תורת ההתפתחות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה עוסק בהשקפה התורנית בייחס לתאוריית האבולוציה. אם התכוונתם לקביעת גיל העולם לפי המדע הנסתר לכאורה מספר בראשית וכדומה, עיינו בערך הבריאה.

תורת ההתפתחות (או האבולוציה) הינה תיאוריה שפיתח צ'ארלס דארווין המתארת את יצירת העולם באופן טבעי, תוך כדי שינויים גנטיים באוכלוסיה לאורך דורות. תהליך האבולוציה כולל הן את השינויים הקטנים של תדירויות אללים באוכלוסייה ועד להצטברות של שינויים שהובילו, לטענת השיטה, להתפתחות כל צורות החיים הידועות כיום. התיאוריה עוררה מחלוקות רבות בעקבות חוסר ההתאמה שלה עם הנאמר בתורה במעשה בראשית, ונאמרו הסברים רבים לשוני זה.

ההיסטוריה של תיאורית האבולוציה ושורשיה הפילוסופיים

תורת האבולוציה התפתחה במשך ההיסטוריה. אבי תורת האבולוציה המודרנית נחשב לצ'ארלס דרווין והרעיון המרכזי שלו הוא הברירה הטבעית, אך כבר לפניו הועלו מספר הצעות השוללות את בריאת העולם. להלן מספר דוגמאות להוגים שקדמו לדרווין ורעיונותיהם המרכזיים:

קדמות העולם/נצחיות המינים – הסבר שלפיו העולם, כולל מיני האורגניזמים שבו, היה תמיד כפי שהוא כיום. אחד מתומכי הסבר זה היה הפילוסוף אריסטו, שרעיונותיו היו מקובלים עד ראשית העת החדשה. אחרים שדגלו בה היו פיילי וצ'ארלס לייל בני המאה ה-18. בריאתנות – גישה הגורסת כי החיים נבראו בדיוק (או כמעט בדיוק) על פי התיאור המילולי בספר בראשית, בקוראן או בספרי קודש אחרים. הסבר זה בולט בקרב מתנגדי תורת האבולוציה בעשור הראשון של שנות האלפיים. הסבר זה משתייך לקבוצת ההסברים המכונה תכנון תבוני. טענת "התכנון התבוני" היא כי האורגניזמים מורכבים מאוד ולכן הם חייבים להיות תוצאת הליך תכנון מכוון על ידי ישות תבונית ולא תוצאת הליך ללא מתכנן. תאוריית הבריאה הספונטנית – הסבר שלפיו אורגניזמים רבים נוצרים יכולים להיווצר מחומר ללא חיים, למשל: הלכלוך יוצר זבובים, טל הבוקר יוצר גחליליות. מלומדים בני תקופות שונות ביטאו גם דעות הדומות יותר לרעיונות בסיסיים שונים מתורת האבולוציה. הבולטים במלומדים אלה היו בני המאה ה-18. במאה זו חלה התפתחות רבה במחקר הביולוגיה ובמסגרתה פרסמו ז'אן-בטיסט דה לאמארק וקארולוס ליניאוס את רעיונותיהם. ליניאוס יסד את תורת המיון – הסיסטמתיקה, המחלקת את האורגניזמים למינים, סוגים וכיוצא בזה. בלא הסיסטמתיקה קשה לנסח את תורת האבולוציה המודרנית. לאמארק שכנע את המלומדים כי יש שינוי באוכלוסייה מדור לדור, אולם הוא סבר שסיבת השינוי היא ניסיון החיים של ההורים ולא התייחס אל הברירה הטבעית (לאמארקיזם).

צ'ארלס דרווין

צ'ארלס רוברט דרווין (באנגלית: Charles Robert Darwin;‏ 12 בפברואר 1809 - 19 באפריל 1882) היה חוקר טבע וגאולוג אנגלי, המוכר כ"אבי תורת האבולוציה". תורת האבולוציה גורסת כי התהליך בו המינים השונים התפתחו במשך מיליוני שנים מאב קדמון משותף אחד, הוא באמצעות הברירה הטבעית. תורת האבולוציה הפכה את פני הביולוגיה והשפיעה רבות על המדע בכללותו.

