אנציקלופדיה תלמודית:נערה המאורסה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: דינים שנתייחדה בהם נערה מאורסה.

הערך שלפני עוסק בדינים שנתייחדה בהם נערה המאורסה, לעומת שאר נשים.

הגיל

נערה מאורסה, אמר רב יהודה אמר רב שנחלקו תנאים, ולדעת ר' מאיר היינו דוקא נערה[1], שנאמר לענין האונס את הנערה המאורסה: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ וכו'[2], ונערה היינו שהביאה שתי שערות לאחר שנעשתה בת י"ב שנה ויום אחד עד ששה חדשים לאחר מכן, ואפילו לא הביאה סימני בגרות*, שאז נעשית בוגרת[3] - על הבאת סימנים ביום האחרון לששת החודשים, ובתוך אותם ששה חדשים, אם על ידי כך נעשית בוגרת*, ע"ע[4] - ולדעת חכמים, אפילו קטנה בכלל הדין המיוחד של נערה מאורסה, והבא עליה מיתתו בסקילה[5].

מאורסה

מאורסה, היינו שלא נכנסה לחופה, אבל נכנסה לחופה, אפילו לא נבעלה, אף על פי שחשובה בתולה, שוב אינה חשובה מאורסה[6], ולמדו זאת מהכתוב לענין האונס את הנערה המאורסה: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּה[7]ּ, ומאורסה בא למעט נכנסה לחופה ולא נבעלה, שנשואה שנבעלה נתמעט מ"בתולה"[8]. וכן לענין הפרת-נדרים*, חילק הכתוב בין נערה המאורסה - שאביה ובעלה מפרים נדריה[9] - לנשואה, ונחלקו תנאים במקור ממנו נלמד, ועל כך ע"ע הפרה (הפרת נדרים)[10].

מסרה האב לשלוחי הבעל, שוב אין דינה כנערה מאורסה[11], שכן לענין מיתתה כשזינתה, נאמר בכתוב: לזנות בית אביה[12], ודרשו פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל, שאין לומר שבא למעט נכנסה לחופה שכן נתמעט "ממאורשה" ולא נכנסה לחופה[13], וכן לענין הפרת-נדרים* נאמר: ונדר אלמנה וגרושה וגו' יקום עליה[14], ודרשו: שאין תלמוד לומר, שהרי היא מוצאת מכלל אב ומכלל בעל, אלא בא לרבות מסר האב או שלוחיו לשלוחי הבעל, שכיון שיצאה מרשות האב שעה אחת, שוב אינו יכול להפר[15].

לסוברים שבדין מוציא שם רע - היינו נערה בתולה שאחר נשואיה בעלה טוען שזינתה בעודה ארוסה והביא עדים על כך - עונשה בסקילה אף כשזינתה אחר שנכנסה לחופה[16], יש מן האחרונים שכתבו שהכתוב "לזנות בית אביה" לא בא למעט אלא באופן שנמסרה לחופה ונתגרשה או נתאלמנה, ולאחר מכן נתארסה שוב למוציא שם רע וזינתה תחתיו, שבאופן זה כבר יצאה קודם נישואין אלו מרשות אביה, ואינה בכלל פרשת מוציא שם רע, ודינה בחנק, אבל כנשאת בנשואיה הראשונים למוציא ש"ר, אפילו זינתה אחרי שנכנסה לחופה, דינה בסקילה[17]. ויש מן האחרונים שכתבו שנמסרה לשלוחי הבעל לא נתמעטה אלא מהדין שנסקלת בפתח בית אביה[18]. ויש מן האחרונים שכתבו שבדין מוציא ש"ר נתחדש שהנשואין מתבטלים כשנתברר כשזינתה, משום שאסורה עליו ועומדת לגירושין, ואם כן הרי היא כארוסה לכל דיניה, ונתקיים בה "לזנות בית אביה", ורק כאשר זינתה אחר שנכנסה לחופה או נמסרה לשלוחי הבעל ובאו עדים על הזנות בלא הוצאת שם רע, אז נתמעטה מ"לזנות בית אביה" ודינה בחנק[19].

בתולה

נערה מאורסה לענין מיתה המיוחדת לה כשזינתה, היינו דוקא כשהיא בתולה[20]. על גדר בתולה, ואם כשנבעלה שלא כדרכה עדיין חשובה בתולה*, ע"ע.

נקרא שמו עליה

נערה מאורסה, כתבו אחרונים אין שם הארוס נקרא עליה, ואינה קרויה "נערתו של פלוני" ("רביתא דפלניא"), ולדעתם זה הטעם שבן נח הבא על נערה מאורסה אינו חייב מיתה משום איסור גזל, ואינו כבן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה שחייב משום גזל לסוברים כן[21], שבייחד שפחה לעבדו היא קרויה "רביתא דפלניא" ולכן יש בה איסור גזל, אבל נערה מארוסה אינה קרויה כן[22].

