156
עריכות
נוטה למות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הוספת תגיות מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
< | '''נוטה למות''', הנקרא גם '''גוסס''', הוא חולה הנמצא בפרק המוות<ref><makor>פיהמ"ש לרמב"ם אהלות א ו.</makor></ref>, היינו במצב שהמוות יבוא בתוך זמן קצר ביותר. יש מי שכתב, שדרך גסיסה להיות שלושה ימים<ref>פרישה יו"ד סי' שלט סק"ה. וראה בשו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עה אות ה, שסמך על הגדרה זו.</ref>, אך מצינו גם זמנים אחרים, כגון שלושה או ארבעה ימים<ref><makor>רא"ש מו"ק פ"ג סי' צז.</makor></ref>, או שני ימים או שלושה<ref>מרדכי מו"ק פ"ג.</ref>, או מעט ימים<ref>ס' חסידים סי' רלד.</ref>; ויש מי שכתב, שגדרים אלו הם דווקא במצב טבעי, אבל בזמננו שיש אמצעים מלאכותיים להאריך חיי הגסיסה, אפשר להגדיר חולה כגוסס גם אם יחיה יותר ימים בגלל אותם אמצעים<ref>הרב ג.א. רבינוביץ, הלכה ורפואה, ג, תשמ"ג, עמ' קב ואילך. וראה להלן בהערות הבאות.</ref>. | ||
יש אומרים, שהוא לשון גססין<ref>תרגום יונתן <makor>ישעיה ס ד.</makor></ref>, שפירושו חזה, וכוונתו, שסמוך למיתתו מעלה האדם ליחה בגרונו מפני צרות החזה<ref>רמ"א אבהע"ז קכא ז; רמ"א חו"מ ריא ב.</ref>; יש אומרים, שהוא לשון מגיס בקדירה<ref>מכשירין ה יא.</ref>, שהליחה מתהפכת בגרונו כמו המגיס קדירה, שמהפך מה שבקדרה<ref>תויו"ט <makor>בבלי ערכין א ג.</makor></ref>; יש אומרים, שהוא מלשון גוסה<ref><makor>איכה רבה ג לב.</makor></ref>, שכוונתו בערבית הוצאת קול מהגרון לאחר מאכל כבד, ואף הגוסס מוציא קול מגרונו<ref>ערוך ע' גסס @, <makor>פיהמ"ש לרמב"ם ערכין א ג.</makor> כל הפירושים הללו מתכוונים למצב שבו הנוטה למות משמיע קולות רמים במהלך נשימתו בגין הפרשות במערכת הנשימה. מצב זה מכונה death rattle.</ref>; ויש אומרים, שהוא מלשון גוס, שפירושו פיהוק, שדרך הנוטה למות לפהק כמו לפני שינה<ref>תפא"י <makor>בבלי ערכין א ג.</makor> וראה בשו"ת צמח צדק החדש סי' נט אות ה.</ref>. | |||
==הגדרה== | |||
לא מצינו כלל בחז"ל ובראשונים סימני גסיסה מה הם, אלא שלחברי חברא קדישא בעבר היתה קרוב לוודאי מסורת על סימני הגסיסה. יש מי שכתב, שלעניין סימני הגסיסה אין הרופאים מכירים בהם, ואולי הוא מחמת שמצד הרפואה אין חשיבות להגדרה מדוייקת, שכן אומות העולם אינם חוששים לקירוב מותו של הגוסס על ידי נגיעה קלה, אך אנשי חברא קדישא היו בקיאים בזה, ורופאים הרוצים לדעת יכולים להשתדל להיות אצל חולים כשנוטים למות, וללמוד את סימני הגסיסה<ref>שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עג אות ג. וראה גם בשו"ת בית אב"י חחו"מ סי' קנג.</ref>. ואמנם, כיום לא ברורה ההגדרה של גוסס מבחינה רפואית- מעשית, ולכן בדרך כלל לא ניתן להגדיר מצב של חולה נוטה למות כגוסס, שכן על פי רוב לא ניתן לקבוע בוודאות שהמוות יבוא תוך זמן קצר, לאור אפשרויות הטיפול החדישות<ref>שמעתי מפי הגרש"ז אויערבאך. וראה א. שטינברג, אסיא, ג, תשמ"ג, עמ' 424 ואילך. וראה בטושו"ע אבהע"ז קמא סח, שכל אדם בין שמונים שנה למאה שנה - דינו כגוסס, ויש לומר שזה דווקא לעניין גיטין, ואולי דווקא בזמנם, וי"ל.</ref>. ויש מי שכתב, שכל חולה שאין לו אלא חיי שעה, ואין בו הצלה ממש - דינו כגוסס<ref>הגר"י קנייבסקי בקריינא דאגרתא, מכתב קצ.</ref>. | |||
