שד

שד הוא יצור רוחני המזיק. שדים מכונים גם "מזיקין". השדים מוזכרים בתנ"ך: "יזבחו לשדים לא אלוה" ^[1] השדים הם בני אדם הראשון^[2]

השדים גורמים לחלישות בברכים ושחיקת הבגדים ^[3]. אין לומר שלום בלילה כי יש חשש שמי שאומרים לו הוא שד (אלא אם כן זה בתוך העיר).

מובא בגמרא ^[4]: "ת"ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת יודעין ס"ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם"

מקום המצאות של השדים

בתוספות במסכת גיטין סו א^[5] כתבו על פי התלמוד ירושלמי, ששדים (גם בזמן שהיו מצויים) לא היו מצויים בעיר, אלא בעיקר היו מצויים בשדות ובבורות. ובהגהות היעב"ץ על מסכת גיטין גיטין סח א^[6] משמע שבכלל "בורות" הם גם ה"מערות". וההרמב"ן^[7] כותב שנקראים "שדים" בעבור ששוכנים במקומות שדוד, כגון במדבר ובמערות^[8].

ובפרקי דרבי אליעזר^[9] נאמר שעיקר מקומם של השדים והמזיקין הוא במדינות הצפון^[10]. וכתב רבי מנחם ציוני בספר ציוני^[11]: "עיקר מציאות השדים הוא בקצוות פאת צפון, כגון מדינת נורווגיה". [ואין מכאן סתירה לנאמר בתוספות הנזכר לעיל, אלא יתכן והדברים משלמים אלו את אלו, שעיקר הימצאותם של השדים הוא בשדות ובמערות שבמדינות הצפוניות^[12]].

מערות שבאדינבורו

ד"ר ריצ'רד וייזמן מאוניברסיטת הרפורדשייר (אנגליה), חקר את "מערות הרוחות" שבאדינבורו (סקוטלנד). במעבדה מיוחדת שהקים במקום, שלח מתנדבים לעבור בין מאות האולמות שבמערות אלו. למתנדבים אלו לא הייתה כל מידע על איזה אולמות מייחסים הימצאות רוחות. העולה מדיווחי המתנדבים, שרובם חשו תחושה של הימצאות של ישויות רוחניות (לעיתים אף הבחינו חזותית בדמויות), דווקא באותם האולמות המסוימים, מבלי שהם יודעים מראש את דיווחם של האחרים. ד"ר וייזמן הציע כמה תיאוריות לנסות לתת הסבר לתופעה, אך הצהיר שאין לו הסבר ברור, אם לא שאכן קיימים ישויות רוחניות באותם המערות^[13]

ראו גם

• דיבוק

הערות שוליים