שיחה:פורים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

המועד ומצוותיו[edit]

דומני שהדרך הנכונה היא שלא להרחיב בהלכות וענייני קריאת המגילה בערך זה, אלא להשאירן לערך "מקרא מגילה". בערך "פורים" מתאים להשאיר הסבר קצר על המצוות, בסגנון אנציקלופדיה תורנית מרוכזת (עם זכויות יוצרים למחבר. אותו דבר נכון גם ביחס למתנות לאביונים ושאר מצוות היום, וכן ביחס לערכים נוספים (ר' שיחה:חנוכה בכותרת "העברה").

מסיבה זו, העברתי את ההרחבות לערך המתאים לענ"ד. בתקוה להבנה והסכמה,למאי נ"מ? 03:32, י"ג בשבט ה'תש"ע (UTC)

ויקיפדיה - פורים[edit]

(מקור-וויקיפדיה).

'ערך זה עוסק בחג יהודי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פורים (פירושונים). חגי ישראל ומועדיו: פורים

שם: פורים נחגג ב: ברוב המקומות - בי"ד באדר. בירושלים - בט"ו באדר. (וכן במקומות מועטים נוספים.) סיבה: חגיגה שנתית לזכר סיכול תוכנית המן האגגי להשמדת היהודים, כפי המסופר במגילת אסתר. סמלים: קריאת מגילת אסתר, משלוח מנות, שתיית יין, אוזני המן, רעשנים, תחפושות ומסכות. מתקשר ל: תענית אסתר המצוינת יום לפני פורים; חנוכה שגם הוא חג שנקבע על ידי חז"ל


חיילים חוגגים את פורים עם ילדים בסיכון ועוזרים להם להתחפש ולהתאפר. עזרה לאביונים היא אחת ממצוות החג. חג פורים הוא אחד מחגי ישראל, שנחוג ברוב המקומות בי"ד באדר, ובירושלים וביתר הערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון בט"ו באדר (שושן פורים). חג הפורים מבוסס על סיפור מגילת אסתר, בו ניצלו היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן בהסכמת המלך אחשוורוש, והחג הוא יום הודאה לאלוהים על הצלה זו. על פי המגילה, החג נקרא על שום ה"פור" (גורל) שהטיל המן במטרה לקבוע את היום שבו יבוצע הטבח ביהודים - אותו יום שבעקבות רצף אירועים המתוארים במגילת אסתר התהפך הגלגל, והיהודים הם שהרגו באויביהם. החג מצטיין במאפייני השמחה שבו, והאכילה והשתייה נוטלים מקום חשוב בין מנהגיו, ובפרט אכילת מגדנאות וממתקים ושתיית יין. מאפיינים נוספים הם לבישת תחפושות ומסכות, בדחנות והרעשה ברעשנים. מצוות החג כוללות גם את חובת קריאת מגילת אסתר בלילה וביום, מסירת משלוחי מנות איש לרעהו וכן מתנות לאביונים.

חג הפורים, יחד עם חג החנוכה, הם שני החגים המרכזיים ביהדות שהמקור להם אינו מהחוק המקראי, אלא התוקף ההלכתי שלהם הוא מתקנת חכמים בלבד. חגים אלו כלולים בשבע מצוות דרבנן.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 מקור החג 1.1 סיפור ההצלה 1.2 קביעת החג 1.3 התקבלות החג 1.4 מקבילות לחג הפורים 2 מצוות החג 2.1 מצוות חיוביות 2.2 איסורים 3 תענית אסתר 4 מנהגי החג 4.1 מחיית זכר עמלק 4.2 התחפשות 4.3 בידור 4.4 תיקון הדרכים 5 סדרי התפילה 6 זמניו השונים של החג 6.1 פרזים ומוקפים 6.2 פורים משולש 6.3 כפרים המקדימים ליום הכניסה 6.4 פורים קטן 6.5 פורים שני 7 ייחודו של פורים 8 ראו גם 9 לקריאה נוספת 10 קישורים חיצוניים 10.1 ספרים ומאמרים 10.2 מידע כללי 10.3 היסטוריה של החג 10.4 הלכות 10.5 מחשבה והגות 11 הערות שוליים

מקור החג[edit]

אסתר המלכה מאשימה את המן בפני אחשוורוש.

אסתר ומרדכי כותבים את סיפור פורים.

