אנציקלופדיה תלמודית:נצוק

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרת הערך: משקה היוצא מכלי ועובר באויר ואחר כך נוגע בדבר, אם הוא חשוב חיבור לענין טומאה ואיסורים.

מהותו וגדרו

מהותו

הניצוק, הוא עמוד של משקה המחבר בין הכלי ממנו הוא יוצא לבין הדבר שעליו הוא נשפך, כגון כלי או קרקע או שרץ[1], ואותו עמוד של משקה עובר באויר[2], בשונה מקטפרס* שהוא משקה שניגר על גבי משטח כלשהו[3], ונקרא כך על שם היציקה[4].

הניצוק, דנו בו אם הוא חיבור, כגון ניצוק שיורד מכלי ובו משקים טהורים לתוך כלי טמא, לענין טומאת העליון, וכן לענין טומאת העמוד עצמו.

קילוח שאינו פורש

ניצוק, שדנו בו שאינו חיבור[5], כתבו אחרונים שהוא דוקא בקילוח הפורש, וזהו לדעתם אותה ששנינו שגל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים[6], ואין כל הגל חשוב ניצוק[7].

דרך טבעו בניצוק

דבר שדרך טבעו לזרום בניצוק, יש מן האחרונים שכתבו שאינו חשוב ניצוק לענין שניצוק אינו חיבור, ולדעתם זה הטעם שרביעית דם היוצאת מן המת מטמאה במגע[8], והיינו דוקא באופן שיצא דם מן המת לתוך כלי בשיעור רביעית, ואין לומר שהשיעור נחלק ביציאתו כיון שיצא בניצוק ושוב אין כאן חיבור לשיעור, שכיון שהדם בטבעו ובחיותו זורם בדרך ניצוק ואף יוצא מן הגוף בניצוק, חשוב חיבור[9], וכן זה הטעם לדעתם שבגל שנתלש מן הים אין בו פסול משום שניצוק אינו חיבור[10], שהגל הולך בכח חיותו[11]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם שאף כשדרך טבעו לזרום בניצוק, חשוב ניצוק שאינו חיבור[12].

הכלל

הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה[13], והיינו שאם יורד עמוד משקה מן הכלי שמערים ממנו, אין כל אותו עמוד כגוף אחד, לענין שיטמא או יטהר כולו כאשר נטמא או נטהר מקצתו, כגון שאם יצק אדם מים מלמעלה על גבי טומאה, מה שלמעלה טהור, וכן אם יש גומא שיש בה פחות ממ' סאה ויש ניצוק שמחבר אותה למקוה כשר, אין המים שבגומא נכשרים לטבילה[14]. על דין העמוד עצמו, עי' להלן[15].

דין זה שניצוק אינו חיבור, יש מן האחרונים שכתבו שהוא מהענינים שבאיסור והיתר שלא נלמדו מדברי תורה ולא באו דרך מדרש או שהיו לחכמים הלכות מקובלות בזה, רק נודע לחז"ל על פי הטבע[16].

העברת הטומאה במגע הטיפות

משקה הניצוק שאינו חיבור לטומאה, יש מן הראשונים והאחרונים סוברים שאינו מצרף את העליון לתחתון לטומאה, אבל כיון שכל טיפה נוגעת בחברתה ומטמאתה, וחברתה לחברתה, ומדרבנן משקים לעולם נעשים תחילה לטומאה ואין בהם ראשון ושני[17], לכן נטמאים המשקים שבכלי העליון, ואותה שאמרו שהניצוק טהור[18], היינו דוקא בטבול-יום* שנגע בתרומה, וכיון שטבול יום הוא שני לטומאה[19], אינו מטמא את התרומה אלא פוסלה[20], ולכן אינו מטמא טיפה לטמא חברתה[21]. ולדעה זו, אותה ששנינו שהמערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון, טהור[22], והיינו שאף בטומאת שרץ אין הניצוק נטמא, יש מן האחרונים שכתבו היינו דוקא כשנפסק הקילוח או במערה אוכלים[23]

ויש מן האחרונים שכתבו, מהם שכתבו כן בדעת ראשונים, שאין טיפה של הניצוק מטמאה חברתה[24], ואף בטומאת שרץ הניצוק טהור[25]. והטעם, מהם שכתבו שהוא לפי שטעם הדין שהמשקים נעשים תחילה לטומאה אינו שייך בניצוק[26], ומהם שכתבו שאין טיפה מטמאה חברתה לפי שהמגע בין טיפה לחברתה חשוב מגע בית-הסתרים* שאינו מטמא[27] ומהם שכתבו שכדי שטיפה תטמא חברתה צריך שיהיה בה שיעור טופח* על מנת להטפיח, ובכל טיפה אין בה שיעור זה ולכן לא מטמאה לחברתה[28].

מהות החיבור שע"י ניצוק

החיבור שעל ידי ניצוק, מצינו שנחלקו בו באיסור יין-של-גויים*, שהניצוק חשוב בו חיבור, לסוברים כן[29]: יש מן הראשונים שכתבו שאינו חשוב כגוף המגע - ואף לא כמגע על ידי דבר אחר, שאין "נגיעה על ידי דבר אחר" בדבר לח[30] - אלא כתערובת[31], ולפיכך חבית שהיתה מקלחת יין ונגע גוי באותו קילוח, אין נגיעתו חשובה כאילו נגע בכל החבית, אלא דנים את היין שבחבית כיין שנתערב בו היין שנגע בו הגוי, שהוא סתם יינם[32] - שאמרו בתערובתו שתימכר לגוי חוץ מדמי יין נסך שבה, לסוברים כן[33] - ואם יש ביין שבאותה חבית שיעור כדי לבטל בו את עיקר מגעו של הגוי, כל היין מותר אפילו בשתיה[34] - ומכל מקום אם חבית של יין כשר מקלחת לתוך כלי שיש בו יין אסור, אפילו יש בחבית המקלחת שיעור כדי לבטל את היין האסור, אינו ניתר בכך[35] - וכתבו אחרונים שחכמים החמירו בניצוק לדון את האיסור שלמטה ממש כאילו הוא נמצא בתוך ההיתר שלמעלה שמקלח לתוכו[36]. אף לדעה זו שניצוק איסורו משום תערובת, אם היה יין מקלח לתוך הבור ונגע הגוי בבור, יש מן הראשונים שכתבו שהקילוח נאסר משום עיקר מגעו של גוי, ולא משום תערובת, משום שהקילוח משתכשך עם הבור[37].

ויש מן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים שניצוק איסורו משום תערובת הוא, אלא שאף על פי שאנו רואים אותו כאילו נתערב, אינו מתבטל ביין המותר, כיון שאינו מעורב עדיין והוא בעין בפני עצמו[38], ולכן לדעתם המערה יין לתוך כלי שיש בו יין של גוי, כיון שהעמוד הניצוק מחבר בין היין שבכלי העליון ובין היין שבכלי התחתון, נאסר כל היין שבכלי העליון בהנאה[39].

ויש שכתבו שהניצוק אסור כיון שהיין המותר סופו לצאת לכלי התחתון, ודינו כמערב היתר לתוך איסור, שאוסרו בכלשהו[40].

ויש מן הראשונים שסוברים שיש להקל בניצוק יותר מבתערובת, וכתבו שיין מזוג כשר המקלח לתוך יין אסור שיש בו פחות מן המים שביין הכשר, אינו נאסר בניצוק, לפי שהמים רבים על היין האסור ומבטלים אותו כדין מין בשאינו מינו, ורואים את היין שלמעלה - בתוך היין המזוג - כמי שאינו, ואף על פי שאין במים ששים כנגד היין האסור שלמטה, שאין צריך ששים לבטל את היין אלא במקום שהאיסור מעורב ממש בהיתר ונותן בו טעם, אבל כאן הרי אינו נותן בו טעם[41], וכן יש שנראה מדבריהם שאף לסוברים שיין-של-גויים* אוסר את תערובתו בכלשהו[42], יין כשר המקלח מכלי לתוך יין אסור, אם יש באותו הכלי ששים כנגד היין האסור, היין שבו מותר[43].

