פרשני:בבלי:נזיר ב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נזיר ב א

חברותא[עריכה]

מתניתין:
עיקר קבלת נזירות האמורה בתורה, הוא, שיאמר האדם "הריני נזיר".
א. כל כינויי  1  נזירות - כגון שאמר "הריני נזיק", וכדמפרש ואזיל - אף הן כנזירות.

 1.  כל שאינו עיקר השם נקרא כינוי, כמו "המכנה שם לחבירו", רא"ש.
ב. וכן "ידות נזירות", דהיינו דיבור חלקי של קבלת נזירות, שהתחיל אותו ולא סיים את דיבורו - הרי הן כנזירות.
ונקרא הדיבור החלקי "יד", כמשל למי שאוחז ב"בית יד" של כלי, ועל ידו הוא מגביה את כל הכלי. ואף אדם זה, כיון שהתחיל את דיבור הנזירות, הרי הוא כאילו גמר את דיבורו, והרי הוא נזיר.
כיצד הן ידות נזירות, שהרי הן כנזירות?  2 

 2.  בגמרא מתבאר שמשנתנו "חסורי מחסרא", שחסר בה את ביאור ענין הידות, ועל הדרך שנתבאר. ועוד מבואר בגמרא הטעם, למה פירש התנא תחילה את "ידות הנזירות", אף שהידות שנויים אחר כנויי נזירות.
האומר "אהא", שאמר דיבור חלקי, ולא דיבור מלא "הריני נזיר" - הרי זה נזיר.
או האומר: "אהא נאה" הרי זה נזיר. ובגמרא יתבאר.  3 

 3.  וראה בהערות בגמרא, למה חילק התנא דין האומר "אהא", ודין האומר "אהא נאה".
אלו הן ידות נזירות שהן כנזירות.
וכיצד הם "כנויי נזירות", שהם כנזירות?
האומר "אהא נזיר" הרי הוא נזיר. שזה הוא עיקר הלשון האמור בתורה, שבו מקבל אדם על עצמו נזירות.  4 

 4.  כתבו התוספות: לפי שרצה לפרש כל הכנויין, פתח ואמר נזיר וכו'. כלומר, נזיר הוא עיקר השם הכתוב בתורה, שעל ידי לשון זה חל עליו שם נזירות, והוא הדין אם אמר בלשון הכנויין, כמו נזיק נזיח פזיח. ומה שכתבו ש"נזיר" הוא עיקר שם הכתוב בתורה, הוא משום שנאמר: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר". וכן מבואר בירושלמי (ב ד), שאפילו אשה שאמרה בלשון "הריני נזיר" הרי היא נזירה, משום שנאמר: "איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר".
ואף האומר "אהא נזיק" (שהוא כינוי למילת נזיר), או "אהא נזיח", "אהא פזיח", הרי זה נזיר.  5  ואם אמר "הריני כזה" -

 5.  בתוספות הביאו מהגמרא בנדרים י א, שנחלקו רבי יוחנן וריש לקיש במהותם של כנויים אלו, אם לשון אומות הן, ומקבל אדם על עצמו נזירות בכל לשון; או שכנויים אלו לשון חכמים הם, שבדו אותן כדי לידור בהם בנזירות. והקשו התוספות: לרבי יוחנן הסובר שכינויים לשון אומות הן, מה טעם נקטה המשנה לשונות אלו שבמשנה יותר משאר לשונות! ? ותירצו: חילוק יש בין לשונות אלו ללשונות אחרים, שבכל הלשונות אם מכירם ומבינם ומתכוין לקבל עליו נזירות הוי נזיר (ודעת הריטב"א בנדרים ששאר לשונות אין מועילים אלא במקומות שמדברים בהם, הובאו דבריו ב"ביאור הלכה" סימן ס"ב). אבל לשונות אלו שבמשנתנו, אם נזר בהם חלה עליו נזירות אפילו כי אין מתכוין, משום שהוא דומה ללשון תורה יותר מלשונות אחרים, וראה מה שתמה על זה בתוספות יום טוב, ומה שכתבו על זה ב"אורח מישור" וב"קרן אורה". עוד הקשו לריש לקיש, הסובר שכינויים הם לשון שבדו להם חכמים, איך יביא קרבן על ידי לשון שבדו חכמים, והרי חולין בעזרה הם! ? ותירצו: כיון שמתכוין לנדור בנזיר, ויודע שלשון זה בדו חכמים לנדור בו בנזיר, קבלה גמורה היא, כאילו אמר בלשון הכתוב בתורה. והר"ן בנדרים ב א כתב, שיכול להביא קרבן אף אם נזר בלשונות אלו, משום שלא גרעה הסכמת חכמים על לשונות אלו, מהסכמת כל אומה ולשון על לשונות שלהם, ונזירות גמורה היא מדאורייתא. ובשם הר"ר יחיאל כתבו התוספות כאן, שאכן אינו מביא קרבן, אלא שלוקה מדרבנן אם עבר על נזירותו שקיבל בלשון שבדו חכמים. וב"ברכת ראש", ו"צפנת פענח" (הובאו דבריהם ב"ארזי הלבנון") פירשו דבריו, שאין זו נזירות אלא נדר. ובשם הגרי"ז כתבו, שתמה, כיון שבלא קרבן אינו יכול לגלח, אם כן נמצא שיהיה נזיר לעולם.
או שאמר "הריני מסלסל (מהפך בשער) ", או "הריני מכלכל (מקפל את השער) ", או "הרי עלי לשלח פרע" -
הרי זה נזיר.
ואין זה מדין "ידות", אלא לשונות אלו מתפרשות לנזירות, ובגמרא יתבאר.
מי שאמר "הרי עלי ציפורים" -
רבי מאיר אומר: הרי זה נזיר.
וחכמים אומרים: אינו נזיר.
ותתבאר שיטתם של רבי מאיר וחכמים בגמרא.
גמרא:
ודנה הגמרא על מיקומה של מסכת נזיר בסדר נשים:
מכדי, הרי התנא, בסדר נשים קאי (בסדר נשים הוא עומד), ואם כן מאי טעמא תני בסדר זה את מסכת נזיר, הרי היה לו לשנותה בסדר קדשים, שמסכת נזיר היא הלכות קרבנות!?  6 

