שיחה:הרב אברהם יצחק הכהן קוק

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

באפשרויתי להעתיק ערך מוויקפדיה ענקי על הרב קוק זצ"ל לשיפוטכם----אברהם יצחק הכהן קוק מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית (הופנה מהדף ) קפיצה אל: ניווט, חיפוש הדף "הרב קוק" מפנה לכאן. לערך העוסק ברב צבי יהודה הכהן קוק, ראו . אברהם יצחק הכהן קוק

הראי"ה קוק תאריך לידה ט"ז ב ה'תרכ"ה תאריך פטירה ג' ב ה'תרצ"ה השתייכות ציונות דתית נושאים בהם עסק אמונה, חסידות, , תורה, , ארץ ישראל, , , הלכה, , רבותיו הרב , הרב , חותנו הרב , הרב מ, הרב , הרב גרשון תנחום מ; הרב ; הרב תלמידיו בנו, הרב צבי יהודה קוק, הרב , הרב ("הנזיר"), הרב , הרב ("הצדיק הירושלמי"), הרב , חתנו הרב והרב חיבוריו ראו

הרב אברהם יצחק הכהן קוק ( 1865 - 1935; - ), (מכונה גם הראי"ה[1]) היה ה הראשון בארץ ישראל, , ו. נחשב לאחד מאבות .

הרב קוק שימש ברבנות ב, עלה לארץ ישראל ב (), בתקופת , ופיתח משנה פילוסופית- אוהדת ביחס לציונות ול. הוא נתמנה לרבן של ו ולאחר מלחמת העולם הראשונה לרבה האשכנזי של ירושלים. הקים את בה כיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את . הגותו, שעלתה על הכתב ב בעיקר בתחומי ה, פילוסופיה ומוסר, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית וב.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 קורות חייו 1.1 תקופת יפו 1.2 תקופת מלחמת העולם הראשונה 1.3 תקופת ירושלים 1.3.1 תנועת דגל ירושלים 1.3.2 ייסוד ישיבת מרכז הרב 1.3.3 פעילות מעשית למען הישיבות 1.3.4 בפרעות 1.3.5 רצח ארלוזורוב 1.3.6 פטירתו 2 אישיותו ופעלו 3 הגותו 3.1 הלכה 3.1.1 אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא 3.2 יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו 3.2.1 פלפול 3.2.2 מנהג 3.3 פילוסופיה וקבלה בהגותו 4 תומכים ומתנגדים 4.1 תומכיו 4.2 מתנגדיו 5 מושגים במשנתו 6 ספריו 7 מתלמידיו 8 חוקריו הבולטים 9 ראו גם 10 לקריאה נוספת 10.1 על חייו ודמותו 10.2 על משנתו והגותו 11 קישורים חיצוניים 12 הערות שוליים


[] קורות חייו , ראש ישיבת וולוז'ין - מרבותיו של הרב קוק.הרב קוק נולד בעיירה גריבה שבמחוז ב לאביו רבי שלמה זלמן ואמו פרל זלטא לבית פלמן. בילדותו התחנך אצל אביו שהיה 'מתנגד', אך התחבר ל שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה""), ומגיל למד בעיירות סמוכות: אצל הרב והרב (בנו של הרב מרוז'ינוי שהיה דודו של אבי הרב קוק) ב, אצל רבה של , הרב ראובן הלוי לוין ואצל רבה של הרב וחתניו הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג.

הוסמך להוראה על ידי הרב מחבר "" לפני שהגיע לגיל עשרים[2], בשנת תרמ"ד עם אלטה בת-שבע, בתו של הרב (האדר"ת). לאחר אירוסיו למד במשך כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין, בראשותה עמד הרב (הנצי"ב), בו ראה אחר כך את רבו המרכזי ‏‏[3]. בשנת תרמ"ח נתמנה לרבה של העיירה זיימל שב. שם למד קבלה כתלמיד-חבר עם אחד מגדולי מקובלי דורו, הרב , מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". בתקופה זו נפטרה אשתו הראשונה, והרב קוק נותר אלמן עם בתו הפעוטה פרידה חנה בת השנה וחצי שנולדה ב-1888. לאחר כשנה שבה עסק בהגות וקבלה נשא לאשה את רייזה רבקה, בת דודתה של אשתו הראשונה, ובתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים (אחיו התאום של האדר"ת), שממנה נולד בנו הרב צבי יהודה קוק בי"ד בניסן תרנ"א (1891). לאחר מכן, בשנת תרנ"ה נבחר כרבה של , שם החל לפרסם את הגותו בביטאון "". שם גם נולדה בתו השנייה בתיה-מרים בשנת תרנ"ט (1899), שלימים נישאה לרב .


[] תקופת יפו כאשר פנו אליו אנשי בהשתדלותו של הרב לכהן שם כרב, מיהר להגשים את חלומו לעלות ארצה, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה, ניסו לשדלו להשאר בהגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. ב תרס"ד (1904) ירד לחופי הארץ ומיד נתמנה לרב של יפו והמושבות החדשות. תקופת יפו הייתה התקופה הפוריה ביותר בכתיבתו, למרות שזו פורסמה רק לאחר מכן, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו - , , ועוד.

ב תרס"ז (1907) נולדה בתו הצעירה אסתר יעל, ובאותו זמן התארסה בתו הגדולה פרידה חנה עם דודה , בנו של וממייסדי העיר .

באותה תקופה יזם את הקמת בית ספר "" ששילב בין ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בא"י, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. באותה תקופה יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית והיה מוכן למען המשך קיומה והצלתה למצוא היתרים הלכתיים. למשל, ב ו, שהתחיל לפני תקופתו, הרחיב את ההיתר וביססו מבחינה הלכתית. כמו כן התיר את השימוש ב ב שנכבש בכבישה קרה, אף שהשומשומין הם ממשפחת ה שאסורה ב באכילה לאשכנזים.

ביפו הקים ישיבה שהייתה קטנה ומנתה פחות משני מניינים, ביניהם היה , רבה של חיפה. הישיבה שכנה בקומה העליונה של תלמוד תורה "שערי תורה" בבית הכנסת, כאשר בחציו השני של היום עבדו והשתכרו התלמידים בבית המלאכה "שערי תורה" שיוסד בצמוד לישיבה, שהקים ר' אברהם ברכות ונקרא על שמו‏‏[4]. הרב קוק הגיד לתלמידים שיעור יומי בביתו. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת . שם הייתה הישיבה. בית הרב ביפו שוכן ברחוב אחווה 21 ב דהיום.


[] תקופת מלחמת העולם הראשונה בשנת (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל ב בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ולאחר חודש נתקע שם ב בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע לישוב שבארץ. בשנת (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שב להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר לרוסיה יהודים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי שלא יתן את . בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנן היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, דבר שהשפיע על פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה ב, העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים ה, שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: "על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו שאוכל איתנו חזיר, או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!"[5].


[] תקופת ירושלים בתום המלחמה, לאחר תקופה של כשלוש שנים ב, חזר הראי"ה לארץ ישראל ונתמנה בשנת 1919 לרבה של ירושלים, זאת לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי. בכך אייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים. בהמשך כונן את מוסד , שבה ראה שלב ראשון לייסוד ה, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות ל הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.

סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר-יעל בעת שנפלה מ הבית הזמני בו התגוררו ב.


