פרשני:בבלי:בבא בתרא קכח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קכח ב

חברותא[עריכה]

ומכאן תיובתא דכולהו תיובתא.
עוד שלח רבי אבא לרב יוסף בר חמא: האומר על תינוק בין הבנים נאמן. ולקמן יבואר מה אמר עליו.
ורבי יוחנן אמר: אינו נאמן.
מבארת הגמרא: מאי קאמר?
אמר אביי: הכי קאמר, האומר על תינוק בין הבנים יירש כל נכסי, נאמן. כרבי יוחנן בן ברוקה המובא להלן (קל - א) שאם אמר "אחד מבני ירש כל נכסי" דבריו קיימים.
ורבי יוחנן אמר, אינו נאמן, כרבנן. המובאים שם.
מתקיף לה רבא: האי "נאמן" ו"אינו נאמן"?! יירש ולא יירש מבעיא ליה?
אלא אמר רבא, הכי קאמר, האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא, נאמן. כרבי יהודה.
ורבי יוחנן אמר אינו נאמן, הואיל ומוחזק לנו באחר שהוא הבכור. כרבנן. הנ"ל.
עוד שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא: האומר תטול אשתי חלק בנכסי כאחד מן הבנים, והקנה לה אתו חלק במתנת שכיב מרע, או על ידי קנין, נוטלת כאחד מן הבנים  77 .

 77.  צריך באור, מאי קא משמע לן, פשיטא שיכול להקנות לה מה שירצה? כתב הראב"ד, שהרי קא משמע לן שלא אבדה כתובתה באותו החלק, אבל נוטלתו יתר על כתובתה. והרשב"א כתב, שהרי קא משמע לן, אף על פי שאם עשאה יורשת לא אמר כלום, שהרי התנה על מה שכתוב בתורה, כדלעיל, אפילו הכי כשאמר "תיטול כאחד מן הבנים" אין זה לשון ירושה אלא לשון מתנה, ומהני.
אמר רבא: ובנכסים של עכשיו, כלומר, אינה נוטלת במה שיתרבו הנכסים לאחר מכן, כיון שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם.
ובבנים הבאין לאחר מכאן. כלומר: אם נולדו אחר כך עוד בנים ונתקטן חלקו של כל אחד מהם בירושה, אינה נוטלת אלא כשעת חלוקה  78 .

 78.  כיון שאמר "תיטול כאחד מן הבנים", ודאי כוונתו לפי מספר הבנים שיהיו בשעת החלוקה. ואם נתמעטו הבנים בשעת החלוקה, לדעת הרשב"ם: לעולם אזלינן בתר שעת חלוקה, לא שנא נתרבו לא שנא נתמעטו. אך הראב"ד והרמב"ן הסתפקו בדבר, האם כוונתו על שעת חלוקה או על שעת הקנין, ולכן מספק ידה על התחתונה.
עוד שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא: המוציא שטר חוב על חבירו, מלוה אומר: לא נפרעתי כלום. ולוה אומר: פרעתי מחצה. והעדים מעידין שפרע כולו. כדברי הלוה.
הרי זה נשבע שבועת מודה במקצת, ובעל חוב גובה מחצה מנכסים בני חורין  79 .

 79.  התקשו התוספות: מדוע הלוה נאמן בשבועת מודה במקצת, הרי לשיטתו העדים עדי שקר הם, והשטר אמיתי, ומודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו, ואם כן השטר מכחישו ואומר שלא פרעו? ותרצו התוספות, כיון ששטר זה אינו מתקיים אלא על פיו, שהרי יש עדים המכחישים את השטר, והוא הרי טוען שפרעו מחצה, לכן נאמן. מה שאין כן בכל מודה בשטר שכתבו, מדובר בשטר שיש עליו עדים, אלא שמדרבנן הצירכוהו לקימו, ולכן כשהודה בשטר, חוזר המצב לקדמותו שהשטר כשר על פי העדים שבו, ולכן אינו נאמן לומר פרעתי חלקו.
אבל ממשועבדין (כלומר מנכסים שמכר הלוה ללקוחות) לא גובים.
דאמרי, אנן אעדים סמכינן שאמרו, "פרע הכל", וחיישינן שמא עשו הלוה והמלוה קנוניה ביניהם להפסיד את הלקוחות  80 .

 80.  רשב"ם. ומשמע, רק משום חשש קנוניא אינו נאמן לגבות מנכסים משועבדים. אך בלא חשש קנוניא, נאמן, הגם שחב לאחרים. אך יעויין בקצות החושן (צט-ב) שאינו נאמן לחוב לאחרים אף בלא חשש קנוניא. ועיין עוד בשיעורי הגר"ש רוזובסקי.
ואפילו לרבי עקיבא דאמר משיב אבדה הוי  81 , הכא חייב שבועה, דהני מילי היכא דליכא עדים, ואינו מפחד לטעון שנים היו ולא שלשה, אזי חשיב כמשיב אבידה. אבל היכא דאיכא עדים, כיון שאינו יודע מה באו להעיד, אירתותי אירתת (חושש) לשקר, ולכן הודה במקצת וחייב שבועה.

 81.  במסכת בבא מציעא אמרינן: שטר שכתוב בו "פלוני לוה מפלוני סלעין דינרים", ולא כתוב כמה סלעיסלוה. מלוה אומר, חמשה. ולוה אומר, שלשה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: כיון שהודה במקצת הטענה ישבע. רבי עקיבא אומר, אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור משבועה על המנה השלישי. כיון שאילו היה שותק, אי אפשר לגבות בשטר זה אלא שני סלעים. ועל השלישי שהודה הוי כמשיב אבידה, ותנן, "המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם". ואף בנידון דידן, אילולי שהודה במקצת, סמכינן על העדים שפטרוהו מן הכל, והוי כמשיב אבידה. ואמאי חייב שבועת מודה במקצת?
מתקיף לה מר בר רב אשי: אדרבה אפילו לרבי שמעון בן אלעזר דאמר מודה מקצת הטענה הוי, הני מילי היכא דליכא עדים דקא מסייעי ליה, אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי ליה, ויכול לפטור את עצמו מכל הסכום על פי דבריהם, ודאי משיב אבדה הוי במה שהודה במקצת, ויש לנו לפוטרו משבועה?.
דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי: הלכתא בכל הני שמעתתא כדשלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא.
אמר ליה רבינא לרב אשי, דרב נחמן מאי? כלומר, הרי קיימא לן כרב נחמן בדיני, ולעיל פליג רב נחמן על דברי רב אבא, ואמר, "אין גובין מן העבדים". וקשיא הלכתא אהלכתא? אמר ליה: אין גובין מתנינן לה בדברי רב אבא. וכן אמר רב נחמן.
ואלא הלכתא לאפוקי מאי?

דרשני המקוצר[עריכה]