פרשני:בבלי:סוכה כז א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־19:09, 6 בספטמבר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Try fix category tree)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

סוכה כז א

חברותא[עריכה]

שנינו במשנה: וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה - נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו:
ודייקינן: משמע שדוקא "פחות מכביצה" פטור מסוכה, הא כביצה - בעי סוכה.
ופרכינן: לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף, דאמר לעיל שתים או שלוש ביצים אכילת עראי היא ומותרת חוץ לסוכה.
וגם תיובתיה דאביי, דאמר לעיל שאכילת כביצה אחת עדיין אכילת עראי היא, ומותרת חוץ לסוכה; ואילו ממשנתנו משמע דבשיעור כביצה הוי אכילה החייבת בסוכה?!
ומשנינן: דילמא הא דשנינו "פחות מכביצה" אינו משום סוכה, אלא: פחות מכביצה - נטילה וברכה לא בעי. הא כביצה בעי נטילה וברכה.  1  אבל לישב בסוכה אינו צריך אפילו כשאוכל כביצה.

 1.  כתבו התוספות: ולא מישתרי במפה, דחיישינן דילמא נגע כדמסיק בחולין בפרק כל הבשר; וראה עוד בדבריהם.
מתניתין:
רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה בכל שבעת ימי החג.  2 

 2.  כתב המאירי: שמא תאמר חמשה עשר הם עם סעודה שלישית של שבת?! אפשר שהסעודות הבאות מצד רגילות דירה הוא מונה, וזו משום שבת היא; וראה עוד שם.
וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, ואם רוצה להתענות אין אנו זקוקים לו, אלא רק שאם יאכל - לא יאכל חוץ לסוכה (רש"י).
חוץ מלילי  3  יום טוב ראשון של חג בלבד, שאינו רשאי להתענות, ובגמרא ילפינן לה בגזירה שוה ממצה.

 3.  כתב מהרש"ל: "לילי" הוא כמו ליל, אלא שהוא דבוק; וראה תוספות יום טוב שציין לדבריו בפרק ג משנה ח דתרומות.
ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל (לילי) יום טוב הראשון של חג, שהיה חייב לאכול בסוכה, ישלים סעודה זאת בלילי יום טוב האחרון של חג (בשמיני עצרת), ואף על פי שאינו אוכלה בסוכה (רש"י), ובגמרא מקשה על זה.  4 

 4.  כתב הריטב"א: פירוש, אף בלילי יום טוב האחרון של חג, וכל שכן בתוך החג עצמו, ראה עוד שם.
וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין. ועל כגון זה נאמר "מעות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות".
גמרא:
שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה:
ומפרשינן: מאי טעמא דרבי אליעזר?
משום דכתיב: בסוכות "תשבו" שבעת ימים, ובעינן כעין "תדורו", מה דירה אדם אוכל בה סעודה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה צריך שיאכל בה סעודה אחת ביום ואחת בלילה.
ומפרשינן: ורבנן, מה טעמם שאין מחייבים לאכול כל יום בסוכה?
משום שהם דורשים באופן אחר, דבעינן סוכה כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל (ברצותו אוכל וברצותו מתענה), אף סוכה נמי, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.
ותמהינן: אי הכי, אפילו לילי יום טוב הראשון נמי, אם ירצה יתענה, ומדוע שנינו: חוץ מלילי יום טוב הראשון?!  5 

 5.  הקשה המאירי: ושמא תאמר: ובלילי יום טוב מיהא, מה הוצרכנו לגזירה שוה, והא ביום טוב אי אפשר בלא פת?! ויש לתרץ בה, שאלמלא גזרה שוה לא היו חייבים בו בפת מתורת סוכה אלא מתורת יום טוב, ועכשיו חייבים בו מתורת יום טוב ומתורת סוכה ולעבור עליו בשתים, או שמא לא נתחייב מתורת יום טוב אלא כדי שלא יעבור יום טוב בתענית, ואם נזדמן שאכל מערב יום טוב בכדי שהוא שבע אין עליו חובה לאכול בליל כניסת יום טוב עד למחרתו, ומתורת סוכה ומצה חייב בלילה. והר"ן כתב, דגמרינן דחייב לאכול ביום טוב הראשון שיעור שהוא חייב בסוכה דהיינו יותר מכביצה, ובלא חיוב זה היה די לו בכזית. והביא בשם יש אומרים, דאף מצד חיוב זה די לו בכזית כמו במצה; אלא דבשאר ימות החג אין חייב לאכול בסוכה אם אינו אוכל אלא כזית, אבל בליל יום טוב הראשון, כיון שהכתוב קבעו חובה לאכול בסוכה עשאו אכילת קבע.
אמר משני רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן בחג הסוכות "חמשה עשר", ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות. וילפינן בגזירה שוה:
מה להלן בחג המצות לילה הראשון חובה לאכול מצה, ומכאן ואילך רשות, אלא שלא יאכל חמץ.  6 

