פרשני:בבלי:נדרים לז א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:11, 9 בספטמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים לז א

חברותא[עריכה]

ומבארינן: הא קא משמע לן, דאפילו במקום שנוטלין שכר על לימוד התורה, דווקא על המקרא שרי למשקל שכר, אבל על המדרש - לא שרי למשקל  71 .

 71.  וכך היא ההלכה, שאסור ליטול שכר על המדרש. אבל שכר בטלה - מותר ליטול, כדאיתא בירושלמי.
ותמהינן: מאי שנא מדרש דלא, שאסור ליטול שכר, דכתיב שאמר משה לישראל: "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם", רואים ממקרא זה שנצטוה משה ללמד את ישראל תורה.
וכתיב עוד שאמר משה לישראל: "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי".
ומה שאמר משה: "כאשר צוני ה'", על כרחך הכוונה, שצוני ה' ללמדכם בחינם, שודאי שלא אמר כך כדי שלא יחשבו שאמר דברים אלו מעצמו, שהרי כתוב שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "וגם בך יאמינו לעולם"  72 .

 72.  כך פירש הר"ן. והמהרש"א מפרש, דכיון שה' ציוני ללמדכם, על כרחך שצריך אני ללמדכם בחינם, שהרי אסור ליטול שכר על קיום המצוות. עיי"ש.
ודורשים: מה אני, משה, מלמד אתכם בחנם  73 , אף אתם נמי - תלמדו לעולם בחנם.

 73.  הרא"ש מבאר, דהיינו, שציוני ה' ללמדכם בחינם, כפי שהקדוש ברוך הוא לימדני בחינם. ותוס' כתב, דמסתמא לא נטל משה שכר לימוד מישראל, שהרי עשיר גדול היה.
אם כן, מקרא נמי צריך ללמדו דווקא בחנם!
ומתרצינן: רב אמר, במשנתינו מדובר לגבי שכר שימור, שנוטל שכר עבור זה שהוא משמר את הלומדים.
וסתם לומדי מקרא קטנים הם, שצריכים שימור  74 . אבל לומדי מדרש וכו', שגדולים הם  75 , אינם צריכים שימור.

 74.  שלא ילכו ברחובות ובשווקים ויזיקו ויחנכו לדברים רעים. רא"ש. ותוס' כתבו, שצריכים שימור שלא ילכו אנה ואנה.   75.  כדתנן במס' אבות (פ"ה משנה כ"א): "בן חמש שנים - למקרא, בן עשר - למשנה".
ורבי יוחנן אמר: במשנתינו מדובר בשכר פיסוק טעמים, שאין לימוד זה מדאורייתא, ולכן אינו בכלל חוקים ומשפטים, ומותר ליטול עליו שכר  76 .

 76.  ונפקא מינה בין הטעמים, לענין לימוד מקרא לגדול. שלשיטת רב - אסור, שהרי לדעתו פיסוק טעמים מדאורייתא הוא, ואסור ליטול עליו שכר. ואילו לשיטת רבי יוחנן - מותר. ולכן, כיון שהלכה כרבי יוחנן, מותר ליטול שכר על לימוד מקרא אף מגדול. וכך פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' נדרים). ר"ן.
תנן: לא ילמדנו (את המודר) מקרא.
בשלמא למאן דאמר מה שמותר ללמד מקרא בשכר, היינו משום שנוטל שכר פיסוק טעמים, היינו דלא ילמדנו בחינם מקרא, שהרי מותר לו ליטול שכר, ואם אינו נוטל - נמצא שמהנהו.
אלא למאן דאמר שמה שמותר ליטול שכר על המקרא, היינו שכר שימור, וכי גדול בר שימור הוא? הרי הוא שומר את עצמו! ואם כן, הרי אסור לו ליטול שכר כשמלמדו, ולמה אסור למדיר ללמדו בחינם, הרי אינו מהנהו?
ומתרצינן: בקטן קתני. כלומר, מדובר שהדיר קטן, ולכן אסור לו ללמדו בחינם.
ואף שאין בית דין מצווין להפריש קטן אוכל נבילות, מכל מקום אין מאכילין אותו בידים. וכאן, אם ילמדנו בחינם, הרי הוא מהנהו!  77 

 77.  כך כתב הר"ן. והרשב"א הביא תירוץ נוסף, שמדובר בקטן שהוא "מופלא הסמוך לאיש", שעליו אמרו במס' נדה (מ"ו א'), שאם הקדיש הקטן הזה ואכל, הרי הוא לוקה, שלגבי איסור בל יחל התחדש שקטן בן י"ב שנה ויום אחד היודע לנדור, נדרו נדר, והוא הדין שאפשר להדיר אותו הנאה. ועיי' בשיעורי רבי שמואל כאן שביאר כי יסוד הדין אם אפשר להדיר קטן תלוי ביסודו של המשנה למלך שיש שני סוגי נדר, האחד עם התפסה בקרבן, שבו נאמר דין מעילה בקונמות. והשני ללא התפסה בקרבן, שהוא איסור גרידא, שאין בו דין מעילה. והש"ך והט"ז (יו"ד סי' ר"ה) אף רוצים לומר שרק בנדר שנאמר בהתפסה בקרבן או בהקדש, ייאסר גם קטן (לגבי איסור האכלתו בידים), כי חלות הקדושה היא האוסרת אותו. אבל אם יאסור על קטן בלשון נדר סתם, ייתכן וכלפי קטן לא יתפוס האיסור כלל.
ומקשינן: אי משנתינו מדברת בקטן, אימא סיפא: אבל מלמד את בניו של המודר מקרא. וכי קטן בר בנים הוא?
ומתרצינן: משנתינו חסורי מחסרא, והכי קתני:
לא ילמדנו מקרא - בקטן.
אם היה גדול, מלמדו לו ולבניו  78  מקרא.