 6.  נתבאר על פי התוספות והרא"ש, המפרשים את קושיית הגמרא משום שמקומה של מסכת נזיר הוא בסדר קדשים, (וראה במפרש שאינו מפרש כן) ; ואין כוונתם לומר שקרבנות הנזיר הן עיקר פרשת נזיר, אלא מתוך שאין לפרשת נזיר מקום מסוים באחד מהסדרים של הש"ס, ומאידך יש בו חלק של קרבנות, לכן מן הראוי היה לשנותה בסדר קדשים.
ומשנינן: התנא ששנה את מסכת נזיר בסדר נשים, אקרא קאי (שונה אותה לפי דברי הכתוב)!
שנאמר באדם המגרש את אשתו, "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר (שזינתה תחתיו), ושלחה מביתו", הרי שהגירושין נעשים בסיבת דבר ערוה.
והכי קאמר התנא, לימדנו התנא של המשנה על ידי ששנה את מסכת נזיר בסדר נשים, הכוללת את מסכת גיטין - מי גרם לה לעשות את העבירה שבגללה היא משתלחת מביתו? - היין הוא שגרם לה.
וקאמר, ולימדנו עוד התנא של המשנה: כל הרואה סוטה בקלקולה, שהיו מנוולין אותה בשעה שהיו משקין אותה את המים המאררים,  7  יזיר עצמו מן היין.

 7.  פירוש: בניוולה ובבושתה, שהיו מנוולין אותה, כמו ששנינו בסוטה ז ב "קושר חבל למעלה מדדיה". יזיר עצמו מן היין, שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה, רש"י סוטה ב א.
ודנה הגמרא בסדר משנתנו:
פתח התנא את המשנה בדין "כנויין", שאמר "כל כנויי נזירות כנזירות", ואילו בהמשך מפרש התנא מה הן ידות, ואינו מבאר מה הם הכינויים. שהרי המשיך התנא ואמר: "האומר אהא הרי זה נזיר". ולשון זאת יד היא לנזירות ולא כינוי לנזירות!?
אמר פירש רבא, ואיתימא כדי, ויש אומרים ש"כדי" (שם חכם), פירש כן:
חסורי מיחסרא משנתנו, והכי קתני, וכך יש לשנותה: א. כל כינויי נזירות כנזירות. ב. וידות נזירות כנזירות.
ואלו הן ידות: האומר "אהא", הרי זה נזיר, וכן האומר "אהא נאה".
אך עדיין מקשה הגמרא על סדר המשנה:
ולפרוש כינויי ברישא (יפרש התנא תחילה מה הן כינויין) כיון שהם נשנו ראשונים, ולמה פירש התנא בתחילה מה הן ידות, שלא נשנו אלא אחר הכינויין!?  8 

