Open main menu

תפילה לשלום המדינה

תפילה לשלום מדינת ישראל, שנתקנה ע"י הרבנות הראשית.

Contents

תיקון אמירתהEdit

התפילה לשלום המדינה חוברה ונתקנה ע"י הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הרבנים הראשיים לישראל, בסיועו של הסופר ש"י עגנון‏[1]. כדי שיהיה נוסח אחיד ומוסכם על כולם, עוכב פרסום הנוסח הסופי, והוא עבר תחת עיניהם של רבני שלוש הערים הגדולות בארץ דאז, תל אביב (הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יעקב משה טולידאנו), חיפה (הרב ברוך מרקוס והרב נסים אוחנה) ופתח תקווה (הרב ראובן כ"ץ). כמו כן, עבר הגהה של חברי מועצת הרבנות הראשית דאז (הרב צבי פסח פראנק, הרב יעקב קלמס, הרב א.מ. וולקובסקי, הרב חזקיה שבתאי, הרב אברהם אבוכזיר והרב יוסף הלוי)[2].

התקנה נסמכה על אמירתו של רבי חנינא סגן הכהנים (אבות ג, ב): "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלי מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". אמירה זו נפסקה להלכה באבודרהם (אבודרהם, סוף הלכות קריאת התורה): "ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לשם שיעזרהו ויאמצהו על אויביו שכן כתוב (ירמיהו כט, ט): "ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום". ושלום העיר הוא שיתפלל לשם שינצח המלך את אויביו. ואמרינן בפרק קמא דעבודה זרה (ע"ז ג:): אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב (חבקוק א, ד): "ותעשה אדם כדגי הים כרומש לא מושל בו" מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו והיינו דתנן רבי חנניא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'.

בתקנת הרבנות על אמירת התפילה לשלום המדינה נכתב כי יש לאמרה ע"י הרב או שליח הציבור, בשבתות ובמועדים אחרי קריאת התורה. התקנה פורסמה לראשונה בעיתון "הצופה" ט"ו-ט"ז באלול תש"ח.

נוסח התפילהEdit

"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ[3]. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ. וְאֶת אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל פְּקָד-נָא בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרֵיהֶם, וְתוֹלִיכֵם מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְצִיּוֹן עִירֶךָ וְלִירוּשָׁלַיִם מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךְ: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ" (דברים ל,ד-ה). וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי תּוֹרָתֶךָ. וּשְׁלַח לָנוּ מְהֵרָה בֶּן דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ, לִפְדּות מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתֶךָ. הוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל אַרְצֶךָ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ: "ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ, וּמַלְכוּתו בַּכּל מָשָׁלָה". אָמֵן סֶלָה."

מנהג אמירתהEdit

את התפילה נהוג לומר בבתי הכנסת שמתפלליהם נמנים על הציבור הדתי לאומי, בתפילת שחרית של שבתות וחגים לאחר קריאת התורה, לפני תפילת מוסף. לפי מנהג חלק מקהילות הספרדים אומרים אותה בפתיחת ארון הקודש להוצאת ספר תורה. כמו כן אומרים אותה בתפילת יום העצמאות. ברוב הקהילות נהוג גם לומר מי שברך לחיילי צה"ל שתיקן הרב שלמה גורן- הרב הראשי לצה"ל ולישראל. נהגו לעמוד בעת אמירת התפילה[4].

שינויים ביחס לתפילה ובנוסחה בעקבות ההתנתקותEdit

לאחר הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון - ישנם קהילות בציבור הדתי-לאומי שנמנעו מלאומרה או ששינו בנוסחה, בעיקר בהשמטת השורה "שלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה"[5]. הרב זלמן ברוך מלמד שינה את הנוסח ל"והעמד בראשה אנשי חיל יראי אלוקים, אנשי אמת שונאי בצע".

אך יש שהתנגדו לעריכת שינויים בנוסח תפילה זו‏[6], ואכן בישיבת מרכז הרב, ישיבת הר המור וברוב הישיבות והקהילות הציוניות-דתיות אומרים עד היום את הנוסח המלא והמקורי.

לקריאה נוספתEdit

  • הרב שלמה סוקניק, כוננה עלינו

קישורים חיצונייםEdit

הערות שוליים

  1. יואל רפל, תפילה מיוחסת בת שישים (מקור ראשון ‏19.9.08) וכן במאמר הפותח למחזור ליום העצמאות הוצאת קורן (מובא בפורום אוצר החכמה. בעבר טענו פרופ' דוד תמר ז"ל ואחרים שעגנון חיבר את התפילה, אך רפל טוען שמצא את העותק המקורי של נוסח התפילה בכתב ידו של הרב הרצוג עם תיקוני ש"י עגנון (וכן מוסיף עדות ממזכיר הרב הרצוג).
  2. ראה בהרחבה אודות כך בספר הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה ליסודה חלק ב' עמ' 823-824 ובהערות מס' 37-38.
  3. ביטוי המבוסס על ההשקפה כי המדינה היא "אתחלתא דגאולה".
  4. אין לכך מקור, והדבר כנראה נובע מתחושת ההזדהות של הציבור עם התפילה, עד שמנהג זה השתרש בציבור, וכיום, אי עמידה בעת התפילה נחשבת בציבור כזלזול בתפילה ובמדינה.
  5. על פי פסקו של הרב דב ליאור(דרוש מקור) ועוד.
  6. הרב שלמה אבינר בידיעון בית אל תשנ"ו; הרב פנחס מונדשיין בשיחה ליום העצמאות תשס"ו באתר ישיבת מרכז הרב; ועוד.