תכלת: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 44: שורה 44:


==מחלוקת התכלת==
==מחלוקת התכלת==
מאז שגילה האדמו"ר מראדזין את התכלת, ישנה מחלוקת בין גדולי הרבנים האם יש לחזור ולתלותה בציציות או לא. בתחילת אחד מספריו של האדמו"ר על התכלת, הוא מביא מכתבים ששלח לגדולי ישראל באותה תקופה על גילויו. ביניהם, [[הרב יהושע מקוטנא]] ו[[הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק]] מבריסק. הרב מקוטנא מתווכח עם ראיותיו של האדמו"ר על הזיהוי הספיציפי של מין זה, ואילו הרב מבריסק טוען, שעצם זה שמין זה היה קיים כל הדורות ובכל זאת עם ישראל לא הטיל אותו בציציותיהם, סימן מובהק הוא כי אין זו התכלת, כי לא יתכן שהמין היה קיים ועם ישראל לא הטיל, אלא ודאי שהמין נעלם ועתיד לחזור לעתיד לבוא. כדבריו כתב גם [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]], [[הרב הראשי לשיראל]] וראש [[ישיבת מרכז הרב]],  <ref>במכתבו לרב משה הררי בסוף ספר 'מקראי קודש- הלכות [[ליל הסדר]].</ref> וכן [[הרב יוסף שלום אלישיב]] <ref>בספר "קובץ תשובות ממרן הגרי"ש אלישיב"</ref>. לעומתם, ישנם רבנים רבים המורים להטיל תכלת בציצית. ביניהם נמנים: [[הרב דב ליאור]]- רבה של קרית ארבע-חברון<ref>בספרו [[שו"תת] דבר חברון, חלק [[אורח חיים]].</ref>, [[הרב ישראל אריאל]]- ראש מכון המקדש, [[הרב ארלה הראל]]- ראש ישיבת שילה, רבני חסידות ברסלב, רבני חסידות איז'ביצא-ראדזין, ועוד.
מאז שגילה האדמו"ר מראדזין את התכלת, ישנה מחלוקת בין גדולי הרבנים האם יש לחזור ולתלותה בציציות או לא. בתחילת אחד מספריו של האדמו"ר על התכלת, הוא מביא מכתבים ששלח לגדולי ישראל באותה תקופה על גילויו. ביניהם, [[הרב יהושע מקוטנא]] ו[[הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק]] מבריסק. הרב מקוטנא מתווכח עם ראיותיו של האדמו"ר על הזיהוי הספיציפי של מין זה, ואילו הרב מבריסק טוען, שעצם זה שמין זה היה קיים כל הדורות ובכל זאת עם ישראל לא הטיל אותו בציציותיהם, סימן מובהק הוא כי אין זו התכלת, כי לא יתכן שהמין היה קיים ועם ישראל לא הטיל, אלא ודאי שהמין נעלם ועתיד לחזור לעתיד לבוא. כדבריו כתב גם [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]], [[הרב הראשי לשיראל]] וראש [[ישיבת מרכז הרב]],  <ref>במכתבו לרב משה הררי בסוף ספר 'מקראי קודש- הלכות [[ליל הסדר]].</ref> וכן [[הרב יוסף שלום אלישיב]] <ref>בספר "קובץ תשובות ממרן הגרי"ש אלישיב"</ref>. לעומתם, ישנם רבנים רבים המורים להטיל תכלת בציצית. ביניהם נמנים: [[הרב דב ליאור]]- רבה של קרית ארבע-חברון<ref>בספרו [[שו"ת]] דבר חברון, חלק [[אורח חיים]].</ref>, [[הרב ישראל אריאל]]- ראש מכון המקדש, [[הרב ארלה הראל]]- ראש ישיבת שילה, רבני חסידות ברסלב, רבני חסידות איז'ביצא-ראדזין, ועוד.


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־00:43, 9 בדצמבר 2010

צבע הדומה לכחול שמצווה לשים פתיל צבוע ממנו על הציצית. התכלת מופקת מחילזון.


צבע התכלת

על צבע התכלת מצינו בגמרא (מנחות מג:): " תניא, היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, שנאמר: (שמות כ"ד) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, וכתיב: (יחזקאל א') כמראה אבן ספיר דמות כסא".


שימושי התכלת

התכלת שימשה בימי קדם כצבע מלכותי, עקב יוקרו ויופיו. מצינו בכיסויי המשכן כיסוי תכלת, וכן תכלת בפרוכת, בבגדי הכהנים היו כמה בגדים שהיו בהם חוטי תכלת (באפוד, באבנט, המעיל - כולו תכלת, בציץ - רצועת תכלת, בחושן). כמו כן יש תיאורים של שימוש מלכותי בתכלת, כמו מרדכי שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור.