איסורה לאחר

נערה מאורסה, אסורה לאחר, והרי היא בכלל הנשים האסורות משום אשת איש שנאסרו בכתוב "לא תנאף"[23].

עונשה בסקילה כשזינתה

הבא על נערה מאורסה - ונתברר זנותה קודם שנשאת שלא על ידי טענת הבעל[24] - שניהם בסקילה, שנאמר: כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ וכו'[25] ואינם חייבים בסקילה עד שתהיה נערה בתולה מאורסה בבית אביה, היתה בוגרת או שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה ואפילו מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה, הרי זו בחנק[26]. כאשר היא קטנה מאורסה בבית אביה, לדעת ר' מאיר אינה בכלל דין נערה מאורסה שהבא עליה בסקילה, ולדעת חכמים, וכן הלכה, הבא עליה דינו בסקילה[27].

באו עליה כמה בני אדם, באופן שהראשון בא עליה כדרכה ועשאה בעולה, הראשון בסקילה, שהיתה בתולה קודם ביאתו, והשאר בחנק, שכבר היא בעולה[28].

באו עליה כמה בני אדם, ועדיין היא בתולה - כגון שבאו עליה שלא כדרכה[29] - לדעת רבי הראשון בסקילה - ואף על פי שבא עליה שלא כדרכה, משום שנאמר "משכבי אשה", לרבות שלא כדרכה[30], או שנלמד מהכתוב "ומת האיש אשר שכב עמה לבדו"[31], לבדו מלמד שרק הראשון חייב סקילה[32] - והשאר בחנק[33], שכבר אינה בתולה[34], ולדעת חכמים כולם נידונים בסקילה[35], וכן הלכה[36].

כשנתבררה הזנות בטענת הבעל (מוציא ש"ר)

נשאת לבעלה וטען שלא היתה בתולה ובאו עדים שזינתה בעודה ארוסה - שבאופן שמתברר ששיקר בטענתו, נידון בדין מוציא-שם-רע* - יש מן הראשונים שכתבו שאפילו זינתה אחר שיצאה מבית אביה ואפילו זינתה אחר שנכנסה לחופה קודם שנבעלה לבעלה, מיתתה בסקילה[37], וזוהי אשת איש שמיתתה בסקילה[38], ולדעתם זהו שאמר רבא - לגירסתם בתלמוד[39] - שמוציא שם רע חידוש הוא, שהרי נכנסה לחופה ולא נבעלה וזינתה, דינה בחנק, ואילו מוציא שם רע - היינו מיתה שבאה עליה על ידי טענת בעלה אחר שנשאת שזינתה[40] - בסקילה[41]. בטעם שלדעה זו אחרי שנכנסה לחופה דינה בסקילה, ואף על פי שמהכתוב "לזנות בית אביה" שנאמר בפרשת מוציא ש"ר למדנו למעט נמסרה לשלוחי הבעל שאין דינה בסקילה, וכל שכן נכנסה לחופה[42], יש מן האחרונים שכתבו שהחידוש במוציא ש"ר שהנשואין מתבטלים, כיון שעומדת לגרושין, וחשובה ארוסה, ושוב מתקיים בה "לזנות בית אביה"[43].

ויש מן הראשונים שכתבו - וכן גירסתם בתלמוד[44] - שאף במוציא שם רע, אין עונשה בסקילה אלא באופן שזינתה קודם שנכנסה לחופה, אבל נכנסה לחופה, שוב דינה כשאר נערה מאורסה שזינתה שדינה בחנק ולא בסקילה[45]. וכן בדעת ר' יהודה הסובר שבהתראה* שמתרים בחוטא, צריך לפרש את המיתה בה יומת, ואם לא פירשו זאת, אינה התראה[46], יש מן האחרונים שכתבו שאף בדין מוציא ש"ר, דוקא אם זינתה לפני כניסתה לחופה היא בסקילה, אבל אם זינתה אחר כניסתה לחופה דינה בחנק, שאם לא כן, ואחר כניסתה לחופה דינה בסקילה, הרי שאי אפשר להתרות בה, שבשעת העבירה אין ידוע מה יהיה מיתתה, שאם יבואו עדים, מיתתה בחנק, ואם יטען הבעל, מיתתה בסקילה[47]. על הסוברים שאף לדעת ר' יהודה בהוצאת ש"ר בזנות אחר כניסה לחופה, מיתתה בסקילה, עי' להלן[48].