[] תנועת דגל ירושלים הרב קוק נואם בעת עצרת בירושלים ב ערך מורחב –

מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי. אף שהראי"ה חיבב את תנועת ‏‏[6], וראה באנשיה שותפים לדרכו ‏‏[7], היו בה צדדים שהוא ביקר. לראייתו, המזרחי הייתה פשרנית מדי, לא החמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, והתבטלה כלפי ההסתדרות הכללית, במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי "הציוניות דבר אין לה עם הדת", והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה‏‏[8]. ב-1918, לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני[9]. רצונו היה שתנועה זו תבטא "כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי", ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי , ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב , הרב ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, , הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי‏‏[10] היו בעוכרי התנועה החדשה.


[] ייסוד ישיבת מרכז הרב , שבו חי הרב קוק עד סוף ימיו, בין רחוב יפו לרחוב הנביאים, לא הרחק מבית החולים ביקור חולים. במקום זה נוסדה , שלאחר שהתרחבה בתקופת בנו, עברה לשכונת בירושלים.ב-1924 ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "הישיבה המרכזית העולמית" או כשמה החדש "", שחידושיה העיקרים היו השפה העברית שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש".

הישיבה הייתה מעין משפחה גדולה, ונוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי וללא גינוני מרחק. לעתים אף דאג מבחינה חומרית לתלמידיו כאשר אשתו עוזרת לו בדבר, והדבר הגיע עד לדאגה לחורים שבגרבי תלמידיו. את בוגרי הישיבה עודד הרב קוק ודחף להגיע לשדה הפעילות הציבורית ולהיות רבנים, מורים ואנשי ציבור בתחומים השונים - ואכן תלמידיו התפזרו ברחבי הארץ ועסקו בפעילות ציבורית. היו גם רבנים כמו הרב מייסד והרב , עורך הספר אורות האמונה, שהגיעו לארצות הברית להיות רבני קהילה.

הרב קוק בעת נאומו המפורסם בטקס חנוכת ה, 1925. מקור התמונה: הארכיון הציוני המרכזי [] פעילות מעשית למען הישיבות מכיוון שראה בישיבות את מכון הרוח של עם ישראל, ופעל לייסד מוסדות חינוך תורניים בכל מקום שהיה, פעל גם למען החזקתם של כלל הישיבות. בחורף 1924 יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבהם היו רבה של , הרב , והרב , ראש ישיבת סלובודקה, במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק.

ייסד את מכון "", העוסק בכתיבת וחיבור הפסיקה ההלכתית של התלמוד, עבודה שעסק בה ללא לאות, ושראה בה בנין התורה לדורות. ב ייסד בירושלים את , למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את תלמידו הרב , שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה.


[] בפרעות כאיש ציבור הגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה למול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, כמו למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על . כנגד הסכמתם של ראשי המוסדות הציוניים לוותר על הבעלות על הכותל ולקבל רק את זכות ה במקום, אמר "חלילה לנו לוותר על הכותל, לא קיבלנו לשם כך ייפוי כוח מעם ישראל".

ב, טילפן בשבת לממלא מקום , היהודי ה , וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, הורה לו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. ובעקבות פרעות תר"ץ, אמר בוועדת החקירה הבריטית: "מלך אנגלי את ה שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר".


[] רצח ארלוזורוב מוסד ההוצאה לאור , בשכונת , הוקם בשנת 1936 על ידי הרב . גולת הכותרת שלו הייתה הוצאת .לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של , יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם , ראש תנועת , וטען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור להוציאם להורג על סמך חשדות בלתי מבוססים. התנגדותו לאווירת ה הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו, והיו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מגינים על רוצחיו".


[] פטירתו הרב קוק נפטר ממחלת ה בגיל שבעים, ביום ( 1935) בבית ההבראה בקרית משה, והובא למנוחת עולמים ב בירושלים. השאיר אחריו שתי בנות ובן: הרב צבי יהודה קוק, יורשו הרוחני וממשיך דרכו (לצד הרב והרב - הנזיר), לאחר ששכל בת בצעירותה.

לאחר פטירתו הונצח שמו של הרב במספר מקומות:

המושב שב (בה הקים תלמידו הרב את הראשונה ושם ערך ספרים רבים לזכרו: טל הראי"ה, חיי הראי"ה, משנת הראי"ה, מועדי הראי"ה). ביתו אשר בירושלים שומר והוחלט להפכו למוזיאון "". הרב הקים את המכון ליהדות והוצאת ספרים בירושלים בשם . בתנועות הנוער ו קראו על שמו את שבט הרא"ה ובתנועת הנוער נקראה קבוצה על שם ספרו "אורות". בערים רבות ישנם רחובות בשם הרא"ה או הרב קוק. בעיר זהו אחד הרחובות הראשיים. תקופת חייו של אברהם יצחק הכהן קוק על ציר הזמן



[] אישיותו ופעלו אף שמבחינה הלכתית נחשב לשמרן, מבחינה מחשבתית נחשב הרב קוק להוגה דעות מעמיק, מקורי, נועז ודיאלקטי, שינק את השקפותיו מספרות ישראל לדורותיה ומעולם המחשבה הכללי, ומיזג את התנ"ך, התלמוד, וה (במיוחד של וה), עם התפיסות החדשניות של העולם הפילוסופי והמדעי של תקופתו, לכלל תורה רוחנית אחת. במידה מסוימת הלך לאור שיטתו ותורתו של , וידע לצטט פרקים שלמים ממנו בעל פה.

כך למשל בניגוד לאחרים, לא ראה כל בעיה בקבלת תורת ה ואף טען שהיא עולה בקנה אחד עם מושגים קדומים המופיעים בתורת הקבלה (ראו ). רוב כתביו לא נכתבו באופן מאורגן ושיטתי, אלא בכתיבה שוטפת, ספונטנית ואף ספורדית, שלאחר מכן תלמידיו ארגנו וסידרו למשנה כוללנית.

היה למעשה האידאולוג הדתי והתאולוג של הציונות, שראה בה פעמי משיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעליה. התייחס ברגשות מיוחדים אל הרצל והספידו במותו במאמרו המפורסם, "המספד בירושלים" (מאמרי הראי"ה עמ' 95), שבו הוא משווה את הציונות של הרצל ל. כשסמוך למותו שאלוהו מדוע הוא מתעקש להיות ציוני, השיב שגם הקב"ה ציוני, כפי שכתוב "כי בחר ה' בציון, איוה למושב לו" ( קל"ב).

אף שחרד מנטייתם של צעירי הציונות ל ולעזיבת הדת, אהבם ותמך בהם רבות, ואף ביקש "לחטוא" באהבת חינם כלפיהם. בספריו אף ציין שיש יתרונות לציבור החילוני על פני הציבור הדתי, דבר שנחשב לנועז בתקופתו. בתקופות שונות של חייו אף יזם מספר מסעות של רבנים שונים, אף כאלו שהתנגדו לציונות, ל ול ב, בגליל וב, כדי לגשר על הפערים ולהדק את הקשר עם החלוצים, הן במטרה להקשיב להלך רוחם ולשמוע למצבם והן במטרה לחזקם מורלית ורוחנית ולהשפיע עליהם יהדות.