על פי עקרונות ההלכה יכול הגוסס להיות בהכרה מלאה, ואף לדבר<ref><makor>משנה ערכין א ג;</makor> ס' חסידים סי' רלד; רמ"א אבהע"ז קכא ז. וצ"ע על הגר"א בביאורו למשנה אהלות א ו, שכתב שגוסס אין דעתו צלולה, וכן בשו"ת עמוד הימיני סי' לב אות ב, כתב שהגוסס הוא נטול כל חושיו.</ref>. הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו<ref>שמחות א א; <makor>רמב"ם אבל ד ה;</makor> טושו"ע יו"ד שלט א.</ref>, והיינו דווקא בעודו לפנינו<ref>ש"ך יו"ד סי' שלט סק"ח. וראה בשו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עה אות ה, בביאור הדברים.</ref>, ויש הלכות התלויות בהגדרה זו, כמבואר להלן; אבל רוב גוססים למיתה<ref>ראה <makor>בבלי גיטין כח א;</makor> <makor>בבלי נזיר מג א;</makor> <makor>בבלי שבועות לג א;</makor> <makor>בבלי ערכין יח א;</makor> <makor>רמב"ם ערכין א יג;</makor> ש"ך יו"ד סי' רכח סקכ"ב. וראה קרבן נתנאל על הרא"ש <makor>בבלי גיטין פ"ג אות מ,</makor> שיתכן שיש גוססים שאין רובם למיתה, עיי"ש.</ref>, ויש הלכות התלויות בהנחה זו, כמבואר להלן. | |||
== | ==גדרי הלכות== | ||
יש מהראשונים הסוברים, שבכל הדברים התלויים בדעתו ובמעשיו של האדם, הגוסס הוא כמת גמור, ואין דבריו ומעשיו קיימים, פרט לענייני הקדש, מפני חומרתם<ref>ראה להלן הע' 80-81.</ref>, ולא אמרו שהגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אלא לענין דברים החלים ממילא, ואינם תלויים בדעת האדם<ref><makor>תוס' קידושין עח ב</makor> ד"ה לא צריכא, בדעה א; רבנו יואל מבונא - הובא ע"י רשב"א, ר"ן, ומרדכי <makor>בבלי גיטין ע ב,</makor> רא"ש קידושין פ"ד סי' טו, ס' התרומה סי' קל; תוס' ר"י הזקן <makor>בבלי קידושין עח ב,</makor> בשם בעל התרומה; <makor>רש"י קידושין עח ב</makor> ד"ה כשהוא; ר"ח - הובא בראשונים הנ"ל, ובטור אבהע"ז סי' קכא. וראה בשו"ת אגרות משה חחו"מ ח"א סי' סא.</ref>; ויש הסוברים, שגוסס הרי הוא כחי לכל דבר, גם במה שתלוי בדבורו ובדעתו, בתנאי שדעתו מיושבת עליו<ref>תוס' קידושין שם, דעה ב; ר"י - הובא ברא"ש קידושין שם, רשב"א, ר"ן, ומרדכי גיטין שם, סמ"ג עשין נ; ר"ן מו"ק פ"ג; רשב"ם <makor>ב"ב קכז ב;</makor> המחבר באבהע"ז קכא ז. וראה פחד יצחק ע' גוסס @.</ref>. בשיטה זו יש הסבורים, שהדברים אמורים דווקא כשהגוסס מדבר<ref>מרדכי גיטין שם; סמ"ג שם; <makor>סמ"ק סי' קפד; רמ"א</makor> אבהע"ז קכא ז, בשם י"א; ב"ש שם סק"י.</ref>; ויש הסבורים, שבדברים שאין צורך בדיבור, מועילה רמיזתו, לאחר שבדקוהו שהוא מיושב בדעתו<ref>ב"י אבהע"ז סי' קכא, בשם הר"י ורא"ש קידושין שם; רבנו ירוחם נכ"ד ח"ד; המחבר אבהע"ז קכא ז. וראה ב"ח שם; גט פשוט שם סקל"ב.</ref>. | |||
'''דינים הנוגעים לטיפול בגוסס''' אסור לעשות פעולה כל שהיא, שתקרב את מותו של הגוסס, והעושה כן הרי הוא שופך דמים. חז"ל והפוסקים מנו דוגמאות שונות של פעולות המקרבות מותו של גוסס - חלקן בגלל הזזתו, וחלקן בגלל טירוף דעתו, היינו פעולות שמקובל לעשותן למת, והגוסס החי יקח אל ליבו, שמתייחסים אליו כבר כמת<ref>ראה שבת קנא א-ב; <makor>רמב"ם שבת כו כ;</makor> טושו"ע או"ח שיא ז.</ref>. ואלו הפעולות האסורות<ref>הפרטים דלהלן נימנו בשמחות א ב; <makor>בבלי שבת קנא ב;</makor> רי"ף ור"ן מו"ק פ"ג; <makor>רמב"ם אבל ד ה;</makor> רמב"ן, תורת האדם, עניין הפטירה; טושו"ע יו"ד שלט א.</ref>: | '''דינים הנוגעים לטיפול בגוסס''' אסור לעשות פעולה כל שהיא, שתקרב את מותו של הגוסס, והעושה כן הרי הוא שופך דמים. חז"ל והפוסקים מנו דוגמאות שונות של פעולות המקרבות מותו של גוסס - חלקן בגלל הזזתו, וחלקן בגלל טירוף דעתו, היינו פעולות שמקובל לעשותן למת, והגוסס החי יקח אל ליבו, שמתייחסים אליו כבר כמת<ref>ראה שבת קנא א-ב; <makor>רמב"ם שבת כו כ;</makor> טושו"ע או"ח שיא ז.</ref>. ואלו הפעולות האסורות<ref>הפרטים דלהלן נימנו בשמחות א ב; <makor>בבלי שבת קנא ב;</makor> רי"ף ור"ן מו"ק פ"ג; <makor>רמב"ם אבל ד ה;</makor> רמב"ן, תורת האדם, עניין הפטירה; טושו"ע יו"ד שלט א.</ref>: | ||