בטעם שנערה מאורסה שזינתה אחר כניסה לחופה שנסקלת בדין מוציא ש"ר, לסוברים כן[49], וההתראה שמתרים בה מועילה, לסוברים שצריך להתרות בחוטא במיתה המסוימת שבה ייענש[50] - שהרי אם יבואו עדים שזינתה, בלא שהבעל טוען כן, דינה בחנק, ואם תתברר הזנות על ידי טענת הבעל, דינה בסקילה, ואם כן בשעת העבירה דינה אינו ידוע - יש מן האחרונים שכתבו שבדין מוציא ש"ר נתחדש שההתראה בה מועילה ואף על פי שלא היה ידוע בשעת עבירה באיזו מיתה תענש, היא נסקלת[51]. ויש מן האחרונים שכתבו שמתרים בה שאם בעלך יטען שאינך בתולה, תהיה מיתתך בסקילה[52].

על נערה מאורסה שזינתה, ובגרה קודם שעמדה בדין, אם נשתנה דינה מסקילה לחנק, כיון שאילו היתה מזנה עכשיו היתה מיתתה בחנק, ומחלוקת האמוראים בדבר, ע"ע אשתני גופא[53].

בת כהן

נערה מאורסה והיא בת כהן שזינתה, נחלקו תנאים בדינה: לדעת ר' ישמעאל ור' עקיבא ור' שמעון דינה בשריפה, ולדעת חכמים נידונית בסקילה, שאינה נידונית בשריפה אלא בת כהן נשואה[54], והלכה כחכמים[55].

בבן נח

בן-נח* אינו מוזהר על נערה מאורסה[56], שאם זינה עמה אינו במיתה[57]. יש מן האחרונים שכתבו שאינו חייב עליה מיתה מדין איסור עריות, אבל חייב עליה מיתה מדין איסור גזל, כאותה שאמר רב דימי בשם ר' אלעזר בשם ר' חנינא שבן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה, נהרג עליה משום גזל, לסוברים כן[58], ויש שכתבו שאינו חייב עליה מיתה אף מדין איסור גזל, ואותה שאמרו שבן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג משום גזל, היינו משום שנקרא שמו עליה ("רביתא דפלניא"), אבל בנערה מאורסה אין שמו עליה[59], ויש שכתבו שכיון שלא בא עליה הארוס, אין בה משום איסור גזל, ובמייחד שפחה לעבדו שחייב, היינו דוקא כשכבר בא עליה העבד[60].

גיורת

נערה מאורסה שהיתה גיורת*, אף על פי שנתגיירה כשהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, אם זינתה הרי זו בחנק, ככל אשת איש, ולא כנערה המאורסה בת ישראל שדינה בסקילה[61], לפי שנאמר בנערה המאורסה: כי עשתה נבלה בישראל[62], למדנו שאין לדון דין נערה המאורסה אלא בבת ישראל ולא בגיורת[63]. וכשדנים אותה בחנק אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה, כבת ישראל שהיו סוקלים אותה על פתח בית אביה[64], שהרי אין אביה ידוע לנו, שנכרית בחזקת זונה היא[65], ועוד שאינה מיוחסת אחר אביה, כיון שהוא נכרי והיא גיורת[66], ועוד שאין דין "פתח בית אב" נוהג אלא במי שמיתתה בסקילה[67].

היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה[68], שנאמר: ומתה[69], לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה[70]. אבל כשסוקלים אותה אין צריך להוציאה אל פתח בית אביה[71], וכשמוציאים אותה לסקילה הרי היא נסקלת על פתח שער העיר, ולא כבת ישראל שאין לה פתח בית אב או שאין לה אב שהיא נסקלת בבית הסקילה[72].

היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי היא כבת ישראל לכל דבריה[73], ויש לה פתח בית אב ומאה סלעים אם נמצא הבעל שקרן[74].

מקום הסקילה

נערה מאורסה שזינתה שדינה בסקילה, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים במקום הסקילה: יש מן הראשונים סוברים שמקום הסקילה נקבע לפי זמן הגעת העדים להעיד על זנותה, שאם העדים באו להעיד אחרי שנכנסה לבית חמיה, הרי היא נסקלת על פתח בית אביה[75], כדי להודיע לכל שזינתה כשהיתה ברשות אביה ולא בבית חמיה[76], ואם העדים מעידים כאשר היא עדיין בבית אביה, נסקלת על פתח שער העיר[77], שכיון שהכל יודעים שזינתה בבית אביה רצתה תורה לפרסמה לידון על שער העיר ההיא[78], וזהו ששנה שילא - לגירסתם בתלמוד - באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה, סוקלים אותה על פתח בית אביה, כלומר, ראו גידולים שגידלתם, באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית אביה, סוקלים אותה על פתח שער העיר[79].