בעקבות השתדלות תלמידו, , נאות הרב לתמוך ולעודד את תנועת הנוער הדתי לאומי , ונחשב כמורה דרכה הרוחני. הרב כתב אגרות לכינוסיה השונים של התנועה ואף אירח מפגשי מדריכים בביתו.

באישיותו התאחדו ניגודים כמו גאונות בהלכה וגאונות בהגות, שכל ורגש, חקירה ואמונה ועוד. איש מחשבה שמתעמק בדברים שברוח בחדרי חדרים, ביחד עם איש ציבור ומנהיג בעל יכולת גבוהה, שפועל ללא לאות לתקן את פני החברה. עדינות רוח, סלחנות, נעימות ורצון לפשר ולעשות שלום, שבמצבים של מבחן הפכה לתקיפות עזה ורדיקלית. לימים אמר הרב שהרב קוק ידע לצטט בעל פה את כל . נאמר על הרב קוק שהוא למד כל יום ששים דפי גמרא ופעם לחודש את כל התנ"ך.

מבחינה זו בלט כדמות בעלת שאר רוח. אישיותו הקורנת והאצילית שבה ועולה בעדויותיהם של אנשים שונים שפגשו בו. כך למשל מתאר תלמידו הרב את פגישתו הראשונה:

"הימים לפני חג תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם". תלמיד אחר, הרב , "הנזיר", שלימים ערך את ספרי "אורות הקודש", מתאר גם הוא את מפגשו הראשון עם דמותו של הרב:

"אחרי טבילה במימי , מצויד ב"שערי קדושה", מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב. בערב ראש חודש אלול באתי אליו. מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו. נסבה שיחה על חכמה יונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, ב, תפילת בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם, וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחר התפילה, מהרתי לבשר במכתב כי יותר מאשר פללתי - מצאתי. מצאתי לי רב". ענוותנותו וצניעותו הרבה וחוסר רצונו בכבוד היו ידועים.

כאשר עשו לכבודו בקיץ תרע"ד מסיבה בחיפה, בתגובה לדבריו של הרב שאמר: "זוכים אנו לשבת כאן באולם, עם היהודי הגדול ביותר בעולם", ביקש שלא יכבידו עליו בשבחים, כי המילה כבוד יש בה גם משמעות של כובד. וככל שהכבוד גדול גם הכובד המתלווה אליה גדול יותר.

לקראת יום הולדתו השבעים תכננו ידידיו ומעריציו לחגוג את יובל השבעים, אך הוא פנה אליהם מעל דפי העיתונות ואמר שיהיה לו קורת רוח אם לא יעשו עניין מיום זה. (משנת הרב עמ' 44) ביום מותו ביקש מתלמידיו שלא יכתבו עליו שום תארים נוספים מלבד התואר "הרב" וכן היה. (שם עמ' 77)


[] הגותו כפי שמציין הרב בספרו אישים ושיטות (עמודים 231 ואילך), הרב קוק הצטיין גם בתחום ההלכתי וגם בתחום האגדה והמחשבה, ו-"היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה", כפי שמתאר בהרחבה הרב זוין:

"לא יהיה הדבר להגזמה, אם נאמר שמרן הגרא"י הכהן קוק, ז"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה, שהיה שולט בהלכה ובאגדה כאחת... כל מקצועות התורה היו ברשותו.. ולאו דווקא בהלכה. עולם האגדה היה לא פחות פתוח לפניו. חזון ושירה, מחשבה ומחקר, הגיונות ודעות - כל אלה היו שוטפים בלי הרף, כמעין הנובע, ממוחו ללבו ומלבו למוחו" (שם, עמוד 232) דברים אלה לצד חשיבות השילוב בין מחשבה והגות לבין הלכה מופיעים בכתבי הרב קוק; כגון בספרו משפט כהן (סימן ס"ג), ובאורות הקודש (חלק א עמוד כד). כמו כן שילב לעתים את המושג "" במחשבה.

הרב קוק מעלה על נס את המאבק על דרך החיוב. במקום לשלול את הדברים, לחפש ליקויים ופגמים, יש לנקוט עשייה חיובית ומועילה. במקום לחבוט בסוטים מדרך הישר, יש למצוא מסילות ללבם בדברי כיבושין רכים. כך יתרצו, וכבודם לא יינזק, כי כבודם חביב עליהם כפי שחביב על האחרים כבודם שלהם. לשון אחר, במקום להתלונן על החשכה, יש להדליק נר ולהאיר, שכן:

"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק,

אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה."

– ערפילי טוהר


[] הלכה נושא חשוב מאוד בכתביו תופס הפן ההלכתי, עוד בחייו דאג הרב קוק להוציא כמה מספריו ההלכתיים; כך הוציא את הספר חבש פאר על ענייני תפילין, נושא שמאוד העסיק אותו; בנוסף הוציא את הספר שבת הארץ על ענייני ו, נושא שנגע באותו זמן לדבר שהיווה מבחינת הרב קוק "צו השעה".


[] אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

ערך מורחב –  

בדרכו הלימודית וההלכתית נטה הרב קוק ללימוד "", כך בערוב ימיו השקיע הרב קוק שעות רבות במפעל שיזם לסיכום של פסק ההלכה היוצא מסוגיות הגמרא, כפי שהוא מופיע ב וב. אזכור ההלכות על הדף כונה "הלכה ברורה" וביאור הסוגיות בשיטות ה וה הופיע בשם "בירור הלכה". בהמשך הוקם שיטפל בהמשך המפעל הזה והוצאתו מן הכוח אל הפועל.


[] יחס קבלה והלכה ואופי פסיקתו הרב קוק, לבד שהיה איש הגות, שמש גם כפוסק וכתב מאות תשובות הלכתיות הן בהיותו רבה של "יפו והמושבות" והן כרב הראשי לארץ ישראל. נחלקו החוקרים האם וכיצד השפיעה הגותו על פסיקתו ההלכתית. רבים מהחוקרים סברו שעל אף שהגותו חדשנית ביותר, הרב קוק לא שילב אותה בפסיקותיו. לעומתם, ד"ר סבור שהחומרות הרבות המצויות בפסיקותיו נובעות מהשקפתו האידאלית. פרופ' הראה שרבות מפסיקות הרב קוק משלבות בתוכן באופן ברור דברי קבלה ואגדה, דבר החורג מספרי השו"ת האשכנזיים הקלאסיים, הנמנעים משילוב קבלה והלכה באופן עקרוני (אך דומה לפסיקות חכמי אשכנז הקדמונים וספרד המאוחרים). כך למשל מנמק הרב קוק את איסורו לניתוח גופות יהודים לצורך לימוד רפואה בסיבה שהגוף היהודי הוא קדוש, שכן היהודי שומר על גופו על ידי שמירת איסורי אכילה. ד"ר סבור שיש להבחין בפסיקות הרב קוק בין תקופת יפו לתקופת ירושלים: בראשונה הרב פוסק באופן חדשני ביותר (בהקלתו בפולמוס שמן ה, בהיתר המכירה בשנת השמיטה ובפולמוס ה המורכבים) ובשנייה, הרב עובר לפסיקה שמרנית בהרבה (בהחמרתו באיסור הצבעת נשים, באיסור חליבה בשבת על ידי יהודי, ובהחמרתו בהלכות ואיסורו לנתוחי גופות יהודים על מנת ללמוד רפואה).


