פרשני:בבלי:חולין ח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חולין ח ב

חברותא[עריכה]

ומשנינן: רבא ורב נחמן איירו בסכין חדשה שלא חתכו בה מעולם, אלא רק ייחדוה לעבודת כוכבים.
ומקשינן: כיצד מוקמית לה בסכין חדשה? והרי בין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא (דפליגי בעבודה זרה עצמה, אי נאסרת מיד כשעשאוה או רק לאחר שתעבד) סכין חדשה אינה נאסרת. דהא סכינים, משמשי עבודת כוכבים הן, ולא עבודה זרה עצמה, ומשמשי עבודת כוכבים הרי לכולי עלמא אינן אסורין עד שיעבדו בהם לצורך עבודת כוכבים!?
ומשנינן: אי בעית אימא, מיירי בסכין דפסק ביה גווזא (עצים) לצורך עבודת כוכבים שאין בה משום מאכלות אסורות, ורק משום משמשי עבודת כוכבים היא נאסרת.
ואי בעית אימא, לעולם בסכין ישנה איירי, אלא שליבנה באור והכשירה משמנוניתה.  51  אתמר: השוחט בסכין של עובדי כוכבים שנשתמשו בה לחיתוך מאכליהם -

 51.  ודוקא סכין גדול שגם צולים בה את הבשר באש צריכה ליבון. אבל סכין של שחיטה בלבד סגי לה בהגעלה ברותחין. תוס'.
רב אמר: קולף את המקום שנגע הסכין בבית השחיטה! שמסיר ממנו כדי קליפה, משום שנבלע שם משמנונית איסור שבסכין.
ורבה בר בר חנה אמר: מדיח במים את בית השחיטה, ודיו.
ודנה הגמרא: לימא בהא קמיפלגי: דמר רבה בר בר חנה סבר: בית השחיטה צונן, ואין חומו חזק דיו כדי לבלוע לתוכו את השמנונית שבסכין, ומשום הכי לא בעינן קילוף. אבל הדחה בעינן, שהרי אף בצונן דבק מהשמנונית על דפנות בית השחיטה.
ומר רב סבר: בית השחיטה רותח ובולע לתוך קליפתו החיצונה משמנונית הסכין. ומשום הכי לא סגי בהדחה, אלא צריך לקלוף ולהסיר קליפתו.  52 

 52.  אבל יותר מכך אינו בולע אלא על ידי בישול. ועל מה שאמרה הגמרא "בית השחיטה רותח הוא", מקשה הרשב"א, הרי המציאות שאנו רואין היא שבית השחיטה אין בו אפילו חום שהיד סולדת בו! ? ועוד, הרי כלי שני אינו בולע אפילו כאשר היד סולדת בו. ולכן אומר הרשב"א, דקים להו לחז"ל שהשחיטה יוצרת כח לבית השחיטה לבלוע עם חמימותו, אבל לא משום החום בלבד. ומפרש הרשב"א דהא דבעי קליפה הוא משום שאין בית השחיטה מבליע אלא רק כדי קליפה. ועוד מפרש, דאפשר שמבליע בכולו, ומה שאינו אוסר את כולו הוא משום שיש בבהמה ששים נגד הסכין. אבל גם אם נבלע בכולו, אם יודעים המקום שנגע בו האיסור, צריך לקלוף אותו. וכתב בספר הערות למסכת חולין מהגרי"ש אלישיב (כתב יד) שלגבי בישול בשבת וכדומה, לא ברור כמה מעלות חום הוא חום שיד סולדת בו. ויש מי שרצה לשער לפי חום בית השחיטה, כמו שנאמר כאן שבית השחיטה רותח הוא, והבין ש"רותח" הכוונה היא למידת חום שמרתיחה גם לגבי בישול בשבת וכדומה. אמנם לפי מה שפירש כאן הרשב"א שאינו משום חום לבד, אין זה נכון כלל להשוותו לענין בישול בשבת.
ודחינן: לא בהכי פליגי. אלא דכולי עלמא אית להו בית השחיטה רותח הוא.
מאן דאמר "קולף" שפיר קאמר, דכיון שרותח הוא בולע.
ומאן דאמר "מדיח" סבירא ליה שעל אף שבית השחיטה רותח, איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם, לא בלעי מהסכין, ומשום הכי סגי בהדחה.
איכא דאמרי: דכולי עלמא, בין רב ובין רבה בר בר חנה, סבירא להו, בית השחיטה צונן.
מאן דאמר "מדיח", שפיר מסתבר טעמיה. דהא כיון דבית השחיטה צונן, לא בלע.
ומאן דאמר "קולף" אית ליה דאף שהוא צונן, אגב דוחקא דסכינא, שמשפשף בבשר בדוחק, בלעה מהסכין.  53 

 53.  וכל הנידון הכא הוא רק לענין דיעבד, לאחר שכבר שחט בסכין עובדי כוכבים. אבל לכתחלה לכולי עלמא לא ישחוט בה, דכיון דהוי איסור דאורייתא יש להחמיר בו. רש"י. ובטעמא דמילתא כתב הרא"ש, שהוא משום דחיישינן שמא ישכח לאחר השחיטה לקלוף את בית השחיטה.
סכין ששחט בה בהמה שנמצאה טריפה - פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: אסור לשחוט בה בהמות אחרות עד שיגעילנה בחמין. משום דבלעה הסכין לתוכה משמנונית הטריפה. ואם ישחוט בה שוב בלא שיגעילנה היא תשוב ותבליע את האיסור הבלוע בה לבית השחיטה של הבהמה הכשרה.  54 