| שורה 60: | שורה 52: | ||
בשעת יציאת הנפש אומרים שמע ישראל פעם אחת; ברוך שם כבוד מלכותו שלוש פעמים; ה' הוא האלקים שבע פעמים; ה' מלך פעם אחת<ref>גשר החיים ח"א פ"ב ס"ג.</ref>. | בשעת יציאת הנפש אומרים שמע ישראל פעם אחת; ברוך שם כבוד מלכותו שלוש פעמים; ה' הוא האלקים שבע פעמים; ה' מלך פעם אחת<ref>גשר החיים ח"א פ"ב ס"ג.</ref>. | ||
=== | ===בענייני אורח חיים=== | ||
בענייני אורח חיים=== | |||
'''תפילה על הגוסס''' גוסס שנמצא בעיר אחרת - יש אומרים, שאין להתפלל עליו ולהזכירו בתפילה, שמא אינו חי עוד, ומחשש ברכה לבטלה<ref>ערוה"ש או"ח רפח יז.</ref>; ויש אומרים, שיש לברכו ולהתפלל עליו, בחזקת שהוא חי, ושמא על ידי התפילה יהיה זה מן המועטים הפורשים לחיים<ref>שו"ת נחלת שבעה סי' לט וסי' עח. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונ' רמת רחל סי' יח.</ref>. | '''תפילה על הגוסס''' גוסס שנמצא בעיר אחרת - יש אומרים, שאין להתפלל עליו ולהזכירו בתפילה, שמא אינו חי עוד, ומחשש ברכה לבטלה<ref>ערוה"ש או"ח רפח יז.</ref>; ויש אומרים, שיש לברכו ולהתפלל עליו, בחזקת שהוא חי, ושמא על ידי התפילה יהיה זה מן המועטים הפורשים לחיים<ref>שו"ת נחלת שבעה סי' לט וסי' עח. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונ' רמת רחל סי' יח.</ref>. | ||
| שורה 68: | שורה 58: | ||
'''שבת''' רוב הפוסקים סבורים, שמחללים שבת על גוסס, ואפילו הוא גוסס בידי אדם<ref><makor>תוס' נידה מד א</makor> ד"ה איהו, וראה חיד' מהר"ץ חיות שם; שו"ת תרומת הדשן סי' נח; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' יג; א"ר או"ח סי' שכט סק"א; פרמ"ג או"ח סי' שכט במ"ז סק"ב; ברכ"י או"ח סי' שכט אות ד; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלח; ביאוה"ל סי' שכט ס"ב; שו"ת פרי השדה ח"ב סי' יז; מנ"ח סוף מוסך השבת; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונ' רמת רחל סי' כח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' טו פ"ג אות טז; ילקוט יוסף ח"ד <makor>בבלי שבת כרך ד סי' שכט</makor> ס"ב. וראה בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' סה.</ref>. ולשיטה זו - מחללים שבת גם על גוסס שהוא חרש ושוטה<ref>וראה ע' חרש הע' 105 ואילך.</ref>, ואפילו אם הגוסס כבר אינו מדבר, מכל מקום מחללים עליו את השבת<ref>גליון מהרש"א יו"ד סי' שכט.</ref>; יש מי שכתב, שאין חיוב לחלל שבת עבור גוסס, אלא שמותר לעשות כן<ref>שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פו; שו"ת ישיב משה סי' נ, בשם הגרי"ש אלישיב.</ref>; ויש מי שחולקים וסוברים שאין מחללים שבת על הגוסס<ref>כנה"ג או"ח סי' של; שו"ת בית יעקב סי' נט. וראה קרבן נתנאל על הרא"ש <makor>בבלי יומא פ"ח סי' יג</makor> אות כ; תורת הרפואה עמ' 57 ואילך (הרב ש. גורן, מאורות, 2, תש"מ, עמ' 28 ואילך); לוית חן סי' צד; ילקוט יוסף ח"ד <makor>בבלי שבת כרך ד סי' שכט</makor> הע' ב.</ref>. ומכל מקום אם נודע שהוא גוסס כבר שלושה ימים, אין מחללים עליו את השבת<ref>מחצית השקל או"ח סי' שכט סק"ד; שערים המצויינים בהלכה סי' צב סק"ב.</ref>. ולכאורה אין דין זה נכון בימינו, אלא תלוי מה היא הערכת הרופאים ביחס לסכויי הטיפול, ובפרט שאין לנו כיום הגדרה ברורה למצב של גוסס<ref>ראה לעיל הע' 16.