סיפור ההצלה[edit]

ערך מורחב - מגילת אסתר

על פי המסופר במגילת אסתר, נקבע החג לזכר הצלת היהודים באימפריה הפרסית בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון (מן המגילה עצמה אין זה ברור האם מדובר בתקופה שלפני בניין בית המקדש השני או אחריו). באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה, ובירתם הייתה שושן.

על פי המסופר במגילה, זמם המן האגגי, שר שהיה מקורב ביותר למלך אחשוורוש, שמונה להיות "מעל כל השרים", "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס, ולבוז את רכושם. הסיבה למזימה זו הייתה נקמה על כך שמרדכי היהודי סירב לכרוע ולהשתחוות להמן. המלך נעתר לבקשה, והוציא כתב מלכות המתיר לאנשי כל מדינה לטבוח ביהודים, ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת "פור" - גורל. ואולם מזימה זו סוכלה הודות לשורה של אירועים, שהובילו להוצאתו להורג של המן, ומהמלך יצאה פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם באותו יום מיועד.

ביום המתוכנן, י"ג באדר, הרגו היהודים כ-500 משונאיהם בשושן הבירה ו-75 אלף איש ביתר הממלכה. אסתר ביקשה וקיבלה מהמלך רשות להאריך את המלחמה ביום נוסף בשושן הבירה, וביום זה נתלו עשרת בניו של המן, ונהרגו 300 איש נוספים. במגילת אסתר מסופר שלמחרת היום המיועד (כלומר בי"ד באדר), נחו יהודי האימפריה הפרסית מהמלחמה ונהגו "יום משתה ושמחה"‏[1]. יהודי שושן, שהמשיכו במלחמה ביום המחרת, נחו בט"ו באדר ועשו אותו "יום משתה ושמחה"[2].

קביעת החג[edit]

המגילה מספרת כיצד בעקבות המאורעות הללו, נקבעה חגיגה מידי שנה באותו תאריך שבו נחו וחגגו לאחר המלחמה. המגילה מתארת כיצד מנהג זה נקבע בעקבות שתי איגרות שנשלחו מאת מרדכי היהודי ואסתר המלכה אל כל היהודים בה ציוו לחגוג את חג הפורים בכל שנה. יש המפרשים את החזרות על התוקף של חג הפורים כמבטאות תהליך הדרגתי של כניסת החג למודעות נרחבת בקרב היהודים:

וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים; לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים. וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם... קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר, לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר. וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם...
וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף, לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית. וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים, אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם, כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם. וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה, וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר.‏[3]

התקבלות החג[edit]

החוקרים חלוקים לגבי הזמן בו הפך חג הפורים לחג משמעותי אצל היהודים. המקדימים טוענים שחג הפורים נחוג באופן נרחב בימי בית המקדש השני בשמחה ומשלוח מנות, ומביאים כראייה, מעבר לנאמר בתנ"ך עצמו, את אזכורו של "היום המורדוכאי" בספר חשמונאים ב', את אזכור הפורים במגילת תענית כיום שאין להתענות בו ובנוסף אין להספיד בו, את אזכורו בקולופון לתרגום יווני למגילת אסתר שנשלח למצרים בשנת 77/76 לפני הספירה ואת אזכורו בדברי יוסף בן מתתיהו כחג הנחוג בכל תפוצות ישראל[4]. הממעיטים[5][דרוש מקור], לעומת זאת, טוענים כי עדויות אלו אינן מעידות על יותר מניצנים קדומים של חג אשר היה בעל חשיבות מועטה וטוענים שאי-איזכורו של החג בדברי פילון האלכסנדרוני ובברית החדשה מעיד שאופיו היה מצומצם[6]. מגילת אסתר היא היחידה מבין ספרי התנ"ך שלא נמצאה בין המגילות הגנוזות שבקומראן, והיו שהעלו השערה שאנשי הכת שכתביה נחשפו שם לא קיבלו אותה כאחד מכתבי הקודש, ושחג הפורים לא נכלל ברשימת החגים של כת זו.

מהמשנה במסכת מגילה נראה בבירור שלכל המאוחר בדור שלאחר מרד בר כוכבא, הייתה כבר חובה לקרוא את מגילת אסתר בחג הפורים.

