פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פו ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
אף בזמן שאין לשמעון נכסים, אין ראובן יכול לכופו שיתבע מלוי ויפרענו, שאין מוטל עליו זה הטורח, אלא על ראובן לטרוח ולהוציא מלוי (בעה"ת).
בעה"ת,שו"ע: שמעון אינו צריך לטרוח לגבות מלוי עבור ראובן. בעה"ת למד זאת מלשונו של ר' נתן "מנין שמוציאין", משמע שבי"ד הם המוציאים. ועוד, שלווה שאין בידו כסף מזומן אינו חייב לטרוח למכור מטלטליו כדי לתת כסף מזומן, אלא יכול לתת את המטלטלין עצמם, וא"כ כך אצלנו אינו חייב לטרוח ולגבות עבורו.
ש"ך: צריך לטרוח. נאמר שבי"ד מוציאין כדי ללמד שאף כששמעון אינו כאן או כשלוי אינו רוצה לשלם, בי"ד יורדים לנכסיו, אך כשהוא כאן ודאי שעליו לטרוח בכך. ואין ללמוד מהדין שאפשר לפרוע מטלטלין, כיוון ששם סוף סוף פרע חובו, משא"כ אצלנו שטרם פרע (ואף אם יביא לו שטרו – אין גופו ממון[1]).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הש"ך העלה אפשרות שאף בעה"ת עסק דוקא כשנותן לו שטר ע"פ שומא, ומתכוון לפרוע בכך רק את שווי השטר ולא את השווי הכתוב בו.