מכירת הבכורה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מכירת הבכורה הוא אירוע שמופיע בפרשת תולדות במהלכו עשיו מוכר את בכורתו ליעקב. במהלך הסיפור עשיו חוזר עייף מן השדה ומבקש מיעקב להביא לו מנזיד העדשים אותו הוא מבשל. יעקב מציע לעשיו למכור לו את בכורתו תמורת הנזיד ועשיו מסכים מפני שהוא סובר שממילא הוא "הולך למות" וכן משום שהוא מבזה את הבכורה.

מכירת הבכורה ליעקב מוזכרת גם לאחר מכן בדברי עשיו כמעשה רמייה שיעקב עשה לו לאחר שהבין שיעקב גם קנה את בכורתו וגם לקח לאחר מכן את ברכת יצחק "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי".

סיפור המעשה

סיפור המעשה מובא בפרשת תולדות:

Geresh.png וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה

Geresh.png
בראשית כה, כט

במהלך הסיפור עשיו חוזר עייף מן השדה ומבקש מיעקב להביא לו מנזיד העדשים אותו הוא מבשל. יעקב מציע לעשיו למכור לו את בכורתו תמורת הנזיד ועשיו מסכים מפני שהוא סובר שממילא הוא "הולך למות". בסיום המעשה מובא כי עשיו אכל שתה והלך, ובכך גם ביטא את ביזוי הבכורה.

דמותו של עשיו

מהפסוקים עולה כי עשיו מכר את בכורתו ליעקב תמורת "לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים" בלבד. הרד"ק (כה, כט) מפרש כי עובדה זה היא חלק ממטרת הסיפור והיא מודיעה על "מעלת יעקב ופחיזות עשיו וקלות דעתו כי היה גרגרן, ומעלת יעקב שלא היה אוהב תענוג העולם שבשל לעצמו עדשים שאין תבשיל פחות ממנו". חיזוק לגרגרנותו של עשיו ניתן למצוא בכך שהוא לא ביקש מיעקב שייתן לו לאכול אלא "הלעיטני", מילה שבמדרש מבינים כקשורה להערת האוכל לפיו כאכילת גמלים ולא כאכילה אנושית רגילה ‏[1]

בדומה לכך, רבינו בחיי כותב כי התורה בכוונה לא מפרשת ממה עשוי הנזיד אותו עשה יעקב עד רגע המכירה על מנת להראות את תאוותו של עשיו ופחיתותו. בפסוקים מתואר כי יעקב מבשל "נזיד" ועשיו מכנה אותו כ"האדום האדום הזה" ורק ברגע המכירה מבואר כי יעקב נתן לעשיו נזיד עדשים, על מנת שהקורא יחשוב כי מדובר בתבשיל מכובד ורק בסוף יבין עד כמה הלך עשיו אחר תאוותו ומראה עיניו‏[2].

בגמרא בבא בתרא טז ב מובא כי עייפותו של עשיו לא נבעה רק מעבודה פיזית אלא גם מדרגתו הרוחנית "אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה". נראה שהמדרש רוצה לבאר כי מכירת הבכורה לא הייתה קשורה רק לתאווה רגעית אלא גם לכך שעשיו לא התאים מבחינה רוחנית להיות הבכור ומי שממשיך דרכו של יצחק. כמו כן, בגמרא מובא כי אותו היום יעקב בישל נזיד עדשים מכיוון שזה היה יום מותו של אברהם והיה מדובר במאכל אבלים. גם מדרש זה מבטא את העובדה כי עשיו איננו מחובר לנעשה בבית יצחק ואיננו לוקח אחריות על הנעשה שם ולכן גם איננו מתאים לאחריות הכרוכה בבכורה.

מנגד, יש המפרשים כי מכירת הבכורה לא הייתה קשורה דווקא לתאוותו של עשיו אלא כחלק ממכירה הוגנת הכוללת גם ערך כספי. על אף שהדבר לא מופיע במפורש בפסוקים, הרשב"ם[3] מסביר כי יעקב מבקש שעשיו ימכור לו את בכורתו בכסף מלא. לדבריו, עשיו מכר את בכורתו בממון ונזיד העדשים שיעקב נתן לו היה רק לעדות על המכירה בדומה לאכילה המשותפת שעשו לבן ויעקב לאחר שכרתו ביניהם ברית.

ביזוי הבכורה

בפסוקים מבואר כי עשיו מכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים בלבד ואף מפורש כי " וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". אמנם, מכיוון שככל הנראה יצחק היה בעל נכסים רבים, והבכורה הייתה עתידה להביא לעשיו ממון רב- לא מובן מדוע עשיו ביזה את הבכורה?