ויש מן הראשונים שכתבו שדוקא אם ישראל מושך יין מן החבית לתוך כלי שיש בו יין נסך, הרי זה נידון כתערובת, ומותר בהנאה, אבל אם נגע הגוי בקילוח, הרי הוא כנוגע בכל היין שבחבית, וכולה אסורה בהנאה[44], ויש מוסיפים, שזה שאסרו ניצוק לתוך יין נסך כאילו נתערב עמו, אגב איסור היין כשנגע הגוי בקילוח, שאסור משום חיבור, הוא שאסרוהו[45].

ויש סוברים שכל ניצוק אסור מדין מגע[46], ויש מן הראשונים שמוסיף שדוקא אם גוי אוחז כלי בידו וישראל מערה יין מכליו לתוך אותו הכלי, בזה אמרו שנאסר בניצוק, אבל אם עירה ישראל יין לתוך יין נסך שעל השולחן אין ניצוק זה חיבור, שלא מצינו מגע יין ביין שאוסר[47]. ויש מן הראשונים שכתבו שהמערה יין כשר מכלי לתוך יין נסך, שנאסר היין הכשר שבכלי בניצוק, אותו היין נאסר מחמת מגעו בטיפה הסמוכה לו חוץ לכלי - שיין שנגע ביין נסך נאסר בכך, אף לסוברים שניצוק אינו חיבור[48] - ואותה הטיפה נאסרת מחמת טיפה הסמוכה לה, טיפה אחר טיפה, עד שמגיעים ליין נסך, וכיון שאותה טיפה שנוגעת בכלי אינה אסורה מחמת עצמה, אין היין שבכלי נאסר אלא אם ניצוק חיבור[49].

מן האחרונים יש שכתבו בגדר איסור הניצוק לסוברים שהמערה יין לתוך כלי שיש בו יין של גוי נאסר כל היין שבכלי העליון בהנאה[50], שאין הניצוק כתערובת, אלא שהחומר שיש בתחתון חל על העליון, וכאלו הוא יין האסור מחמת עצמו[51].

במקום שאין מגע אוסר

הניצוק, אף על פי שהוא אוסר משום תערובת, לסוברים כן[52], כתבו ראשונים שאינו אוסר במקום שאין המגע אוסר[53], וגת שנשפך ממנה יין לבור, ונגע גוי בקילוח היין או בבור, אם המשקה שבגת עדיין אינו חשוב יין[54], אין אותו משקה נאסר בכך[55], ואף על פי שאם נתערב יין נסך בגת נאסר המשקה שבגת, לענין ניצוק הקלו חכמים[56]. ויש חולקים וסוברים שאף על פי שהמשקה שבגת אינו חשוב יין, מכל מקום נאסר משום ניצוק[57], שכיון שניצוק משום עירוב הוא, נאסר בניצוק אף יין שאינו נאסר במגע[58], וכתבו אחרונים שלדעה זו אף אם עירה יין מבושל - שאינו נאסר במגע הגוי[59] - לתוך יין נסך, היין המבושל נאסר משום ניצוק[60].

בשני משקים שונים

הניצוק, אם הוא חיבור בשני משקים שונים, מצינו לענין יין של גויים, שהניצוק בו חיבור, לסוברים כן[61], שדוקא יין ויין חיבור הם על ידי ניצוק, אבל לא יין ומים, ולכן גוי שמקלח מים לתוך יין כשר - או שנוגע במים המקלחים לתוך יין[62] - היין מותר[63] - ואף על פי שדרך למזוג יין במים וסופם שייחשבו כיין[64] - ועוד, שהמים עצמם אינם נאסרים במגע הגוי וכוחו, ואין ניצוק אוסר אלא משום שחשוב תערובת יין של איסור, לסוברים כן[65], וכיון שאין המים נאסרים, אינם אוסרים את היין[66].

העמוד עצמו

ניצוק, שאינו חיבור[67], יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שהיינו דוקא לענין שאין הנמצא בכלי העליון נטמא מכח התחתון, אבל העמוד עצמו טמא[68], ויש מן הראשונים שכתבו שאף העמוד עצמו טהור[69].

משקה עב וסמיך

משקה עב וסמיך, לצד אחד בתלמוד חשוב חיבור[70], וזהו ששנינו שכל הנצוק טהור - היינו כל משקים שמריקים מכלי אל כלי אף על פי שנטמא תחתון וקילוח יורד משפה אל שפה, אינו נעשה חיבור לטמא העליון[71] - חוץ מדבש הזיפים והצפיחית[72], שמשקים אלו סמיכים הם[73], ואותה שנחלקו חכמים עם בית שמאי במקפה של גריסים ושל פול, שלדעת חכמים אינו חיבור ולדעת בית שמאי חיבור[74], יש מן הראשונים שכתבו שלחכמים צריך שיהיה סמיך ולבית שמאי צריך שיהיה בו ריר כך שסולד לאחוריו[75], והיינו שלחכמים כיון שהעיקר שיהיה סמיך, מקפה של גריסים אינו סמיך, אינו חיבור, אבל לבית שמאי צריך שיהיה בו ריר, ולכן מקפה אף על פי שאינה סמיכה, כיון שיש בה ריר היא חיבור[76]. ויש מן הראשונים שכתבו שמצד האמת מודים חכמים לבית שמאי במקפה משום שהוא סמיך, ולא נצרכו בית שמאי להוסיף מקפה אלא משום שסברו שלחכמים העיקר הוא שיש ריר, ולדעת בית שמאי אף במקפה יש ריר[77].

ולצד שני בתלמוד, אינו חשוב חיבור, אלא כאשר יש לו ריר, והוא חוזר לאחוריו, ודבש הזיפים והצפיחית שחשובים חיבור, הוא משום שיש להם ריר[78]. ואותה שנחלקו חכמים ובית שמאי במקפה, לחכמים אינו חיבור ולדעת בית שמאי חשוב חיבור, משום שהיא סולדת לאחוריה[79], כתבו ראשונים שלדעת חכמים הריר שלהם אינו חשוב דיו בשביל שיהיה חיבור, ולדעת בית שמאי חשוב[80].

להלכה, כתבו ראשונים שמשקה עב וסמיך אינו חיבור אלא כאשר יש לו ריר[81].

יש מן האחרונים שכתבו שניצוק טהור אף במשקה עב וסמיך שיש בו ריר, שכן שנינו שהניצוק טהור[82], ואותה ששנינו שכל הנצוק טהור חוץ מדבש הזיפים וכו'[83], היינו לענין הכשר לקבל טומאה[84].

לצד שבתלמוד שלדעת חכמים צריך שיהיה בו ריר כדי שיהיה חיבור[85], כתבו אחרונים בדעת ראשונים שצריך שיהיה המשקה עב וגם שיהיה בו ריר, אבל ריר לבד אינו מספיק[86]. ויש שכתבו בדעת ראשונים שדי בכך שיהיה בו ריר[87].

בטעם שמשקה עב שיש בו ריר חשוב ניצוק

משקה עב שיש בו ריר, שחשוב חיבור בניצוק[88], בטעם הדבר, יש מן הראשונים שכתבו, שכיון שיש לו ריר היא הוא סולד, והיינו שבשעה שמפסיק היציקה, חוזר אותו העמוד היורד שהיה קצהו במשקה הטמא אלא המשקה העליון הטהור ומטמא אותו[89], וכחוזר ונוגע בו הוא חשוב[90]. ולדעה זו כתבו אחרונים שמטמא משום מגע בין עליון לתחתון[91], ואם יפסיק את הקילוח בסכין רחבה, שוב לא יטמא העליון[92].

ויש מן הראשונים שכתבו בטעם שמשקה עב שיש בו ריר חשוב חיבור, שהעמוד סולד לאחוריו ולכן חשובים העליון והתחתון מחוברים יחדיו[93] כגוש אחד[94], ולדעה זו כתבו אחרונים שאף אם יפסיק את הנצוק בסכין רחבה שלא יסלוד מהתחתון לעליון, העליון טמא[95].

