שלמה משיח: הבדלים בין גרסאות בדף
מזרחי ורדיגר (שיחה | תרומות) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
מתוך [[הויקיפדיה העברית]]: '''שלמה משיח''' רב ומקובל (נולד ב[[משהאד]] בשנת תרל"ב 1871 נפטר בט"ו ב[[תמוז]] [[ה'תשט"ז]]), היה [[הרב הראשי]] לקהילת [[אנוסי משהד]], ודמות משפיעה עד היום בחייה, מחבר פיוטי תפילה, ועלה יחד עם חלק נכבד מקהילתו ל[[שכונת הבוכרים]] ב[[ירושלים]]. | |||
==ביוגרפיה== | ==ביוגרפיה== | ||
נולד למשיח בן שאול ומיכל (אביו) ולאסתר בת שרה (אמו). את ראשית ימיו עשה בעיר מולדתו ולמד תורה מפי חכמי הקהילה ובפרט מפי אביו. | נולד למשיח בן שאול ומיכל (אביו) ולאסתר בת שרה (אמו). את ראשית ימיו עשה בעיר מולדתו ולמד תורה מפי חכמי הקהילה ובפרט מפי אביו. | ||
אחרי נישואיו החל לעסוק במסחר כדי להנות מיגיע כפיו וכאשר החלו יהודי משהאד לעבור למדינת רוסיה לרגל מסחרם, נסע גם | אחרי נישואיו החל לעסוק במסחר כדי להנות מיגיע כפיו וכאשר החלו יהודי משהאד לעבור למדינת [[רוסיה]] [[ברית המועצות]] לרגל מסחרם, נסע גם הוא עם משפחתו לשם ואחרי זמן קצר החליט לעלות לארץ ישראל, לחונן עפרה ולהשתקע בה. | ||
==עלייתו לארץ ישראל== | |||
בשנת [[תרס"ו]], הגיע ל[[ארץ ישראל]] עם קבוצה מיהודי משהאד והתיישב ב[[ירושלים]] עם חאג'י [[אדוניה הכהן]] ועם חאג'י יחזקאל. בירושלים התגורר ב[[שכונת הבוכרים]] באותו הזמן היוותה שכונה זו מרכז של תלמידי חכמים, בפרט חכמי המקובלים שישבו ועסקו בתורת הנסתר, וכן התפללו על פי סדר הכוונות הידוע ליודעי חן בתורת [[האר"י]] [[מהרח"ו]] ו[[הרש"ש]], ובניגונם המיוחד העצוב והמשבר את הלב והמלא געגועים על גלות [[השכינה]], ועל גלותן וצערן של ישראל בין האומות. | |||
הוא סיפר כאשר בא בפעם הראשונה לבית הכנסת של המכוונים ושמע את תפילתם בנגינה המיוחדת להם עיניו החלו זולגות דמעות בלי הרף, ומאז נמשך אחרי חבורה זו, והשתתף יחד איתם בלימוד תורת הקבלה. הוא נהג לישב לפני המקובל חכם [[חיים שאול הכהן דוויק]] וקרא לפניו בספרי הקבלה. | |||
כעבור כמה שנים עבר לגור ב[[שכונת גאולה]], שם ייחד לו למקום לימוד ותפילה את בית הכנסת "זכרון שמעון" שברחוב חגי ליד [[ישיבת חברון]]. | |||
==סדר יומו== | |||
סדר יומו התחיל בהשכמה, בעוד תושבי השכונה ישנים את שנתם ושקט של חצות ליל שורר ברחובות עשה את דרכו ל[[מקווה]], ומשם ל[[בית הכנסת]] ואחרי סדר [[תיקון חצות]] ולימודים קבועים, החל בתפילתו עם תפילין [[רש"י]] ו[[ר"ת]], שנמשכה כמה שעות משום שכאמור התפלל על פי סדר הכוונות וזה נמשך עד בוא הקהל בבוקר ל[[תפילת שחרית]] ואז הצטרף אליהם. | |||
כאשר הקהל גמר את תפילתו והוא נשאר יחידי בבית הכנסת לגמור התפילה וסדר לימודיו שנמשו עד השעה 9-10 ורק אז הלך לביתו לטעום [[פת שחרית]]. | |||
אחרי מנוחת צהריים קלה חזר לבית הכנסת והחל ב[[תפילת מנחה]] מעוטר ב[[טלית]] ו[[תפילין]], התפילה נמשכה עד לפנות ערב, ואז באו אליו כמה מתושבי השכונה ולמד איתם עד בוא הקהל לתפילת מנחה וערבית. | |||