ויש מן הראשונים סוברים שמקום הסקילה נקבע לפי הזמן בו אירעה הזנות, שאם זינתה בבית אביה, אזי אפילו באו העדים אחרי שנכנסה לבית חמיה, הרי היא נסקלת על פתח בית אביה, ואם זינתה בבית חמיה קודם שימסור אותה האב, אף על פי שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה, הרי זו נסקלת על פתח שער העיר[80], ולדעתם זהו ששנה שילא - לגירסתם בתלמוד - באו לה עדים בבית חמיה שזינתה בבית אביה[81], סוקלים אותה על פתח בית אביה, כלומר ראו גידולים שגדלתם, באו לה עדים בבית אביה שזינתה בבית חמיה, סוקלים אותה על פתח שער העיר[82], ולדעה זו, כתבו אחרונים שפרשת מוציא ש"ר שנכתב בה שנסקלת פתח בית אביה[83], מדברת דוקא בזינתה בבית אביה, ונרמז בכתוב "לזנות בית אביה"[84], ומאידך פרשת נערה מאורסה שמיתתה בפתח שער העיר[85], מדברת דוקא בזינתה שלא בבית אביה, ונרמז בכתוב "ומצאה איש בעיר"[86] ותיבת "בעיר" מיותרת, ובאה לומר שנערה זו נמצאה בעיר אחרת שאינה מקומה ושם זינתה[87].

זינתה אחר נשואין, ונתברר הזנות על ידי טענת הבעל - דין מוציא שם רע - לסוברים שדינה בסקילה[88], יש מן הראשונים שכתבו שאף היא נסקלת בפתח בית אביה[89], ויש מן הראשונים שכתבו שנסקלת בפתח שער העיר, שכיון שנאת ויצאה מרשות האב הרי היא כנערה שאין לה אב שנסקלת בשער העיר[90].

בטעם שנהרגת פתח בית אביה, אמרו בתלמוד שהוא משום ראו גידולים שגידלתם[91], כלומר מבית זה יצאת הנבלה שבו זינתה[92], וכתבו אחרונים שנצרכו לומר טעם הדין, כדי לרבות נערה מאורסה שנהרגת על פי עדים שלא בהוצאת ש"ר, שהיה מקום לומר שדין פתח בית אב לא נאמר אלא בנהרגת בהוצאת ש"ר, ולכן דרשו הטעם, שכל נערה מאורסה שזינתה בית אביה, נסקלת בפתח בית אביה[93].

נערה מאורסה שזינתה, ובגרה קודם שעמדה בדין, לסוברים, וכן הלכה, שדינה בסקילה[94], כתבו ראשונים שנסקלת בבית הסקילה[95], שלא נאמר "פתח בית אביה" אלא כשהיא עדיין נערה[96].

נערה מאורסה שזינתה, ובאו עדים על זנותה, אחרי שנבעלה לבעלה, כתבו ראשונים ואחרונים, שיש לחלק, שכאשר העדות על הזנות באה על ידי טענת הבעל - מוציא שם רע - הרי היא נסקלת על פתח בית אביה, שהרי היא בכלל פרשת מוציא שם רע שנאמר בה שאם אמת היה דבר נסקלת על פתח בית אביה[97], ואם העדות על הזנות היא כשהעדים באו מעצמם להעיד, בלא טענת הבעל, הרי היא נסקלת בבית הסקילה[98], וביארו אחרונים, שכשם שנתחדש בפרשת מוציא ש"ר שאף שזינתה אחר שנכנסה לחופה דינה בסקילה, לסוברים כן[99], כמו כן נתחדש שאף שבאו עדים אחר שנבעלה דינה להיסקל על פתח בית אביה[100]. ויש מן האחרונים סוברים שבין כשבאו עדים מעצמם ובין כשבאו על ידי טענת הבעל, דינה להיסקל על פתח בית אביה[101]. ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שבין כשבאו עדים מעצמם ובין שבאו עדים על ידי טענת הבעל, אינה נסקלת אלא בבית הסקילה[102], שכשם שאם בגרה בין זנותה לעדות, נשתנה דינה מפתח בית אביה לבית הסקילה[103], כך אם נבעלה בין זנותה לעדות, נשתנה דינה מפתח בית אביה לבית הסקילה[104].