מקבילות לחג הפורים[edit]

היו מחוקרי הדתות שהצביעו על דמיונו של החג לחגים גויים אחרים של פסטיבלי שכרות והוללות הנחוגים בתקופה זו, של סוף החורף. בין החגים האיראניים הנחגגים בתקופה זו של השנה נמנים חג הנורוז, בו מחלקים מתנות לאביונים, בוחרים מלכה ליום אחד ונוהגים ב"נהפוך הוא"; חג המגפוניה, בו חוגגים את הרג ‎המַגִים על ידי דרייווש; חג מרדגיראן בו גם כן נוהגים ב"נהפוך הוא"; וחג נוסף המזכיר את פורים בשמו, הפרורדיגאן.[דרוש מקור]

מצוות החג[edit]

מצוות חיוביות[edit]

בהלכה נקבעו ארבע מצוות החלות בפורים:

קריאת מגילת אסתר בליל החג ובבוקרו, כחלק מפרסום הנס, והודיה על ההצלה. על פי המקובל, המגילה נקראת בפומבי בבית הכנסת מתוך מגילת קלף ובנעימה מיוחדת של טעמי המקרא, והקהל מקשיבים ועוקבים אחרי הקריאה הפומבית. הקריאה הפומבית בבית הכנסת נעשית כחלק מסדר תפילת ערבית ותפילת שחרית ביום הפורים. גם נשים מחויבות בקריאת המגילה, למרות שהיא נמנית בין מצוות עשה שהזמן גרמן משום שגם הן ניצלו בנס הפורים, או משום שעיקר הנס, למעשה, נעשה על ידי אישה. מתקיימות קריאות נפרדות עבור נשים שאינן יכולות להגיע לבית הכנסת בזמן הקריאות המרכזיות.

סעודת פורים - משתה ושמחה. כנאמר במגילה, ימי פורים נקבעו להיות "ימי משתה ושמחה". למרות שהחג מתחיל מהלילה, בתלמוד (מסכת מגילה) נקבע שמצוות הסעודה היא דווקא ביומו של החג. כחלק ממצוות המשתה והשמחה, מוזכר בתלמוד מצווה לשתות יין, ולהשתכר "עד דלא ידע בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'", זאת מפני שהנס נעשה באמצעות משתה היין שערכה אסתר לאחשוורוש. דעות שונות הושמעו בשאלת מידת חיוב ההשתכרות, ויש אף פוסקים אשר סברו כי מצווה זו נדחתה מהלכה. יש הטוענים שהמצווה בתוקף אך אין צורך להגיע לשכרות מלאה אלא מספיק להתבסם עד להגעה לשינה ובעת שנתו אין האדם מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (המאירי). כיום השכרות כשאר מצוות החג בולטת אצל תלמידי ישיבות צעירים, אך רבים אחרים מקיימים את מצות "עד דלא ידע" בביתם.

משלוח מנות איש לרעהו - מצווה לשלוח זה לזה מנות מזון ומיני מטעמים, ומקובל למסור לשכנים ולמכרים חבילות ארוזות של חטיפים, ממתקים ומגדנאות. מלשון הכתוב במגילת אסתר, "משלוח מנות איש לרעהו" - כאשר המילה "מנות" בלשון רבים, והמילה "רעהו" בלשון יחיד, הסיקו חז"ל שעל כל אדם לשלוח לפחות שני פריטי מאכל, לפחות לאיש אחד. הטעם המקובל למצווה זו הוא לחזק את האחדות בעם ישראל.

מתנות לאביונים - לפי ההלכה כל אדם צריך לתת ביום זה צדקה לשני נזקקים, או להעביר סכום כסף למי שיחלק אותו לנזקקים. הרמב"ם מציין כי "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו".


איסורים[edit]

מן הפסוק במגילת אסתר (ט, יט) - "שמחה ומשתה ויום טוב" למדו חז"ל במסכת מגילה (דף ה) כי ישנם שלושה איסורים נוספים בחג פורים: "שמחה" - מלמד שאסורים בהספד. "משתה" - מלמד שאסור בתענית. "ויום טוב" - מלמד שאסור בעשיית מלאכה. בהמשך הגמרא לומדת שאת האיסור האחרון, לא קיבלו היהודים עליהם. עם זאת בהלכה נפסק כי "אין לעשות מלאכה בפורים, ומי שעושה בו מלאכה - אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם" (קיצור שולחן ערוך, סימן קמב). הכוונה היא, שאמנם אין איסור מלאכה כמו ביום טוב ממש, אבל אסור לנהוג כביום חול, ואין לעשות מלאכות שאינן לצורך היום, בדומה לחול המועד. הבנקים ובתי הספר בישראל מקפידים על הלכה זו, אך במקומות אחרים מסתפקים בקיצור יום העבודה בחג זה. בזמן שנהגה מגילת תענית היה איסור להתענות גם בימים שלפני ואחרי פורים אך כיום מותר להתענות ולהספיד בסמוך לפורים‏[7]. [עריכה]תענית אסתר

יום י"ג באדר, ערב פורים, הוא תענית אסתר. ביום זה נהוג לצום, זכר למלחמת היהודים באויביהם שהתקיימה ביום זה, כפי שמסופר במגילה. (כאשר פורים חל במוצאי שבת, מוקדמת התענית ליום חמישי י"א באדר).

