זמן רבינו תם

'זמן רבנו תם' הוא הכינוי לשיטת רבנו תם בעניין הגדרת זמני השקיעה וצאת הכוכבים.

רבנו תם חידש שהשקיעה מתחילה כשהשמש נעלמת מעינינו, זמנה נמשך לזמן של הליכת ארבעה מילים, ולאחר מכן מגיע זמן צאת הכוכבים.

מקורות הסוגיה הגמרא במסכת שבת מביאה שיטת רבי יהודה, כפי שמסביר אותה רבה, לגבי זמני המעבר מהיום ללילה. וכך שיטתו - לפני שתשקע החמה, זה ודאי יום. משתשקע החמה, למשך זמן הילוך שלושת רבעי מיל, זהו זמן המכונה 'בין השמשות', ויש ספק האם להגדירו כיום או כלילה. לאחר זמן זה, מגיע זמן 'צאת הכוכבים' שהוא ודאי נחשב לילה. רבנו תם מקשה על כך מדברי רבי יהודה עצמו, המובאים במסכת פסחים. שם הוא אומר שמשקיעת החמה ועד לצאת הכוכבים יש זמן הילוך ארבעה מילין. ולכן מחדש רבנו תם שיש לחלק בין הביטוי 'שקיעת החמה' שמכוון לזמן שבו נעלמת השמש מעינינו במערב, וזהו זמן תחילת השקיעה. לבין היטוי 'משתשקע החמה', שמשמעו סוף זמן השקיעה, כשהשמש נכנסה ב'עובי הרקיע', ואורה התרחק ממנו. ולפי זה, כשהשמש נעלמת מעינינו זוהי תחילת השקיעה, וזהו זמן שנחשב יום לכל דבר. כך למשך הילוך שלושה ורבע מילין. לאחר מכן מגיע זמן סוף השקיעה, ומתחיל זמן 'בין השמשות' שהוא ספק יום ספק לילה. אורך זמן זה הוא הילוך שלושת רבעי מיל. ולאחר מכן מגיע זמן צאת הכוכבים, שאז ודאי הגיע הלילה.

השלכות להלכה לזמן רבנו תם יש השלכה מעשית גדולה לכל ההלכות השייכות לסוף היום ולתחילת הלילה. כגון: זמן כניסת שבת וצאת שבת, זמן קריאת שמע ותפילת ערבית, ועוד.