 6.  הכי ילפינן לה בפרק בתרא דפסחים: כתיב "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת", מה שביעי של פסח אין חובה לאכול מצה אלא רשות היא, שהרי אמרה תורה "וביום השביעי עצרת" ולא אמרה "תאכל מצות", אף ששת הימים האחרים אינו אלא רשות; שמידה היא בתורה: "כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד" - כגון יום השביעי של פסח, שבמקום אחר כללה התורה כל שבעת הימים כאחד, שנאמר "שבעת ימים תאכל מצות", ויצא מן הכלל בפסוק "וביום השביעי עצרת" ללמד שאינו אלא רשות - "לא ללמד על עצמו (בלבד) יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא", שבכל שבעת הימים אינו אלא רשות.
אף כאן בחג הסוכות לילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות.
והתם בחג המצות מנלן שיהא חייב לאכול מצה בלילה הראשונה?
ומפרשינן: כי אמר קרא: "בערב תאכלו מצות" - הכתוב קבעו לאכילת המצה חובה בערב הראשון.
שנינו במשנה: ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל לילי יום טוב ראשון של חג יאכל לילי יום טוב אחרון של חג:
ותמהינן: והא אמר רבי אליעזר עצמו: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. וכיון שביום האחרון אינו יושב בסוכה, ואדרבה אם ישב בה לשם מצוה הרי עבר על בל תוסיף, הרי אין זו השלמה למצות סוכה (רש"י)?!
אמר בירא (שם חכם) אמר רבי אמי: חזר בו רבי אליעזר ומודה לחכמים שאין חיוב לאכול בסוכה אלא בליל יום טוב הראשון.  7  ומפרשינן למשנתנו ששנינו בה יאכל להשלמה בלילי יום טוב אחרון של חג:

 7.  ביאר מהרש"ל לפי דעת רש"י קושיית ותירוץ הגמרא: הניחא אם לא היה חייב לאכול אלא בלילה ראשון, אם כן באמת אין עיקר החיוב לאכול בסוכה, אלא מצות אכילה היא וממילא הוא דמחייב בסוכה, ושייך להשלימו אף בליל יום טוב האחרון אף שאינו אוכלה בסוכה; אבל כיון דיליף רבי אליעזר מ"תשבו כעין תדורו" שחייב לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה, אם כן ודאי חיובו הוא לאכול בסוכה, ופשיטא שאין שייך להשלימו בסוכה; והיינו דמשני הגמרא "חזר בו רבי אליעזר" והודה לחכמים שאין חיוב אלא בלילה הראשונה. אמנם מהרש"א חלק עליו, וכתב: דהא לגבי מצות סוכה ילפינן מליל פסח, דכמו דמצות אכילה בליל פסח הוא מצה, כך מצות אכילה בליל ראשון דחג הוא בסוכה כדאיתא בירושלמי שכתבו התוספות. וראה גם במאירי שתמה על פירושו של רש"י: אף כשחזר בו, אם השאלה היא איך היא תשלומין, אחר שאין שם סוכה, מה הועלנו בתירוצנו, ואף בלילה הראשון האיך היא תשלומין בלא סוכה. ודעת הריטב"א שצריך להשלים הסעודה בסוכה, ומפרש קושיית הגמרא באופן אחר: אמאי לא יהיב רבי אליעזר תשלומין אלא למי שלא אכל ליל יום טוב הראשון, הא בכולהו שבעת ימים נמי חייב בסעודה כמו בליל הראשון.
משלים - במאי?
אילימא בריפתא (פת),  8  הרי סעודה דיומא קא אכיל (סעודת היום הוא אוכל), ומה היכר יש כאן שהוא לשם סעודה הראשונה, הלא דרכו לסעוד היום?! אלא מאי "ישלים" - ישלים במיני תרגימא, לאחר שסילק שולחנו יביאו פירות ומעדנים לפניו, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות, (רש"י).  9 

 8.  א. לשון רש"י: אילימא בריפתא, כלומר: תאמר שסעודת יום טוב האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה, תהא תשלומין לראשון. ביאור דבריו: בכלל קושיית הגמרא שאף בלפתן ושאר צרכי סעודתו, אי אפשר שיצא בו ידי השלמה, כיון שאין כאן היכר שהוא להשלמה. ב. הקשה הריטב"א לפי שיטתו שמשלים סעודה זו בסוכה, הרי ניכר הדבר שהוא השלמה כיון שיושב בסוכה?! וביאר, לפי מה שכתב לעיל, שמשנתנו ששנינו: ישלים בלילי יום טוב האחרון, הוא לאו דוקא, אלא ישלים אף בתוך ימי החג, על זה פריך, שסעודה שבתוך החג אינה ניכרת לשם השלמה; וראה עוד במאירי בענין זה.   9.  והריטב"א כתב: מיני תרגימא אלו אינם מיני פירות דלא בעו סוכה, שאינו בדין שיעשה דין השלמה אלא בדברים שחייבים בסוכה, ולמאן דאמר דפירי לא בעו סוכה ישלים בבשר ודגים וכיוצא בהן, ולמאן דאמר דפירי בעו סוכה ישלים בפירות. והריטב"א קאי בזה לשיטתו, שמפרש השלמה האמורה כאן שהיא בסוכה.
תניא נמי הכי: אם השלים במיני תרגימא יצא, וכל שכן אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר (רש"י).  10  שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר, הסובר חייב אדם לאכול בסוכה בכל יום שתי סעודות.  11 