באוכלים

אוכלים, נסתפקו בתלמוד אם ניצוק בהם הוא חיבור - כגון שהריק מקפה של עדשים או של אפונים[96], או שהמחה שומן ועירהו לתוך אוכלים טמאים[97] - ולצד שמשקה שהוא סמיך חשוב חיבור[98], אף אוכלים חשובים חיבור, ולצד שרק משקה שיש בו ריר חשוב חיבור[99], אוכלים שאין בהם ריר אינם חיבור[100]. ולהלכה, אין אוכלים חשובים חיבור[101].

צונן לתוך חם

יצק משקה מכלי טהור שהוא צונן לתוך כלי שבו משקה טמא חם, הרי זה חיבור ומטמא את העליון[102], לפי שעמוד המשקה מתחמם מחמת שקצהו בכלי החם, ועולים אדים עם הניצוק מתוך הכלי החם שהוא טמא ומחממים את המשקה שבכלי העליון, והאד החם מחבר ביניהם[103], או משום שהתחתון החם מעלה הבל לעליון ומטמאו, והבל זה חשוב כמשקה[104]. ולא אמרו שניצוק אינו חיבור אלא במערה צונן לתוך צונן או חם לתוך חם או חם לתוך צונן[105].

כאשר העליון חם אלא שהתחתון חם יותר ממנו, לדעת חכמים אינו חיבור[106], לפי שאם היו שניהם חמים, אף על פי שהתחתון חם יותר, אין השפעתו ניכרת במשקה העליון[107], ולדעת ר' שמעון חיבור[108], שכיון שהתחתון חם יותר, עולה ממנו אד חם עם הניצוק ומוסיף בחום המשקה העליון הטהור[109]. והלכה כחכמים[110].

על יציקת צונן לתוך חם, שעושה חיבור בניצוק, אם היא אף באיסור והיתר, עי' להלן[111]

ניצוק בר ניצוק

ניצוק בר ניצוק, היינו כלי שניצוק ממנו משקה לכלי אחר, ומהכלי האמצעי לכלי שלישי, והכלי השלישי הוא שאסור, באופן שהנקב בכלי האמצעי אינו מכוון כנגד הנקב בכלי העליון - שאם מכוונים הם זה כנגד זה חשוב ניצוק אחד[112] - לסוברים שניצוק חשוב חיבור ביין נסך[113], יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שניצוק בר ניצוק אינו חשוב חיבור, וזה הטעם לדעתם לאותה שאמר רב הונא שכאשר עובר יין מן הגת אל הגרגתוני - מין סל - ומן הגרגותני נשפך לבור, ונגע גוי ביין שבבור, שרק היין בגרגותני נאסר[114], ואין אומרים שנאסר היין שבגת על חיבור ניצוק ליין שבבור, שזהו ניצוק בר ניצוק[115]. ובדעתם כתבו ראשונים, שהחיבור של ניצוק הוא משום שחשוב שנתערבו זה בזה, ולכן אף אם היין שבגת אינו חשוב יין[116], מכל מקום היה לו להיאסר משום ניצוק, שחשוב היין שבבור מעורב בו, אלא שמכך שאינו נאסר, מוכרחים לומר שניצוק בר ניצוק אינו חיבור ולכן אינו נאסר[117].

ויש מן הראשונים סוברים שניצוק בר ניצוק חשוב חיבור[118], ואותה שאמר רב הונא שהיין שבגרגותני נאסר, ומשמע מדבריו שהיין בגת אינו נאסר, ואף על פי שמחובר בניצוק לבור, זהו משום שהיין שבגת אין לו שם "יין" למשנה ראשונה[119]. ובדעתם כתבו ראשונים, שניצוק אוסר משום מגע, וכל שאין מגע אוסר בו אינו נאסר, וכיון שהיין שבגת אינו חשוב יין, אינו נאסר בניצוק בר ניצוק שאוסר במגע[120]. ויש מן הראשונים שכתבו שניצוק משום תערובת, אלא שאינו כתערובת גמור[121].

ובכלל ניצוק בר ניצוק שאינו נאסר, כגון שיוצק יין כשר לכלי שיש בו יין שנאסר מחמת ניצוק, שהיין שבכלי העליון אינו נאסר משום שהוא ניצוק בר ניצוק[122].

שאין סופו להיאסר

ניצוק, באיסורים שחשוב בהם חיבור, כגון יין נסך[123], באופן שאין סופו להיאסר, יש מן הראשונים סוברים שאין אומרים בו ניצוק חיבור, ולדעתם זהו שאמר רב דימי שהמערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו, היין מותר, משום שראשון ראשון בטל ("קמא קמא בטיל")[124], ולדעתם דין זה הוא אפילו בקילוח אחד ללא הפסק, ואינו נאסר משום ניצוק חיבור - והיינו שנחשב שכל החבית של יין נסך מעורבת בתוך היין הכשר שלמטה[125] - שכיון שאף לאחר שיפול כל היין לחבית יהיה מותר - שראשון ראשון בטל - אין שייך לאסור מדין ניצוק את כל היין[126]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאם היין נופל בקילוח אחד, אין אומרים בזה קמא קמא בטיל משום שניצוק מחבר בין היין האסור העליון ליין הכשר התחתון[127].

ניצוק ההולך לאיבוד

ניצוק ההולך לאיבוד, כגון ביין נסך, לסוברים שניצוק בו הוא חיבור[128], כאשר היין מקלח לטיט או לאשפה, ונגע הגוי בקילוח, יש מן הראשונים שכתבו שאינו חשוב חיבור לאסור מה שבכלי, שלא גזרו חכמים בניצוק ההולך לאיבוד[129], שאין קרוי ניצוק אלא מכלי לכלי או מכלי לבור[130]. ויש סוברים שאף ניצוק ההולך לאיבוד נאסר במגע הגוי בקילוח[131].

שיעור עובי הקילוח

עובי הקילוח של הניצוק כדי שיהיה חיבור, מצינו לענין יין נסך שהניצוק חיבור בו, לסוברים כן[132], בקילוח יין היורד מן החבית לתוך יין נסך, שכתבו ראשונים שנאסר בין שהיה הקילוח עבה ובין שהיה דק[133]. ויש סוברים שאם היה הקילוח יוצא דרך נקב קטן, היין שבחבית אינו נאסר בניצוק, עד שיהא באותו הנקב שהיין מקלח ממנו, רוחב שתי אצבעות[134].

ניצוק שאין סופו לירד

ניצוק שאין סופו לירד - כגון ביין נסך שהניצוק בו חיבור, לסוברים כן[135], שיש קילוח המחבר יין אסור ליין מותר, והיין המותר אינו עומד לירד לתוך היין האסור, - נחלקו בו ראשונים: יש שכתבו שלדברי הכל אינו חיבור ליין נסך[136], וזה הטעם, לדעתם, שכלי שיש לו כמין שני חוטמים שיוצאים ממנו, והגוי מוצץ ושותה מחוטם אחד, מותר לישראל לשתות ממנו מחוטם השני[137], שהיוצא בחוטם של הישראל אינו יוצא בחוטם של הגוי[138]. ויש שכתבו שלסוברים שניצוק חיבור ליין נסך, הרי זה אפילו אין סופו לירד, ולסוברים שניצוק אינו חיבור, הרי זה אפילו כשסופו לירד[139].

ניצוק שעל ידי מציצה

ניצוק שעל ידי מציצה, כגון ביין נסך, שגוי מוצץ יין מן הכלי בקנה, יש מן הראשונים שכתבו שלסוברים שניצוק - אפילו אין סופו לירד[140] - חיבור הוא, נאסר כל היין שבכלי[141]. ויש שכתבו שאין היין נאסר, שניצוק שעל ידי מציצה אינו חבור[142].

ביין נסך

ניצוק ביין נסך

הניצוק, אמר רב הונא שהוא חשוב חיבור לענין יין נסך[143], שמשום חומר עבודה זרה החמירו ביין נסך[144], ואם היה יין מקלח מן החבית ונגע גוי בקילוח, נאסר היין שבתוך החבית[145], וכן אמר רב חסדא[146] שישראל המודד יין מכלי שלו לתוך כלי שביד גוי, יקטף או ינפץ[147] - שיפסוק ראש העליון של הניצוק, או שיזרוק לכליו של הגוי מרחוק, כך שקודם שיגיע ראש התחתון לכלי הגוי, כבר ייפסק הקילוח[148] - כדי שלא יהיה ניצוק חיבור ויאסור עליו מה שישאר בכלי העליון[149], ודוקא הנשאר בכלי העליון מותר, אבל הקילוח נאסר על ידי ניצוק, ואסור לקלטו מן האויר ולשתותו[150]. יש מן הראשונים שכתבו שאין חולק בדבר שניצוק חיבור ליין נסך[151], ויש שכתבו שמחלוקת אמוראים היא, ורב ששת סובר שניצוק אינו חיבור ליין נסך[152], וכן דעת רב נחמן[153] ואמוראים נוספים[154], ויש סוברים יותר מזה, שאף רב הונא עצמו חזר בו לומר שניצוק אף לענין יין נסך אינו חיבור[155].