אחד ההסברים למצוות התכלת בציצית הוא כדי להזכיר לעם ישראל את היותם בני מלכים - בני הקב"ה.

זיהוי התכלת

אובדן התכלת

עקב יוקרה של בתכלת, וכן גזירות המלכות שלא התירה לאנשים פשוטים להשתמש בתכלת, וטלטולי הגלות, נשתכחה התכלת מעם ישראל במשך מאות שנים.

ראדזין

האדמו"ר מראדזין, הרב גרשון חנוך ליינר, עורר לפני כמאה שנה לחיפוש אחר התכלת וקיום המצווה שוב. מחקרו העלה כי הדיונון הוא חלזון התכלת, והוא מתאים לגמרא האומרת: "ת"ר: חלזון זהו - גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים". (מנחות מד.). הוא כתב שלושה ספרים בנושא: "שפוני טמוני חול", "פתיל תכלת" ו"עין התכלת".

עד היום חסידי ראדזין הולכים עם התכלת שזיהה הרבי מראדזין. כמו כן, גם חסידיו ברסלב הולכים עם פתיל תכלת ראדזין, כיוון שרבם, רבי נחמן מברסלב אמר שבשנת תרמ"ח תתגלה התכלת, ואכן בשנה זו החל האדמו"ר מראדזין לייצר פתילי תכלת מהדיונון.

בעיות בזיהוי זה: בלתי אפשרי לצבוע בצבע זה באופן שיספג בחוט. התכלת של חסידי ראדזין חיצונית לחוט ומתקלפת ממנו, ויש לקנות חוט חדש כל תקופה. בעיה נוספת בזיהוי היא שהיסטורית לא מצינו שימוש בצבע הדיונון, וכן העובדה שצבעו אינו כחול לחלוטין, אלא יש להוסיף לו חומרים ע"מ ליצור את הצבע.

הרב הרצוג

הרב הרצוג בעבודת מחקר שעשה זיהה את התכלת כחלזון "ארגמון קהה קוצים" ממנו מפיקים את צבע הארגמן. הוא התייאש מזיהויו כשצבע הדם של החילזון היה אדום ארגמני בלבד, ולא כחול.

ע"פ המחקר המאוחר מתברר כי הרב הרצוג צדק, אך לא ידע כי ע"י העמדת הצבע בשמש כמה דקות הופך הצבע לתכלת.

זיהוי זה מקובל מאוד, והוא מתאים היסטורית. נמצאו שברי חלזון זה בחופי לבנון, כעדות למסחר ענף בצבע המופק מהחלזון לאחר שבירת קונכייתו.

גם אריגי תכלת מלכותיים שנמצאו מן התקופה העתיקה מתאימים לצבע זה.

רבנים רבים סומכים על זיהוי זה, ובראשם הרב דב ליאור.

קלא אילן

אפשר להפיק צבע מקביל לתכלת מן הצומח. צבע זה נקרא אצל חז"ל "קלא אילן", וחז"ל הפליגו בעונשו של המטעה ותולה קלא אילן בבגדו וכתבו שעתיד הקב"ה ליפרע ממנו כדרך שנפרע מן הבכורות במצרים.

מחלוקת התכלת

מאז שגילה האדמו"ר מראדזין את התכלת, ישנה מחלוקת בין גדולי הרבנים האם יש לחזור ולתלותה בציציות או לא. בתחילת אחד מספריו של האדמו"ר על התכלת, הוא מביא מכתבים ששלח לגדולי ישראל באותה תקופה על גילויו. ביניהם, הרב יהושע מקוטנא והרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מבריסק. הרב מקוטנא מתווכח עם ראיותיו של האדמו"ר על הזיהוי הספיציפי של מין זה, ואילו הרב מבריסק טוען, שעצם זה שמין זה היה קיים כל הדורות ובכל זאת עם ישראל לא הטיל אותו בציציותיהם, סימן מובהק הוא כי אין זו התכלת, כי לא יתכן שהמין היה קיים ועם ישראל לא הטיל, אלא ודאי שהמין נעלם ועתיד לחזור לעתיד לבוא. כדבריו כתב גם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, הרב הראשי לשיראל וראש ישיבת מרכז הרב, [1] וכן הרב יוסף שלום אלישיב [2]. לעומתם, ישנם רבנים רבים המורים להטיל תכלת בציצית. ביניהם נמנים: הרב דב ליאור- רבה של קרית ארבע-חברון[3], הרב ישראל אריאל- ראש מכון המקדש, הרב ארלה הראל- ראש ישיבת שילה, רבני חסידות ברסלב, רבני חסידות איז'ביצא-ראדזין, ועוד.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. במכתבו לרב משה הררי בסוף ספר 'מקראי קודש- הלכות ליל הסדר.
  2. בספר "קובץ תשובות ממרן הגרי"ש אלישיב"
  3. בספרו שו"ת דבר חברון, חלק אורח חיים.