מנהגי החג[edit]

  • אוזני המן -אכילת "אוזני המן", שהן עוגיות משולשות, ממולאות בפרג או במילוי אחר.
  • רעשן פורים, בו מרעישים על פי המנהג בכל אזכור של השם "המן" במהלך קריאת המגילה.
  • מחיית זכר עמלק
    בעת קריאת המגילה, כאשר מוזכר שמו של המן מרעישים המתפללים ברעשנים או בכלים אחרים כדי לקיים באופן סמלי את מחיית זכר עמלק, אשר לפי המסורת המן הוא מזרעו. יש שהתנגדו למנהג זה. כמו כן גם בקריאת התורה שכמוזכר עמלק (שהמן יצא מחלציו) מוחים את שמו באמצעים שונים
  • התחפשות
    לבישת מסכות ותחפושות, מנהג שהחל בימי הביניים בונציה, כנראה בהשפעת קרנבל המסכות המקומי. בהלכה, אחת ההתייחסות הקדומות למסכות מובאת ברמ"א, שבו המסכות שמותרות מכונות "לבישת פרצופים".
    מבחינה רעיונית ניתנו כמה וכמה הסברים למנהג זה. בעל השפת אמת כתב שהתחפושת מלמדת את הרעיון שהפנימיות של האדם יכולה להשתנות בעקבות מעשים חיצוניים. מחבר הבני יששכר כתב שמתחפשים כדי לרמז על כך שההתנהגות המתבוללת של היהודים בימי אחשוורוש הייתה רק כלפי חוץ. הרב שלמה אבינר הסביר שכל השחקנים הראשיים בסיפור המגילה התחפשו במובן מסוים:

אסתר המלכה שומרת על זהותה בסוד ומסתירה מאחשוורוש את כוונותיה. רק לאחר מהלכים רבים היא מגלה לאחשוורוש בפתאומיות על תוכניותיו של המן להשמיד את עמה.
אחשוורוש נראה כלפי חוץ כאדם כל יכול העושה ככל העולה על רוחו, אך למעשה כל צעדיו מכוונים על ידי יועציו והסובבים אותו. המן מציג חזות של נחישות וביטחון עצמי, אבל למעשה הוא מפחד. היטפלותו לחלשים, וקלות הראש שבה הוא מפיל גורל לקביעת תאריך הריגתם של היהודים, מוכיחות את חולשתו וחוסר יכולתו לקחת אחריות על החלטותיו.
מרדכי הוא פקיד בכיר ונאמן בממשלת אחשוורוש כלפי חוץ, אבל יחד עם זה הוא יהודי נאמן לעמו ולארצו.
היהודים אף הם התחפשו. חכמינו שואלים מדוע נגזרה גזירת המן על היהודים, ומשיבים שתי תשובות: היהודים באותו דור השתחוו לפסל, ונהנו מסעודת אחשוורוש. אך העבודה הזרה וההתבוללות באותם דורות התקיימו רק כלפי חוץ, בעוד שלבם של היהודים נותר נאמן לדתם.
הקב"ה הוא המתחפש הראשי. מגילת אסתר מורכבת לכאורה מאוסף של צירופי מקרים: במקרה אחשוורוש מצווה להביא את ושתי, במקרה היא מסרבת, במקרה נבחרת אסתר במקומה, במקרה מרדכי שומע את המזימה של בגתן ותרש, במקרה אחשוורוש לא נרדם וקורא בספר הזיכרונות וכו' וכו'. למעשה הסיפור מבטא את הנסים הנסתרים שנעשים לעם היהודי.