תאוריה זו התפתחה אצלו לאחר שהוא הסתובב באיי הארכיפלג, והוא ראה שם סוגים רבים של פרושים (שם של עוף), אך כל אחד מהם היה עם סוג שונה של מקור שהתאים לאכילת מזון שונה – חרקים, קקטוסים וזרעים. על יסוד זה הוא קבע, כי בכל משפחה המקור עבר הסתגלות לסוג המזון שלו, ואם כן, הרי שבכל מין, השורד הוא זה שמתאים למקום ולמצב שבו הוא נמצא, ולכן המינים שהתקיימו בעולם הם אלו שעברו השתנות בכל דור בהתאם למצב באופן הטוב ביותר, כאשר שאר המינים נכחדו.

הכל החל עם היווצרותו של התא הראשון, אשר התרבה והכפיל את עצמו עד שנוצרו מספר תאים, והמשיך עד ליצירת זוחל ימי, והמשיך להתפתח ונהיה דג, והמשיך עד שהדג החל לצאת מהמים, ואחר כך נוצרו הזוחלים, ובהמשך הדינוזאורים והעופות, עד שלבסוף באה משפחת היונקים אשר התחלקה לכמה משפחות, ומהם משפחת הקופים, אשר אחד ממיניה נהפך לאחר גלגולים רבים להיות אדם. ההכרה באבולוציה, כלומר בהתפתחות המינים השונים מאב קדמון משותף, התרחשה בימי חייו של דרווין, אך ההכרה שמנגנון הברירה הטבעית שלו הוא שבעיקר אחראי על האבולוציה הגיעה מאוחר יותר. לאחר שהקשו על התאוריה, שאין די זמן להיווצרות המינים זה מזה, פיתחו שני חוקרים אמריקאים השלמה לתאוריה זו – את תאוריית שיווי המשקל המקוטע, לפיה היו שינויים פתאומיים וגדולים שעברו המינים, ולכן זה לקח פחות זמן. הברירה הטבעית הפכה במהלך שנות השלושים של המאה העשרים להסבר המקובל לאבולוציה, והיא יוצרת את הבסיס לסינתזה האבולוציונית המודרנית בצורות שונות. גילויו המדעיים של דרווין נשארו בסיסה של הביולוגיה עד היום, מאחר שהוא מספק הסבר לוגי אחיד למגוון הביולוגי.

המאובנים

עוד קודם לפרסום התאוריה, החלו למצוא במקומות שונים בכדור הארץ מאובנים (מאובן הוא יצור שבמשך תהליך ממושך התלוי בתנאי טבע מסוימים נהפך להיות כאבן, או שהוא הותיר את טביעת גופו באבן).

על פי הטוענים לנכונות תאוריה זו, המאובנים היוו עדות מוחשית להתפתחות המינים. המינים שבהם ניכרת התפתחות זו ביותר הם הסוסים, אשר ניכרים שינויים בגודל ובאצבעות. וכן בציפורים שהתפתחו ממין קדמון הדומה במבנה גופו אליהם.

היהדות והאבולוציה

ביהדות לזרמיה יש גישות שונות כלפי תורה זו. גישות אלה נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: זו השוללת את תורת האבולוציה מכל וכל בטענה שהיא מתנגשת עם האמונה היהודית ולכן יש לדחותה, וישנם המצדדים בתורת האבולוציה מתוך אמונה כי היא אינה משנה את מעורבותו של הבורא באמצעות השגחה.

לפי פשטות הדברים, תיאורית האבולוציה אינה עולה בקנה אחד עם היהדות. מדען וחוקר מקרא אמריקני בשם ד"ר הנרי מוריס (Morris), העלה במחקרו כי ישנם למעלה מ-20 סתירות בין הנאמר בפרשת בראשית לבין מה שתומכי האבולוציה טוענים שהתרחש.[1] להלן מספר דוגמאות לסתירות כאלו (לאו דווקא מתוך מחקרו של ד"ר מוריס הנ"ל):