</ref>, וספק פקוח נפש דוחה שבת. | '''שבת''' רוב הפוסקים סבורים, שמחללים שבת על גוסס, ואפילו הוא גוסס בידי אדם<ref><makor>תוס' נידה מד א</makor> ד"ה איהו, וראה חיד' מהר"ץ חיות שם; שו"ת תרומת הדשן סי' נח; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' יג; א"ר או"ח סי' שכט סק"א; פרמ"ג או"ח סי' שכט במ"ז סק"ב; ברכ"י או"ח סי' שכט אות ד; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלח; ביאוה"ל סי' שכט ס"ב; שו"ת פרי השדה ח"ב סי' יז; מנ"ח סוף מוסך השבת; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה קונ' רמת רחל סי' כח; שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' טו פ"ג אות טז; ילקוט יוסף ח"ד <makor>בבלי שבת כרך ד סי' שכט</makor> ס"ב. וראה בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' סה.</ref>. ולשיטה זו - מחללים שבת גם על גוסס שהוא חרש ושוטה<ref>וראה ע' חרש הע' 105 ואילך.</ref>, ואפילו אם הגוסס כבר אינו מדבר, מכל מקום מחללים עליו את השבת<ref>גליון מהרש"א יו"ד סי' שכט.</ref>; יש מי שכתב, שאין חיוב לחלל שבת עבור גוסס, אלא שמותר לעשות כן<ref>שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פו; שו"ת ישיב משה סי' נ, בשם הגרי"ש אלישיב.</ref>; ויש מי שחולקים וסוברים שאין מחללים שבת על הגוסס<ref>כנה"ג או"ח סי' של; שו"ת בית יעקב סי' נט. וראה קרבן נתנאל על הרא"ש <makor>בבלי יומא פ"ח סי' יג</makor> אות כ; תורת הרפואה עמ' 57 ואילך (הרב ש. גורן, מאורות, 2, תש"מ, עמ' 28 ואילך); לוית חן סי' צד; ילקוט יוסף ח"ד <makor>בבלי שבת כרך ד סי' שכט</makor> הע' ב.</ref>. ומכל מקום אם נודע שהוא גוסס כבר שלושה ימים, אין מחללים עליו את השבת<ref>מחצית השקל או"ח סי' שכט סק"ד; שערים המצויינים בהלכה סי' צב סק"ב.</ref>. ולכאורה אין דין זה נכון בימינו, אלא תלוי מה היא הערכת הרופאים ביחס לסכויי הטיפול, ובפרט שאין לנו כיום הגדרה ברורה למצב של גוסס<ref>ראה לעיל הע' 16.</ref>, וספק פקוח נפש דוחה שבת. | ||
=== | ===בענייני יורה דעה=== | ||
בענייני יורה דעה=== | |||
'''תרומה''' גוסס בן כהן מאכיל את אמו הישראלית בתרומה, וגוסס בן ישראל מעכב את אמו בת כהן מלאכול בתרומת בית אביה<ref>אהלות א ו, ובפיהמ"ש והרע"ב שם.</ref>. | '''תרומה''' גוסס בן כהן מאכיל את אמו הישראלית בתרומה, וגוסס בן ישראל מעכב את אמו בת כהן מלאכול בתרומת בית אביה<ref>אהלות א ו, ובפיהמ"ש והרע"ב שם.</ref>. | ||
| שורה 96: | שורה 84: | ||
'''קבורה''' גוסס שפסקו לו צדקה לצורך ארון ותכריכים וקבורה ונתרפא, כסף הצדקה אינו שלו, וצריך להחזיר<ref><makor>שו"ת הרא"ש כלל לב סי' ו.</makor></ref>. | '''קבורה''' גוסס שפסקו לו צדקה לצורך ארון ותכריכים וקבורה ונתרפא, כסף הצדקה אינו שלו, וצריך להחזיר<ref><makor>שו"ת הרא"ש כלל לב סי' ו.</makor></ref>. | ||
=== | ===בענייני אבן העזר=== | ||
בענייני אבן העזר=== | |||
'''קידושין''' תופסים בגוססת<ref>טיב קידושין אבהע"ז סי' לז סק"ב, הובא באוצה"פ סי' לז סק"ג אות ב.</ref>, ובוודאי אם האב קיבל קידושין עבור בתו הגוססת<ref>פתחי עזרה שם סק"ג, הובא באוצה"פ שם.</ref>. ולעניין גוסס אם יכול לקדש אשה, הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם הוא יכול לגרש אשה<ref>פתחי עזרה שם. וראה להלן בהערות הבאות.</ref>. | '''קידושין''' תופסים בגוססת<ref>טיב קידושין אבהע"ז סי' לז סק"ב, הובא באוצה"פ סי' לז סק"ג אות ב.</ref>, ובוודאי אם האב קיבל קידושין עבור בתו הגוססת<ref>פתחי עזרה שם סק"ג, הובא באוצה"פ שם.</ref>. ולעניין גוסס אם יכול לקדש אשה, הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אם הוא יכול לגרש אשה<ref>פתחי עזרה שם. וראה להלן בהערות הבאות.</ref>. | ||