  • בידור
    הצגות מיוחדות מועלות ביום זה, לרוב על אירועי המגילה, וקרויות "פורים שפיל". בישיבות נהוג למנות מבין התלמידים את "רב פורים", שבין היתר דורש דרשה פסבדו-תורנית מצחיקה המובילה לאווירה מבודחת.
    בחלק מהערים נהוג לקיים בפורים מצעד חגיגי ברחובות העיר בשם "עדלאידע". תהלוכת פורים הראשונה נערכה בתל אביב בפורים תרע"ב (1912), ועד היום מתקיימות עדלאידות הכוללות מצעד, רקדנים, משאיות ובובות ענק (למשל בעיר חולון).
  • נוהגים לחלק לילדים דמי כיס הידועים בשם "דמי פורים" או "מעות פורים".

תיקון הדרכים[edit]

על פי הכתוב במסכת שקלים במשנה א, א "בחמישה עשר בו (באדר), קורין את המגילה בכרכים, ומתקנים את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים; ועושין כל צורכי הרבים, ומציינין על הקברות".

סדרי התפילה[edit]

השבת שלפני פורים קרויה "שבת זכור", משום שקוראים בה בתורה את פרשת זכור שנזכרת בה מצוות זכירת מעשה עמלק והחובה למחותו (סוף פרשת כי תצא). קריאת פרשה זו היא מצווה מן התורה, וחז"ל קבעו לקיים אותה דווקא בסמוך לפורים, משום שלפי המסורת המן היה מזרע עמלק. בתפילת העמידה וכן בברכת המזון מוסיפים קטע הודיה על הנס בשם "על הנסים", במטרה לזכור את הנס. בערים המסופקות יש נוהגים להוסיף את הקטע בשני הימים ויש שנוהגים רק ביום הראשון. בכמה קהילות נהוג לומר קרוב"ץ, שהוא פיוט על סדר חזרת הש"ץ המדבר בענייני הפורים, מרבי אלעזר הקליר. ראשי הקטעים של הקרוב"ץ הם תיבות הפסוק "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי", כך שכל קטע פותח במילה אחת מן הפסוק.

בתפילה קוראים בתורה את פרשת מלחמת עמלק מתוך פרשת בשלח. בערים המסופקות יש נוהגים לקרוא בתורה רק ביום הראשון ויש שנוהגים בשני הימים. לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לרגל הפורים, חלק במקום השיר הרגיל וחלק בנוסף. הספרדים וחלק מהאשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א ואומרים את מזמור כ"ב בתהילים, האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. רוב עדות האשכנזים לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.

בניגוד לחגים אחרים, בפרט חנוכה, בפורים לא אומרים הלל. בתלמוד, במסכת מגילה נתנו לכך שלושה הסברים: הנס קרה בחוץ לארץ ולא אומרים הלל על נס שלא אירע בארץ ישראל. סיפור פורים, אף שסופו טוב, מותיר את היהודים נטולי עצמאות מדינית וכפופים למרות מלך זר. מגילה היא הילולה של היום.

היו פוסקים שכתבו כי לפי ההסבר שקריאת המגילה מהווה תחליף להלל, משמע שקיים חיוב עקרוני לקרוא את ההלל בפורים, אך כיוון שקוראים את המגילה אין צורך לקרוא הלל; לכן, מי שאינו יכול לשמוע את קריאת המגילה מסיבה כלשהי חייב לקרוא את ההלל בפורים.

זמניו השונים של החג[edit]

פרזים ומוקפים[edit]

ההלכה שנקבעה בידי חז"ל קבעה זמנים שונים לציון חג פורים: בערים שאינן מוקפות חומה ("פרזים") נקבע החג בי"ד באדר, והוא מכונה "פורים דפרזים". בערים שעל פי המסורת הן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כגון ירושלים) וכן בשושן (שעל פי המסורת היהודית היא העיר המדאן), נחוג פורים בט"ו בחודש, מה שמכונה פורים שושן (או, בעקבות היידיש, שושן פורים). על פי דעה שנדחתה מהלכה, הקריטריון אינו ימות יהושע בן נון לזמן שבו הייתה מוקפת העיר, אלא לימות אחשוורוש; התלמוד הירושלמי מסביר את הבחירה בימות יהושע בן נון בכך ש"חלקו כבוד לארץ ישראל" שהייתה חרבה בזמן המגילה, ועל כן הרחיקו לזמן שבו הארץ הייתה בנויה.