גדר דין פתח בית אביה

בגדר דין פתח בית אביה, יש שכתבו שאינו דין מדיני נערה, כך שהולכים לפי שעת החטא, וכיון שבשעת החטא היתה נערה אז גם השתנה גופה או דינה יש לה דין פתח בית אב, אלא הוא מדיני בית דין באופן קיום מצות הסקילה, שבסקילה של נערה מאורסה צריך לעשותה בפתח בית אביה, ותלוי בשעת הסקילה, ואם היא נערה, נסקלת בפתח בית אביה, ואם היא בוגרת או בעולה נסקלת בבית הסקילה, ולדעתם זהו שכתבו ראשונים שאם באו עדים אחר שבגרה או שנבעלה, נסקלת בבית הסקילה[105]. ויש שכתבו שדין פתח בית אביה תלוי בשייכותה לרשות האב, וכדי לקיים דין פתח בית אב צריך שני תנאים: שיהיה הזנות בבית אביה, ושבשעת הסקילה תהיה ברשות אביה, וזהו שכתבו ראשונים שאם בגרה או נבעלה ואחר כך באו עדים אינה נסקלת אלא בבית הסקילה[106].

על החשוב "בית" לענין פתח בית אביה, ע"ע בית.

אין לה פתח בית אב

נערה מאורסה שאין לה פתח בית אב, כגון שאביה מת או שאין לו בית, הרי זו נסקלת, שלא נאמר פתח בית אב אלא למצוה[107]. ואף לסוברים צריך "קרא כדכתיב" - היינו לקיים המקרא כפשוטו, ואם כן היה מקום לומר שאם אין לה פתח בית אב, אינה נסקלת[108] - התורה גילתה שנסקלת אף באופן שאין לה בית אב, שהרי אמרה תורה "ומתה"[109] ודרשו לרבות מי שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה[110], והיינו גם מי שאין לה אב[111]. ויש מן הראשונים שכתבו בטעם שאין פתח בית אב מעכב משום שהן שתי מצוות, הסקילה ופתח בית אב[112]. ובספרי דרשו מהכתוב: והוציאו את הנערָ[113], מכל מקום, אף שאין לה בית אב[114], והיינו "הנערה" שהוזכרה לעיל בפרשה לגבי חיוב קנס, שהיא אף נערה שאין לה אב[115].

מקום הסקילה, כתבו ראשונים שהוא שער העיר שזינתה בה[116]. ויש מן הראשונים שכתבו שנסקלת בשער העיר שדר שם אביה[117]. ויש מן הראשונים שכתבו שנסקלת בבית הסקילה[118], ובטעם הדבר, יש מן האחרונים שכתבו שנערה שהיה לה אב בשעת הזנות, הרי הוא אשם בזנותה, שהיה לו לשמרה, ומעיקר הדין צריכה להיסקל בפתח בית אביה, אך כיון שאי אפשר לקיים דין זה נסקלת ככל הנסקלים, ודוקא מי שלא היה לה אב לשמרה - כגון גיורת - שיש לאנשי עירה לשמרה, נסקלת בשער העיר[119].

עונש הבועל

נערה מאורסה שזינתה, שדינה בסקילה, אף הבועל דינו בסקילה[120].

נתבררה הזנות בטענת הבעל, לסוברים שאף כשזינתה אחר שנכנסה לחופה דינה בסקילה[121], כתבו אחרונים שדין הבועל בחנק ולא בסקילה[122], שאין לך בו אלא חידושו ולא חידשה התורה דין סקילה אלא לגבי הנערה[123].

כאשר הבועל נסקל אף הוא, הרי הוא נסקל בפתח שער העיר[124].

זוממי נערה מאורסה

זוממי נערה מאורסה, היינו עדים שהעידו שזינתה כדי לחייבה בסקילה על פתח בית אביה, והוזמו, הרי הם נסקלים[125]. וכתבו אחרונים שהעדים נהרגים בבית הסקילה, ולא בפתח בית אביה, משום שמקיימים בהם כאשר זממו לעשות לבועל[126].

הצלתה

נערה מאורסה, הרואה אדם מחזיק בה לאנסה, מותר להצילו בנפשו, שנאמר: כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ[127], ודרש תנא דבי ר' ישמעאל: ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה, בכל דבר שיכול להושיע[128].

בקבלת גט

נערה המאורסה, נחלקו תנאים מי מקבל את גיטה: חכמים סוברים היא ואביה - או היא או אביה[129] - מקבלים את גיטה, ור' יהודה אומר אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה ולא היא[130]. טעם חכמים הוא, שהתורה זכתה לנערה המאורסה יד יתרה[131], והיא יד אביה[132], שהוא מקבל את גיטה כשם שמקבל את קדושיה[133], לפי שנאמר: ויצאה וכו' והיתה[134], שהקיש הכתוב יציאה להויה, היינו גרושין לקדושין[135], אבל יד עצמה היא העיקר, שיש לה בבגרות, ולא ניתנה לה יד האב לבטל כח ידה[136], ויש מפרשים שיד עצמה נוספת לה לנערה המאורסה, שבעודה קטנה לא היתה לה אלא יד אביה בלבד, שהיא אינה יכולה לקבל את גיטה בעודה קטנה כשאביה חי והיא ברשותו[137], והעיקר היא יד אביה, אלא שהנערה כשלוחו של אב כשמקבלת היא את גיטה[138], וטעם ר' יהודה הוא שבמקום אביה יד שלה אינה כלום[139], שלגמרי העמידה אותה התורה ברשות האב כל ימי נערותה, אלא אם כן נישאת[140]. הלכה כחכמים[141].