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים כרב הונא שניצוק חיבור הוא ליין נסך[156], ויש פוסקים שאינו חיבור[157]. והכריעו ראשונים ואחרונים להתיר ניצוק במקום הפסד-מרובה*, אבל לא בדבר מועט[158]. ויש שכתבו שכאשר היין הנאסר נמצא בחבית, אזי בין כשהיא גדולה ובין כשהיא קטנה חשוב הפסד מרובה, וכאשר היין בכד או בקנקן הוא בכלל הפסד מועט, ואם אפשר למכור לנכרי, אף בחבית גדולה יש להחמיר, ואף שיצטרך למכרה בפחות משוויה, בכלל הפסד מועט הוא, ואפילו שהיין נמכר ביוקר באותה שנה ויש לציבור יין בדוחק, יש להחמיר שלא לשתותו אלא למכרו לנכרי[159].

על יין המונח על יין אחר, אם חשוב חיבור, ע"ע יין של גויים[160].

על יין האסור בשתיה ומותר בהנאה, שנחלקו בו אם אוסר את היין הניצוק אליו, ע"ע יין של גויים[161].

חומר האיסור

איסור ניצוק ביין נסך, יש מן הראשונים שכתבו שהוא איסור קל וקלוש, ואין להחמיר בו אלא להקל בכל ענין, ולקבל דברי כל מיקל[162], וכן יש שכתבו שניצוק חידוש הוא, שמחמירים ביין נסך יותר מטהרות, ולפיכך יש להקל בו[163].

בשאר איסורים

ניצוק בשאר איסורים

ניצוק, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו שהוא חיבור אף בשאר איסורים, ולדעתם יציקת צונן לתוך חם, שעושה חיבור כיון שהתחתון מחמם לעליון[164], חשובה חיבור אף לענין איסור והיתר, והיינו שאם העליון היתר והתחתון איסור, כגון שמערה שומן כשר לתוך נר דולק שיש בו חֵלב או שומן אסור, כיון שענן חום עולה מהמשקה התחתון לעליון, הוא אוסר אותו[165]. ויש מן הראשונים והאחרונים סוברים שאינה חשובה חיבור אלא לענין טומאה ויין נסך, שתלויים בנגיעה, אבל לא באיסור והיתר[166], ולכן בדיעבד מותר[167].

באיסור חמץ

ניצוק באיסור חמץ בפסח, כתבו אחרונים שאסור לכתחילה, ואין לערות רותח מכלי פסח לתוך חמץ, אם לא שרוצה שלא להשתמש בקדירה זו שעירה לתוכה עד לאחר הפסח, ובדיעבד אם עירה אינו נאסר[168], וכן יש שכתבו שהנשים נוהגות שלא להשתמש בקדירה ששופכים ממנה רותחים על האבן שמכשירים בה כלים, משום ניצוק[169]. ויש שכתבו שיש להיזהר אף בכלי חמץ שהוא ריק שיש בו רק טעם חמץ, שלא לערות לתוכו מכלי פסח[170], וכל זה משום חומר איסור חמץ[171].

באיסור בשר בחלב

ניצוק באיסור בשר בחלב, יש שכתבו שאין בו איסור[172].

במקוה

ניצוק המחבר בין שתי מקואות שאף אחד מהם אין שיעור מ' סאה, אינו מועיל לחברם ולהחשיב שיש באחד מהם מ' סאה[173].

כאשר יש באחד מהם מ' סאה ובשני אין מ' סאה, יש מן הראשונים שכתבו שבאופן זה הניצוק חשוב חיבור[174], ויש מן הראשונים שכתבו שאף באופן זה אינו חשוב חיבור[175].

בהכשר מים שאובים, כגון בור שיש בו פחות מארבעים סאה ונפלו לתוכו ג' לוגים של מים שאובים, שפוסלים אותו מדין שאובים*[176], ומחובר בניצוק לבור אחר שיש בו מ' סאה מים כשרים, שלדעת חכמים נטהרים בכך המים השאובים[177], יש מן האחרונים שכתבו שמועיל חיבור בניצוק להכשירם[178], ואף על פי שלענין השלמת מקוה חסר אין הניצוק מועיל[179], היינו דוקא לענין השלמת שיעור מ' סאה שהוא דאורייתא[180], אבל לענין פסול שאובים, שהוא פסול דרבנן[181], הניצוק מועיל[182]. ויש מן האחרונים שכתבו, שבפסול מים שאובים ניצוק חשוב חיבור להציל מדין הוויתו בידי אדם, אבל לא מציל בשאובים שבכלים להחשיבם כאינם שאובים[183].

בנטילת ידים

בנטילת ידים שקודם אכילת פת, יש מן הראשונים שכתבו שאותה ששנינו בבריתא שמי רביעית נוטלים בהם ידים אפילו לשנים, ואמרו בתלמוד שמועיל משום שבאו משיירי טהרה[184], שהיינו באופן שנוטלים בזה אחר זה בלא הפסק ומערה על ידי שניהם מתוך הכלי ואין הקילוח פוסק ממנו, ומועיל משום ניצוק חיבור, והוא קולא שהקלו חכמים בנטילה זו[185]. על ביאורים אחרים לבריתא זו, ע"ע נטילת ידים.

