פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פב ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
כשטוען שפרע השטר, ואמר: ישבע לי המלוה ויטול, אומרים לוא: הבא מעותיו ואחר כך ישבע ויטול. ואם טען הלוה שאין לו מה לפרוע, ישבע הלוה שאין לו, וכשתשיג ידו ישביע למלוה שלא פרעו, ואז יתן לוב (רמב"ם).
א. אומרים לו: סמ"ע – משמע שטוענים לו, וכ"כ הב"י בשם הרמב"ם, אולם מלשון הטור משמע שלא, ונראה שכך גם הבין ברמב"ם שהרי לא ציין זאת כמחלוקת.
ב. טען שאין לו: טור בשם גאונים: אין אחד מהם נשבע, לפי שהנתבע אינו חייב עד שישבע התובע (שמא לא ישבע ונמצאת שבועתו לבטלה), והתובע אינו חייב עד שיהא ממון מזומן בידי הנתבע.
רמב"ם: הלווה צריך להישבע מיד על כך שאין לו.
שו"ע: פסק כרמב"ם.
ש"ך: הגאונים והרמב"ם לא נחלקו, הגאונים כלל לא עסקו במקרה שלנו אלא בשבועות שמעיקר הדין לא היה נוטל כלל ותיקנו שישבע ויטול, והרמב"ם עוסק במקרה שלנו שמעיקר הדין היה לו ליטול ללא שבועה ותיקנו לו להישבע, ונראה שהרמב"ם מודה לגאונים.
המקור לשבועה של הלווה היא תקנת גאונים, שכל לווה האומר שאין לו צריך להישבע ע"כ.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.