פרשני:בבלי:מנחות נח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

מנחות נח א

חברותא[עריכה]

והוינן בה: ורבי יוחנן, האי מיעוטא ד"אותם" מאי עביד ליה?
ומשנינן: מיבעי ליה לכדתניא: יכול יהא יחיד מתנדב ומביא שתי הלחם כיוצא בה נדבה, דהיינו, שיכול כל יחיד להביא בנדבה כמו מנחת שתי הלחם שמביאים הציבור בחג השבועות, וקורא אני בה במנחת נדבה זו כשם שנקראים שאר הנדבות "מוצא שפתיך תשמור ועשית"?
תלמוד לומר: "קרבן ראשית והיינו, שתי הלחם, הנקראים "קרבן ראשית", שהן ראשית לכל המנחות הבאות מהתבואה החדשה, תקריבו" בלשון רבים, כלומר הציבור מקריב.
למדנו מהפסוק כי רק ציבור, אמרתי לך שיביא קרבן ראשית, ולא יחיד.
יכול שהפסוק מיעט דוקא שלא יהא יחיד מביא שתי הלחם בנדבה, משום שגם אינו מביא שתי הלחם בתור חובתו כיוצא בה. אבל יהא ציבור מביא שתי הלחם בתורת נדבה, שהרי הוא גם מביא חובתו כיוצא בה?
תלמוד לומר "אותם" - למעט הבאת שתי הלחם כנדבה, ואפילו ע"י הציבור. וזוהי הדרשא של רבי יוחנן מהמילה "אותם".
ומבארת הגמרא: ומה יש לך להביא קרבן ראשית, בתורת חובה? - שתי הלחם מן השאור על ידי הציבור, ובכורים מן הדבש, והיינו מהפירות המתוקים, שמביא כל יחיד.
והוינן בה: וכי שתי הלחם לא יקרבו נדבה?
והתניא: אם נאמר "כל שאור" - למה נאמר "כל דבש"? ואם נאמר "כל דבש" - למה נאמר "כל שאור"? מדוע שלא נלמד מ"כל" האמור באחד מהם על חבירו?
מפני שיש בשאור מה שאין בדבש, ויש בדבש מה שאין בשאור - ואי אפשר ללמוד אותם זה מזה כי שאור, הותר מכללו במקדש, למרות ששאור אסור בהקרבה, מצאנו שמותר במנחת שתי הלחם, וכדמפרש לקמן, אבל דבש לא הותר מכללו במקדש לעולם, שאין קרבן שבא מן הפירות במקדש.
דבש, הותר לאוכלו במקדש בשירי מנחות, שרשאי הכהן ללוש את שיירי המנחה בדבש ולאוכלם, ואילו שאור לא הותר בשירי מנחות.  24 

 24.  כתב רש"י דכתיב בהו למשחה. והקשה הגרי"ז, שלכאורה מהיכן נבוא לאסור דבר זה שצריך לדרוש בו היתר? ובעצם ההיתר בדבש, מתקשה הגרי"ז בכתבים, הרי גם שאור באופן שאינו פועל חימוץ, יהיה מותר באכילה יחד עם שיירי מנחות, ואם כן קשה מה הותר בדבש יותר.
ומסבירה הברייתא: הא - מפני שיש בשאור מה שאין בדבש, ויש בדבש מה שאין בשאור, הוצרך הכתוב לומר "כל שאור", והוצרך הכתוב גם לומר "כל דבש", כי אילולי כתב גם "כל שאור" וגם "כל דבש", לא היינו למדים אותם אחד מהשני. עד כאן לשון הברייתא.
והשתא דייקינן: שאור, דאמרינן דהותר מכללו במקדש - מאי ניהו? לאו, האם אין הכוונה לשתי הלחם, דקרבה מנחתם בתורת נדבה, שנדב הציבור שתי הלחם. וקא סלקא דעתין שאותן שתי הלחם שנדב הציבור אפילו שהם משאור מותר להקטירם על המזבח, ואם כן רואים ששתי הלחם קרבים בתורת נדבה!?
אמר רב עמרם: לא תאמר ששאור הותר בכללו לגבי שתי הלחם הקרבים נדבה, אלא הותר השאור בשתי הלחם ליקרב עמהם, עם שני הכבשים הבאים עם הלחם, ואמנם הכבשים הם קרבים על גבי המזבח, ולא שתי הלחם, אלא שמכיון שנחשבים שתי הלחם ושני הכבשים בתורת קרבן אחד, נחשב הדבר שהותר השאור להקרב.  25 