בערים עתיקות שבהן קיים ספק אם הייתה חומה מימות יהושע בן נון חוגגים את פורים בשני הימים, מחמת הספק, ואין מברכים על קריאת המגילה אלא בי"ד, מכיוון שהוא זמן קריאה לרוב הערים. בין הערים שקיים לגביהן ספק כזה הן רוב הערים העתיקות בארץ ישראל, כצפת, טבריה, חברון ויפו. טבריה היא מקרה מיוחד כיוון שהספק לגביה הוא לא על היותה מוקפת חומה מימות יהושע, אלא האם הכנרת נחשבת כחומה של העיר. ישנם מקומות עתיקים בהם התחדש היישוב היהודי, כגון חברון ושילה, שגם בהם מציינים את החג במשך יומיים. גם בערים מסוימות מחוץ לישראל חוגגים את פורים במשך יומיים, בהן איזמיר שבטורקיה, חאלב שבסוריה ובגדאד שבעיראק.

מתקיים דיון מפורט ובו דעות שונות לגבי הנוסע בימי הפורים מעיר שאינה מוקפת לעיר מוקפת ולהיפך, והדבר הוא נושא לשאלות רבות לרבנים מחמת סבוּ‏כָ‏תה של ההלכה בנושא.

פורים משולש[edit]

פורים משולש הוא פורים הנחגג רק בערים המוקפות חומה, כאשר טו' אדר חל בשבת. הכינוי משולש נובע מכך, שהחג של הערים המוקפות מתפרס על שלושה ימים רצופים, תוך העברת המצוות שאינן יכולות להתקיים בשבת, לימי החול שמשני צדדיו. הבעיה העיקרית היא קריאת המגילה, שאינה יכולה להיעשות בשבת. אף שמעיקר הדין אין מניעה לקרוא מגילה בשבת, גזרו חז"ל "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", ולכן העבירו את קריאת המגילה אל יום שישי, שהוא יום פורים בפרזים. פורים משולש הוא אירוע נדיר יחסית הקורה רק ב-11% מהשנים, באותן שנים בהם חל חג פסח ראשון ביום ראשון.

ביום שישי, י"ד באדר - קוראים את מגילת אסתר ונותנים מתנות לאביונים.

ביום שבת, ט"ו באדר - מוסיפים בקריאת התורה למפטיר את הקריאה המיוחדת לפורים, ומתפללים את תפילת "על הנסים".

ביום ראשון, ט"ז באדר - מקיימים את סעודת פורים ושולחים משלוח מנות.

הסיבה שמצוות מתנות לאביונים מוצמדת לקריאת המגילה, מנומקת בטעם שהאביונים נושאים עיניהם לקריאת מגילה. הסיבה שמצוות משלוח מנות מוצמדת לסעודת פורים היא מפני שמשלוח המנות מתבצע כדי שיוכלו לקיים את הסעודה.

מקור הדין המחייב את דחיית הסעודה ליום ראשון הוא בתלמוד הירושלמי. כיוון שלא קיימת התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי רוב פוסקי ההלכה קיבלו את דעת התלמוד הירושלמי בנושא ופסקו שיש לעשות את הסעודה ומשלוח מנות ביום ראשון.

ברם, הרב לוי אבן חביב שהיה רבה של ירושלים במאה ה־16 התנגד לשיטה זו, והביא ראיות מן התלמוד הבבלי שמהן נובע לכאורה כי לפי התלמוד הבבלי אין לעשות כך (כלומר לשיטתו התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי בעניין זה). כיוון שלפי הכלל המקובל בהלכה, כאשר התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי פוסקים הלכה כמו התלמוד הבבלי, יוצא שלשיטתו יש לערוך סעודת פורים ומשלוח מנות בשבת עצמה, וכך הוא נהג בפועל בירושלים. רוב הפוסקים דחו את ראיותיו מן התלמוד הבבלי וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק על פי התלמוד הירושלמי. כהכרעת רוב הפוסקים נוהגים כיום יהודי רוב העדות – ועורכים את סעודת הפורים ושולחים מנות ביום ראשון.

בניגוד לכך, חלק מיוצאי תימן נוהגים כשיטת ר' לוי אבן חביב, משום שגם מדברי הרמב"ם משתמע כשיטתו.

כפרים המקדימים ליום הכניסה[edit]

הלכה עתיקה שאינה מתקיימת בימינו מתייחסת לדינם של "כפרים". הגדרתם של אלו הם מקומות יישוב קטנים מאוד, שאין בהם עשרה "בטלנים" (אנשים הבטלים ממלאכתם ועוסקים בצורכי ציבור, או בלימוד תורה ותפילה). במקומות אלו, בתקופת חז"ל הייתה המגילה נקראת גם לפני יום י"ד, כדי שהקריאה תהיה בימי שני וחמישי, הזמן שבו אנשי הכפרים מתאספים לערים. בצורה כזו יכולה הקריאה להיעשות גם ביום י"א באדר.