[] הרב זוין (אישים ושיטות, עמוד 238) מרחיב על גישתו ההלכתית של הרב קוק, כשהוא עוסק בספריו וכתביו השונים. בין השאר מציין הרב זוין שהרב קוק נמנע לרוב משיטת ה"", כשהוא רואה בה פן פלפולי ולא מוכרח; אולם לעתים התייחס לשיטה זו בדיעבד.


[] באופן כללי גישתו של הרב קוק למנהגים מהווה שיטה קלאסית בקרב האורתודוקסיה המודרנית. גישתו כללה התייחסות בכובד ראש למנהגים, כשלעתים הוא רואה חשיבות עצומה בקיים המנהגים ממש כדין תורה. גישתו המעניינת היא ביחס לדין המנהג ועניין "".


[] פילוסופיה וקבלה בהגותו היטיב לתאר את הגותו הוגה הדעות במאמרו (הקו היסודי בקבלה של הרב קוק ז"ל). כאשר הוא שם אותו ברצף אחד עם גדולי הקבלה: , , ו, שם גם טען שהרב קוק הסתמך רבות על הקבלה הבעש"טנית, הרבה יותר ממה שמיוחס לו, הוא כותב:

"...בא הרב קוק וגילה בקבלה את נשמת הרבים, את מאורעותיה, סכנותיה, ירידותיה, הצלותיה, גאולותיה, צירופיה וזכוכיה, עליותיה ושגשוגיה של הנשמה ההיא, כלומר של כללות נשמת ישראל, והסתכל אף בנשמתו של היחיד רק מתוך האספקלריה של נשמת הרבים. החב"ד מסתכל בנשמתו של אחד מישראל ומשם הוא מביט בשכינה; הרב קוק מביט בשכינה, בכנסת ישראל, כלומר בשורש השרשים של נשמות ישראל, ומשם הוא מסתכל בנשמתו של היחיד. משל למי שעמד במקום אחד ידוע במגדל גבוה, ומסתכל במהלך הכוכבים, והלך ועמד במקום אחר באותו המגדל. אותו המסתכל ואותו המגדל ואותם הכוכבים, אלא שרואה הוא אותם מנקודת זווית אחרת..." "...אם החב"ד גילה את המטפיזיקה של הקבלה ואת הפסיכולוגיה האישית שלה, גילה מרן הראי"ה, אם אפשר לומר כן, את הפסיכולוגיה הציבורית-לאומית של הקבלה, ואת מהלך ברורם של העולמות כולם ותקונם, מתוך חוק ההתפתחות המקובל עתה בכל שרשי המדעים וענפיהם." היו חוקרים (כגון ) שטענו שאף שלקבלה מקום מרכזי בתפיסת עולמו של הרב קוק, הוא אינו צמוד לעולם המושגים שלה, אלא הוא משתמש בה לצורכי הגותו-הוא, באמצעות נתינת משמעות מחודשת לסמליה. כנגדם יצאו חוקרי קבלה, ובראשם , שטענו כי עולמו הרוחני של הרב קוק נטוע עמוק בחיק הקבלה, וכי ניתן להראות במקומות רבים שבהם נראה שהוא כותב הגות בלבד, שאין זה אלא תרגום לשפה מודרנית של טקסטים קבליים קדומים (כמובן, על פי פרשנותו הייחודית של הרב קוק).

אף שהרב קוק בחר שלא לציין את מקורותיו בפירוש, וסתם כתב שבאופן כללי הירבה להסתמך על כתבי , ניתן למצוא שמקורותיו רבים ומגוונים. ובהם , אידרות, עץ חיים, ספרי החסידות, (רבי יהודה הלוי), , ספרי מפראג, ספרי , הגר"א (הגאון מווילנה), כתבי אפלטון (המדינה וטמיאוס), יהודים ניאופלטוניים, כמו , ועוד.

בהגותו ניכרת גם השפעה של פילוסופים מודרניים של העת החדשה. כך למשל, באחד ממכתביו של בנו הרב צבי יהודה, הוא כותב שמאמרו החשוב של אביו - "דעת אלוקים", מבוסס על גישתו של הפילוסוף . למעשה, רבים ממושגיו של מצויים הן במאמר זה והן במקומות רבים נוספים בהגות הרב קוק. השפעה מיוחדת ישנה להגותו של (אולי בתיווכה של משנת ר' ) על מחשבת הרב קוק. הדבר ניכר במיוחד במאמרו "" (בתוך:אורות), שהינו שימוש במושגי האידיאות במובנן ההגליניות לשם הסברת ההיסטוריה היהודית. עוד ניכרת במיוחד הגותו של , במיוחד בכל הקשור לשילוב אחדות וריבוי. מלבד זאת ישנה זיקה הגותית, הן של מושפעות והן של ביקורת, לכתבי , , , , וכן לתגליות מדעיות בעלי השפעה פילוסופית (, גיל העולם ועוד).


[] תומכים ומתנגדים

[] תומכיו מכתב של הרב קוק אל הנציב העליון מקור: ארכיון הספרים הלאומיאישיותו של הרב קוק, ידיעותיו בנגלה ובנסתר וטוהר נפשו זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים, וחרדים. חליפת האגרות והמכתבים בינו לבין רבנים גדולי ישראל וכן התבטאויות של רבנים שונים מבטאות כבוד רב כלפי הרב קוק, הגם כשפעמים רבות לא הסכימו עם דרכו ושיטתו.

בין מחליפי המכתבים עימו (מהם שהתנגדו לשיטתו והשקפתו ואף בחריפות, אך ראו בו אחד הגדולים): הרב - החזון איש, הרב - מנהיג יהדות מזרח אירופה לפני השואה, הרב - ראש ישיבת וולוז'ין, הרב , בנו הרב , האדמו"ר מגור דאז - רבי , הרב ("אבן האזל") - ראש ישיבת עץ חיים, הרב הידוע כ"הרב מטפליק", הרב - מנהיג העדה החרדית, הרב (האדמו"ר השישי של חב"ד), הרב , הרב נתן צבי פינקל - "הסבא מסלובודקה", ראש ישיבת חברון, הרב - מגדולי ה, הרב , ה של ישיבת מיר, הרב , מגדולי ראשי הישיבות, הרב - ראש ומייסד לימוד ועוד רבים.

הרב החפץ חיים עזב את הכינוס הראשון של אגודת ישראל ("הכנסייה הגדולה הראשונה") בתרפ"ג ב בטריקת דלת, לאחר שבישיבת הפתיחה השמיע הרב שור מבוקרשט דברי פגיעה ברב קוק, ואז זעק החפץ חיים: "פגעו במרא דארעא דישראל! מען דורף קורע זיין (תרגום מ: יש לקרוע קריעה)!" הוא חזר בכעס לאכסנייתו וסירב לחזור להמשך הכינוס, וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה!".

הרב מלצר אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: "אנו גדולים עד בריח הדלת שלו!" ובהספד על הרב קוק אמר: "יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות!"

הרב , גדול המקובלים בתקופתו (סבו של הרב ) אמר לרב אריה לוין שהיה מגדולי תלמידי הרב קוק (בתו התחתנה עם הרב יוסף שלום אליישיב) על הרב קוק שהוא "כליל השלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה!"

הרב (שהיה תלמידו)אמר עליו: "הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, נגלה ונסתר, ממש כל רז לא אניס ליה בכל חלק מחלקי התורה! והוסיף: "הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות, מכל אשר חלקו עליו!" רבו, "הסבא מסלבודקה" אמר לו על הרב קוק: "הרב קוק לא למד בישיבות המוסר, אך הוא הצורה של המוסר!"