הערות שוליים

  1. עי' רש"י נזיר נ א ד"ה תנן; ערוך השלם ע' צק; פהמ"ש לרמב"ם ע"ז פ"ה מ"ז וטהרות פ"ח מ"ט.
  2. עי' פהמ"ש טהרות שם; תפא"י שם יכין אות נז.
  3. ע"ע קטפרס. עי' פהמ"ש שם.
  4. ערוך שם.
  5. עי' להלן.
  6. משנה מקואות פ"ה מ"ו.
  7. חזו"א או"ח נט"י סי' כג אות יד"ה שו"ע סי' קנט.
  8. ע"ע דם המת.
  9. קה"י טהרות סי' כ ד"ה תו הקשה, ביישוב קו' המק"ד טהרות סי' מט.
  10. עי' ציון 6.
  11. קה"י שם.
  12. עי' מק"ד שם, שנשאר בצ"ע ולא תי' כקה"י; עי' חזו"א שבציון 7 שבי' באופ"א בטעם שאין בגל פסול ניצוק.
  13. משנה טהרות פ"ח ה"ט. על אופנים שונים שדנו בהם שניצוק הוא חיבור, עי' להלן.
  14. פהמ"ש לרמב"ם שם, ועי' ציון 69; ר"ש ורע"ב שם.
  15. ציון 68 ואילך.
  16. מבוא התלמוד (מהר"ץ חיות) פט"ו.
  17. ע"ע טמאת משקים ציון 111 ואילך.
  18. עי' ציון 13 ואילך.
  19. ע"ע טבול יום ציון 402 ואילך.
  20. שם ציון 408 ואילך.
  21. פי' הראב"ד ע"ז עב א ד"ה תנן התם, הו"ד במאירי שם ב ד"ה כשם שהניצוק; עי' רע"ב טבו"י פ"ב מ"ז ורש"ש שם בדעתו; אליהו רבה טהרות פ"ח מ"ט. ועי' חזו"א שבציון הבא שהק' שהרי במשנה מכשירים פ"ה מ"ט מוזכר דבש, ולא שייך בו תרומה, והוסיף שאפשר שהמשנה מדברת בדבש תמרים, ולסוברים שהוא חשוב משקה, ע"ע דבש, הרי שאפשר שמדובר בו.
  22. טהרות פ"ד מ"ד.
  23. חזו"א מכשירין סי' ה ס"ק י, בד' הגר"א. ועי"ש עוד בראיות.
  24. עי' רמב"ם טו"א פ"ז ה"א שבציון הבא, ושער"י ש"ג פכ"ז בדעתו; מק"ד טהרות סי' מד אות ג; חזו"א מכשירין סי' ה ס"ק ט.
  25. רמב"ם שם
  26. חזו"א שם.
  27. ע"ע בית הסתרים ציון 9 שכן הלכה. שער"י שם. אולם עי' קובץ שעורים פסחים אות פד שהביא מרמ"מ אפשטיין שהוכיח שאין במשקים בית הסתרים, וכ"כ במק"ד טהרות סי' מד אות ג.
  28. מק"ד שם. וע"ע טופח ציון 59 ואילך.
  29. עי' אמוראים שבציון 139 ואילך, וראשונים שבציונים 147, 152.
  30. ע"ע יין של גויים ציון 851 ואילך. תוה"ב וריטב"א דלהלן. ועי' ר"י מלוניל ונ"י ע"ז עב א, שניצוק לא עדיף ממדדו בקנה, משמע שהאיסור משום שחשוב כמגע ע"י דבר אחר, ועי' ציון 32.
  31. תמים דעים סי' יח וסי' קי וסי' קיא וסי' קיב, ושלט"ג ע"ז עב א (לד ב) בשם בעלי אסופות בשם הראב"ד; השלמה ע"ז פ"ד; רשב"א ע"ז עב א ותוה"ב ב"ה ש"ב (מו ב) וסוף ש"ה; ריטב"א שם, ושם סה ב ד"ה אתו, ועי"ש נו ב ד"ה גרגותני; מאירי ע"ז נה ב ונו ב, ומוכיח כן מזה שרצו בגמ' שם לאסור משום ניצוק אף משקה שעדיין אינו חשוב יין (ועי' תוס' שם ד"ה גרגותני), ועי' מאירי שם עב סוע"א ד"ה ולענין; טוש"ע יו"ד קכו א. ועי' ראב"ן סוס"י שה, שהמחובר ע"י ניצוק: כיון שעשוי ליפול באיסור, הוי כאילו נפל.
  32. תמים דעים ושלט"ג שם, וכ"כ בלח"מ מאכ"א פי"ב הי"ב בדעת הראב"ד בהשגות שם, שכתב שאינו אסור אלא בשתיה, ושם פי"ג הכ"ד בביאור השגת הראב"ד שם; השלמה שם. וכ"מ בתוה"ב ב"ה ש"ב (מה א) לענין חבית שיש בה נקב שנאסר מה שלמעלה מן הנקב במגע גוי, ושם ש"ה (סג א) לענין גישתא, ועי' פירושו לע"ז עב ב. וכ"כ ר"י מלוניל ונ"י ע"ז שם, שניצוק אינו עדיף מתערובת, ולכן אינו אסור אלא בשתיה, ואולי סוברים שמשני טעמים גזרו בניצוק, עי' ציון 44.
  33. ע"ע תערובת. תמים דעים סי' יח. ואולי ר"ל שלכן הכל מותר בהנאה, שהרי בחבית יין נסך.
  34. תמים דעים סי' קיא, כשיש בחבית יין מזוג והמים שבו יש בהם לבטל את היין נסך; עי' מאירי ע"ז עב א ד"ה מאחר; ריטב"א שם; עי' טוש"ע יו"ד קכו ו-ז, ועי' שו"ת תפארת אדם יו"ד סי' לד אות ג. ועי' ב"י יו"ד ר"ס קלד, שלכתחילה אסור לעשות כן מפני שאין-מבטלין-איסור-לכתחילה (ע"ע), ואם במזיד עשה כן אסור, כדרך שאיסור שביטלו במזיד אינו מבוטל (ע"ע הנ"ל, ושם שדוקא למבטל אסור), ועי' שו"ע או"ח תסב ג ומג"א שם ס"ק ב, ע"פ סמ"ג לאוין עט (וכ"ה במרדכי ע"ז סי' תתנו, שכן הנהיג ר"ת, והובא בב"י יו"ד שם, ועי' לעיל שלדעת הסמ"ג להלכה ניצוק אינו חיבור), שרגילים ליתן לכתחילה מים ליין בשעת הבציר, כדי שלא יאסר אם יערה ממנו לכלי של נכרי שיש בו משקה טופח, ואולי ר"ל שיערה ממנו שלא בכוונה, שהרי בכוונה אוסר.
  35. תמים דעים שם. ועי' ב"י שם שמשמע שאם ניצוק חיבור, מצטרף היין שבכלי העליון לבטל את היין האסור שבכלי התחתון אפילו לבסוף לא נשפך לשם (אלא שלהלכה יש לחוש שניצוק אינו חיבור), וצ"ב.
  36. ד"מ יו"ד קכו ס"ק ד, שלכן שייך לומר ביין הנאסר שיימכר חוץ מדמי יי"נ שבו; ט"ז שם ס"ק ו, ועי"ש שלכן אף על פי שהאיסור בפני עצמו, שייך בניצוק דין ביטול בששים, כמו היתר שבלע מאיסור רותח, שאע"פ שהאיסור בפני עצמו, צריך שיהא בהיתר ששים לבטלו.
  37. תמים דעים סי' קי וסי' קיב, ע"פ רב הונא בירושלמי ע"ז פ"ד ה"ח: נתנסך הבור נתנסך הקילוח, נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור, ועי"ש שמה שבחבית (שממנה נשפך לבור) אינו אסור אלא משום תערובת.
  38. פרישה שם ס"ק י, בד' הראשונים שבציון הבא, וכעי"ז בלח"מ מאכ"א פי"ג הכ"ג.
  39. עי' רמב"ם מאכ"א פי"ב הי"ב, והשגות הראב"ד וכ"מ שם בביאורו, ועי' רמב"ם שם פי"ג הכ"ד וכ"מ ולח"מ שם; פי' הראב"ד ע"ז עב ב סוד"ה תרגומה, ובתמים דעים סי' קז, והובא בשמו בתוה"ב ב"ה ש"ב (מו א) וש"ה (סג א) ותמה שאין ניצוק עדיף מתערובת, ועי' ציון 31 בדעת הראב"ד, וצ"ב; טור יו"ד סי' קכו: י"א, ובשו"ע שם ס"א סתם: נאסר.