  • בריאה ספונטנית: לפי המקרא הקב"ה ברא את כל האורגניזמים (כמו גם את כל המציאות, אך אנו מתעסקים כעת בסתירות עם תיאורית האבולוציה), ובריאה בעצם הגדרתה מנוגדת לתפיסה האבולוציונית, וכמו שאמרו חז"ל:[2] "כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו ולצביונן נבראו".
  • גיל הבריאה: לפי המקרא התהליך של בריאת כל החי התרחש במהלך ששת ימי בראשית, ואילו לפי האבולוציה התהליך של יצירת החי לקח מאות מליוני שנים.
  • סדר הבריאה: לפי המקרא בריאת הצומח (כולל העצים) קדמה לבריאת החי, ואילו לפי האבולוציה חלק מעולם החי (בפרט הימי) נוצר לפני הצומח.
  • קיום צלם אלוקי באדם: לפי המקרא נגזרה על האדם מיתה בעקבות האכילה מעץ הדעת, ואילו לפי האבולוציה המיתה היתה קיימת באדם תמיד.
  • לפי המקרא האדמה החלה להוציא קוצים ודרדרים אחרי שהאדם כבר היה בעולם וחטא באכילה מעץ הדעת, ואילו לפי האבולוציה קוצים ודרדרים היו קיימים בעולם מאות מיליוני שנים לפני שנוצר האדם.

הסברים אפשריים לסתירות

  1. לגבי בעיית הזמן: לא מוזכר בשום מקום בתורה במפורש על משך זמן קיומו של העולם. וששת ימי הבריאה לא חייבים בהכרח להתפרש כשישה ימים (דהיינו יממה בת 24 שעות). ההסבר לכך הוא שהשמש והירח, בהם אנו קובעים את משך זמן היממה כתובים רק ביום הרביעי, לפיכך ייתכן שששת הימים לא היו ממש שש יממות אלא שש תקופות שונות. אולי אפילו תקופות של מיליארדי שנים[3].
  2. לגבי בעיית ההתפתחות: ספרים רבים נכתבו על כך שהסדר ההתפתחותי של בריאת המינים בתורה תואם לסדר בו מחזיקות התאוריות, והם נבראו בהדרגה זה מתוך זה (ספר לדוגמה: "בראשית ברא"- פרופ' נתן אביעזר).
  3. לגבי מקומו של האדם: חשוב להדגיש את העובדה שההבדל העיקרי בין בני אדם לבין שאר בעלי החיים כדוגמת קוף, אינו ההבדל בגוף אלא בכך שלאדם יש נשמה בשונה מהקוף ואחר שהתפתח מן הקוף אלוקים נתן לו נשמה שהבדילה אותו משאר המינים. כפי שמוזכר בספר בראשית פרק ב' פסוק ז': וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה. אם כן ניתן להסביר שהאדם התפתח בצורה אבולוציונית מן הקוף, משום שההבדל היחיד הוא הנשמה.
ערך זה עוסק בסתירות בין התורה למדע בעניין הבריאה. אם התכוונתם לסתירות אחרות בין תורה למדע, עיינו בערך תורה ומדע.

ההתנגדות לאבולוציה

שהופיעה תורת האבולוציה של דרווין, היא זכתה להתנגדות תקיפה על רקע נימוקים מדעיים ודתיים גם יחד. הנימוקים המדעיים העיקריים נגדה היו ששכבות המאובנים לא הראו צורות ביניים של מאובנים בין מין למין, כפי שחזתה תורת האבולוציה, וקושי של התאוריה להסביר במונחים של ברירה טבעית התפתחות של איברים מורכבים כגון העין, שלא ברור איזה יתרון אבולוציוני יש להם לפני שהגיעו לצורתם הסופית והמתפקדת. כמו כן טוענים נגדה שהסיכויים להתפתחות של חיים מורכבים דרכה הם אפסיים, גם אם נותנים לתהליך הזה מיליארדי שנים. ההתנגדות הדתית לספר, כללה בעיקר טענות כנגד שלילת סיפור הבריאה המקראי והטענות כנגד צלם האנוש שבאדם. עד ימינו, נותרה מחלוקת בין הזרמים המקבלים את האבולוציה כדברי המדע, ובין אלו השוללים אותה ונצמדים לפשטי המקראות.