| שורה 114: | שורה 100: | ||
מי שנטה למות, ואין לו זרע מאשתו, ואחיו גר במקום רחוק, אין לו תקנה לגרשה על תנאי, או לגרשה ולשאתה מחדש על תנאי שאם תיפול ליבם לא תהיה מקודשת, אלא כשמצבו יחמיר מאד, ויהיה חשש למותו בתוך ימים אחדים, יסדרו גט כדי שלא תיפול ליבם, ולא תתייחד אשתו עמו מאז; אבל אם יש חשש לעיגון ברור, כגון שהיבם הוא מומר, מותר לגרש ולשאת על תנאי<ref>שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' קמז. וראה רמ"א אבהע"ז קנז ד.</ref>. | מי שנטה למות, ואין לו זרע מאשתו, ואחיו גר במקום רחוק, אין לו תקנה לגרשה על תנאי, או לגרשה ולשאתה מחדש על תנאי שאם תיפול ליבם לא תהיה מקודשת, אלא כשמצבו יחמיר מאד, ויהיה חשש למותו בתוך ימים אחדים, יסדרו גט כדי שלא תיפול ליבם, ולא תתייחד אשתו עמו מאז; אבל אם יש חשש לעיגון ברור, כגון שהיבם הוא מומר, מותר לגרש ולשאת על תנאי<ref>שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' קמז. וראה רמ"א אבהע"ז קנז ד.</ref>. | ||
=== | ===בענייני חושן משפט=== | ||
בענייני חושן משפט=== | |||
'''קניינים''' לדעת הסוברים, שאין הגוסס יכול לעשות דברים התלויים בדעתו<ref>ראה לעיל הע' 22 ואילך.</ref>, אין הגוסס יכול לתת מתנה לחברו. ולדעת הסוברים, שגוסס יכול לעשות גם דברים התלויים בדעתו<ref>ראה לעיל הע' 22 ואילך.</ref>, יכול הגוסס לתת מתנה, בתנאי שדעתו מיושבת עליו<ref>ראה ש"ך יו"ד סי' שלט סק"א; חכמת אדם קנא יג.</ref>. ויש מי שכתב, שאין הגוסס יכול להקנות מתנה בכל מקרה<ref>שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' אלף לד (תרח). וראה עוד <makor>ב"ב קכז ב,</makor> וברשב"ם שם.</ref>. ויש שמחלקים בין גוסס המדבר, שמתנתו מתנה, לבין גוסס שאינו מדבר, שאין מתנתו מתנה, או שלפחות צריך בדיקה כמו אילם<ref>ראה המחבר חו"מ רנ ו; רמ"א אבהע"ז קכא ז, ובנו"כ שם. וראה בכל השיטות בס' דיני ממונות ח"ג עמ' קכו.</ref>. | '''קניינים''' לדעת הסוברים, שאין הגוסס יכול לעשות דברים התלויים בדעתו<ref>ראה לעיל הע' 22 ואילך.</ref>, אין הגוסס יכול לתת מתנה לחברו. ולדעת הסוברים, שגוסס יכול לעשות גם דברים התלויים בדעתו<ref>ראה לעיל הע' 22 ואילך.</ref>, יכול הגוסס לתת מתנה, בתנאי שדעתו מיושבת עליו<ref>ראה ש"ך יו"ד סי' שלט סק"א; חכמת אדם קנא יג.</ref>. ויש מי שכתב, שאין הגוסס יכול להקנות מתנה בכל מקרה<ref>שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' אלף לד (תרח). וראה עוד <makor>ב"ב קכז ב,</makor> וברשב"ם שם.</ref>. ויש שמחלקים בין גוסס המדבר, שמתנתו מתנה, לבין גוסס שאינו מדבר, שאין מתנתו מתנה, או שלפחות צריך בדיקה כמו אילם<ref>ראה המחבר חו"מ רנ ו; רמ"א אבהע"ז קכא ז, ובנו"כ שם. וראה בכל השיטות בס' דיני ממונות ח"ג עמ' קכו.</ref>. | ||
| שורה 128: | שורה 112: | ||
'''רציחה''' ההורג גוסס בידי שמים, היינו שהוא גוסס עקב מחלה, דינו כרוצח, ונהרג עליו<ref><makor>בבלי סנהדרין עח א;</makor> <makor>רמב"ם רוצח ב ז.</makor> וראה בשו"ת שרידי אש ח"ג סי' קכז.