על נערה אם יכולה לעשות שליח לקבל את גיטה, ע"ע שליח לקבלה.

הערות שוליים

  1. משנה סנהדרין סו ב ורב יהודה אמר רב בגמ' שם.
  2. דברים כב כג.
  3. שמואל כתובות לט ב (וש"נ) ורש"י שם; רמב"ם אישות פ"ב ה"א-ב; רמ"א יו"ד רלד א, לענין הפרת נדרים.
  4. ציונים 37 ואילך, 43 ואילך.
  5. גמ' ורש"י סנהדרין שם; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ה.
  6. כתובות מט א; סנהדרין סו ב ורש"י; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ד.
  7. דברים כב כג.
  8. כתובות שם.
  9. ע"ע הפרת נדרים: בנערה המאורסה ציון 493א ואילך.
  10. שם.
  11. כתובות מח ב; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ד לענין זינתה, ונדרים פי"א הכ"ב לענין הפרת נדרים.
  12. דברים כב כא.
  13. ר' אמי בר חמא כתובות מח ב. ועי' פנ"י שם ד"ה תנא שנצרך מקור מיוחד לענין מיתה, וא"א ללמוד מהמקור לענין נדרים, עי' להלן, משום שאין ללמוד מיתה מאיסור.
  14. במדבר ל י.
  15. תנא דבי ר' ישמעאל כתובות מט א, ועי' כ"מ נדרים שם ובאור הגר"א יו"ד רלד ס"ק כ.
  16. עי' ראשונים שבציון 53.
  17. פנ"י כתובות מה א לתוד"ה אמר רבא (בא"ד ורבינו שמואל וכו').
  18. הפלאה שם לתוד"ה אמר רבא (בא"ד אבל קשה לר"י וכו'). אולם ברמב"ם א"א לומר כך, שהרי כ' במפורש (איסו"ב פ"ג ה"ח) שנסקלת בפתח בית אביה.
  19. חת"ס שם ד"ה שאני.
  20. משנה סנהדרין סו ב וברייתא שם; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ד.
  21. עי' סנהדרין נז א ורש"י.
  22. חמרא וחיי שם ב ד"ה דלדידהו, ועי' ציון 20 ואילך.
  23. עי' סהמ"צ ל""ת שמז.
  24. עי' רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ד וה"ח וראב"ד שם, ועי' להלן.
  25. דברים כב כג-כד; משנה ורמב"ם להלן.
  26. משנה סנהדרין סו ב: הבא על נערה המאורסה וכו' וברייתא כתובות מח ב: תנא וכו'; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ד וה"ח.
  27. גמ' שם; רמב"ם שם ה.
  28. משנה סנהדרין סו ב; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ו. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם סנהדרין פ"ז מ"ט ויד רמה שם סו ב ד"ה מתני', שהמשנה שם היא כרבנן שביאה שלא כדרכה אינה עושה אותה בעולה, ולא כרבי, ומדובר שבא עליה כדרכה, ועי' יד רמה שם שהחידוש שאף ע"י המזנה שאינו בעלה, נעשית בעולה בביאה.
  29. רש"י סנהדרין סו ב.
  30. רש"י שם, ועי' גמ' שם נד א שלומדים מהל' "משכבי" שנים, אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה, ומאידך בקידושין כב ב דרשו "משכבי" שמקישים אחד לשני ללמד שדינם שוה.
  31. דברים כב כה.
  32. ר' יאשיה סנהדרין סו ב.
  33. ברייתא שם.
  34. רש"י סנהדרין סו ב.
  35. בריתא שם.
  36. רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ו.
  37. רשב"ם בתוס' כתובות מה א ד"ה אמר רבא; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ח.
  38. רמב"ם שם.
  39. כ"ה הגי' לפנינו וברש"י שם, ועי' ראשונים להלן.
  40. רשב"ם שם.
  41. כתובות מה א.
  42. עי' ציון 11 ואילך. קו' ר"י על רשב"ם בתוס' כתובות מה א ד"ה אמר רבא (בסופו).