 78.  מה שמותר ללמד את בניו, אף שהם בני שימור, היינו משום דלא גרע ממה ששנינו שיכול לזון בניו ובנותיו.
מיתיבי: תינוקות לא קורין בתחילה (לא קורין דבר חדש שלא למדוהו קודם לכן) בש בת.
אלא אם כבר למדו את אותו ענין לפני שבת, הרי הם שונין, חוזרים ומשננים, את אותו ענין בראשון (אף שזו פעם ראשונה שהם חוזרים ושונים אותו).
ועתה, בשלמא למאן דאמר שהשכר שמשלמים על לימוד מקרא הוא שכר פיסוק טעמים, היינו דאין קורין בתחילה בשבת, שהרי עיקר לימוד פיסוק טעמים הוא בפעם הראשונה, וטרחה מרובה, ונוטלין על כך שכר, והרי זה שכר שבת!
אבל על החזרה אין נוטלין שכר, משום שאז כבר אינו טורח גדול ללמד פיסוק טעמים, ולכן שונין בראשון.
אלא למאן דאמר שמה שמשלמים הוא שכר עבור שימור התינוקות, אמאי אין קורין בתחילה בשבת, ואמאי שונין בראשון, מאי נפקא מינה בין לימוד ראשון לחזרה לענין זה, הא גם אם למדו כבר את הענין, איכא שכר שימור דשבת!
ודחינן: וליטעמיך, שהשכר הוא עבור פיסוק טעמים, שכר פיסוק - בשבת מי אסור? הרי הבלעה בשאר ימי השבוע היא, שאינו משלם לו שכר שבת בנפרד, אלא מבליע את שכרו בשאר ימי השבוע, ותשלום שכר שבת על ידי הבלעה - מישרא שרי!
דתניא: השוכר את הפועל כדי לשמור את התינוק (שהיו מגדלים תינוקות בחצרות הבנויות על גבי הסלע מפני קבר התהום, כדי שיהיו טהורים כדי למלא מים מן המעין לקדש אפר פרה  79 ), או ששכרו לשמור את הפרה (פרה אדומה), שלא יעלה עליה עול, ושלא תומם,

 79.  כך פירש הר"ן. ורש"י במס' בבא מציעא (נ"ח ע"א) כתב, דהיינו לפי שעשו מעלה בכהן השורף את הפרה, שתהא פרישתו בטהרה, ואין אחיו הכהנים נוגעין בו כל שבעה, והתינוקות הללו ממלאים מים למקדשין, ומזין עליו כל שבעה.
או ששכרו לשמור את הזרעים (לצורך קרבן עומר ושתי הלחם) -
אין נותנין לו שכר שבת.


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת נדרים בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב | דף נז ע"א | דף נז ע"ב | דף נח ע"א | דף נח ע"ב | דף נט ע"א | דף נט ע"ב | דף ס ע"א | דף ס ע"ב | דף סא ע"א | דף סא ע"ב | דף סב ע"א | דף סב ע"ב | דף סג ע"א | דף סג ע"ב | דף סד ע"א | דף סד ע"ב | דף סה ע"א | דף סה ע"ב | דף סו ע"א | דף סו ע"ב | דף סז ע"א | דף סז ע"ב | דף סז ע"ב | דף סח ע"א | דף סח ע"ב | דף סט ע"א | דף סט ע"ב | דף ע ע"א | דף ע ע"ב | דף עא ע"א | דף עא ע"ב | דף עב ע"א | דף עב ע"ב | דף עג ע"א | דף עג ע"ב | דף עד ע"א | דף עד ע"ב | דף עה ע"א | דף עה ע"ב | דף עו ע"א | דף עו ע"ב | דף עו ע"ב | דף עז ע"א | דף עז ע"ב | דף עח ע"א | דף עח ע"ב | דף עט ע"א | דף עט ע"ב | דף פ ע"א | דף פ ע"ב | דף פא ע"א | דף פא ע"ב | דף פב ע"א | דף פב ע"א | דף פב ע"ב | דף פג ע"א | דף פג ע"ב | דף פד ע"א | דף פד ע"ב | דף פה ע"א | דף פה ע"ב | דף פו ע"א | דף פו ע"ב | דף פז ע"א | דף פז ע"ב | דף פח ע"א | דף פח ע"ב | דף פט ע"א | דף פט ע"ב | דף צ ע"א | דף צ ע"ב | דף צ ע"ב | דף צא ע"א | דף צא ע"ב