  40. ע"ע יין של גויים: תערובתו, ציון 1590 ואילך. מרכה"מ מאכ"א פי"ב שם.
  41. ריטב"א ע"ז עב ב ד"ה אמר.
  42. ע"ע: תערובתו, ציון 1590.
  43. עי' הגמי"י מאכ"א פט"ז אות כ, ועי' ש"ך שם ס"ק יג.
  44. תוס' ע"ז נו ב ד"ה מהו ושם עב ב סוד"ה אמר (הא') ומהר"ם שם וש"ך יו"ד סי' קכו ס"ק יג בביאורם, ועי' פסקי תוס' שם, ועי' כנה"ג שם הגה"ט אות טז; מרדכי ע"ז סי' תתנו; אגודה ע"ז שם; רי"ו ני"ז ח"א, הובא בב"י יו"ד סוס"י קכו, ועי"ש בב"ה שתמה מנין לו (ונראה שר"ל מנין ששני דינים בניצוק, וצ"ב שלא הזכיר ראשונים דלעיל), ועי' שו"ת תפארת אדם יו"ד סי' לד אות ג, ושם שכ"נ בדעת הרא"ה והריטב"א. ועי' ציון הבא ממהרי"ל. ועי' השלמה ע"ז פ"ד שדן בגדר ניצוק אם אסור "אף" משום מגע.
  45. שו"ת מהרי"ל החדשות סי' נג סוף אות ב, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' קצ (ריח), ושם ושם שלכן אין שייך לגזור על ניצוק בשאר איסורים, שאין שייך בהם מגע גוי
  46. מאירי ע"ז נו א ד"ה כבר: י"ס, ועי' עץ חיים דלהלן. ועי' ד"מ יו"ד קכו ס"ק ד
  47. עץ חיים הל' אסורי אכילה פי"ב בשם הר"ר יעקב מפרובינץ. ועי' ציון 39 מכמה ראשונים שיין נסך אוסר יין שמעורה אליו, וכ"כ רש"י ע"ז עב א ד"ה ליין, וכ"מ בגמ' שם: נטל את המשפך כו', ושם ב: המערה מכלי לכלי כו', המערה מחבית לבור כו' (ועי' גמ' שם נו ב), ולא נזכר שגוי נוגע באותה שעה בכלי התחתון או ביין שבו.
  48. ע"ע יין של גויים ציון 1345 ואילך.
  49. תשובת מהר"ם ב"ב במרדכי ע"ז סי' תתמז (מד טור א).
  50. עי' ציון 39.
  51. ט"ז יו"ד סי' קכו ס"ק ו.
  52. עי' ציון 31 ואילך.
  53. מאירי ע"ז נו ב, ועי' להלן.
  54. ע"ע יין של גויים: היין.
  55. תוס' ע"ז נו ב ד"ה גרגותני בשם ר"י בר"מ; רמב"ן שם; מאירי שם נה ב, ועי"ש בדעת רב הונא בגמ' שם נו ב, ושם שאם יש בגת, מלבד המשקה שבה, אף יין גמור, נאסר הכל במגע גוי, ומדמה לחבית יין שנגע גוי באחד מקצותיה שכולה נאסרת, וצ"ב כיון שאותו המשקה אינו חשוב יין, מה מועיל שנמצא בחבית אחת עם יין.
  56. מאירי שם.
  57. עי' תוס' שם בשם רש"י, ושם בדעת רשב"ם, ועי' ראב"ן סי' שה; השלמה ע"ז פ"ד בלשון ראשון. ועי' ט"ז יו"ד סי' קכג ס"ק יב והגהות רעק"א שם.
  58. השלמה שם.
  59. ע"ע יין של גויים ציון 360 ואילך.
  60. אמרי אש יו"ד סי' מה.
  61. עי' ציון 152.
  62. ש"ך יו"ד סי' קכה ס"ק י.
  63. רא"ש ע"ז פ"ד סי' ח; טוש"ע יו"ד קכה ז. ועי' שו"ת מהר"ם ב"ב (פראג) סי' תסה, שמשמע שאם ניצוק חיבור, היין נאסר בשפיכת מים לתוכו, ועי' מרדכי ע"ז סי' תתנו בשם רשב"ט וראבי"ה, שגוי הנוגע ברתיחת היין אסרו, ק"ו מניצוק, משמע ששייך חיבור ע"י ניצוק אף בדבר שאינו יין. ועי' שו"ת מהר"י וייל סי' יח.
  64. שו"ת מהרי"ל החדשות סי' נג אות ב.
  65. עי' לעיל.
  66. תוה"ב ב"ה ש"ב (מו ב).
  67. עי' לעיל.
  68. עי' פי' הר"ש והרא"ש ורע"ב מכשירים פ"ה מ"ט (וכ"ה במפרש נזיר נ א) שהזכירו רק שבכלי העליון טהור, ועי' משנה אחרונה שם בדעתם, ועי' רמב"ם להלן.
  69. רמב"ם בפהמ"ש טהרות פ"ח מ"ט ובהל' טומאת אוכלין פ"ז ה"א, ועי' תוס' נזיר נ א ד"ה תנן התם.
  70. גמ' נזיר נב לצד הא'.
  71. המפרש נזיר נ א ד"ה תנן.
  72. מכשירים פ"ה מ"ט.
  73. גמ' נזיר שם.
  74. משנה שם.
  75. תוס' שם ד"ה יש נצוק; פי' הרא"ש ד"ה יש ניצוק. ועי' רש"ש שם שמל' ב"ש במשנה שם: אף וכו' משמע שב"ש באים להוסיף על ת"ק ולא לחלוק.
  76. קרן אורה שם ד"ה בעי.
  77. מאירי שם.
  78. גמ' נזיר נ ב.
  79. מכשירים פ"ה מ"ט.
  80. תוס' נזיר נ ב ד"ה יש; פי' הרא"ש שם.
  81. רמב"ם טו"א פ"ז ה"ד.
  82. טהרות פ"ח מ"ט.
  83. מכשירין פ"ה מ"ט.
  84. משנה אחרונה מכשירין שם; הג' הרש"ש שם.
  85. עי' ציון 78.
  86. כס"מ טו"א פ"ז ה"ד וקר"א נזיר נ ב ד"ה בעי, בד' הרמב"ם שם.
  87. קר"א שם, בד' התוס' שם ד"ה יש נצוק.
  88. עי' ציון 78 ואילך.
  89. פהמ"ש לרמב"ם מכשירין פ"ה מ"ט, בביאור "סולדין" לדעת ב"ש, וחזו"א מכשירין סי' ה ס"ק יא בדעתו; המפרש נזיר נ ב ד"ה סולדת וד"ה יש נצוק; נוס' הריב"ן נזיר שם א אות י; רע"ב מכשירין שם; פי' הרא"ש נזיר שם, וחזו"א שם בדעתו.
  90. המפרש שם. ועי' שיטה לחכמי איוורא שם ד"ה ב"ש: וחוזר ונוגע לעליון.
  91. עי' שער"י ש"ג סוף פכ"ז; עי' חזו"א מכשירין סי' ה ס"ק יא.
  92. עי' חזו"א שם.
  93. תוס' נזיר נ ב ד"ה ב"ש, ועי' רש"ש מכשירין פ"ה מ"ט וחזו"א מכשירין סי' ה ס"ק יא בדעתם; רמב"ם טו"א פ"ז ה"ד וחזו"א שם בדעתו.
  94. רש"ש מכשירין שם.
  95. חזו"א שם. אולם צ"ב, שהרי התוס' שם כ': ופוסק מלשפוך העמוד סולד וחוזר לאחוריו, וכמו הדעה שבציון 89.
  96. המפרש נזיר נ ב ד"ה יש נצוק.
  97. תוס' שם ד"ה יש נצוק.
  98. עי' ציון 70 ואילך.
  99. עי' ציון 78 ואילך.
  100. נזיר נ ב.
  101. רמב"ם טו"א פ"ז ה"ד.
  102. משנה מכשירין פ"ה מ"י; רמב"ם טו"א פ"ז ה"ב.
  103. פהמ"ש לרמב"ם שם. והיינו דוקא באופן שיש חיבור בין העליון לתחתון ע"י ניצוק.
  104. פי' הר"ש שם, ועי' תויו"ט שם שבר"ש נשתרבב ל' הרמב"ם ואין זה מדברי הר"ש; רע"ב שם. ועי' תוי"ט ומשנה אחרונה שם שלד' זו, אין מדובר דוקא בחיבור שע"י ניצוק .
  105. משנה שם; רמב"ם שם.
  106. משנה מכשירין פ"ה מ"י.
  107. פהמ"ש שם.
  108. משנה שם.
  109. פהמ"ש שם.
  110. פהמ"ש שם.