  43. עי' ציון 12. חת"ס שם ד"ה שאני, ועי' ציון 19. על אופנים נוספים שבהם מתקיים לדעה זו "לזנות בית אביה" עי' ציון 16 ואילך.
  44. עי' תוס' להלן שלא גרסו בגמ' שם "נכנסה לחופה וכו'"
  45. תוס' שם ד"ה אמר רבא; השג' הראב"ד שם.
  46. ע"ע התראה ציון 104 ושם שחכמים חולקים וסוברים שא"צ לפרש העונש, וציון 116 שהלכה כחכמים.
  47. חי' רמ"ש סנהדרין סו ב ד"ה ולפ"ז.
  48. ציון 68 ואילך.
  49. עי' ציון 56.
  50. ע"ע התראה ציון 104 שכן דעת ר' יהודה.
  51. הפלאה כתובות מה א לתוד"ה אמר רבא (בא"ד ורבינו שמואל וכו').
  52. חי' רעק"א כתובות מה א; קדושת ישראל (ליכטנשטאט) כתובות שם לתוד"ה אמר רבא (בא"ד ורבינו שמואל) בשם הנודב"י.
  53. ציון 1 ואילך.
  54. ברייתא סנהדרין נא ב. ועי"ש באופני הלימוד ובטעם המחלוקת, וע"ע בת כהן ציון 131 ואילך.
  55. רמב"ם איסורי ביאה פ"ג ה"ג וה"ה וסנהדרין פט"ו הי"א; סמ"ג לאוין צז. ועי' חינוך מצוה לה ובמנ"ח שם.
  56. סנהדרין נז ב.
  57. רש"י שם.
  58. סנהדרין נז א ורש"י שם. חמרא וחיי שם ד"ה דלדידהו, בתי' הא', ביישוב קו' תלמידי ר"פ מדוע אינו חייב משום גזל, כדין הנ"ל.
  59. חמרא וחיי שם בתי' הב'.
  60. חמרא וחיי שם תי' ג'.
  61. משנה כתובות מד א ורש"י ותוס' שם; רמב"ם איסורי ביאה פ"ג ה"ז.
  62. דברים כב כא.
  63. גמ' שם ב א"כ בישראל כו' ורש"י שם א ד"ה הרי זו ותוס' שם ב ד"ה מה"מ.
  64. עי' ציון 75 ואילך. משנה שם.
  65. מאירי שם.
  66. תוס' רי"ד שם, ור"ל שגר שנתגייר כקטן שנולד, ע"ע גר.
  67. שטמ"ק שם.
  68. משנה כתובות מד א; רמב"ם איסו"ב פ"ג הי"א.
  69. דברים שם כא.
  70. גמ' שם ב.
  71. משנה שם; רמב"ם נערה בתולה שם.
  72. רמב"ם איסו"ב שם ע"פ גמ' שם מה ב; מאירי שם.
  73. משנה שם.
  74. רש"י שם.
  75. רש"י כתובות מד ב - מה א, בביאור ד' שילא להלן.
  76. ריטב"א שם מד ב ד"ה תני שילא, בד' רש"י.
  77. רש"י שם.
  78. ריטב"א שם.
  79. כתובות מד ב- מה א, לגי' שלפנינו והיא גי' רש"י.
  80. רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ט; מאירי להלן.
  81. תני שילא כתובות מד ב- מה א. ועי' מאירי ד"ה שמועה זו, שה"ה כשבאו עדים בעודה בבית אביה על הזנות שבבית אביה, אלא שהדרך שהזנות מתגלה בעודה בבית חמיה.
  82. תני שילא מאירי כתובות מד ב ד"ה שמועה זו; מגיד משנה שם. ועי' דק"ס השלם בגי' מקצת כתה"י ודפו"י.
  83. עי' דברים כב כא.
  84. שם. מרכבת המשנה שם ה"ח.
  85. שם כד.
  86. שם.
  87. אילת אהבים (צינץ) כתובות מה א לרש"י ד"ה באו, בד' הרמב"ם שם.
  88. עי' ציון 56.
  89. רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ח.
  90. כתובות מה ב. תוס' שם א ד"ה אמר רבא, בד' הרשב"ם שבציון 56.
  91. כתובות מה א.
  92. רש"י שם.
  93. פנ"י כתובות מה א ד"ה תני, ועי' תוס' ר"י הלבן שם.
  94. ע"ע אשתני גופא ציון 1 ואילך דעת ר' יוחנן, וציון 16 שכן הלכה.
  95. רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"י; מאירי כתובות מה א.
  96. מאירי שם.
  97. עי' דברים כב כ- כא.