אחרי [[תפילת ערבית]] היה בא לבית הכנסת "חאג'י אדוניה" שבשכונת הבוכרים ולימד את צעירי העדה שעורים בתורה והלכות, בספר "[[בן איש חי]]" ודברי מוסר מ[[פלא יועץ]] ועוד. | |||
בשבתות אמר שיעור ב[[קבלה]] בפני זקנים מעדות חכמי ה[[ספרדים]] וה[[אשכנזים]] כאחד. | |||
==מידות טובות== | |||
המאפיין שלו היתה צניעות ענוה ולא להתבלט, דיבורו היה תמיד בנחת עם הבריות, לא רצה שישמשו אותו באיזה צורה שהיא, תמיד אהב את השלום, ולא רצה להיכנס למחלוקת על שום דבר עם אף אדם. | |||
דיבורו היה תמיד בנחת עם הבריות, לא רצה שישמשו אותו באיזה צורה שהיא , תמיד אהב את השלום ולא רצה להיכנס למחלוקת על שום דבר עם אף אדם. | |||
כמיהתו לביאת הגואל ולישועת עם ישראל היתה בלי גבול, תמיד היו שגורים על פיו פסוקי הנחמה והישועה שבספרי הנביאים והיה מצפה תמיד לקיומן. | כמיהתו לביאת הגואל ולישועת עם ישראל היתה בלי גבול, תמיד היו שגורים על פיו פסוקי הנחמה והישועה שבספרי הנביאים והיה מצפה תמיד לקיומן. | ||
פעם אחת אמר לאחד מחכמי האשכנזים, בלימוד הקבלה שלמדו ביחד, את מאמר הגמרא " מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות מישראל" (יבמות ס"ג) והציע לחכם האשכנזי שכדאי לעשות עצרת גדולה שיתאספו למקום אחד שתי רבבות ושני אלפים, כי אז ודאי השכינה תהיה שרויה במקום, ובמעמד נשגב זה להרבות בתחנונים ובסליחות לפני השם | פעם אחת אמר לאחד מחכמי האשכנזים, בלימוד הקבלה שלמדו ביחד, את מאמר הגמרא "מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות מישראל" (יבמות ס"ג) והציע לחכם האשכנזי שכדאי לעשות עצרת גדולה שיתאספו למקום אחד שתי רבבות ושני אלפים, כי אז ודאי השכינה תהיה שרויה במקום, ובמעמד נשגב זה להרבות בתחנונים ובסליחות לפני השם ולבקש על ביאת הגואל במהרה ואת המקום המתאים לכך קבעו שיהיה [[בתי מחסה]] שב[[העיר העתיקה]] בדרך המובילה ל[[כותל המערבי]], היות והמקום גדול ויוכל להחזיק רבבות אנשים, וגם מחמת קדושת המקום שקרוב הוא ל[[בית המקדש]]. החכם האשכנזי התלהב מאוד מהרעיון והתחיל לברר איך להגשים ולהוציא לאור את התכנית, אך היו עיכובים שונים והעניין לא יצא לפועל. | ||
דוגמא נוספת לגעגועיו וצפייתו העמוקה לישועה של עם ישראל וביאת הגואל הוא הפיוט שחיבר ובו הוא שופך את ליבו לפני השם יתברך לבקש סליחה על עוונותיהם של ישראל ובקשה להחיש את הקץ, ובסוף הפיוט מרומז שמו, הוא כותב ומבטיח: '''שכל מי שיאמרו בכוונה וברטט תפילתו לא תשוב ריקם'''. | |||
==ישיבה ל[[תיקון כרת]] ולימי ה[[שובבי"ם]]== | |||
לבני עדת [[אנוסי משהד]] התקבל הפיוט כחלק מהסליחות ונוהגים לאמרו בזמנים שונים, וכן אומרים אותו כל הקהל בבית הכנסת "חאג'י אדוניה" אחרי סדר לימוד [[לימוד כרת]], שנוהגים לעשות בכל ליל ערב [[ראש חודש]] בכל השנה לימוד ו[[סעודת מצוה]], זאת בשל תיקון עוון שחייבים עליו כרת אשר ארגן [[לוי בן ירמיהו]] ממקורביו בנשיאותו. | |||
==ימיו האחרונים== | |||
