Open main menu

שביתת עבדים

השבתת עבדים כנעניים ממלאכה בשבת.


בשלושה סוגי עבדים כנעניים מבחינה ההלכה:

  • עבד כנעני שהתגייר לשם עבדות. נאמר בתורה: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך", ופירשו חכמים, כי בעבדים כנעניים הכתוב מדבר. עבד כנעני הוא גוי הקנוי לישראל ונתגייר לשם עבדות, היינו: נימול (אם זכר הוא), טבל וקיבל עליו את המצוות שאשה ישראלית מחוייבת בהן, כלומר: כל מצוות "לא תעשה" ומצוות עשה שלא הזמן גרמן. עבד כנעני כזה - חייב במצוות השבת, היינו: אסור במלאכה ומצווה בשביתה כדין אשה ישראלית; אך נוסף על חיובו העצמי, גם אדונו מצווה על שביתתו ומוטל עליו לשומרו ולמונעו מעשיית מלאכה בשבת.
  • עבד כנעני שקיבל עליו שבע מצוות בני נח. נאמר בתורה: "וינפש בן אמתך והגר", ופירשו חכמים, כי התורה מדברת על גוי הקנוי לישראל, שלא נימול ולא טבל ולא קיבל עליו מצוות כאשה, אלא "שבע מצוות בני נח" בלבד. עבד כזה, אף על פי שמצד עצמו אין עליו איסור מלאכה בשבת, מכל מקום אדונו מצווה על שביתתו. הוא חייב למנוע אותו מעשיית מלאכה בשבילו, וכן אסור מן התורה לכל יהודי לצוותו לעשות מלאכה עבור יהודים. אמנם לצורך עצמו מותר לעבד כזה לעשות מלאכה בשבת, שהרי מצות השבת אינה נכללת ב"שבע מצוות בני נח".
  • עבד שלא קיבל עליו מצוות. עבד כנעני הקנוי לישראל שלא נימול ולא טבל ולא קיבל עליו אפילו "שבע מצוות בני נח", נחלקו הפוסקים בדינו: יש אומרים שדינו כעבד שקיבל עליו מצוות בני נח ועל כן גם מי שאינו רבו מצווה בשביתתו, ויש אומרים שאינו אלא ככל הגויים ומי שאינו רבו אינו מצווה על שביתתו.


העובר על שביתת עבד שלא מל - פטור מעונש בית דין, שכן אין התורה קובעת עונשי בית דין לעוברים על מצוות "עשה", בין אם הוראתן ציווי: "קום עשה", בין אם הוראתן איסור: "שב ואל תעשה" ("לאו" הבא מכלל "עשה" - "עשה"). לכן, העובר בזדון על מצות שביתת עבד שלא מל שנצטוינו עליה במצות "עשה": "למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר" - פטור מעונש בית דין.


גם העובר על שביתת עבד שמל וטבל - פטור מעונש בית דין, שכן כלל הוא: "כל לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין, אין לוקין עליו". כלומר: כל מצות "לא תעשה" שיש לה הוראות איסור אחדות, ועל עבירה על אחת מן ההוראות חייבה התורה עונש מיתת בית דין - אין לוקים כאשר עוברים על הוראותיה האחרות של המצוה, אף על פי שבהן אין מיתת בית דין. ולכן, מכיון ש"ללאו" של "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך" ישנם הוראות איסור אחדות: א. איסור מלאכה בשבת; ב. שביתת עבד שמל וטבל [ג. איסור "מחמר"]. ומאחר שהעובר על איסור מלאכה בשבת חייב מיתת בית דין, משום כך אין העובר על שביתת עבד שמל וטבל [או על איסור "מחמר"] חייב מלקות, כי הלאו הזה ניתן לאזהרת מיתת בית דין באחת מהוראותיו.