 25.  שאור הותר מכללו במקדש במה שקרב עם הכבשים. והקשה הגרי"ז שהרי החמץ אינו קרב כלל למזבח ואין שום היתר באיסור של כל שאור וכל דבש. ומבאר הגרי"ז, כיון שהלחם והכבשים הם קרבן אחד, אם כן יש בקרבן הזה חמץ, וחמץ פוסל את הקרבן, ומוכח מזה דחמץ פוסל בעצם מציאותו בקרבן, ולא בגלל שיש בו איסור של הקרבה, ולכן גם הכבשים ששיכים לחמץ שבלחם היו צריכים להפסל, וכיון שלא נפסלו אם כן נחשב הדבר להותר מכללו במקדש.
ופרכינן: אי הכי, שגם אותו חלק של הקרבן שאינו קרב נקרא "הותר מכללו", "ביכורים" נמי נאמר, הותר מכללו האיסור להקטיר דבש, בכך שהותר להקריב את קרבנות העופות שהיו נוהגים להביא יחד עם הביכורים, על אף שהביכורים עצמם הם "דבש"!?
דתנן: הגוזלות שעל גבי הסלין שהיו מביאין מביאי הביכורים - היו עולות. והסלים של הביכורים שבידם של הבעלים - ניתנין לכהנים?!
ומשנינן: הנהו העופות שהובאו לעולות, לא באו כקרבן חובה, אלא לעטר בכורים הוא דאתו, ולכן לא חשיבי כקרבן אחד יחד עם הביכורים, ואין זה נקרא שהותר מכללו דבש אצל חלק מקרבן הקרב על המזבח.
בעי רמי בר חמא מרב חסדא: המעלה מבשר חטאת העוף, שעומדת כולה לאכילה לכהנים, והעלה מבשרה על גבי המזבח - מהו לחייבו על העלאה זו?
וצדדי הספק הם:
האם "כל שממנו לאישים" בדווקא אמר רחמנא הרי הוא בבל תקטירו את שייריו למזבח, והאי, חטאת העוף, אין ממנו לאישים, כי אינו קרב כלל ולכן אינו בכלל האיסור של בל תקטירו את שייריו.
או דלמא, "כל ששמו קרבן" אסור להקריבו לאחר שניתן ממנו על המזבח כדינו, והאי חטאת העוף נמי, שמו קרבן, ואסור להקטיר את בשרה לאחר שהתיז מדמה על המזבח?
והספק של רמי בר חמא הוא, משום שהכתוב אשר ממנו למדים את הדין ש"כל שממנו
לאישים, הרי הוא בבל תקטירו", נאמר אחריו "לא תקטירו ממנו אשה לה' - קרבן ראשית". ושמא יש לדרוש מקרא זה "לפניו", ונאמר בו כך: כל שהוא קרבן, ונשתייר, הרי הוא בכלל "כל שממנו לאישים, הרי הוא בבל תקטירו" ואפילו שלא הוקטר ממנו למזבח!?
אמר ליה רב חסדא: אכן מקרא נדרש לפניו, כל ששמו קרבן שנשתייר הרי הוא בבל תקטירו, והאי חטאת העוף נמי שמו קרבן, הילכך על אף שאין מקטירים ממנו, בכל זאת הבשר שנשתייר לאחר הזאת דמו הרי הוא בבל תקטירו.
ובעיה זאת, אם התמעט קרבן שאין קרב ממנו לאישים מהקטרה, היא כתנאי, שבמחלוקת תנאים היא שנויה.
וכך שנינו: רבי אליעזר אומר - כל שממנו לאישים, בדוקא, הרי הוא בבל תקטירו!
רבי עקיבא אומר - כל ששמו קרבן!
ואמרינן: מאי בינייהו?
אמר רב חסדא: בשר חטאת העוף איכא בינייהו. שהיא קרבן, אך אין דבר ממנה קרב לאישים.
רב אמר: לוג שמן של מצורע, שהוא נקרא קרבן אך אין קרב ממנו על המזבח, איכא בינייהו.
דתני לוי כל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע, ורואים שאף הוא נקרא קרבן, ומכיון שהוא קרבן עצמי שבא בנפרד מאשם מצורע ולא קרב ממנו כלום למזבח, אף הוא תלוי במחלוקת התנאים.
תנו רבנן: נאמר בתורה "שאור" - בל תקטירו.
אין לי אלא שאסור להקטיר את כולו (ומפרש ואזיל מהו "כולו"). מקצתו של שאור, מנין שגם הוא אסור בהקטרה? תלמוד לומר "כל".
עירובו, שעירבו לשאור עם מצה ואינו ניכר, מנין שאסור להקטירו? תלמוד לומר "כי כל".  26 

 26.  יש לעיין איזה שיעור של תערובת נאסר כאן? מבאר הגרי"ז בכתבים, כיון שכאן האיסור הוא הקטרה, ולא שייך כאן ענין של טעם, תהא התערובת אסורה אפילו בכלשהו.
והוינן בה: מאי קאמר תנא דברייתא, מהו השיעור שהתייחס אליו באמרו "כולו" ו"מקצתו"?
אמר אביי: הכי קאמר: שאור הרי הוא בבל תקטירו.
אין לי שאסור בהקטרה אלא כזית שאור. חצי זית שאור מנין שגם הוא אסור? - תלמוד לומר "כל". עירובו מנין? - תלמוד לומר "כי כל".
רבא אמר: הכי קאמר: שאור בל תקטירו. אין לי שאסור להקטיר אלא את כל הקומץ של שאור, וכדמפרש ואזיל מהו שיעור הקומץ. חצי קומץ של שאור, מנין שגם הוא אסור בהקטרה? - תלמוד לומר "כל". עירובו מנין? - תלמוד לומר "כי כל".
ומבארינן: במאי קא מיפלגי אביי ורבא -
אביי סבר: יש קומץ פחות משני זיתים, ומה שכתוב בשאור "לא תקטירו" - קומץ שלם משמע. והריבוי של "כל" בא לומר שלאו דוקא קומץ שלם, אלא גם חציו נכלל באיסור הקטרה.

דרשני המקוצר[עריכה]