הרב היילפרין כותב לרב קוק במכתב שבחים גדולים מאוד: 'ידיד עליון ב"ה וידיד עמו ישראל ה"ה הרב הגאון הגדול, צדיק יסוד עולם, מפורסם לתהילה בכל קצווי הארץ, שבחו מי ימלל, כבוד קדושתו מי יספר, מו"ה מרנא ורבנא...", ובהתייחסו לדברי הרב קוק בספרו "ראש מילין" הוא כותב: 'ב"ה זכיתי להשיג את ספרו הנפלא הפלא ופלא, ונקרא שמו 'ראש מילין', שמה ראיתי לפי מיעוט שכלי כוחו וגבורתו עד אין חקר!"

הרב שדגל בהשקפת והיה ראב"ד העדה החרדית לאחר פטירת הרב קוק, כותב לרב קוק, שהכירו מישיבת וולוז'ין, מכתב שבו כותב "הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל... הכהן הגדול מאחיו...".

הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק שהיה אנטי-ציוני כתב לרב קוק במכתב אליו: "הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל..." ובמכתב אחר מכנה את הרב קוק "פאר הדור". הרב ירוחם הלוי לייבוביץ' שהיה אף הוא מתנגד לציונות כתב לרב קוק: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א'. הרב ברוך דב לייבוביץ שהיה גם הוא מתנגד חריף לציונות, כתב בראש מכתבו לרב קוק: 'כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת'. הרב קוטלר כותב בראש מכתבו לרב קוק: 'מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת...". הרב שפירא מלובלין כתב לרב קוק בלשון זו: "חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל".

החזון אי"ש פנה אליו בפנייה 'הוד כבוד מרן שליט"א שלומכם ישגה' והחזון אי"ש השתמש בתואר הכבוד "מרן" רק לגדולים ביותר בעיניו כמו הרב מלצר, הרב גרודז'ינסקי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן בונם וסרמן[11]. וכן, בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק[12], החזון אי"ש עמד משך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם, ולאלה ששאלו אותו מדוע שלא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!")

הרב שהכיר את הרב קוק בצעירותו אמר עליו לרב שהיה מתלמידי הרב קוק: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון". בהזדמנות אחרת אמר לרב נריה: "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד." ועוד אמר על הרב קוק: "לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!". הרב קוק היה הרב שערך את חופתו של הרב אוירבך בחתונתו. כמו כן סיפר בנו, כשהיה אומר אביו "הרב" ללא הוספת שם, כוונתו הייתה לרב קוק. גם הרב יעקב רקובסקי העיד על כך, וסיפר שכך אמר לו רבי שלמה זלמן: "ר' יעקב, אם אני אומר לך 'דער רב', 'הרב', תדע לך שזה הרב קוק, זה הרב שלנו, זה הרב שלי". הוא אמר: "יש את ר' , כל אחד עם גדלותו הוא, אבל כשאני אומר הרב, הרב אני לא אומר לאף אחד, הרב שלי זה הרב קוק".



גם ראשי ואנשי רוח והגות כ, , ובמיוחד , , ביאליק ו כיבדוהו ושמרו על ערוצים פתוחים אתו. ידוע סיפורו של הצייר נחום גוטמן על ברנר ביפו, ששומר מרחק מהרב קוק ופמלייתו, אבל מאחור מהלך בתוך עקבותיו של הרב קוק.

רבני בירושלים כיבדוהו מאוד וכשכתבו את ספר "אמונת ה'" החתימו עליו את גדולי הרבנים בירושלים, הרב קוק תואר כך: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'". הרב סבר שדרכו של הרב קוק נכון מדרכו של הרב זוננפלד‏‏[13].


[] מתנגדיו לעומת זאת, במחנה "" הקיצונית, התנגדו לו בחריפות בשל דעותיו החדשניות והלאומיות, ואף שהעריכוהו כחכם גדול בתורה, הכריזו עליו מלחמה רוחנית גדולה ומרה וטענו שהוא טועה בדעותיו, מלחמה שממנה סבל עד ימיו האחרונים. חוגים אלו גם הפעילו נגדו טרור מילולי ואף פיזי, והשמיצו אותו וביזוהו כל אימת שיכלו. הרב גלזר רבה של , סיפר כי היו כאלו בשכונת שצעקו לו "" מאחורי תריסים מוגפים, כאשר הלך ברחוב. קבוצה של קיצונים מ אף הגדילו לעשות, וב של אחד השנים, עשו בדמותו של הרב קוק והעלו אותה באש.

רבי אלחנן וסרמן, שנמנה עם הפלג הקנאי באגודת ישראל, ובצעירותו עוד למד אצל הרב קוק, כתב בספרו: ידוע כי העומד בראש [הרבנות הראשית] כותב וחותם קול קורא לעורר היהודים לתת כסף לקרן היסוד, וידוע גם כן כי כספי קרן היסוד הולכים לגדל כופרים להכעיס, ואם כן המעורר לתמוך בקרן זה הוא מחטיא את הרבים במדרגה היותר נוראה ... ואם רואים אנו שהוא מהלל רשעים יודעים אנו שזהו רשע גמור באופן שהדבר ברור שאסור להתחבר לאיש כזה. ולולא שאינני כדאי הייתי אומר כי המחזיק בהצעה זאת [לחבר את העדה החרדית עם הרבנות הראשות] ראוי לנדותו (קובץ מאמרים ח"א עמוד קנ"ג).

גם רבי יואל טייטלבוים, האדמו"ר של כתב בספרו ברוח זו, בתשובה שבה הוא מתאר את הרב קוק כאיש צר ואויב לדת תורתנו הקדושה ולעיקרי האמונה, אשר מחזק את הציונים, העדה הרעה והטמאה, שמהוה אבני נגף לבית ישראל ומחריבת העולם, ושמפיץ דברי מינות וכפירה, בעזות מצח וחוצפה יתירה, ומגדף ביד רמה את ה' (עפ"י דברי יואל חו"מ סימן קל"א ועיינו גם סימן קל"ב). גם רבנים אחרים, בעיקר מהונגריה שמלפני השואה, יצאו נגדו בחריפות, כתבו נגדו, ונגד ספריו, ברוח קרובה לזו.

רב נוסף שהתנגד לו היה הרב בעל שעלה מבגדד. הוא אסר לקרא את ספרו ‏‏[14]. גישה זו נשמרה אצל חלק מרבני עיראק בזמננו דוגמת הרב ונכדו של הרב סופר, הרב יעקב חיים סופר שעומד בראש ישיבה בירושלים.

התנכלות לספריו ולכל ספר תורני אחר ששמו ותורתו מוזכרים בהם, היא עוד אחת מהשיטות שמתנגדיו נוקטים במלחמתם נגדו. רבים מהמו"לים מצנזרים בגין כך את אזכוריו, וגררו מחאות. (דוגמה). מסופר כי הרב סירב לבקשות להשמיט את הסכמתו של הרב קוק מספרו, והעדיף שלא להדפיס כלל את ספרו ללא ה"הסכמה".