  111. תוס' ע"ז נו ב ד"ה גרגותני. ועי' שו"ת תפארת אדם יו"ד סי' לד אות ב, לענין יין הנשפך דרך בגד ומתעכב קצת קודם שירד לכלי התחתון. ועי' ד"מ יו"ד סי' קכד ס"ק טז, שמשמע שיין המקלח ע"ג קרקע ודרס עליו הגוי, אינו אלא ניצוק אחד (אלא שמותר משום שהוא כזורק מים לטיט).
  112. עי' ציון 152.
  113. ע"ז נו ב.
  114. תוס' ע"ז נה א ד"ה ירד בשם ר"י, ומפרש כן בכוונת המשנה שם, ושם נו ב ד"ה גרגותני, שכן פסקו ריב"ן ורשב"ם ור"ת בשם רש"י; תמים דעים סי' יח וסי' קד (מס' העתים) וסי' קה (מרשב"ם); ראב"ן סי' שה; ראבי"ה סי' אלף וסט, ומסיים: אין לנו לגזור מדעתנו אחרי שלא החמירו בו בהדיא בעלי התלמוד; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשסז ובמיוחסות סי' קסג, ועי' תוה"ב ב"ה ש"ה (סג א); רא"ש ע"ז שם סי' ד; מאירי ע"ז נו ב; מרדכי שם סי' תתנו בשם רשב"ט וראבי"ה; אר"ח הל' יי"נ סי' כב: השוו רוב הפוסקים ופשט המנהג להתיר; טוש"ע יו"ד קכו ג. על יין שנאסר ע"י משקה טופח, אם אוסר את המחובר אליו ע"י ניצוק או קטפרס, עי' שו"ת מהרש"ל סוס"י עו. . ועי' אמרי צבי לתוס' שם שמבאר ההוכחה מהגמ' שם שניצוק בר ניצוק אינו חיבור, אע"פ שהגמ' דחתה שאין הטעם שם משום ניצוק.
  115. עי' להלן.
  116. רא"ש ע"ז פ"ד סי' ד, בד' הראשונים שבציון 115; עי' ההשלמה ע"ז נו ב. ועי' חזו"א יו"ד סי' נא ס"ק ו.
  117. השלמה ע"ז פ"ד: אית דבעי מימר; מאירי שם: י"ח. ועי' תוס' שם בשם ר"י בר"מ ושם ד"ה מהו, ורמב"ן שם.
  118. ריב"ם ורמב"ם שם ושם.
  119. ההשלמה ע"ז שם.
  120. ר"ן שם (כה ב).
  121. עי' מעשה דרש"י בתוס' שם; ט"ז יו"ד קכו ס"ק ג וש"ך שם ס"ק ה.
  122. עי' ציון 152.
  123. ע"ז עג א.
  124. רמב"ן להלן.
  125. רמב"ן שם ד"ה המערה וריטב"א שם ד"ה כי אתא בדעתו; ר"ן שם ד"ה אפילו. ועי' רא"ש שם פ"ה סי' כו.
  126. תוס' שם סוד"ה כי וב"ק ק ב ד"ה אומר בד' רש"י; פי' הראב"ד שם ד"ה כי אתא.
  127. עי' ציון 152.
  128. סה"י שו"ת סי' עו אות ד (ותמים דעים סי' צג) בשם רבותיו; או"ז ע"ז סי' ריז בשם מורו אבי העזרי, שכן קבל מרבותיו, ושכ"כ ר"ת לסוברים ניצוק חיבור; ראבי"ה ע"ז נה ב: לא אחמור כולי האי בניצוק; ב"י יו"ד סי' קכד וסי' קכו, שכ"מ במרדכי ע"ז פ"ד (סי' תתמו), ושם סי' קכד בלשון ראשון בדעת הרא"ש המובא בטור שם.
  129. או"ז שם בשם ר"ת.
  130. תוה"ב ב"ה ש"ה (סג א) בשם הראב"ד בתשובה; שו"ע יו"ד קכו ד.
  131. עי' ציון 152.
  132. ראבי"ה סי' אלף וסט, והובא במרדכי ע"ז סי' תתנו; שו"ת הרי"ד סי' קא; מאירי ע"ז נה ב. וכ"מ מסתימת שא"ר
  133. ראבי"ה שם: יש מרבותי ששמעתי מפיהם; מאירי שם בשם קצת חכמי צרפת; אר"ח הל' יי"נ סי' כב בשם רבנו משה ב"ר יצחק. ועי' ראשונים הנ"ל שלמדים שיעור זה מחיבור מקואות, ועי' ראשונים שבציון הקודם.
  134. עי' ציון 152.
  135. ראב"ד בתשובה, הובא בר"ן ע"ז עב ב, והוסיף שזה דרך הישר בעיניו אף על פי שלא העלה כן בחדושיו; ראב"ן סוס"י שה וראבי"ה סי' אלף וסט לדף נו ב; חזו"א יו"ד סי' מז ס"ק ח בדעת רמב"ם מאכ"א פי"ב ה"י.
  136. ע"ז עב ב: קנישקנין; רמב"ם שם הי"ד; ראב"ן שם; טוש"ע יו"ד קכד יא.
  137. ראב"ד שם, הובא בר"ן ובחי' הרשב"א שם, וכ"כ האשכול (רצב"א) הל' יי"נ סוס"י נו. ועי' שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשיב, שתמה למה אין נאסר מדין ניצוק, ועי"ש שמחלק בין אם הישראל התחיל לשתות או שהגוי התחיל, וצ"ב החילוק. וע"ע יין של גויים ציון 1389 ואילך, טעמים נוספים בהיתר זה
  138. רמב"ן ע"ז עב ב; חי' הר"ן שם.
  139. עי' ציון 135.
  140. תוס' ע"ז עב ב ד"ה אמר (הא') בשם ר"ת; רמב"ן שם; רא"ה ע"ז שם ובד"ה ב"ה ש"ב (מד ב) ושם ש"ה (סב א); ריטב"א שם בשם הרא"ה, שכ"ד רבו הרמב"ן ושכ"ד הרי"ף; חי' הר"ן שם.
  141. ספר האשכול (רצב"א) הל' יי"נ סוס"י נו. על טעם נוסף לכך שאין היין נאסר, לפי שאינו דרך ניסוך, ע"ע יין של גויים ציון 1389.
  142. ע"ז עב א שם.
  143. עי' ראב"ן סי' שה, ועי' כ"מ מאכ"א פי"ב ה"י. ועי' שבלי הלקט ח"ב סי' ה בשם ר"ב מרייגשבורק, שתמה למה אסרו ניצוק, שלא מצינו שהיתר הנוגע באיסור יהא אסור בנגיעה בעלמא, ועי' כ"מ שם שהוא כהלכתא בלא טעמא. ומשמע שאף ביין שנתנסך ממש אינו אלא גזירה דרבנן (שגוי המנסך יין, מה"ת אין היין המחובר לו ע"י ניצוק נעשה יי"נ, וכן המערה יין כשר לתוך יי"נ, הנשאר בכלי מותר מה"ת), וכ"מ בראבי"ה סי' אלף וס"ט: ניצוק גזרו כו', ושם לענין ניצוק בר ניצוק: אין לנו לגזור מדעתנו כו', וכ"מ בתמים דעים סי' יח. ועי' ס' המכריע סי' לז, שיי"נ חמור מטהרות לענין זה, כשם שחמור לענין כוחו ולענין מגע ע"י דבר אחר (ודוקא לענין שמירת-יין, ע"ע, החמירו בשמירת טהרות יותר, ועי' שו"ת מהר"ם ב"ב ברלין סי' שצ), ועי' רמב"ן שם שמשמע שדוקא לענין ניצוק החמירו (ועי' ציון 159 מההשלמה), וכיון שטהרות חמורות יותר, הקשו בגמ' בכמ"ק "ש"מ ניצוק חיבור", ועי' מאירי ע"ז שם: אין לנו בדמיון טהרות ליין נסך אלא מה שגלו (חכמים בגמרא) אם להשוותם כאחד, אם להקל ואם להחמיר.
  144. תוס' שם ב סוד"ה אמר (הא'); ראב"ד שם ובתמים דעים סי' קז; פסקי הרי"ד שם.
  145. כ"ה לפנינו, ובבעה"מ ע"ז ס ב: רב ששת, ועי' ציון 148.
  146. ע"ז עב ב; רמב"ם שם הי"ב: ינפץ נפיצה או יזרוק זריקה; טוש"ע יו"ד קכו א: אם עירה וקיטף כו' מותר. ועי' בעה"מ שם ס ב וריטב"א שם עב ב בשם הרא"ה, לשיטתם שלהלכה ניצוק מותר, שלא אמר רב חסדא אלא לכתחילה, להרחיק מן האיסור.