 10.  אמנם הריטב"א כתב: אפילו אכל כמה סעודות בזו אחר זו, אינה השלמה, דאמרי אינשי: דמאי דאכיל ביומיה אכיל למלאות בטנו ולשמוח ברגל. וליכא למימר שיקבענה מיד אחר מזונו כשיגמור ברכתו, דהשתא מינכרא, דהא כיון דדעתיה לאכילה מעיקרא, ואי אכיל ליה אף לאחר מזונו נפטר בברכת הפתולא בעי ברוכי, כי שביק לה לאחר מזונו הוה ליה מרבה בברכות בחנם ואסור לעשות כן; ולהכי פרישנא דבימי החג מיהת משלים לה במיני תרגימא, לאחר ברכת המזון לאלתר, דמנכרא מילתא והשתא אינו מרבה ברכות בחנם, דאפילו אכיל להו לאחר כל מזונו כדרך בני אדם קודם ברכת המזון, הוו להו דברים הבאים שלא מחמת סעודה שמברכין עליהם.   11.  ביאר הריטב"א, ששאלה זו היתה קודם חזרתו של רבי אליעזר מדבריו, כמבואר לעיל.
כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום - מהו שאוכל סעודה אחת בסוכה, ואפטר בכך?
אמר לו רבי אליעזר: והרי בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות (מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת ויאכל) לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?!
ועוד שאלו אותו אפוטרופוס לרבי אליעזר:
כגון אני, שיש לי שתי נשים, אחת בטבריה ואחת בציפורי, ומתוך כך יש לי שתי סוכות אחת בטבריה ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו, ואפטר?
אמר לו רבי אליעזר: לא תפטר בכך. כיון שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה, הרי זה ביטל מצותה של ראשונה, אפילו ימים שכבר עברו עליו איבדן למפרע ואינן מצוה, כי לדעת רבי אליעזר צריך לישב כל שבעת הימים בסוכה אחת (ולקמן יליף לה).
תניא: רבי אליעזר אומר:


דרשני המקוצר[עריכה]

מסכת סוכה בפירוש פרשני

דף ב ע"א | דף ב ע"ב | דף ג ע"א | דף ג ע"ב | דף ד ע"א | דף ד ע"ב | דף ה ע"א | דף ה ע"ב | דף ו ע"א | דף ו ע"ב | דף ז ע"א | דף ז ע"ב | דף ח ע"א | דף ח ע"ב | דף ט ע"א | דף ט ע"ב | דף י ע"א | דף י ע"ב | דף יא ע"א | דף יא ע"ב | דף יב ע"א | דף יב ע"ב | דף יג ע"א | דף יג ע"א | דף יג ע"ב | דף יד ע"א | דף יד ע"ב | דף טו ע"א | דף טו ע"ב | דף טז ע"א | דף טז ע"ב | דף יז ע"א | דף יז ע"ב | דף יז ע"ב | דף יח ע"א | דף יח ע"ב | דף יט ע"א | דף יט ע"ב | דף כ ע"א | דף כ ע"ב | דף כא ע"א | דף כא ע"ב | דף כב ע"א | דף כב ע"ב | דף כג ע"א | דף כג ע"ב | דף כד ע"א | דף כד ע"ב | דף כה ע"א | דף כה ע"ב | דף כו ע"א | דף כו ע"א | דף כו ע"ב | דף כז ע"א | דף כז ע"ב | דף כח ע"א | דף כח ע"ב | דף כט ע"א | דף כט ע"ב | דף ל ע"א | דף ל ע"ב | דף ל ע"ב | דף לא ע"א | דף לא ע"ב | דף לב ע"א | דף לב ע"ב | דף לג ע"א | דף לג ע"ב | דף לד ע"א | דף לד ע"ב | דף לה ע"א | דף לה ע"ב | דף לו ע"א | דף לו ע"ב | דף לז ע"א | דף לז ע"ב | דף לח ע"א | דף לח ע"ב | דף לט ע"א | דף לט ע"ב | דף מ ע"א | דף מ ע"ב | דף מא ע"א | דף מא ע"ב | דף מב ע"א | דף מב ע"ב | דף מג ע"א | דף מג ע"ב | דף מד ע"א | דף מד ע"ב | דף מה ע"א | דף מה ע"א | דף מה ע"ב | דף מו ע"א | דף מו ע"ב | דף מז ע"א | דף מז ע"ב | דף מח ע"א | דף מח ע"ב | דף מט ע"א | דף מט ע"ב | דף נ ע"א | דף נ ע"ב | דף נא ע"א | דף נא ע"ב | דף נא ע"ב | דף נב ע"א | דף נב ע"ב | דף נג ע"א | דף נג ע"ב | דף נד ע"א | דף נד ע"ב | דף נה ע"א | דף נה ע"ב | דף נו ע"א | דף נו ע"ב |