פורים קטן[edit]

בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', אף כי נשמעו דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א' (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב' שטכנית הוא החודש השלושה-עשר). בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר א', שבו לא נחוג פורים נחוגים שני ימי "פורים קטן" ("פורים קטן" ו"שושן פורים קטן"). בפורים קטן לא נהוגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון ומרבים בו בסעודה.

פורים שני[edit]

ערך מורחב - פורים שני

קהילות ומשפחות מסוימות הנהיגו להן ולצאצאיהן לקיים פורים נוסף משלהן, בתאריך בו התרחש להם נס הצלה מיוחד, ציון חג זה מכונה פורים שני.

ייחודו של פורים[edit]

החג נחוג בשל תושייתה של אישה, אסתר המלכה משבט בנימין, שלפי הסיפור הפכה להיות האישה החזקה באימפריה הפרסית (בדומה לסיפור יוסף במצרים), וסיכלה את מזימת המן. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי, נזקף על פי רבי שמואל בר יהודה בתלמוד הבבלי ליוזמתה של אסתר, ששלחה לחכמי ישראל באותה תקופה: "קבעוני לדורות". חכמי ישראל דחוה בנימוק שהדבר יגרום לקנאת האומות בישראל, אך היא מצידה השיבה שהמאורע ממילא נרשם בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי[8]. לפיכך, ולפי שאף הן ניצלו מן הגזירה על ידי הנס, הנשים מצוות בכל החיובים של פורים, אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן, שבדרך כלל נשים פטורות מהן.

בחג הפורים תיקנו סעודה ומעשי רעות כהודאה על הנס שלא כמו בחג הפסח וחג החנוכה שבהם תיקנו אמירת הלל להודות על הניסים. סיבת הדבר היא כי בפסח וחנוכה הייתה הצלה רוחנית, להבדיל מחג הפורים שבו הייתה הצלה גשמית‏[9].

זהו החג היחיד בשרשרת החגים היהודיים שמדגיש ומעודד את השכרות. בפורים הועלתה השכרות על נס - כמאמר חז"ל: "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז, ב).

זהו החג היחיד בלוח השנה העברי שפוצל לשני ימים (ולעתים אף לשלושה, בפורים המשולש) המשתנים ממקום למקום. בערים שהיו מוקפות חומה בזמן יהושע בן נון, חוגגים את החג יום אחד אחרי יישובים וערים שלא היו מוקפים חומה בזמן יהושע בן נון, לעומת שאר חגי ישראל הנחגגים בכל המקומות באותו זמן (אם כי בחוץ לארץ חוגגים את שלושת הרגלים יומיים).

דרשה המובאת בתיקוני הזוהר, מציינת את חשיבותו היתרה של החג, בכך שהיא מקשרת את החג ליום הכיפורים:

פּוּרִים אִתְקְרִיאַת עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים, דַּעֲתִידִין לְאִתְעַנְגָא בֵּיהּ, וּלְשַׁנּוּיֵי לֵיהּ מֵעִנּוּי לְעֹנֶג ‏[10]
תרגום: "פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו, ולשנות אותו מעינוי לעונג"

מדרש מפורסם דומה גורס כי "כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: וזכרם לא יסוף מזרעם"[11]. יש מסבירים כי בפורים מתגלה שגם על ידי אכילה ושכרות ניתן להגיע לקדושה.

ראו גם[edit]

לקריאה נוספת[edit]

  • שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימנים תרפ"ה-תרצ"ז; הלכות מגילה ופורים בוויקיטקסט
  • הרב אליהו כי-טוב, ספר התודעה
  • יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, הוצאת דביר
  • הרב שג"ר, פור הוא הגורל: דרשות לחג הפורים
  • קבעוני לדורות, אסופת מאמרים של רבנים בני דורנו לחודש אדר ולחג הפורים
  • הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה
  • הרב מרדכי אליהו, הלכות חגים
  • "מחה תמחה", יוסף ויכלדר, "המבשר תורני", יב אדר תש"ע

קישורים חיצוניים[edit]

מיזמי קרן ויקימדיה[edit]

  • ערך מילוני בוויקימילון: פורים
  • טקסט בוויקיטקסט: חג פורים
  • תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חג פורים

ספרים ומאמרים[edit]