זכה ועד לימיו האחרונים היה בו כח, לא נס ליחו ולא כהו עיניו. התמיד בעבודתו כדרכו, לא מנעו הגשם ולא השלג ולא כל סיבה אחרת להמשיך בתורה ותפילה. | |||
בשבועות האחרונים לחייו חלה, וגם בשכבו על מיטת חוליו לא פסק מלדבר על הצפייה ל[[גאולה]] ולהקים שכינתא מעפרא. | |||
וכך מתוך הצפייה הארוכה לבוא הגואל השיב את נשמתו ליוצרה ביום הראשון [[ט"ו בתמוז]] [[תשט"ז]], חמישים שנה מאז אחרי עלייתו ל[[ירושלים]]. | |||
בירושלים | ==הנצחתו ישיבת תפארת שלמה== | ||
על שמו הוקמה בירושלים [[ישיבה לצעירים]] יתומים על ידי המייסדים הרבנים [[זילברמן]] ו[[בצלאל אלישיוב]], כיום הבחורים הם מבתים רגילים והיא ישיבה למצוינים מ[[עדות המזרח]] בשם [[ישיבת תפארת שלמה]] רחוב [[רבינו גרשום]] ב[[שכונת הבוכרים]] ב[[ירושלים]]. | |||
גרסה מ־08:38, 12 בספטמבר 2019
|
|
מתוך הויקיפדיה העברית: שלמה משיח רב ומקובל (נולד במשהאד בשנת תרל"ב 1871 נפטר בט"ו בתמוז ה'תשט"ז), היה הרב הראשי לקהילת אנוסי משהד, ודמות משפיעה עד היום בחייה, מחבר פיוטי תפילה, ועלה יחד עם חלק נכבד מקהילתו לשכונת הבוכרים בירושלים.
ביוגרפיה
נולד למשיח בן שאול ומיכל (אביו) ולאסתר בת שרה (אמו). את ראשית ימיו עשה בעיר מולדתו ולמד תורה מפי חכמי הקהילה ובפרט מפי אביו.
אחרי נישואיו החל לעסוק במסחר כדי להנות מיגיע כפיו וכאשר החלו יהודי משהאד לעבור למדינת רוסיה ברית המועצות לרגל מסחרם, נסע גם הוא עם משפחתו לשם ואחרי זמן קצר החליט לעלות לארץ ישראל, לחונן עפרה ולהשתקע בה.
עלייתו לארץ ישראל
בשנת תרס"ו, הגיע לארץ ישראל עם קבוצה מיהודי משהאד והתיישב בירושלים עם חאג'י אדוניה הכהן ועם חאג'י יחזקאל. בירושלים התגורר בשכונת הבוכרים באותו הזמן היוותה שכונה זו מרכז של תלמידי חכמים, בפרט חכמי המקובלים שישבו ועסקו בתורת הנסתר, וכן התפללו על פי סדר הכוונות הידוע ליודעי חן בתורת האר"י מהרח"ו והרש"ש, ובניגונם המיוחד העצוב והמשבר את הלב והמלא געגועים על גלות השכינה, ועל גלותן וצערן של ישראל בין האומות.
הוא סיפר כאשר בא בפעם הראשונה לבית הכנסת של המכוונים ושמע את תפילתם בנגינה המיוחדת להם עיניו החלו זולגות דמעות בלי הרף, ומאז נמשך אחרי חבורה זו, והשתתף יחד איתם בלימוד תורת הקבלה. הוא נהג לישב לפני המקובל חכם חיים שאול הכהן דוויק וקרא לפניו בספרי הקבלה.
כעבור כמה שנים עבר לגור בשכונת גאולה, שם ייחד לו למקום לימוד ותפילה את בית הכנסת "זכרון שמעון" שברחוב חגי ליד ישיבת חברון.
סדר יומו
סדר יומו התחיל בהשכמה, בעוד תושבי השכונה ישנים את שנתם ושקט של חצות ליל שורר ברחובות עשה את דרכו למקווה, ומשם לבית הכנסת ואחרי סדר תיקון חצות ולימודים קבועים, החל בתפילתו עם תפילין רש"י ור"ת, שנמשכה כמה שעות משום שכאמור התפלל על פי סדר הכוונות וזה נמשך עד בוא הקהל בבוקר לתפילת שחרית ואז הצטרף אליהם.
כאשר הקהל גמר את תפילתו והוא נשאר יחידי בבית הכנסת לגמור התפילה וסדר לימודיו שנמשו עד השעה 9-10 ורק אז הלך לביתו לטעום פת שחרית.