ההתנגדות לרב קוק הובילה כנראה גם לזיופים. רבי ("הרוגצ'ובר") כביכול כתב נגדו בלשון זו: "הבור, השוטה, המכונה בשם ... צא טמא יקרא לו ואסור להתוכח עמו ... והרי הוא כופר בהשגה עליונה". רבי אדמו"ר חב"ד טען במכתב שנדפס ב שמדובר בזיוף שלא ניתן לייחסו לרב יוסף רוזין‏‏[15].‏‏

מנהיגי העריכו אותו הערכה רבה, אולם במספר מקרים התנגדו לפעולותיו או להשקפת עולמו האקטיביסטית מדי לטעמם. הרב קוק לא הצטרף רשמית למזרחי וטען שהמזרחי צריך להילחם על כך שהציונות תאמץ קו דתי-מסורתי יותר. בכמה מקרים הציב הראי"ה ניסה להציב מועמדים למשרות נגד מועמדים של המזרחי. לאחר מותו של הרב קוק ניסה חוגו להעמיד במקומו את הרב חרל"פ כרב ראשי אשכנזי (בתמיכת חלק מן החרדים), בעוד אנשי המזרחי ניסו לקדם, ואף הצליחו, את מועמדותו של ד"ר הרב .

ראו גם יחסם של תומכים ומתנגדים לספרו של הרב קוק .


[] מושגים במשנתו האחדות הקוסמולוגית של ה "כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא." "כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה" (אורות הקודש ג') צלם אלהים שבאנושות "אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית... תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל...עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו" (מוסר אביך, עמ' נ"ז) "...רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת האדם, תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית..." (שם נ"ח) סגולת ישראל ומידרוג הבריאה כהוגים לא מעטים ביהדות הוא ראה הבדל בין נשמת עם ישראל לנשמות האומות, באשר הוא ראה בכנסת ישראל גילוי אלהי. "כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה." (אורות עמ' קל"ח) "ההבדל בין הנשמה הישראלית היהודית, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה ובין נשמות הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי" ("אורות", עמ' קנ"ו, פרק ה'). האלהות כמקור כל היש, ואושר האדם כקרבתו לאלהים אי אפשר למצא מעמד מבוסס לרוח כי אם באוויר האלהי. הידיעה ההרגשה הדמיון והחפץ והתנועות הפנימיות והחיצוניות שלהם, כולם מזקיקים את בני האדם שיהיו אלהיים דווקא. אז ימצאו את מילואם, את יחוסם השוה והמניח את הדעת. אם מעט פחות מגדולה זו יבקש לו האדם הרי הוא מיד טרוף כספינה המטורפת בים...מקום מנוחתנו הוא רק באלהים..." (אורות עמ' קיט) סבל האנושות בגלל נטישת העצמיות ואיבוד הייחודיות כל החולשות הגופניות והרוחניות, כל המחשבות הפסולות, וכל הרעיונות המדלדלים, המטשטשים את הכשרון ואת בהירות הנשמתית, באים רק מחסרון הארה של הנשמה העצמית." (אורות הקודש ג' קלז) הבדל בין האישה לגבר: "וכמה מידות עליונות וטובות, וכמה אושר ומרחב יש בחלק הטוב הזה של היות הנשמה נשמת איש פועל, יוצר, מחדש ומחייב פעלים והגיונים, שאיפות ומעשים, על פי עצמיותו הפנימית במערכי קדושתו - הנעלה מנפש האישה - הנחשבת כחומר לגבי הצורה - לעומת נשמת האיש הצורתית ורבה אי ההודאה המחויבת ליוצר הנשמה מכל איש ואיש, שלא עשני אישה". "עם כל היתרון של האיש הפועל והרושם את רשמי השפעתו ומפעלותיו בחיים ובעולם, הנה יש לעומת זה ג"כ יתרון להאשה הנפעלת, שהיא עשויה בתכונה כזאת של קבלת רשמים, בזה שהפעולות והתעוררות המעשה העצמיות ירשם האדם על ידן בצמצום של כחו החומרי והרוחני, ויוכל לפעמים לסור עי"ז מהמגמה האלוקית העליונה, מה שא"כ התכונה הנפעלת של האשה כשהיא ישרה, היא עלולה להרשם ולהפעל מתכונת השפע של המעשה אשר עשה האלוקים, מהתכונה הישרה, כאשר עשה את האדם ואת העולם, את התכן החומרי והרוחני שבהויה, ישר מכוון לרצונו העליון הפשוט והישר".(עולת הראי"ה ע"א) הדמיון והחלומות "השכל הרציונלי שלנו אינו כי אם תלמיד קטן, המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו העשיר והקדוש, החי בחיי מציאות עליונה, המכרעת את המציאות הריאלית באיתניות עצמיות הויתה".(אורות הקודש א' רכ"ו) "החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הם הנביאים, בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ. חולמים הם בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו בשוב ד' את ." (אורות הקודש א' רכ"ו) אחדות הגוף והנפש "ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, על מנת לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכוח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים בייחודים של השמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אחד עומד בלא חבירו כלל". (אורות עמ' פ). ישנה טענה המופיעה בספרו של ד"ר יהושע בארי "אוהב ישראל בקדושה" (מובא גם ב"אוצרות הראי"ה", עמ' 205) שה'התעמלות' עליה דיבר הרב היא מילת צופן לאימונים גופניים שעשו הבחורים כדי להתכונן לשמור על נפשות היהודים מפני הערבים הפורעים. עם זאת, אין בכך לשלול את המשמעות הפשוטה, ורואים זאת בכתבים רבים של הרב. גדלות התשובה "ממעמקים באה התשובה...התשובה באה משאיפת המציאות כולה להיות יותר טובה ומזוככת, יותר חסינה ומעולה ממה שהיא". (אורות התשובה ו' א') "התשובה הכללית שהיא עילוי העולם ותיקונו.." (שם ד' ג'). "מצד הבינה התשובה באה. וברום מעלתה הזדונות הוים לזכויות ועליהם חיו יחיה" (שם י"א א')."התשובה היא תמיד שרויה בלב, אפילו בעת החטא עצמו התשובה גנוזה בנשמה, והיא שולחת קויה, שהת מתגלים אחר כך בעת שבא הנוחם הקורא לתשובה." (שם ו' ב'). "קביעות המחשבה של התשובה היא מייסדת את אופיו של האדם על יסוד האצילות." (שם ט' א'). "גדול ונשגב הוא אושר התשובה...אין דבר מצרף ומטהר את האדם, מעלהו למעלת אדם באמת כהעמקת התשובה." (שם י"ג י"א) על עצמו "מי שאמר עלי (הסופר ) כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו. וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכול נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה".

[] ספריו

ערך מורחב –  

הרב קוק כתב ספרים רבים, חלקם פרסם בעצמו; אולם רובם התפרסמו לאחר מותו. בנוסף חלק גדול מהספרים שיצאו על שמו מהווים למעשה עריכות שונות של כתביו השונים. כתביו הנפוצים והנלמדים ביותר, הם: , , , , , ו.


