואביה נתגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה". טעם נוסף: חג השבועות הוא יום הולדתו של דוד המלך ע"ה וגם יום פטירתו, ומגילת רות מספרת ביחוסו של דוד, שהיה נין של רות המואביה.

ראה גם

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. וראה בפורום 'אוצר החכמה' שדנו בשם זה של החג ובמקורותיו. [הסקירה ומקורות המובאים בפנים - בהסבר השם 'חג הביכורים' - מקורם בפורום זה].
  2. ראה רבי אברהם אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) יט, א.
  3. אברבנאל (שמות פרק לד): ובחג השבועות היו מביאים שתי הלחם שהוא קציר חטים להודות לה' שנתן להם ארץ חטה ושעורה.
  4. ראה מאמרו של ד"ר גרוזמן מאיר. ומאמרו של הרב גולדווסר
  5. הרבנית רימון במאמר על קרבן תודה וקרבן שתי הלחם - פרשת צו.