אחרי מנוחת צהריים קלה חזר לבית הכנסת והחל בתפילת מנחה מעוטר בטלית ותפילין, התפילה נמשכה עד לפנות ערב, ואז באו אליו כמה מתושבי השכונה ולמד איתם עד בוא הקהל לתפילת מנחה וערבית.
אחרי תפילת ערבית היה בא לבית הכנסת "חאג'י אדוניה" שבשכונת הבוכרים ולימד את צעירי העדה שעורים בתורה והלכות, בספר "בן איש חי" ודברי מוסר מפלא יועץ ועוד.
בשבתות אמר שיעור בקבלה בפני זקנים מעדות חכמי הספרדים והאשכנזים כאחד.
מידות טובות
המאפיין שלו היתה צניעות ענוה ולא להתבלט, דיבורו היה תמיד בנחת עם הבריות, לא רצה שישמשו אותו באיזה צורה שהיא, תמיד אהב את השלום, ולא רצה להיכנס למחלוקת על שום דבר עם אף אדם.
כמיהתו לביאת הגואל ולישועת עם ישראל היתה בלי גבול, תמיד היו שגורים על פיו פסוקי הנחמה והישועה שבספרי הנביאים והיה מצפה תמיד לקיומן.
פעם אחת אמר לאחד מחכמי האשכנזים, בלימוד הקבלה שלמדו ביחד, את מאמר הגמרא "מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות מישראל" (יבמות ס"ג) והציע לחכם האשכנזי שכדאי לעשות עצרת גדולה שיתאספו למקום אחד שתי רבבות ושני אלפים, כי אז ודאי השכינה תהיה שרויה במקום, ובמעמד נשגב זה להרבות בתחנונים ובסליחות לפני השם ולבקש על ביאת הגואל במהרה ואת המקום המתאים לכך קבעו שיהיה בתי מחסה שבהעיר העתיקה בדרך המובילה לכותל המערבי, היות והמקום גדול ויוכל להחזיק רבבות אנשים, וגם מחמת קדושת המקום שקרוב הוא לבית המקדש. החכם האשכנזי התלהב מאוד מהרעיון והתחיל לברר איך להגשים ולהוציא לאור את התכנית, אך היו עיכובים שונים והעניין לא יצא לפועל.
דוגמא נוספת לגעגועיו וצפייתו העמוקה לישועה של עם ישראל וביאת הגואל הוא הפיוט שחיבר ובו הוא שופך את ליבו לפני השם יתברך לבקש סליחה על עוונותיהם של ישראל ובקשה להחיש את הקץ, ובסוף הפיוט מרומז שמו, הוא כותב ומבטיח: שכל מי שיאמרו בכוונה וברטט תפילתו לא תשוב ריקם.
ישיבה לתיקון כרת ולימי השובבי"ם
לבני עדת אנוסי משהד התקבל הפיוט כחלק מהסליחות ונוהגים לאמרו בזמנים שונים, וכן אומרים אותו כל הקהל בבית הכנסת "חאג'י אדוניה" אחרי סדר לימוד לימוד כרת, שנוהגים לעשות בכל ליל ערב ראש חודש בכל השנה לימוד וסעודת מצוה, זאת בשל תיקון עוון שחייבים עליו כרת אשר ארגן לוי בן ירמיהו ממקורביו בנשיאותו.
ימיו האחרונים
זכה ועד לימיו האחרונים היה בו כח, לא נס ליחו ולא כהו עיניו. התמיד בעבודתו כדרכו, לא מנעו הגשם ולא השלג ולא כל סיבה אחרת להמשיך בתורה ותפילה. בשבועות האחרונים לחייו חלה, וגם בשכבו על מיטת חוליו לא פסק מלדבר על הצפייה לגאולה ולהקים שכינתא מעפרא. וכך מתוך הצפייה הארוכה לבוא הגואל השיב את נשמתו ליוצרה ביום הראשון ט"ו בתמוז תשט"ז, חמישים שנה מאז אחרי עלייתו לירושלים.
הנצחתו ישיבת תפארת שלמה
על שמו הוקמה בירושלים ישיבה לצעירים יתומים על ידי המייסדים הרבנים זילברמן ובצלאל אלישיוב, כיום הבחורים הם מבתים רגילים והיא ישיבה למצוינים מעדות המזרח בשם ישיבת תפארת שלמה רחוב רבינו גרשום בשכונת הבוכרים בירושלים.