  • פורים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  • פורים וחודש אדר, באתר דעת
  • אוצר ספרים על פורים באתר Purimlinks

מידע כללי[edit]

חג פורים, באתר משרד החינוך פורים מאגר מת"ל פורים, באתר זולו פורים, באתר אמי"ת פורים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" בלדד השוחי, האם גם פורים הוא חג נוצרי?, באתר נענע 10 אברהם מנחם מנדל מור, ‏כל בו לפורים, ספר לימוד ותפילה לפורים מוגש בצורה הומוריסטית, באתר HebrewBooks פורים, חינוך וילדים בחברה היהודית בימי הביניים, באתר ד"ר לאה מזור: על מקרא, הוראה וחינוך פורים , באתר "חג שמח"

היסטוריה של החג[edit]

חג הפורים במקומות שונים - לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה, בתוך התערוכה "מבעד לעדשת ההיסטוריה: מבחר תצלומים מאוספי יד ושם", באתר יד ושם פוטפורים - לקט צלילים לפורים, באתר הפונותיקה הלאומית בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי רחל אליאור, "פורים, מסכות, תחפושות רדיפות והמרות- בין אסונות לשמחות, מה עוד מסתתר מאחרי קריאת המגילה במרחבי ההיסטוריה?"

הלכות[edit]

רבייוסף חיים מבגדאד, פורים, מהספר בן איש חי, באתר שערי שכם הרב אליעזר מלמד, פורים ומקרא מגילה, באתר ישיבה הרב יוסף דוד וינגרטן, הלכות פורים, באתר Din שמואל אליהו, הלכות פורים, באתר כיפה שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר מורשת שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר כיפה שאלות ותשובות מרבנים בנושא פורים, באתר ישיבה הלכות פורים מהספר ילקוט יוסף.

מחשבה והגות[edit]

פורים וחודש אדר, באתר ישיבה פורים, באתר כיפה

הערות שוליים

^ מגילת אסתר, ט, יז ^ אסתר ט' 18 ^ מגילת אסתר, ט ^ תומכי שיטה זאת כוללים למשל את פרופסור יוסף תבורי, בספר "מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד" ואת פרופסור בצלאל בר כוכבא ב"סיני", תשרי-טבת תשנ"ח, "חג הפורים בימי הבית השני ומגילת אסתר ב"אסיה"; "גישה היסטורית" ו"היסטוריה אורתודוקסית", עמודים לז-פה ^ פרופסור אהרן אופנהיימר, למשל ^ המקדימים מציינים שתוכנם והיקפם של כתבים אלו הוא כזה שאין להתפלא על אי אזכור הפורים ושגם חנוכה לא זכה בהם לאזכור נרחב ^ תוספות מסכת תענית דף י"ח עמוד א'. ^ מגילה ז' ע"א ^ לבוש. ^ תיקוני זהר נז, ב' ^ ילקוט שמעוני תתקמד

[הצגה] חגי ישראל ומועדיו

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית. קטגוריות: פוריםחגי ישראלמצוות ותקנות דרבנן משובים קודמיםמשוב על הערך

תפריט הניווט כניסה לחשבוןיצירת חשבון חדששיחהערך גרסאות קודמותעריכהקריאה עמוד ראשי ברוכים הבאים שינויים אחרונים ערכים מומלצים פורטלים ערך אקראי תרומה לוויקיפדיה טיפ קהילה שער הקהילה עזרה ייעוץ מזנון לוח מודעות יצירת קשר ספר אורחים תיבת כלים דף זה בשפות אחרות English العربية Башҡортса Беларуская Български Català Cebuano Česky Dansk Deutsch Esperanto Español Euskara فارسی Suomi Français Galego हिन्दी Hrvatski Magyar Bahasa Indonesia Italiano 日本語 한국어 Latina Ladino Lietuvių Latviešu Nederlands Norsk (nynorsk)‎ Norsk (bokmål)‎ Occitan Polski Português Română Русский Srpskohrvatski / српскохрватски Slovenčina Српски / srpski Svenska தமிழ் Türkçe Українська ייִדיש 中文 עריכת קישורים הדפסה/יצוא שונה לאחרונה ב־16:07, 14 בפברואר 2013. (ציטוט) הטקסט מוגש בכפוף לרישיון CC ייחוס-שיתוף זהה 3.0; פרטי -(מקור וויקיפדיה). '[[מדיה:Example.ogg--213.57.219.173 23:13, 14 בפברואר 2013 (IST)]]