</ref>, אבל ההורג גוסס בידי אדם, כגון שהכוהו עד שנטה למות - ההורגו, אין בית דין ממיתים אותו<ref>סנהדרין שם, מחלוקת תנאים; רמב"ם שם. וכתב במנ"ח מ' לד, שזה גזירת הכתוב, שכיוון שכבר נעשה בו מעשה הממית, דינו כמת, וההורגו פטור. וראה באור שמח שם, שמדין מלך ישראל חייב מיתה, ויכול המלך להורגו, וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' סו. וראה בשיטמ"ק <makor>בבלי נזיר ד ב,</makor> בשם הרא"ש, שמשמע מדבריו, שגוסס בידי אדם נחשב יותר כחי מאשר גוסס בידי שמים, וכבר תמהו עליו האחרונים, שמגמ' סנהדרין שם משמע, שגוסס בידי אדם נחשב כגברא קטילא, מה שאין כן גוסס בידי שמים - ראה שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלח; הגה' מהר"ץ חיות נזיר שם; שו"ת באר משה ח"ח סי' רלט, וסי' רמא; אוצה"פ סי' יז סקרנ"ז, אות כח, הע' א.</ref>. ואם עבר והרג גוסס בידי אדם, דינו כמו הורג את הטריפה<ref>ראה ע' טרפה הע' 106 ואילך.</ref>. | '''רציחה''' ההורג גוסס בידי שמים, היינו שהוא גוסס עקב מחלה, דינו כרוצח, ונהרג עליו<ref><makor>בבלי סנהדרין עח א;</makor> <makor>רמב"ם רוצח ב ז.</makor> וראה בשו"ת שרידי אש ח"ג סי' קכז.</ref>, אבל ההורג גוסס בידי אדם, כגון שהכוהו עד שנטה למות - ההורגו, אין בית דין ממיתים אותו<ref>סנהדרין שם, מחלוקת תנאים; רמב"ם שם. וכתב במנ"ח מ' לד, שזה גזירת הכתוב, שכיוון שכבר נעשה בו מעשה הממית, דינו כמת, וההורגו פטור. וראה באור שמח שם, שמדין מלך ישראל חייב מיתה, ויכול המלך להורגו, וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' סו. וראה בשיטמ"ק <makor>בבלי נזיר ד ב,</makor> בשם הרא"ש, שמשמע מדבריו, שגוסס בידי אדם נחשב יותר כחי מאשר גוסס בידי שמים, וכבר תמהו עליו האחרונים, שמגמ' סנהדרין שם משמע, שגוסס בידי אדם נחשב כגברא קטילא, מה שאין כן גוסס בידי שמים - ראה שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלח; הגה' מהר"ץ חיות נזיר שם; שו"ת באר משה ח"ח סי' רלט, וסי' רמא; אוצה"פ סי' יז סקרנ"ז, אות כח, הע' א.</ref>. ואם עבר והרג גוסס בידי אדם, דינו כמו הורג את הטריפה<ref>ראה ע' טרפה הע' 106 ואילך.</ref>. | ||
=== | ===בעניינים עתידיים=== | ||
בעניינים עתידיים=== | |||
'''חטאת ואשם''' זורקים על הגוסס דם חטאתו ודם אשמו, ואינו כחטאת שמתו בעליה<ref>שמחות א א; <makor>ירושלמי גיטין ז א.</makor></ref>. | '''חטאת ואשם''' זורקים על הגוסס דם חטאתו ודם אשמו, ואינו כחטאת שמתו בעליה<ref>שמחות א א; <makor>ירושלמי גיטין ז א.</makor></ref>. | ||
| שורה 138: | שורה 120: | ||
'''השתלות איברים''' דין גוסס לתרומת איברים להשתלה - ראה ערך [[השתלת אברים]] | '''השתלות איברים''' דין גוסס לתרומת איברים להשתלה - ראה ערך [[השתלת אברים]] | ||
==דיני שכיב מרע== | |||
'''הגדרה''' שכיב מרע הוא חולה שתשש כוח כל גופו, וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק, והרי הוא נופל על המיטה<ref><makor>ב"ב קמו ב;</makor> <makor>רמב"ם זכיה ומתנה ח ב;</makor> טושו"ע חו"מ רנ ה.</ref>, או כל חולה מסוכן, אף על פי שהולך על רגליו<ref>ב"י חו"מ סי' רנ.</ref>. יש מי שכתב, שאפילו אדם שהוא לכאורה בריא, או חולה שאין בו סכנה, אלא שאומר בפירוש שמרגיש שהגיע קיצו, דינו כשכיב מרע<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חחו"מ סי' רנ סק"ג.</ref>. | '''הגדרה''' שכיב מרע הוא חולה שתשש כוח כל גופו, וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק, והרי הוא נופל על המיטה<ref><makor>ב"ב קמו ב;</makor> <makor>רמב"ם זכיה ומתנה ח ב;</makor> טושו"ע חו"מ רנ ה.</ref>, או כל חולה מסוכן, אף על פי שהולך על רגליו<ref>ב"י חו"מ סי' רנ.</ref>. יש מי שכתב, שאפילו אדם שהוא לכאורה בריא, או חולה שאין בו סכנה, אלא שאומר בפירוש שמרגיש שהגיע קיצו, דינו כשכיב מרע<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חחו"מ סי' רנ סק"ג.</ref>. | ||
| שורה 168: | שורה 150: | ||