הגישות המתנגדות לאבולוציה

הגישות המתנגדות לאבולוציה, רואות אותה כתיאוריה מדעית שלא הוכחה, ודוחים אותה כסותרת את הכתוב בתורה. לדבריהם, לא נמצאה עדות אמפירית להתפתחותו של מין אחד ממין אחר, וכן אין אנו רואים בימינו התפתחות שכזו. בנוסף, המתנגדים לאבולוציה מציינים את הסיכוי הנמוך לכך שהתפתחות חסרת הכוונה תוכל ליצור עולם כה מורכב. רמז לטענה זו ניתן למצוא בדברי רבי עקיבא במדרש: "כשם שהבית מודיע על בנאי, והבגד על אורג, והדלת על נגר, כך העולם מעיד על הקב"ה שהוא בראו".

אחד מהמצדדים בגישה זו הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, הטוען כי לא ניתן להוכיח מן הממצאים הקיימים את גיל העולם. לשיטתו, בזמן הבריאה תנאי הטמפרטורה והלחץ האטמוספרי היו שונים מהמוכר לנו כיום, וממילא לא ניתן להשליך מן הממצאים הקיימים כיום עליהם. בתור דוגמא לטענה ניתן להביא חייזר המגיע לכדור הארץ ומודד שנער בן 18 גדל בס"מ אחד במשך שנה, וקובע כי גילו 180 על פי גובהו הנוכחי. בתור הסבר נוסף הוא מביא כי ייתכן שהקב"ה מלכתחילה ברא שלדים ומאובנים בעולם, בין אם כחלק מדברי המדרש ש"הקב"ה בורא עולמות ומחריבן" ומדובר בשרידים מעולמות אלו. בין הראשונים שאחז בגישה זו בעת האחרונה היה הרב ישראל ליפשיץ, בעל התפארת ישראל[4]. לשיטתו, הממצאים האחרונים בדבר גילוי עצמות עתיקות, מחזק את מסורת המקובלים שאמרו שהעולם כבר נחרב 4 פעמים, ושאנו חושפים את השרידים של העולמות הקודמים.[5].

המצדדים באבולוציה המכוונת בהשגחה

בניגוד לגישות המתנגדות לאבולוציה, גישות רבות מצדדות בגישה שאף אם הבריאה התרחשה כאופן המתואר בתורת ההתפתחות, עדיין מדובר ביצירה מכוונת בהשגחת הבורא. גישה זו איננה שוללת את ההוכחות לקיום האבולוציה, ומפרשים שאין לקרוא את סיפור הבריאה ברובד הפשט אלא בדרך סוד כמו שכבר הגדירה המשנה את מעשה בראשית ומעשה מרכבה כסודות.

גישת הרב קוק

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אחד ההוגים היהודים הבולטים של תחילת המאה העשרים, סבר כי האמונה היהודית אינה צריכה להתכחש לתורת האבולוציה, או להיות אדוקה בפשט פירוש המקראות. במכתבו לתלמידו ד"ר זיידל משנת 1908,‏[6] טען בעניין "המחקרים החדשים" כי אין צורך להתנגד לכל גילוי שעומד בסתירה לפשט התורה, "מפני שאין זה כלל עיקר של תורה, לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות...". לדבריו, אין מטרת התורה ללמד מושגים מדעיים והיסטוריים על העולם, אלא להעביר רעיונות רוחניים כגון שלילת האלילות או קדמות העולם, וכן סודות רוחניים. דבריו תואמים את פירוש הרמב"ן על התורה שכתב שאין להבין את מעשה בראשית כפשוטו, אלא מדובר בסודות עליונים[7].

בחיבורו שמונה קבצים (א' תקצד) כתב:

להשוות סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד. אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מיליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעה"ח, ועל ידי איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, על ידי יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו, בעלי המשפחה הטבעיים.

הרב קוק ציין בכמה מקומות כי התפיסה של בריאה שלא נעשית בבת אחת, אלא על ידי ריבוי מדרגות, אולי זרה להמון, אבל יחידי סגולה שלמדו את תורת הסוד אמונים דווקא על סגנון מחשבה כזה (אורות הקודש ב', עמ' תקמא). עוד הוא מציין כי הסתירה לתורת האבולוציה איננה נובעת מפרשת הבריאה בספר בראשית דווקא, מפני שדבר גלוי וידוע הוא שפרשת הבריאה היא בגדר סתרי תורה ואין להבינה כפשטה, ודבר זה מקובל על ההמון (שם, עמ' תקמב). אלא הקושי הגדול נעוץ בכך שההמון התרגל לסגנון מחשבה של בריאה פתאומית שהתחוללה על ידי הקב"ה, וקשה לו לקשור את עולמו הרוחני ותפיסותיו הדתיות למהלך של בריאה התפתחותית:

תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מותאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות ההולכת במסלול של התעלות, היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם, כי איך אפשר להתייאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה. וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות המתעלה, אנו מוצאים בו את העניין האלהי מואר בבהירות מוחלטת, שדווקא אין סוף בפועל, מחולל הוא להוציא אל הפועל מה שהוא אין סוף בכח.
אורות הקודש ב', תורת ההתפתחות, עמ' תקלז, הרב קוק, תרצ"ח 1938

הרב קוק קרא לא לפחד משינוי תפיסתי בהבנת פרשת הבריאה, וסבר שהניסיון לחבר בין התורה לאבולוציה יהיה בו קידום מוסרי והתפתחותי גם באמונתו של האדם. לשיטתו, הוא סבר כי הטבע אינו עיוור וכי מדריכה אותו תכלית, וטען שדווקא ההתפתחות ההולכת "ממטה למעלה, מיצור שפל לעליון" מצביעה על תכלית היקום. הוא אף אמר על רעיון האבולוציה כי "בעומקו הרי הוא המקור היותר נשגב ליסוד ההשגחה".‏[8] דבריו אלו מתכתבים עם דברי התפארת ישראל לעיל שגם ראה את הגילויים המדעיים האחרונים כמחזקים את דברי המקובלים.

עם זאת, גם לשיטת הרב קוק תורת האבולציה איננה שלמה, והוא הסתייג מכמה נקודות העולות ממנה, במיוחד ביחס לטענה בדבר התפתחות קבועה, הנסתרת מירידת הדורות הקיימת בגדולי האומה:

ובכלל אין אנו צריכים להיות כ"כ מאודקים לשיטת ההתפתחות. יש בה ודאי כמה נצוצי אמת, אבל ג"כ כמה כזבים ודמיונות. עובדא ברורה היא, שהיו בדורות הראשונים אנשים גדולים שאין לנו דוגמתם, ולכה"פ לא נוכל להעמידם במעלה התחתונה מההתפתחות לערכנו. אלא שההתפתחות האיטית היא אחת מרבבות אין-סוף הדרכים, שחי העולמים מתגלה בם.
אגרות הראי"ה, אגרת קיז, לרב שמואל אלכסנדרוב, יפו, אדר תרס"ח - תחילת 1908

הרב גדליה נדל

הרב גדליה נדל, מבכירי תלמידיו של החזון אי"ש, ומראשי כולל חזון אי"ש מאמץ אף הוא את האבולוציה, בספרו "בתורתו של ר' גדליה" ומתאר את ההתפתחות הטבעית כחלק מהשגחתו של הקב"ה בעולם.

לגבי התפתחות עולם הצומח הוא כותב (שם, עמ' צד-צה):

"כשנוצרו הצמחים ביום השלישי - אין סיבה לחשוב שהם נוצרו כולם בבת אחת. ישנה השתלשלות של מינים. ישנם שינויים גנטיים, מוטציות, היוצרים מינים חדשים, וזהו תהליך הלוקח זמן רב מאד... במקום לדבר על "התפתחות" נדבר על התקדמות הבריאה, משלב לשלב, מצורה לצורה, ברצון ה', הפועל באמצעות המלאכים. אמנם, התקדמות זו היא תהליך ממושך. כל שינוי בטבע לוקח הרבה מאד זמן, בצעדים קטנטנים. כך היא פעולתו של הקב"ה."