  147. רש"י שם. ועי' רמב"ם שבציון הקודם. ועי' פי' הראב"ד שם ד"ה א"ל: שתעבירו היד באמצע הקילוח, ומאירי שם א סוד"ה המשנה השביעית: הפסיק ראש העליון באצבעו. ועי' ראבי"ה סי' אלף וסט (ראש עמ' נט).
  148. רש"י שם; רמב"ם שם
  149. רש"י שם. ועי' שו"ע יו"ד קכו ז, וט"ז שם ס"ק ו, שמשמע שכל הקילוח נאסר אף בלא דין ניצוק.
  150. ר"ח, מובא ברמב"ן שם ובתוה"ב ב"ה ש"ה (סב ב) ובר"ן שם (בשם ר"ת, וטס"ה, עי' חי' אנשי שם שם, ועי' ב"י יו"ד סי' קכו וכנה"ג שם הגב"י אות ב) ובס' המכריע סי' לז; פסקי הרי"ד שם: ליכא מאן דפליג להדיא; ריטב"א שם בשם גאונים; מאירי שם; שבה"ל ח"ב סי' ה. ועי' כתוב שם לראב"ד ע"ז פ"ד.
  151. תוס' שם בשם ר"ת, בדעת רב ששת בגמ' שם.
  152. בעה"מ שם ס א (כח א) בדעת רב נחמן שם עב א.
  153. רמב"ן ע"ז עב ב ובד"ה ב"ה ש"ב (מד ב) וריטב"א שם נט ב ד"ה ובמעשה הזה בשם רש"י ובשם רבנו, בדעת רב פפא שם נט ב (ועי' ריטב"א שם שמוכיח כן מדברי רב פפא שם עב ב, ועי' גמ' שם שי"א שדברים אלו אמרום רב אדא בר מתנא או רבינא); ריטב"א שם עב ב בדעת רבא בגמ' שם, ועי' פסקי הרי"ד שם; עי' תוס' שם עב ב ד"ה אמר (הא') ורמב"ן שם, בדעת ר' חייא שם נו ב ובדעת מר זוטרא בריה דרב נחמן שם עב ב, ושכ"מ בסתם גמ' שם נו ב ועא ב, שהקשו ש"מ ניצוק חיבור, משמע שקשה לתלמוד לאסור בניצוק (ועי' מאירי שם עב א סוד"ה כבר); עי' תוס' שם סה ב ד"ה כי, וריטב"א שם בשם יש שהיו מתרצין, בדעת אביי ואבוה דרב אחא בריה דרב איקא שם.
  154. ר"ת בתוס' שם נו ב ד"ה שמע מינה ושם עב ב ד"ה אמר (הא') וראבי"ה לע"ז נו ב, ע"פ דברי רב הונא שם נו ב, וראבי"ה שם וסמ"ג לאוין קמח (נה טור ד, והובא בהגמי"י מאכ"א פי"ב אות מ) ע"פ רבה בר רב הונא בע"ז עג א ששתה בקנישקנין, ובודאי לא היה חולק על אביו. ועי' רמב"ן שם עב ב בשם מקצת חכמי צרפת, שאף רב הונא שאמר ניצוק חיבור, לא פשיטא ליה, וקיבל את דברי רב נחמן שדחה את ראייתו מהמשנה. ועי' האשכול (אלבעק) הל' יי"נ (עמ' 63) ושבה"ל ח"ב סי' ה.
  155. רש"י ע"ז עב ב ד"ה קטופי, ועי' תוס' שם ד"ה אמר (הא') בטעמו; רי"ף שם (לד ב); רמב"ם מאכ"א פי"ב הי"ב; ראב"ד בהשגות שם, ובתמים דעים סי' יח וסי' קז ובפירושו לע"ז שם ד"ה אלא וד"ה תרגומה ובכתוב שם ע"ז פ"ד; ספר העתים, הובא בתמים דעים סי' קד; שם סי' קה מרשב"ם; ראב"ן סי' שה; המכריע סי' לז ופסקי הרי"ד ע"ז עב ב ושו"ת הרי"ד סי' קא; המנהיג הל' יי"נ; תוה"ב ב"ה ש"ה (סב ב) ובחי' הרשב"א ע"ז שם; כללי יי"נ לרא"ה (בסוף פירושו לע"ז) אות י, ועי' ציון הבא; ריטב"א שם עב ב בשם הגאונים; הרוקח סי' תצג; מאירי ע"ז נו ב, ושכ"ה אף במקום הפסד מרובה; אר"ח הל' יי"נ סי' כב, ושכ"ה אף בהפסד מרובה; עץ חיים הל' אסורי אכילה פי"ב בשם ר"מ מלונדרש והקדוש מדרוייץ; שלט"ג שעל המרדכי ע"ז פ"ד, אות י, שאע"פ שבשל סופרים הלך אחר המיקל, הרי זה דוקא במחלוקת מפורשת, אבל כשאנו מסופקים מה אמרו הראשונים, יש להחמיר (ונראה שסובר שאף רב הונא נסתפק בדבר, עי' ציון הקודם).
  156. ר"ת בתוס' שם, ובסה"י (שו"ת) סי' עו אות ד (ותמים דעים סי' צג) ובסמ"ג לאוין קמח (ועי' סה"י חידושים סי' תשח ותמים דעים סי' קט בשמו, וצ"ב); ראב"ן סי' שה בשם הגאונים; סמ"ג שם והגמי"י מאכ"א פי"ב אות ל בשם ר"י; או"ז ע"ז סי' ריז בשם רב פלטוי גאון, ומשמע שמסכים כן; בעה"מ שם ס א (כח א): בדיעבד; בד"ה שם ב"ה ש"ב (מד ב) ושם סוף ב"ה (סב א), ושכן שמע מהרמב"ן (ועי' שם במשמרת הבית, ועי' רמב"ן שבציון 150), ועי' ריטב"א שם בשם הרא"ה, שלא רצה לפרסם כן שלא לזלזל ביי"נ ומפני כבודם של גאונים, ועי' ציון הקודם, ועי' ריטב"א שם שסיים שאין לאסור בדיעבד; פסקי הריא"ז ע"ז נט ב ועב ב.
  157. תוס' שם; רא"ש וטור שם שכן נהג מהר"ם ב"ב; אר"ח שם בשם הר"ף; מרדכי שם סי' תתנו; אגודה ע"ז שם; שו"ת מהר"י וייל סי' יח; שו"ע יו"ד קכו א - ב.
  158. תרוה"ד סי' רד; רמ"א שם.
  159. ציון 1344 ואילך.
  160. ציון 1352 ואילך.
  161. אר"ח הל' יי"נ סי' כב בשם הרמב"י והר"ז, וכעי"ז בשו"ת מים עמוקים סי' לט (ממהר"י מינץ).
  162. השלמה ע"ז פ"ד (וכן בכללי יי"נ שבסוף השלמה ע"ז), ולכן מסיק שאסור משום תערובת ולא משום מגע, עי' להלן. וע"ע חוזר ונעור ציון 67 שהקלו ביין הנאסר מחמת ניצוק לענין ביטולו בתערובת.
  163. עי' ציון 102 ואילך.
  164. מרדכי חולין תשטו, הו"ד ברמ"א יו"ד קה ג, ועי' ש"ך שם ס"ק יא ובהגר"א ס"ק כא.
  165. תרוה"ד פו"כ ח"ב סי' קג.
  166. בהגר"א שם בד' הרמ"א שם. ועי' מנחת יעקב כלל כג אות יב.
  167. פמ"ג א"א סי' תמד ס"ק ד ודה"ח שם, הו"ד בשעה"צ שם ד.
  168. מנחת יעקב סי' כג יב, ועי' ט"ז או"ח סוף סי' תנב וחק יעקב סי' תנא ס"ק נה.
  169. חוט שני פסח עמ' קלח, שכ"מ בשע"צ שם.
  170. חוט שני שם.
  171. חוט שני פסח עמ' קלח.
  172. גמ' גיטין טז ב ורש"י שם.
  173. רשב"א גיטין טז ב ד"ה הנצוק, בד' רש"י שם.
  174. תוס' הרא"ש שם ד"ה הנצוק.
  175. ע"ע מקוה וע' שאובים.
  176. משנה מקואות פ"ג מ"ב. ועי' הערכים בנ"ל.
  177. תפא"י להלן; חזו"א ליקוטים למקואות סי' ז אות ה.
  178. עי' לעיל.
  179. ע"ע מקוה
  180. ע"ע שאובים.
  181. תפא"י בועז שם אות ב, בשם אביו.
  182. קה"י טהרות סי' מט.
  183. בריתא חולין קז א וגמ' שם.
  184. רמב"ן חולין שם ד"ה הא דאמרינן; רשב"א שם ד"ה הא ובתוה"ב ב"ו ש"ב (סט ב).