חשש שימות מוקדם

מפשט הפסוק, אבן עזרא (כה, לב) מבאר כי דברי עשיו "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה" מסבירים את מכירת הבכורה. לפירושו, עשיו טען כי כוונתו שמכיוון שהוא כל יום יוצא לצוד ומסתכן עם חיות השדה הוא עשוי למות אף לפני אביו ולכן לא חשש לאבד את הירושה.

ליצחק לא היה עושר רב

יחד עם זאת האבן עזרא (כה, לד) מפרש כי עשיו ביזה את הבכורה מכיוון שראה שאין לאביו עושר ולא חשב שעתיד להרוויח רבות מהירושה ולכן מכרו עבור נזיד עדשים. לפירושו, יצחק לא היה עשיר כאברהם אביו ולכן ביקש גם מעשיו לפני מותו "הביאה לי ציד" מכיוון שבדרך כלל הוא לא אכל בשר וכן זאת הסיבה שיעקב מבקש "לחם לאכול ובגד ללבוש" כאשר עוזב את בית הוריו משום שלא יכל לקחת מהם ממון רב.

מנגד, הרמב"ן דוחה את דבריו של האבן עזרא ומסביר כי יצחק אכן היה עשיר כדברי הפסוק "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד". עושרו של יצחק גם מסביר מדוע אבימלך כרת איתו ברית והתייחס אליו כמי שה' עימו.

מנהג הבכורה עדיין לא חל

הרמב"ן מפרש כי משפט התורה כי הבכור ינחל פי שניים בירושה כנראה עדיין לא הונהג בזמנם ומטרת הבכורה הייתה רק בקשר להקדמת הברכה‏[4]. ממילא, עשיו לא קישר בין הבכורה והירושה ולא חשש להעביר את הבכורה ליעקב.

זלזל באחריות הבכורה

האברבנאל פירש כי יעקב הסביר לעשיו על האחריות הכרוכה בבכורה וכי במידה ועשיו רוצה שיעקב יכין לו את הנזיד הוא צריך להחליט כי יעקב הוא גם הבכור והאחראי בבית. לפירושו, יעקב קבל לעשיו על כך שלא רק שאיננו ממלא את חובותיו כבכור ונמצא בשדה במקום לסייע לאביו בניהול הבית, אלא שכעת הוא גם דורש מיעקב לכלכל אותו בנזיד. לכן, יעקב מציע כי עשיו יעניק לו את הבכורה ובכך יעביר לו את הסמכות והאחריות על הבית ומתוקף אחריות זו הוא גם ידאג לצרכיו ויכין לו לחם ונזיד עדים כמו שהבכור מספק אוכל לצעיר. האברבנאל מוסיף כי יעקב דרש את הבכורה מכיוון שסבר שלא ראוי שעשיו יקבל את ברכת אברהם ולכן דרש לקבל את הבכורה וכן עשיו ידע שאיננו מאמין בייעוד אברהם ולכן הסכים למכירה.

באופן דומה אך על דרך הדרש, רש"י מפרש כי זלזולו של עשיו בבכורה נבע מכך שעשיו ידע שהבכורות עתידים לעבוד בבית המקדש. לפירושו, עשיו חשש מהמיתות הרבות שעשויות לבוא על העובדים בבית המקדש ולכן העדיף לוותר על הרוחניות שכרוכה בבכורה על מנת שלא להסתכן במוות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מדרש תנחומא-הלעיטני- אמר לו: הלעיטני. נתן לו בזיבורית, אמר לו: בזיבורית את נותן לי? שפוך את הקדירה לתוך פי, שאין לשון הלעטה אלא לשון שפיכה, שכך שנו רבותינו: אין אובסין את הנמל ולא דורסין אבל מלעיטין, לפיכך אמר הלעיטני.
  2. וכדבריו: ויותר נכון היה שיפרש זה למעלה... אבל יתכן לומר כי נתכוון הכתוב להורות על גאותו וגאונו של עשו ועל פחיתותו, ומזה לא רצה להזכיר קודם המכירה איזה תבשיל היה, שהשומע יהיה סבור שהיה תבשיל חשוב ונכבד כיון שמכר בכורתו בשבילו... וזה לאות על תכונת נפשו הרעה שהיה מבזה את הבכורה
  3. וכן מפרש הספורנו "במחיר שקבעו ביניהם, ולא חשש הכתוב לבארו" וכן מביא הרד"ק כפירוש בשם אביו
  4. כפי שיוסף רצה להקדים את ברכת מנשה הבכור לברכת אפרים הצעיר