ישיבת הר המור

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:31, 18 באוגוסט 2019 מאת 212.76.107.147 (שיחה) (זה לא נכון שיש 450 יש 650)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישיבת הר המור
Har hamr logo.jpg
סמל הישיבה
סוג ישיבה גבוהה
תאריך יסוד תשנ"ז
מיקום חומת שמואל, ירושלים
השתייכות (זרם) הציונות הדתית
מייסדים הרב צבי ישראל טאו ותלמידיו
ראש הישיבה כיום הרב עמיאל שטרנברג והרב מרדכי שטרנברג
מספר תלמידים כ- 650 תלמידים ואברכים
ספרים סדרת "לאמונת עתנו"; שיעורי הרב מרדכי שטרנברג; שחר אהללך; ועוד

ישיבת הר המור היא ישיבה גבוהה בירושלים, מישיבות הדגל בציבור הדתי לאומי.

הקמת הישיבה

ישיבת הר המור, הוקמה בשנת תשנ"ח, ע"י קבוצת רבנים שהפסיקה ללמד בישיבת מרכז הרב, ובראשם הרב צבי ישראל טאו. פילוג זה הותיר רושם קשה ועמוק על רבים מבני הציונות הדתית בכלל וישיבת מרכז הרב בפרט. ההסבר לפרישה לא ברור דיו, והגרסה המקובלת היא שהרבנים הפורשים התנגדו לתכנית שהועלתה בישיבה להקים במתחם הישיבה מכון להכשרת מורים‏[1]. רבני מרכז הרב שוללים גרסה זו מכל וכל[2]. הפילוג גרר מתיחות בין שתי הישיבות הנמשכת עד היום.

הישיבה הוקמה בבית מדרש קטן בשכונת קרית מנחם שבירושלים, משם עברה למבנה בשכונת בית וגן השייך לישיבת נתיב מאיר, ונכון להיום ממוקמת בשכונת קרית יובל, עד לגמר בניית בית המדרש הקבוע של הישיבה בשכונת הר חומה.

דרך הישיבה

הישיבה מונהגת ברוח תורתו של הרב צבי יהודה קוק, ומקבילה לישיבת מרכז הרב בדרכה ולימודיה. ישיבות רבות רואות בהר המור את "ישיבת האם" שלהן, ואותן מכנים בכינוי "ישיבות הקו" (ביניהן: ישיבת מדברה כעדן במצפה רמון, ישיבת שבי חברון, ישיבת איילת השחר באילת, ישיבת תל אביב,ישיבת עטרת ירושלים, הישיבה הגבוהה בני נצרים בחולות חלוצה וישיבת חומות ירושלים וכן המכינות הקדם צבאיות השונות, ובראשם המכינה הקדם צבאית בני דוד בעלי ועוד) מוסדות אלו הולכים על פי האידאולוגיה של הר המור. כיום, הישיבה מונה קרוב ל450 תלמידים, רובם (כשני שלישים) הינם אברכים נשואים, ויחסית לשאר הישיבות, ממוצע הגילאים בישיבה הינו גבוה במיוחד. תלמידי הישיבה מתגייסים במסגרת של "הסדר מרכז".

הדמיה אדריכלית של מבנה הקבע של הישיבה בשכונת הר חומה

מרבני הישיבה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ראה בחוברת 'לדרך הקודש', בה מובאים שיחות של רבני הר המור בתקופה זו.
  2. ראה: הרב אברהם שפירא, ראיון עיתונאי שהופיע בספר "מורשה" ח"א; הרב יוסף בדיחי, "יוסף לקח" עמ' 61-62.