[] מתלמידיו בנו הרב צבי יהודה קוק - מראשיה הרוחניים של הציונות הדתית. ולאחר הרב שימש ג"כ כראש הישיבה. הרב - תלמיד-חבר, היה ראש אחריו. הרב ("הנזיר"), ממייסדי הישיבה. הרב - מייסד ישיבות . כתב ספרי ביוגרפיה רבים עליו. הרב ("הצדיק הירושלמי") - תלמיד-חבר, ידוע כאיש חסד וכרב האסירים. הרב ד"ר משה זיידל. הרב - רבה של . הרב רבה של . הרב בעל ה"פחד יצחק". הרב - העילוי מ. הרב - דיין בבית הדין הגדול ומראשי . חתנו, הרב . המשורר . הרב - מחבר ה'מבוא לתלמוד'. הרב הרב אחיינו היה פעיל ציוני ידוע, ובין יתר פעולותיו, קניית ספינת אלטלנה והבאתה ארצה. הרב - רב קהילה ב שהקים בישראל את . הרב דוקטור (מחבר "אוצר הגאונים") הרב הרב - רבה של העיר - עורך

[] חוקריו הבולטים , , , , , , , , , , .


[] ראו גם



[] לקריאה נוספת

[] על חייו ודמותו פרופ' ו, הראי"ה : תולדות הרב אברהם יצחק הכהן קוק ופועלו, הוצאת מורשת, ת"א (1961). , אוהב ישראל בקדושה : הגות רוחו ושיח לבבו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הוצאת 'ספרי חי"כ', ת"א (1989), חמשה כרכים. הרב , האיש נגד הזרם : פרשיות מתורתו וממסכת חייו, : ספרי חמד, ת"א (2002) פרופ' (בשיתוף עם צבי קפלן), שבחי הראי"ה : דברים שסופרו על מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון "נזר דוד", ירושלים (1995 הרב , הראי"ה : רבי אברהם יצחק הכהן קוק, מוסד הרב קוק, ירושלים (1965). , לחישה רועמת : סיפורו של הרב קוק, יד יצחק בן צבי ועם עובד, ירושלים (1990). הרב , אור מופלא : מרן הרב קוק, הוצאה עצמית, ת"א . , מלאכים כבני אדם, קול מבשר, ירושלים תשס"ב. הרב , שיחות הראי"ה, הוצאת "חי ראי", כפר הרא"ה (1988). הרב משה צבי נריה, טל הראי"ה, כפר הרא"ה (1985). הרב משה צבי נריה, חיי הראי"ה, הוצאת מוריה, ירושלים (1983). הרב משה צבי נריה, מועדי הראי"ה, ירושלים (1984) הרב משה צבי נריה, לקוטי הראי"ה, הוצאת צלע, בני ברק (1991), הרב משה צבי נריה, לקוטי הראי"ה ב, חי ראי, כפר הרא"ה תשנ"א. הרב משה צבי נריה, לקוטי ראי"ה ג, כפר הרא"ה (1995). הרב משה צבי נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרא"ה (1987). פרופ' חיים ליפשיץ, הוגים וחוזים : מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובני דורו : דמויות, דרכי חיים, הגיונות, בהוצאת 'מכון הראי"ה', ירושלים (1965). הרב פרופ' , מכותבי הראי"ה : על חוגי מכותביו של הראי"ה קוק, מכון הרצי"ה, ירושלים (2000). (עורך), אגרות לראי"ה, המכון ע"ש הרצי"ה, ירושלים (1990). ארגון אור האורות, אור שלמה, על הערצתו הגדולה של הגרש"ז אויערבך לראי"ה קוק, ומחאותיו החריפות כלפי מבזי הראי"ה .

[] על משנתו והגותו , היסטוריה צורך גבוה, ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, בעריכת מ' בר-אשר, ירושלים, תשנ"ב, עמ' 709–771. , הרב קוק בין רציונליזם למיסטיקה, עם עובד, תל אביב, תש"ן 1990. , אמונה על פרשת דרכים - בין רעיון למעשה בציונות הדתית, הוצאת , תל אביב, תשנ"ו 1996. דב שוורץ, ארץ הממשות והדמיון : מעמדה של ארץ ישראל בהגות הציונית דתית, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז 1997. דב שוורץ, הציונות הדתית בין הגיון למשיחיות, עם עובד, ספרית אפקים, תל אביב, תשנ"ט 1999. דב שוורץ, אתגר ומשבר בחוג הרב קוק, עם עובד, ספרית אפקים, תשס"א 2001. דב שוורץ, הציונות הדתית : תולדות ופרקי אידאולוגיה, , תל אביב, תשס"ג 2003, בעיקר פרקים ד'-ה'. , אילת השחר, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים . יעקב פילבר, ביאורים ומקורות לאורות התשובה, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תשנ"ז. יעקב פילבר, ארץ ושמים, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תש"ן. יעקב פילבר, כוכבי אור : עיונים במשנת רבנו..., המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תשנ"ג. יעקב פילבר, לאורו : עיונים במשנת רבנו..., המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תשנ"ה. יעקב פילבר, קדושה ומלכות : עיונים במשנת רבנו, המכון לחקר משנת הראי"ה, ירושלים, תשנ"ז. צבי ירון, משנתו של הרב קוק, ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשל"ד 1974. (עורך), באורו : עיונים במשנתו של הרב...ובדרכי הוראתה, ההסתדרות הציונית העולמית, (1986). ד"ר (עורך), הראי"ה : מאמרים במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק עם מלאת שלושים שנה להסתלקותו, , ירושלים (1966). בנימין איש שלום ו (עורכים), יובל אורות : הגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, "ספריית אלינר" של ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים (1985) ד"ר (עורך), זיכרון ראי"ה : קובץ מאמרים במשנת מרן הרב... עם מלאת חמשים שנים להסתלקותו, מוסד הרב קוק, ירושלים (1985). הרב דוד הכהן (עורך), חזון הצמחונות והשלום מבחינה תורנית : אורות מהמאמרים "אפיקים בנגב" ו"טללי אורות"..., מכון נזר דוד, ירושלים (1981) פרופ' חיים ליפשיץ, במעגלי חוג הראי"ה : פרקים ממשנת הראי"ה קוק זצ"ל, בהוצאת האגודה לספרי הראי"ה קוק בסיוע מוסד הרב קוק, ירושלים (1945). פרופ' חיים ליפשיץ, ישראל בתווך : חזון ימינו הגדולים במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון הראי"ה, ירושלים (1968). פרופ' חיים ליפשיץ והרב אליהו אביחיל חזון ישראל : פרקי אורות על ישראל ותחייתו, מכון "נזר דוד", ירושלים פרופ' חיים ליפשיץ, רואה האורות : שירת אדם, שירת התשובה במשנת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מכון נזר דוד, ירושלים תשנ"ה פרופ' חיים ליפשיץ, דרכי תלמוד תורה והשתלמות במשנת מרן (הרב) אברהם יצחק הכהן קוק, מכון הראי"ה, ירושלים (1970). הרב , וארשתיך לי לעולם : דמותו הדתית של האדם מישראל בעת התחייה במשנת הרב קוק, בהוצאת ב, (2003) הרב , לאור משנת הראי"ה קוק, בהוצאת ישיבת הגולן (ישיבת הסדר), חיספין (1998). ד"ר , מהפכת ההארה : דרכו הרוחנית של הראי"ה קוק, הספרייה הציונית (ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית), ירושלים (2005). ד"ר , ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה של הראי"ה קוק, (של האוניברסיטה העברית), ירושלים תשס"ה. ד"ר , הרב קוק, מרכז זלמן שזר, ירושלים . הרב פרופ' , חדשים גם ישנים : בנתיבי משנתו ההלכתית-הגותית של הרב קוק, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ה. הרב פרופ' , מכותבי ראיה, הוצאת מכון הרצי"ה, ירושלים תש"ס. הרב (בהשתתפות צבי זינגר [ירון]), פרקים במשנתו העיונית של הרב קוק : סדרת שיחות, הוצאת אמנה, ירושלים (1976) הרב חיים ישעיהו הדרי, התשובה במשנתו של מרן הראי"ה קוק, ישיבת הכותל, ירושלים () הרב משה צבי נריה, הרב והרב פרופ' נריה גוטל (עורכים), ברורים בהלכות הראי"ה, , ירושלים . הרב , הסנגוריה במשנת הרב קוק, מוסד הרב קוק, ירושלים (1989). הרב , ביאורים במאמר - משמעות הגלות והגאולה של עם ישראל ועומק מהלכו ההיסטורי, הוצאת מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", תשס"ה. הרב , ביאורים במאמר הדור - – יחסו של הרב קוק כלפי דורנו, דור הגאולה, הוצאת מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", תשס"ח. , שירת החיים, מסדרת "" , ת"א (1989). הרב , ראי"ה בהירה : התבוננות פנימית על פי כתבי הרב קוק, בראש יהודי - מרכזים למודעות עצמית, ת"א תשס"ה. הרב , מילון הראי"ה : ערכים ומונחים בכתבי הרב..., הוצאת בנתיבות אמונה, ירושלים (1999).