 8.  לכאורה תמוה: כיון שידות לא נשנו בהדיא במשנתנו כלל, אלא אנו אומרים עתה ש"חסורי מחסרא", אם כן יכולים אנו לומר שהידות נשנו בתחילת המשנה לפני הכינויים, ולכן מבאר אותם התנא לפני הכינויים. והכי קתני: "כל ידות נזירות כנזירות, וכל כנויי נזירות כנזירות"! ? וביאר הר"ן בנדרים ב ב ד"ה פתח: "אין אדם מחסר בראש דבריו אלא באמצען". ויש ללמוד מדברי הר"ן, ש"חסורי מחסרא והכי קתני" אין פירושו שבלשון המשנה המקורי אכן היה כתוב כן, ורק לנו הוא שנחסר מלשון המשנה, אלא שנה התנא לשון מקוצרת. שאם לא כן, לא יתכן לומר בזה כללים היכן חסר.
ומשנינן: תנא, מההיא דסליק - ההוא מפרש ברישא. דרך התנא הוא לפרש תחילה את מה ש"עלה" ממנו. כלומר, את סיום דבריו!
כדתנן, כמו ששנינו שלש דוגמאות לכך, בשלש משניות במסכת שבת:
א. "במה (באיזה פתילות ושמנים) מדליקין נר שבת, ובמה אין מדליקין".
ומפרש התנא "במה אין מדליקין", ברישא (תחילה). הרי שדרך התנא הוא לפרש תחילה את סיום דבריו.
ב. "במה טומנין  9  את התבשיל בערב שבת, ובמה אין טומנין".

 9.  הבא לסלק קדירה מעל גבי כירה ולטומנה בדבר אחר, אמרו חכמים אין טומנין בדבר המוסיף הבל (חום), אלא בדבר המעמיד הבל. ומפרשת המשנה אלו דברים הם מוסיפים הבל, רש"י שבת מז ב.
ומפרש התנא במה "אין טומנין", שהיא הבבא האחרונה, ברישא.
ג. "במה (באלו תכשיטים) אשה יוצאה בשבת, ובמה אינה יוצאה",  10  ומפרש התנא "במה לא תצא אשה" ברישא.

 10.  במה אשה יוצאה, דהוי תכשיט ולא משוי, ויש שהם תכשיט אלא שגזרו בהם חכמים שמא תטלם בידה כדי להראות לחברתה ותעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, רש"י שבת נז א.
ומקשינן: והתנן בכמה מקומות אחרת!?
א. דתנן במסכת שבת: "במה בהמה יוצאה בשבת  11  ובמה אינה יוצאה", ומפרש התנא במה "יוצא גמל" ברישא, אף ש"עלה" התנא מ"במה אינה יוצאה"!?

 11.  לפי שאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת; ומה שהיא נשמרת על ידו אינו חשוב משוי, ואילו שאר דברים שאינה נשמרת בהם חשובים הם כמשוי ואסורה הבהמה לצאת בהם.
ב. ותנן במסכת בבא בתרא: "יש קרובים שהם נוחלין (יורשים) את קרוביהם שמתו, ואף מנחילין הם לאותם קרובים כשימותו הם, ויש שהם נוחלין ולא מנחילין, ויש שהם מנחילין ולא נוחלין, ויש שהם לא נוחלין ולא מנחילין" -  12 

 12.  הכלל בזה הוא: "משפחת אב קרויה משפחה", ואילו "משפחת אם אינה קרויה משפחה", אבל הבן יורש את אמו; וכן הבעל יורש את אשתו, והיא אינה יורשת אותו.
ומפרש התנא "אלו נוחלין ומנחילין" ברישא, ואף ש"עלה" התנא מ"לא נוחלין ולא מנחילין"!?
אלא לעולם פעמים תני התנא הכי במה שפתח, ופעמים תני התנא הכי במה שסיים, והכל לפי הענין:
אלא  13  התם - בשלשת הדוגמאות הראשונות שהובאו ממסכת שבת - דאיסורא דנפשיה הוא (האיסור הוא משום האדם עצמו), לכן מפרש התנא איסורא דנפשיה ברישא, (לכן מפרש התנא מה אסור לו לעשות - בתחילה).

 13.  מילת "אלא" נראית כמיותרת, אלא שלשון נזיר משונה.
ואילו גבי בהמה (במשנת "במה בהמה יוצאה") שאין האיסור על בעל הבהמה משום עצמו, אלא דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי (האיסור משום הבהמה בא עליו), לכן מפרש התנא היתירא ברישא (מפרש התנא במה "בהמה יוצאה" בתחילה).  14 

 14.  הגאון רבי אלעזר משה זצ"ל בהגהותיו תמה, הרי שביתת בהמה היא דאורייתא, ואילו שאר המשניות איסורי דרבנן הם, ואם כן ודאי איסור זה עדיף! ? ומכח זה ביאר ביאור אחר בגמרא.

דרשני המקוצר[עריכה]