פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סו א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־13:52, 19 במאי 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Updated article link)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סו א סעיף א - תקנת הכתובה

הגמרא במסכת כתובות כתובות ז א מביאה שרב אמי התיר לבעול בתחילה בשבת רק אם התפיסו לאשה מטלטלים לצורך הכתובה, ולמדו מכך הראשונים שאין היתר להתייחד עם אשה ללא כתובה. בדף יא, א מובא שטעם תקנת כתובה היא כדי שלא יהיה קל בעיני הבעל לגרש את אשתו.

טור ושו"ע: אסור להתייחד עם אשה ללא כתובה. הבעל משלם על כתיבת הכתובה. בכתובה הבעל משעבד את כל נכסיו לאשה, ואינו יכול לייחד לפירעון הכתובה מעות או מטלטלים מסוימים.

תוס', רא"ש ומרדכי: אדם יכול לשעבד את עצמו בשעת הנישואין גם כשאין לו נכסים, ונכסים שיגיעו אליו אחר כך ישתעבדו לכתובה.


⦿ מאיזה שלב חייבים כתובה

עיטור ורמב"ם: לא מכניסים אשה לחופה ללא כתובה.

☜ כך פסק הב"ח (ונימק שכך אנשים לא יבואו לטעות ולהתייחד ללא כתובה).

טור: מותר להכניס לחופה, אך אסור להתייחד.

☜ כך פסק השו"ע.

ר"ן: מוכח מהגמרא שעשו חופה ללא כתובה , והכתובה מעכבת רק את הביאה .

☜ כך פסק הרמ"א.


⦿ מקום וזמן כתיבת הכתובה

ראבי"ה: אם כתב תאריך בכתובה והחתן נתן אותה לכלה ביום אחר - כשר, כדין מעשה בית דין שנכתב ביום ונחתם בלילה (למרות שהתאריך השתנה, יש קול באיזה יום הקניין התבצע).

הגהות אשר"י: תוספת הכתובה לא מהווה בעיה, כי גם לה יש קול. ובכל זאת, לכתחילה צריך לתת את הכתובה ביום שכתוב בה.

תוס', מרדכי, ר"ן ועוד: כתובה כזאת פסולה בגלל תוספת הכתובה. ההתחייבות על תוספת הכתובה צריכה להיחתם ביום שכתוב בתוכה, כי לתוספת אין קול באיזה יום הקניין התבצע.

֎ הגהות מיימוניות: נהגו להכין את הכתובה מראש ולכתוב את מקום החתונה, למרות שהכותב לא נמצא באותו המקום בזמן הכתיבה.

⤶ רבנו יצחק (בהגהות מיימוניות): לכתחילה אין לעשות כך, כי יש לכתוב אמת בשטר.


⦿ חתימה על הכתובה לפני הקניין

מרדכי (בדרכי משה): יש מקומות שחותמים על הכתובה לפני הברכות, ואין חשש שקר כי יש אימתא דציבורא שלא לשקר והם עסוקים באותו עניין. במקומות אחרים לא חותמים עד לאחר הקניין.


⦿ חתימת העדים כשלא שמעו את קריאת הכתובה

אור זרוע ורמ"א: יש מקומות שהעדים נהגו לחתום על הכתובה למרות שלא שמעו שמקריאים אותה. לא טוב לעשות כך, אבל אין לשנות את המנהג כדי שלא להוציא לעז על הכתובות הראשונות.


⦿ התחייבות בפני עדים

הרמב"ם בהלכות אישות הלכות אישות י ט כתב שאם הבעל עשה קניין בפני עדים והתחייב לה על סכום הכתובה, מותר לו להתייחד איתה. הרמב"ם המשיך וכתב שגם אם נתן לה מטלטלים כנגד כתובתה מותר לו לבעול, אבל כשיהיה לו זמן הוא צריך לכתוב את הכתובה.

סמ"ג: קניין בפני עדים מועיל רק במקום שנהגו שלא לכתוב כתובה.

מגיד משנה וב"י: קניין בפני עדים מועיל לכתחילה, ואינו צריך לכתוב כתובה. רק בהתפסת מטלטלים צריך לכתוב את הכתובה כשהוא יכול, כנזכר בסעיף ב.

☜ כך הוא פסק גם בשו"ע.

טור ומהרי"ק: אמנם קניין בפני עדים מועיל, אך מיד כשיהיה לו זמן הוא צריך לכתוב את הכתובה.

☜ כך פסקו הרמ"א, הח"מ והב"ח.

⤶ הב"ח סובר שגם בשעת הדחק, ניתן להשהות אותה בלי כתובה רק כשמתפיס מטלטלים בנוסף לקניין, אך הח"מ חולק עליו וסובר שבשעת הדחק יכול להתייחד עמה בעדי קניין בלבד, ובייחוד היום שאי אפשר לגרש אשה בעל כורחה [וממילא הטעם שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה פחות שייך].

ישועות יעקב (בפת"ש): במצב שהאשה יכלה לבקש מהעדים לכתוב כתובה - לכתחילה ניתן לסמוך על עדי הקניין ואין צורך בכתיבה. כשלא הייתה לה אפשרות, ניתן לסמוך עליהם רק בשעת הדחק, כי לא סמכה דעתה.


⦿ ערב קבלן על הכתובה

רמב"ם וב"י: אם העמיד ערב קבלן שיהיה אחראי לחוב הכתובה - לא מועיל, כי היא תהיה קלה בעיניו להוציאה.

ח"מ: אפילו אם הערב הקבלן יתבע מיד את הבעל, וא"כ לכאורה לא קלה בעיניו להוציא - מכיוון שלא חל עליו שיעבוד הכתובה באופן ישיר, נחשב שאין בידה כתובה.

