פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סג א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:52, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סג א סעיף א - בעילת מצווה

מסקנת הגמרא בנידה (סה, ב) שהנושא בתולה בועל בעילת מצווה, וצריך לפרוש. בכתובות (ז, א) הגמרא דנה בעניין בעילה ראשונה ("בעילת מצווה") בשבת, ואחרי דיון מכריעה שמותר לבעול פעם ראשונה בשבת, ולא חוששים להוצאת הדם.

טור ושו"ע: מותר לבעול פעם ראשונה בשבת.

פני יהושע (בפת"ש): במקום שנהגו איסור בדבר אין להקל, כשאין צורך גדול.


ראב"ד: לאחר בעילה מצווה החתן צריך להמתין שהאיבר ימות, ואז לפרוש.

רשב"א ורא"ש: בבעילת מצווה מותר לפרוש באיבר חי. כך פסק השו"ע.

שו"ע: מיד לאחר הבעילה החתן צריך לפרוש ולנהוג כאילו הכלה נידה, גם אם לא ראתה דם (ההבדל היחיד הוא שמותר לו לישון על המיטה שלה כשהיא לא נמצאת, ובנידה אפילו לשבת על המיטה אסור). הכלה צריכה להמתין חמישה ימים ואז להתחיל שבעה נקיים, כמו אשה רגילה.


⦿ כתם בשבעת הנקיים של הכלה

דעת הגהות מיימוניות ומרדכי (הובא ברמ"א ביו"ד, קצו) שבנידה לא תולים בכתם בשלושת הימים הראשונים של שבעת הנקיים. האם יש צורך להחמיר אותו הדבר בכלה?

מהר"ל צונץ (בב"ש), באר היטב: יש להחמיר גם בכלה, מדין 'לא פלוג'.

פת"ש: בכלה ניתן להקל, כמו באשה שראתה כבר כתם.

סעיף א[עריכה]

מותר לבעול בתולה בשבת (כתובות ז,א). הבועל את הבתולה, כיון שבעל בעילת מצוה פורש מיד (נידה סה,ב), אפילו היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה (גמ' עפ"י רש"י ורא"ש). ומיהו אותה בעילה גומר כדרכו באבר חי (רא"ש, דלא כראב"ד). ואפילו בדקה ולא מצאה דם, טמאה, שמא ראתה טפת דם כחרדל וחפהו שכבת זרע. וצריכה שתפסק בטהרה ותבדוק כל שבעה (רא"ש). ולא תתחיל לבדוק עד יום חמישי לשימושה, כשאר אשה ששמשה ואחר כך ראתה (הגה"מ). ונוהג עמה כשאר נדה, לענין הרחקה, אלא שנדה גמורה אסור לו לישן על מטתה אפילו כשאינה במטה, והכלה מותר לו לישן באותו מטה לאחר שעמדה מאצלו, אפילו בסדין שהדם עליו (רא"ש) (ועיין בי"ד סי' קצ"ג).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.