 54.  ואית ליה דבית השחיטה רותח הוא, או דמשום דוחקא דסכינא בלעה. רשב"א.
וחד אמר: מדיח הסכין אפילו בצונן, ודיו. דקסבר בית השחיטה צונן ולכך לא בלעה הסכין, אלא רק מבחוץ נדבק בה מהאיסור, ולהכי סגי בהדחה.  55 

 55.  כן הוא ברש"י.
ומסקינן: והלכתא, דסגי לה אפילו הדחה בצונן.  56 

 56.  ודוקא בכהאי גוונא, דבסכין דהיתרא ששחטו בה טרפה מיירי, ולא בלע מהטרפה שהרי לא היתה כאן רתיחה ממש, דסכין קשה הוא לבלוע. אבל לעיל גבי סכין של עובדי כוכבים שבלוע בה איסור ושחטו בה בהמה, הלכתא כרב ד"קולף". משום דבית השחיטה שהוא רך לבלוע, סגי ליה בחום של בית השחיטה שיבלע מהסכין. הלכך לא סגי ליה בהדחה אלא קולפו. רש"י.
ואי איכא בליתא דפרסא (חתיכת בגד ישנה וקשה) למיכפריה (לקנח) בה, סגי בהא, ואפילו הדחה במים לא צריך.
ומקשינן: ולמאן דאמר דבעינן בסכין ששחט בה טריפה הגעלה בחמין, מאי טעמיה? הלא הוא משום דקא בלעה הסכין איסורא משמנונית הטריפה. ואם כן, סכין ששחט בה בהמה דהיתירא, נמי תיאסר, דהא בלעה בתחילת השחיטה, לפני שהותרה הבהמה מכח השחיטה, את השמנונית של אבר מן החי.  57  ומשנינן: אימת בלעה הסכין שמנונית האיסור, לכי חיימא בית השחיטה.

 57.  אבל מצד מה דבלעה הסכין דם לא קשיא. משום שהסכין דבר קשה הוא, ואין בולע אלא שמנונית ולא דם. רש"י.
אימת קא חיימא בית השחיטה? - לכי גמרה השחיטה.
והרי ההיא שעתא, היתירא הוה. שאז כבר פקע מינה איסור אבר מן החי, ונמצא שמעולם לא בלעה הסכין איסורא.
אמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך שיהיו לו שלש סכינין.
סכין אחת ששוחט בה. ולא יחתוך בה שום דבר אחר שמא תפגם, ולפעמים עלול לשחוט בה בלא בדיקה ולבוא לידי איסור נבילה.
וסכין אחת, שמחתך בה בשר.
ועוד אחת, שמחתך בה חלבים שאסורים באכילה וחותכם למוכרם לנכרים. ובה לא יחתוך בשר כיון שדבוק בה איסור.
ומקשינן: למה בעינן תרי סכינין לחיתוך? וליתקן ליה חדא לתרוויהו וליחתוך בה בשר קודם והדר ליחתוך בה חלבים. וכשירצה לחזור ולחתוך בשר בבהמה אחרת יזכור להכשירה?
ומשנינן: בעינן תרי סכינין משום גזירה שמא יחתוך חלבים ואחר כך בשר בבהמה אחת, וישכח לקנח הסכין ביניהם מחמת שטרוד במלאכתו, ונמצא הבשר אסור משום דמתערב בו משמנונית איסור.
ומקשינן: כמו דחיישת שיחליף סדר החיתוך, השתא בתרי סכיני, נמי איכא למיחש שמא מיחלף ליה הסכינים זה בזה, ויחתוך הבשר בסכין של החלבים!?
ומשנינן: כיון דאצרכינהו לתקן לו תרי סכיני אית ליה היכרא, על ידי סימן שיעשה בהם.
ואמר רב יהודה אמר רב: הטבח צריך שני כלים של מים. אחד שמדיח בו בשר, ואחד שמדיח בו חלבים.
ומקשינן: וניתקן ליה כלי חדא בלבד, ונדיח בו קודם את הבשר, והדר נדיח בו חלבים, ואמאי בעי תרי כלים?
ומשנינן: גזירה, שמא תחילה ידיח בכלי חלבים, ואחר כך ידיח בו בשר. והמים יהיו כבר מפוטמים משמנונית החלבים על ידי שפשוף הידיים, ותדבק השמנונית בדפנות הבשר. ואף על פי שהבשר צונן ואינו בולע לתוכו, מכל מקום נדבק בו האיסור.
ומקשינן: השתא, דאית ליה תרי כלים, נמי ליחוש דלמא מיחלפי ליה הכלים, וידיח הבשר באותו כלי שכבר הדיח בו חלבים.
ומשנינן: כיון דאצרכיניה תרתי כלים, אית ליה בהו היכרא, ולא יחליף.
אמר אמימר משמיה דרב פפא: לא ליסחוף איניש כפלי (לא יניח את הכסלים שחלב הכליות דבוק עליהם) עילוי בישרא, משום דדאיב תרבא (החלב מתחמם וזב על הבשר) ובלע בישרא ממנו.  58 

 58.  ומיירי מיד לאחר ניתוח הבשר שעדיין הוא חם. אבל לאחר שנצטנן אין לחוש שיזוב החלב. כדכתיב "וישימו החלבים על החזות". תוס'
ומקשינן: אי הכי, כי מונחים בתריצי (במישור) על המדף הכסלים לבדם כדרכן, כשהחלב למעלה, נמי דאיב תרבא, ובלע בשרא של הכסלים עצמם מהחלב הדבוק עליהם.
ומשנינן: קרמא (קרום) מפסיק מתתאי לחלב, בינו לבין הבשר הדבוק אליו.  59 

 59.  והוא אותו קרום שאנו נוטלים מן הכסלים, שהוא עצמו אסור משום שהחלב נבלע בו, אבל אין נבלע כל כך שיהא זב לבשר שתחתיו. רש"י.

דרשני המקוצר[עריכה]