  98. מגדל עוז איסו"ב פ"ג ה"י, בד' הרמב"ם שם, ויישב בזה קו' הראב"ד שם; מאירי כתובות מד ב ד"ה שמועה זו, בד' הרמב"ם שם: אלא שאפשר וכו'; תשו' הרדב"ז ח"ו סי' ב' צג, בד' הרמב"ם שם: ויש לחלק על צד הדוחק וכו'; רעק"א על הגליון הרמב"ם שם, בדעתו. ועי' השג' הראב"ד שם, וצ"ב אם כוונתו כחילוק זה או כדעה שבציון 99 שאין לחלק בין באו עדים מעצמם לבאו עדים אחרי טענת הבעל.
  99. עי' ציון 56
  100. רעק"א שם.
  101. תשו' הרדב"ז שם: והנכון וכו', שכן פשט הכתוב במוציא ש"ר שאין לחלק.
  102. עי' מגיד משנה ד' הרמב"ם שם.
  103. עי' ציון 93.
  104. מ"מ שם. אולם סיים שיש לתמוה על הרמב"ם, שהרי פרשת מוציא ש"ר נאמרה באופן שטוען אחר שבעל, ע"ע מוציא שם רע ציון 139 שכן ד' ראב"י (ושם ציון 160 ד' חכמים שאף כשלא בעל) וציון 166 שכן הלכה.
  105. עי' רמב"ם שבציון 100. יונת אלם (קארפילוב) סי' לו, בביאור ד' הרמב"ם הנ"ל. ועי' ראבי"ה שבציון 110 שהסקילה ופתח בית אב הן ב' מצוות, וצ"ב אם דברי היונת אלם מתאימים עם דבריו.
  106. עי' רמב"ם שבציון 100. משנת ר' אהרן סי' מה, בד' הרמב"ם.
  107. משנה כתובות מד א וברייתא שם מה ב; רמב"ם איסו"ב פ"ג הי"א.
  108. קו' תוס' כתובות מד א ד"ה אין.
  109. דברים כב כא.
  110. כתובות מד ב.
  111. תוס' שם, ועי' חי' רעק"א והפלאה שם בד' התוס'.
  112. ראבי"ה תשו' וביאורי סוגיות סי' תתקצא (ד"ה וכן תפרש), ועי' ציון 103.
  113. דברים כב כא.
  114. ספרי כי תצא פיס' כט.
  115. מלבי"ם לספרי שם. ועי' עמק הנצי"ב לספרי שם, בטעם שצריך לימוד מפורש אין פתח בית אב מעכב למ"ד שא"צ קרא כדכתיב.
  116. תוס' כתובות מה ב ד"ה סוקלין; תוס' הרא"ש שם ד"ה על פתח; חי' הרא"ה שם.
  117. עי' שטמ"ק שם ד"ה וכתבו התוס' ז"ל (באמצע הדיבור ומיהו התוס') ושכ"מ מרש"י ד"ה שעריך.
  118. רמב"ם איסו"ב פ"ג הי"א.
  119. עי' ציון 39. מרכבת המשנה שם ה"ח (בסופה). ועי' הפלאה כתובות מד א וחת"ס שם מה ב ויונת אלם סי' לו ביאורים נוספים בד' הרמב"ם.
  120. משנה סנהדרין סו ב; רמב"ם איסו"ב פ"ג ה"ד.
  121. עי' ציון 56.
  122. קדושת ישראל (ליכטנשטאט) כתובות מה א ד"ה והנה, בד' רשב"ם והרמב"ם בציון 56; חי' ר' מאיר שמחה סנהדרין סו ב ד"ה דע; חי' הגרי"ז עה"ת דברים כב כב.
  123. קדושת ישראל שם. ועי' חי' הגרי"ז שם שדייק מל' הכתוב, שדוקא לגבי בעולת בעל שזינתה נאמר "ומתו גם שניהם" (דברים כב כב), ששוים באותה מיתה, אבל במוציא ש"ר נכתבה רק מיתת האשה (שם כא), משום שיש אופן שאין מיתת שניהם שוה, והיינו כשזינתה אחר כניסה לחופה.
  124. עי' דברים כב כב. מנ"ח מ' תקנג (מהד' מכון י-ם אות ה)
  125. כתובות מה א: או היא או זוממיה וכו'.
  126. חי' מהר"י אסאד כתובות שם ד"ה שוב.
  127. דברים כב כז.
  128. סנהדרין עג א.
  129. רש"י גיטין סד ב; רמב"ם גירושין פ"ב הי"ח.
  130. משנה גיטין סד ב.
  131. גמ' שם.
  132. תוס' שם ד"ה נערה המאורסה; ר"ן שם.
  133. ע"ע קדושין.
  134. דברים כד ב.
  135. כתובות מז א.
  136. תוס' גיטין שם
  137. תוס' שם, לדעת הסוברים שאין לקטנה יד לקבל את גיטה, ע"ע גירושין ציון 765.
  138. רמב"ן שם ובקדושין מג ב ובר"ן שם בשמו.
  139. גיטין שם.
  140. רש"י שם.
  141. רמב"ם גרושין פ"ב הי"ח; טוש"ע אהע"ז קמא ב.