לדבריו, אין צורך לראות את דברי התורה כפשוטם, וכי מעשה בראשית לא לקח שישה ימים אלא נמשך על פני תקופות שונות. התקדמות זו מתאימה גם להבנתנו את מעשיו של הקב"ה כיום, הפועל באופן הדרגתי בצעדים קטנים, ולא בחיפזון. לגבי בריאת האדם הוא כותב כך (עמ' צט-ק):

"התיאור של יצירת האדם מן העפר הוא בדרך משל ומליצה. הקב"ה לא לקח כף עפר וגיבל אותה במים, כמו שעושים הילדים בגן... בריאת האדם בצלם א-לוקים זהו סופו של תהליך ארוך, שראשיתו ביצור לא שכלי, השייך לקטיגוריה של בעלי החיים, ההולך ומתקדם על שניתן לו השכל האנושי, ובמקביל גם הצורה הפיסיולוגית של האדם המוכרת לנו... ההוכחות של דרווין, ושל חוקרי המאובנים, לקיומם של שלבים קודמים כאלה, נראות משכנעות. הטעות של דרווין היא בראייה הכללית של הדברים, המתחמקת מן השאלה איך נוצרו השינויים. אך עם ההכרה ברצון האלוקי הפועל בטבע באמצעות המלאכים - אין לנו שום צורך לשלול את תיאור המאורעות כפי שהחקירה המדעית מציגה אותם... האדם שעליו נאמר "נעשה אדם בצלמנו" הוא שלב אחרון של התקדמות הדרגתית."

לפי ר' גדליה, בריאת האדם לא נעשתה בבריאה הגשמית, אלא דווקא בבריאה הרוחנית שבו- בנפיחת צלם האלוקים שבאדם. גם כאשר מקבלים את הסבר תורת ההתפתחות ליצירת העולם, עדיין יש להסביר את דברי התורה כמתייחסים לנתינת הנשמה שבאדם וצלם האלוקי שבו(שלפי דברי הרמב"ם הוא השכל של האדם), בתור השלב הסופי של ההתקדמות ההדרגתית. תורת ההתפתחות אמנם מסבירה את הפן הגשמי של השינויים בבריאה, אך האחראי לשינויים אלו הוא הבורא. קבלת ההסבר האבולוציוני לבריאה, יחד עם ההבנה שקיים סיכוי קלוש לבריאה חסרת הכוונה שכזו, מובילה לאמונה בהשגחת הבורא בהכוונת האבולוציה.

ראה גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. Morris, Henry M. "The Henry Morris Study Bible", Master Books Edition, April 2012, p. 10
  2. מסכת ראש השנה דף יא, ע"א.
  3. ועיין עוד בערך הבריאה על סתירות אלו
  4. "מצאו בשנת אלף ותת"ז למספרם, במדינת זיבירען בקצה צפון של העולם תחת הקרח הנורא אשר שם תמיד, פיל א' גדול מאוד בכמו ג' או ד' פעמים מאשר נמצאנו עתה, ושופי עצמותיו עתה עומדים בצאלאגישען מוזעאום בפעטערסבורג... וכבר ידענו מעצמות חיה ענקיי אחת שנמצאת בעמקי ארץ סביב עיר באלטימארע באמעריקא, אשר ארכה י"ז רגל, וגבהה מכפות רגליה הראשונים עד קצה כתפותיה י"א רגל, ומכף רגליה האחרונים עד גבה יש ט' רגל. וגם באייראפא ובהארץ געבירגע נמצא במעמקי ארץ עצמות זאת החיה, פזורים אחת הנה ואחת הנה, וקראו בשם לכל מין חיה כזאת מאממוט... מכל האמור נראה ברור שכל מה שמסרו לנו המקובלים זה כמה מאות שנים, שכבר היה עולם פ"א ושוב נחרב וחזר ונתקומם זה ארבע פעמים, ושבכל פעם העולם התגלה בשלמות יתירה יותר מבתחילה, הכל התברר עכשיו בזמננו באמת וצדק. והתאמינו אחי שסוד הנפלא הזה נכתב באר היטב בפרשה הראשונה שבתורתנו הקדושה..." (דרוש אור החיים לבעל תפארת ישראל)
  5. הסברים נוספים לשאלה זו ניתן למצוא בערך הבריאה
  6. אגרות הראי"ה, אגרת קלד למשה זיידל, יפו, תרס"ח
  7. להרחבה במשנתו בעניין - ראה אגרות הראי"ה אגרות צא וקלד; אורות הקודש ח"ב עמ' תקמז-תקמח; פנקסי הראי"ה ח"א עמ' קסב-קסד; ועוד.
    ראה שיעורים של הרב יהודה מלמד על איגרת צא באגרות ראי"ה- א, ב וג, באתר ישיבה.}}
  8. אורות הקודש ב', תורת ההתפתחות וההשגחה, עמ' תקמ"ז