[] קישורים חיצוניים מיזמי ציטוטים ב: טקסט ב: תמונות ומדיה ב: אברהם יצחק הכהן קוק

אודותיו

אברהם יצחק הכהן קוק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת בית הרב קוק אברהם רגלסון, הסתכלותו השירית של הרב קוק, אתר , ב תולדותיהם של צדיקים על מרן הראי"ה (כתובים), באתר תומר פרסיקו, הרב קוק - פרקים מסדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי, באתר הספרייה הווירטואלית של יהודה ביטי, קוי יסוד להתפתחות הגותו המוסרית של הרב קוק, עבודת מ.א., אתר דעת רשימת מאמרים כלליים על הראי"ה קוק באתר () () — רשימת תת-נושאים מפורטת () () תוכנות


וידאו

סרט וידאו באורך מלא, על חייו ופועלו של הרב קוק שיעורים בתורת הרב קוק באתר שיעורים בתורת הרב קוק באתר בני דוד עלי

הרב קוק הרב סולובייצ'יק חב"ד רוזנצווייג הרב אליהו בן אמוזג, שעור מפי הרב , מתוך הסדרה מבוא לתורה שבעל פה, אתר תולדותיהם של צדיקים על מרן הראי"ה, באתר תמונות

יחסי הרב קוק וגדולי ישראל - מסמכים ותמונות בפורום בפורום ספריו


שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל - על ספר אורות, עריכה ומקורות הרב שלמה חיים הכהן אבינר, הוצאת עטרת כהנים, מאתר israel613.com שלשה פרקים מתוך הספר הרב אברהם יצחק הכהן קוק מאת אבינועם רוזנק. , סתירות ודיאלקטיקה במוסר החברתי, בהגותם של הראי"ה קוק ושל הרב א"ש תמרת, אתר דעת יוסף אבנרי, הרב קוק ופעילותו החינוכית בתקופת יפו, אתר דעת

[] הערות שוליים 1.^ ולעתים הרא"ה, רואה האורות (גם רמז לשם משפחתו: ב קוק פירושו "הבט" או "הסתכל") ועל ידי ממשיכי דרכו מרן הרב או הרב סתם 2.^ ‏ סמיכה בסבך האגדות, מאת איתם הנקין (מקור ראשון 10.09.08). מאמר על הסמכת על ידי בעל "ערוך השולחן".‏ 3.^ ‏ד"ר אבינועם רוזנק, עולם סוער - התפתחותו של הרב קוק : ישיבת וולוז'ין, אתר מט"ח. הרב קוק מכנה את הנצי"ב "כבוד צפירת תפארתנו חמדת כל בית ישראל, הגאון האמיתי אור העולם כקש"ת אדמו"ר מרן נפתלי צבי יהודה ברלין שליט"א". (אוצרות הראיה ד' עמ' 82). וכן עיינו במאמר "ראש ישיבת עץ חיים" על הנצי"ב (מאמרי הראי"ה א' עמ' 123)‏ 4.^ התייחסות לדבר קיימת באגרות הראי"ה קכ"ה, קמ"ו משנת תרס"ח, בהם הוא מתגאה שבנק אנגלו-פלסטינ רכש מהם כספת, ושתלמידי התלמוד תורה מייצרים "ארונות הברזל לבתי האוצר, אשר לא יפלו בשכלולם מהמובאים מאירופא, והפירמה של "בית מלאכה לשע"ת" תתנוסס עליהם."‏ 5.^ הרב , בשדה הראי"ה עמ' 34‏ 6.^ ‏"חיבה וכבוד אני רוחש להמזרחי, בכל לב הנני שואף לפיתוחו והתרחבותו" (אגרת תתק"ה, אגרות ראי"ה חלק ג' עמ' רט"ז). ‏ 7.^ ‏"ועם זה מוכן אני לעסוק באהבה בחיזוק ענייני המזרחי." (אגרת תתפב, חלק ג', עמ' קעד)‏ 8.^ ‏אגרות הראי"ה ב', אגרת תצז, אגרת תקע"א‏ 9.^ תחייתו של "דגל ירושלים", מאת הרב אברהם וסרמן 10.^ אגרות הראי"ה, ‏אגרת תתקמה, חלק ג', עמ' רסא‏ 11.^ הוא עצמו התייחס לרב קוק בביטול וראה בו רשע ואפיקורוס כמו הרבי מסטמר ומעט מגדולי ישראל שהיו אנטי ציוניים קיצוניים. הוא היה גדול תלמידי החפץ חיים, אך כפי שמובא לעיל דעת החפץ חיים הייתה שונה בתכלית. 12.^ מרשת ישיבות המוסר של שיטת נובהרדוק, והשם "בית יוסף" הוא על שמו של הרב יוסף יוזל מנובהרדוק שכונה "הסבא מנובהרדוק". 13.^ רבי יצחק דדון, ‏אתחלתא היא, עמ' רמ"ח.‏ 14.^ ‏נכדו מר יחזקאל מלמד מירושלים, טוען כי סבו שהיה סגור בדלת אמות של הלכה, הוטעה על ידי המתנגדים לרב קוק‏ 15.^ ‏אגרות קודש כרך יט איגרת ז'קעא באתר .‏ הקודם: - 1921-1935 הבא:

הקודם: - 1924-1935 הבא:



מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F_%D7%A7%D7%95%D7%A7

| | | | | | | | | | | צפיות

ערךכלים אישיים חיפוש

    ניווט

עמוד ראשי

שינויים אחרונים



קהילה שער הקהילה



יצירת קשר ספר אורחים תיבת כלים




שפות אחרות English


Español Français




מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/אברהם יצחק הכהן קוק שונה לאחרונה ב־11:23, 20 ביולי 2009.הטקסט מוגש בכפוף לרישיון ; פרטי הרישוי של התמונות מופיעים בעמודי התמונות. ראו לפרטים נוספים.

מי יכול להביא סימוכין לכך שלמד עם הראי"ה קוק זצ"ל קבלה כל יום במשך שעה ארוכה כפי שכתוב בערך בחלק של שמחת פורים? תודה רבה.