סעיף א[עריכה]

אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה (ב"י ברמב"ם מכתובות ז,א); (ויש מקילין ומתירין להתייחד בלא כתובה, ובלבד שלא יבעולא) (הר"ן ריש כתובות); והבעל נותן שכר הסופר (משנה בב"ב קסז,ב). ואפילו אם ירצה לייחד לה כתובה במעות, או בשאר מטלטלין, אין שומעין לו, אלא צריך שיכתוב לה שטר על עצמו בדמי הכתובה ויהיו כל נכסיו משועבדים לה (משנה בכתובות פ,ב), או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו מה שהוא חייב לה, מנה או מאתים (רמב"ם מב"ב קעב,א). הגה: וי"א דאין לסמוך אעדים רק בשעת הדחק, ומיד שיש לו פנאי לכתוב, צריך לכתוב, כל שכן שאין לסמוך עלייהו לכתחלה (כן משמע מלשון הטור וכ"כ מהרי"ק שורש ס"ד ומרדכי ריש כתובות), וכן ראוי להורותב. העמיד לה ערב קבלן בעד כתובה, והתנה שהוא יהא פטור ממנה, אסור, עד שיהא שעבודה עליו, שלא תהא קלה בעיניו להוציאהג (ב"י בשם הרשב"א בתשובה). עיין בחושן המשפט סימן ס' אם יוכל לשעבד עצמו בכתובתה בנכסים שלא באו לעולםד. ואין לעדים לחתום הכתובה אלא לאחר שקיבל החתן קנין לפניהם (סברת הרב ומפרק אשה שנתארמלה). ויש מקומות שמקילין בזהה (מרדכי פ"ב דגיטין). וכן שיש עדים חותמים על הכתובות שקראו תחת החופה, אע"פ שהם לא שמעו הקריאה, אע"פ דלא שפיר עבדי, אין לשנות מנהגן, שלא להוציא לעז על כתובות הראשונות (אור זרוע).

א. ייחוד קודם כתיבת הכתובה:

כתובות ז,א: רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת, אמרי ליה רבנן: והא לא כתיבא כתובתה, אמר להו: אתפסוה מטלטלין.

ב"י ברמב"ם,עיטור,שו"ע: אסור אפילו להתייחד. ב"ח,ח"מ,ב"ש – הרמב"ם דקדק ולא כתב שיש בכך איסור אלא שיכתוב קודם ואז אח"כ יהיה מותר באשתו, כלומר שלכתחילה יכתוב כדי שלא יבוא לבעול באיסור, אולם אם לא כתב לא נאסר בייחוד, שלא כהבנת הב"י.

ר"ן,רמ"א: דוקא לבעול אסור, אך להתייחד מותר. הר"ן כותב שלא מצינו שגזרו על הייחוד אע"פ שאסורים בביאה, ומביא לכך שלושה טעמים: א. איסור הביאה ללא כתובה הוא רק מדרבנן. ב. היא לא תישמע לו בגלל שיודעת שהיא קלה בעיניו להוציאה. ג. באמת יש לה כתובה אע"פ שלא נכתבה, ולא נאסר אלא משום שלא סמכה דעתה. וכתב הח"מ שמשום טעמו השני טוב להודיע לה את זה.

ב. קנין בפני עדים: רמב"ם: מועיל ככתיבת כתובה. הסמ"ג מפרש שהרמב"ם עוסק דוקא במקום שלא נוהגים לכתוב, אך במקום שנוהגים לכתוב לא מועיל קנין כי לא סמכה דעתה, שכן לא עליה מוטל הטורח ושכר הסופר. אמנם שאר המפרשים לא פירשו כך.

מ"מ,שו"ע: מועיל אפילו לכתחילה ואין זה כהתפסת מטלטלין שמועיל רק כשאין פנאי. ב"ש – בהתפסת מטלטלין יש חיסרון שעובר על תקנת חז"ל שיהו כל נכסיו משועבדים לכתובה.

טור,מהרי"ק,רמ"א: דינו כהתפסת מטלטלין שמועיל רק לפי שעה כשאין פנאי, וכשיכול צריך לכתוב כתובה.

ב"ח: מועיל רק לפי שעה, וגם אז רק כשגם מתפיס מטלטלין, וכך ראיתי מרבותי וכך נוהגים.

ח"מ,ב"ש: המחמיר לכתחילה כב"ח תע"ב אך כשאין לו מטלטלין להתפיס ודאי יכול לסמוך על הטור, ואין ראוי להחמיר באיסור קל כזה ולבטל מצוות עונה ופו"ר, ובפרט בזמן הזה שאין מגרשים בעל כרחה, וא"כ אין את הטעם שתהיה קלה בעיניו.

ג. העמיד קבלן: שו"ת רשב"א,רמ"א: אסור.

ח"מ: אע"פ שאח"כ יצטרך הבעל לשלם לקבלן, ויש לשאול מה החילוק מסע' ה שיכולה למכור כתובתה לאחר, יש לחלק שכאן מעולם לא היה לה שיעבוד על בעלה, וזהו גם הטעם לדברי הרא"ש[1], שאסור לכתוב הכתובה על שם הקונה למרות שיצטרך לשלם לו.

ד. שם נתבאר שאם משעבד גופו יכול גם לשעבד נכסים שאין לו כרגע (ב"ש).

ה. חתימה רק לאחר הקנין: טעם המחמירים הוא שמיחזי כשיקרא כי חותמים על כך שעשה קנין, וטעם המקילים הוא שהם עסוקים באותו ענין ולכן לא מיחזי כשיקרא (ח"מ).

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. פרק החובל סי' ט