שכיב מרע שהודה לפני מיתתו שחייב לפלוני, ולא אמר תנו, אנו אומרים שאדם עשוי שלא להשביע את יורשיו, וטענת השבעה שייכת גם בשכיב מרע<ref><makor>בבלי סנהדרין כט ב;</makor> <makor>רמב"ם זכיה ומתנה י ג;</makor> טושו"ע חו"מ רנה ב.</ref>. ודין זה הוא דווקא כשהודה בדרך שיחה, אבל אם אם אמר לעדים הריני מודה לפניכם, יש אומרים, שאין אומרים בשכיב מרע אדם עשוי שלא להשביע את יורשיו<ref>לח"מ טוען ונטען ז א; ש"ך שם סקל"ד.</ref>, ויש אומרים, שגם בזה אין הבדל בין בריא לשכיב למרע<ref>תומים שם סקי"ט.</ref>. ואם אמר השכיב מרע תנו, אין חוששים לכלל שאדם עשוי שלא להשביע את יורשיו<ref><makor>ב"ב קעד ב;</makor> <makor>רמב"ם זכיה ומתנה י ג;</makor> טושו"ע חו"מ רנה ב. וראה בסמ"ע שם.</ref>. | שכיב מרע שהודה לפני מיתתו שחייב לפלוני, ולא אמר תנו, אנו אומרים שאדם עשוי שלא להשביע את יורשיו, וטענת השבעה שייכת גם בשכיב מרע<ref><makor>בבלי סנהדרין כט ב;</makor> <makor>רמב"ם זכיה ומתנה י ג;</makor> טושו"ע חו"מ רנה ב.</ref>. ודין זה הוא דווקא כשהודה בדרך שיחה, אבל אם אם אמר לעדים הריני מודה לפניכם, יש אומרים, שאין אומרים בשכיב מרע אדם עשוי שלא להשביע את יורשיו<ref>לח"מ טוען ונטען ז א; ש"ך שם סקל"ד.</ref>, ויש אומרים, שגם בזה אין הבדל בין בריא לשכיב למרע<ref>תומים שם סקי"ט.</ref>. ואם אמר השכיב מרע תנו, אין חוששים לכלל שאדם עשוי שלא להשביע את יורשיו<ref><makor>ב"ב קעד ב;</makor> <makor>רמב"ם זכיה ומתנה י ג;</makor> טושו"ע חו"מ רנה ב. וראה בסמ"ע שם.</ref>. | ||
=== | ===נוסח שטר מתנת שכיב מרע<ref>=== | ||
נוסח שטר מתנת שכיב מרע<ref>=== | |||
| שורה 180: | שורה 161: | ||
"אנחנו החת"מ מעידים בזה, איך שאנחנו נכנסנו אצל מר פב"פ לבקרו, ומצאנוהו שוכב על ערש דווי, ולשונו ומלולו עדיין בפיו, ודעתו צלולה ומיושבת עליו כשאר בני אדם, ויודע להשיב על הן הן ועל לאו לאו, וכך אמר לנו: הנני מצווה לפניכם, שתהיו אתם עדים בדבר שיהיה כך וכך וכו', ומתוך אותו החולי הלך לעולמו ונפטר וחיים שבק לנו ולכל ישראל, וכתבנו כל הדברים כהווייתם היום יום וכו'". | "אנחנו החת"מ מעידים בזה, איך שאנחנו נכנסנו אצל מר פב"פ לבקרו, ומצאנוהו שוכב על ערש דווי, ולשונו ומלולו עדיין בפיו, ודעתו צלולה ומיושבת עליו כשאר בני אדם, ויודע להשיב על הן הן ועל לאו לאו, וכך אמר לנו: הנני מצווה לפניכם, שתהיו אתם עדים בדבר שיהיה כך וכך וכו', ומתוך אותו החולי הלך לעולמו ונפטר וחיים שבק לנו ולכל ישראל, וכתבנו כל הדברים כהווייתם היום יום וכו'". | ||
==דיני חיי שעה== | |||
לא מצינו בחז"ל הגדרה ברורה של המושג חיי שעה. יש הסבורים, שהמצב של חיי שעה מוגדר כמו טריפה, היינו מי שלא יחיה ממחלה זו יותר מי"ב חודש, ואין הבדל אם ימות ממחלה זו, או ממחלה אחרת בתוך י"ב חודש, הרי זה חיי שעה<ref>חכמת שלמה יו"ד סי' קנה ס"א, הובא בדרכ"ת שם סק"ו; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עה אות ב. וראה בשו"ת וישב משה ח"א סי' עה, מה שהקשה על דברי החכמת שלמה.</ref>; יש מי שכתב, שבכל מקרה שמצב הסכנה שאנו יודעים שיגרום בהכרח למותו של האדם התחיל כבר, הרי זה בגדר חיי שעה, בין אם המוות יבוא במוקדם או במאוחר<ref>שו"ת <makor>משפט כהן סי' קמד אות ג.</makor> וכן משמע משו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' לו.</ref>; ויש מי שכתב, שחיי שעה הוא גם גוסס וגרוע מגוסס, שבגוסס רק רובם מתים, אבל בחיי שעה אין אפילו מיעוט שבמיעוט שנותר בחיים<ref>ביאוה"ל סי' שכט ס"ד ד"ה אלא. וראה <makor>רש"י ע"ז כז ב</makor> ד"ה חיי שעה, שכתב שהוא יחיה יום או יומיים. אך כבר הסבירו האחרונים שהוא לאו דווקא - ראה שו"ת אחיעזר ח"ב סי' טז; שו"ת משפט כהן שם; שו"ת אגרות משה שם.</ref>. | |||
