שש זכירות: הבדלים בין גרסאות בדף

קטע שיש נוהגים לאמרו לאחר התפילה. הקטע מורכב מפסוקים בהם התורה מצווה לזכור דברים שונים.

החיוב בו

אין מקור לחיוב לאמרו. חלק מהזכירות אכן אדם חייב לזכור אך לאו דווקא במסגרת זו.

הזכירות הן: מעשה העגל, מעשה מרים, מעשה עמלק, מעמד הר סיני, יציאת מצרים ושבת.

יציאת מצרים אדם חייב להזכיר פעמים ביום. עיין ערך זכירת יציאת מצרים.

זכירת שבת אדם חייב לזכור כל שבת, תקנו חכמים לקיים מצוה זו על היין בקידוש. יש סוברים שיוצא במצוה זו מן התורה בתפילת ערב שבת.

זכירת מעשה עמלק נעשית פעם בשנה בקריאת זכור.

כתב הערוך השולחן (או"ח ס) שמלבד מצוות אלו לא מצא בפוסקים חיוב בעוד זכירות.

כנראה שלא ראה את הוספות הרמב"ן לספר המצוות שם מוסיף מצוות לזכור מעשה העגל ומעשה מרים וכן איסור לשכוח מעמד הר סיני.

לכאורה החיוב במצוות אלו הוא כמו במצוות זכירת עמלק- פעם בשנה, שכן הטעם שזכירת יציאת מצרים וזכירת שבת צריכות להיעשות יותר מפעם בשנה הוא שכן משמע מהפסוקים. (תורה תמימה על פסוק זכור את יום השבת שמות כ). ואפשר לצאת בקריאת התורה כשמגיעים לפסוקים הקשורים. וכן כתב האגרות משה בהסבר דברי המג"א (סימן ס) שמן התורה יוצאים בקריאה בתורה.

לעומת זאת יש דעת מיעוט שמצוות זכירת מעשה עמלק היא בכל יום עיין ערך זכירת מעשה עמלק. ולפי דבריהם לכאורה כן הדבר בשאר מצוות הזכירה. וכן משמע משולחן ערוך הרב ששש הזכירות חיובן יומיומי, פרט לזכירת שבת שכתב שיש מי שאומר שחיוב זכירתה בכל יום.

הלל הלפרין מוסיף : לפי חלק מהסידורים של הספרדים ועדות המזרח יש 10 זכירות ובתוכם זכירת ירשלים.לא מקימים את חיוב הזכירה כיאות אם חוזרים על קריאת הזכירות כל יום ללא כוונה. צריך להתכוון בכל הזכירות כמו בזכירת יציאת מצרים בהגדה של פסח: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". מקשה התורה תמימה (על דברים פרק ט פסוק ז)שלפי הבריתא בתורת כהנים תחילת פרשת בחוקותי (כ"ו ג')כל הזכירות ממקור אחד,ומדוע השמיט הרמב"ם את כל הזכירות וקבע למצוה רק את זכירת עמלק? הוא נשאר בצריך עיון ותלמוד רב. הלל הפרין מנסה לתרץ: כנראה הצנזורה מחקה לנו את רוב החיובים, כי רוצים להגיד לנו : אתם לא צריכים לזכור כלום,כי יש לכם ברית חדשה.והם השאירו את זכירת יציאת מצרים, כי אותו האיש גם יצא ממצרים, והשאירואת זכירת מחיית עמלק, כדי לתמוך בשיטת אחד מראשוני הנוצרים שניסה להביא משם ראיה על נכונות הנצרות, ואמר : "כאשר משה הרים ידיו גבר ישראל, כלומר שהוא עשה תנועה כשתי וערב נצחתם,וכאשר ירדו ידיו הפסדתם מכאן ראיה לאמיתות הנצרות" על זה ענה הרמב"ן בפולמוס : " כאשר הריםמשה ידיו לכיוון השמים גברו ישראל,וכאשר הוא התעיף וידיו נשרו לכיוון מאונך לגוף גברו עמלק".