'''חיוב הצלה''' בכל מקרה צריך לפעול לטובתו של החולה השרוי בחיי שעה<ref><makor>תוס' ע"ז כז ב</makor> ד"ה לחיי שעה; ריטב"א ע"ז שם.</ref>. לפיכך, חייבים לטפל בו ולהצילו ככל האפשר, ואף מחללים שבת עבורו<ref><makor>בבלי יומא פה א.</makor> וראה להלן הע' 175 ואילך.</ref>. ומאידך, אם הדבר הוא לטובתו של החולה, אין חוששים לחיי השעה שלו, ומותר לסכנם אפילו עבור ספק חיי עולם שלו. ולכן, כשיש אפשרות להציל את החולה לחיי עולם, אך מאידך עלולים לקצר חיי שעה, אין חוששים לחיי השעה, ועושים מה שצריך להציל לחיי עולם<ref>ראה תוס' ע"ז שם; רמב"ן תורת האדם, שער הסכנה; שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' עה. זאת על פי המבואר במל"ב ז ד, בעניין ארבעת המצורעים, שאמרו 'לכו ונפלה אל מחנה ארם, אם יחינו נחיה, ואם ימיתנו ומתנו', וראיה זו מובאת בגמ' <makor>ע"ז כז ב</makor> (ארבעה אלו היו גיחזי ושלושת בניו, וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' לו, והערת הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חיו"ד סי' קנה, הע' 14, בעניין הלימוד הזה); ועל פי <makor>ע"ז כז ב,</makor> בעניין התרפאות מגוי. וראה באריכות בשו"ת <makor>משפט כהן סי' קמד אות ג.</makor> וראה עוד בע"ע נתוחים; סכון עצמי.</ref>. | '''חיוב הצלה''' בכל מקרה צריך לפעול לטובתו של החולה השרוי בחיי שעה<ref><makor>תוס' ע"ז כז ב</makor> ד"ה לחיי שעה; ריטב"א ע"ז שם.</ref>. לפיכך, חייבים לטפל בו ולהצילו ככל האפשר, ואף מחללים שבת עבורו<ref><makor>בבלי יומא פה א.</makor> וראה להלן הע' 175 ואילך.</ref>. ומאידך, אם הדבר הוא לטובתו של החולה, אין חוששים לחיי השעה שלו, ומותר לסכנם אפילו עבור ספק חיי עולם שלו. ולכן, כשיש אפשרות להציל את החולה לחיי עולם, אך מאידך עלולים לקצר חיי שעה, אין חוששים לחיי השעה, ועושים מה שצריך להציל לחיי עולם<ref>ראה תוס' ע"ז שם; רמב"ן תורת האדם, שער הסכנה; שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' עה. זאת על פי המבואר במל"ב ז ד, בעניין ארבעת המצורעים, שאמרו 'לכו ונפלה אל מחנה ארם, אם יחינו נחיה, ואם ימיתנו ומתנו', וראיה זו מובאת בגמ' <makor>ע"ז כז ב</makor> (ארבעה אלו היו גיחזי ושלושת בניו, וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' לו, והערת הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חיו"ד סי' קנה, הע' 14, בעניין הלימוד הזה); ועל פי <makor>ע"ז כז ב,</makor> בעניין התרפאות מגוי. וראה באריכות בשו"ת <makor>משפט כהן סי' קמד אות ג.</makor> וראה עוד בע"ע נתוחים; סכון עצמי.</ref>. | ||
| שורה 198: | שורה 178: | ||
'''ירושה''' אשה שחלתה ונטתה למות, והכניסוה לחופה כדי שיירשנה בעלה, ומתה מחוליה ולא קרב אליה, יש אומרים, שאין זו חופה, ואין בעלה יורשה<ref><makor>שו"ת הרא"ש כלל נד סי' ב;</makor> רמ"א אבהע"ז סא א. וראה בנו"כ שם.</ref>. | '''ירושה''' אשה שחלתה ונטתה למות, והכניסוה לחופה כדי שיירשנה בעלה, ומתה מחוליה ולא קרב אליה, יש אומרים, שאין זו חופה, ואין בעלה יורשה<ref><makor>שו"ת הרא"ש כלל נד סי' ב;</makor> רמ"א אבהע"ז סא א. וראה בנו"כ שם.</ref>. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
<references /> | <references /> | ||
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]] | [[קטגוריה:הלכתית רפואית]] | ||
</noinclude> | </noinclude> | ||