פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז כג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כג[עריכה]
כל שבועה, מן הדין בפני הלה שכנגדוא (או בפני העדב (ה"ה פ"ז ממלוה), אם אין התובע יודע האמת רק על פי העד, (ואז) אין צריך לישבע בפני התובע) (ב"י בשם תשובה אשכנזית=שו"ת מהר"ם) (רשב"א). ואם השביעוהו שלא בפניו, אם נשבע כתקונו ועל דעת בית דין, נפטר (שו"ת מהר"ם). הגה: ואע"פ שלא נשבע במקומו שהוא מקום רבים, ואיכא למימר שיתבייש לפניהם; מיהו לכתחלה יכול לומר שישבע לו במקום שנעשה שם העסק שיודעין שם בני אדם, או שהוא מקום רבים (ב"י בשם הרשב"א). מיהו אם אין הנתבע הולך לשם עכשיו, צריך להמתין עד שיבא שם, ואז צריך לישבע שם, ולא יכול לומר: לא אשבע אלא בעיריג (ב"י בשם תשובה אשכנזית).
א. המהר"ם לומד זאת מתוספתא בשבועות, בה נאמר, לגבי חנווני על פנקסו, שהפועלים נשבעים לפני חנווני.
ב. ש"ך – ולא נוהגים להשביע בפני העד, וצ"ע.
ג. מקום השבועה[1]: רי"ף,רמב"ן,רשב"א: יכול התובע לכופו להישבע בעירו, אפילו כשאינם דרים באותה עיר. רי"ו – נראה שדוקא כשהיה העסק בעירו, שאז יתבייש הנשבע מאנשי העיר. ולשון הרשב"א: אילו רצה להשביעו בפני רבים ובמקומו שומעין לו. מכאן לקח הרמ"א טעם זה.
רא"ש,ריטב"א,מהר"ם,רמ"א: אינו יכול לכופו להישבע בעירו אלא אם שניהם דרים בעיר אחת (רא"ש) או שהנתבע נמצא כעת בדרך לעירו[2] (ריטב"א,רמ"א). המהר"ם למד זאת מדין נפקד שיכול להשיב בכל מקום המשתמר (ב"ק קיח,א), וכתב שמ"מ אם שניהם בעירם כעת אינו יכול להטריח את התובע ולהישבע בעיר אחרת. הרמ"א הוסיף לכך את התנאי שאמרו רי"ו והרשב"א בדברי הרי"ף, שתהיה הצדקה לדרישה זו, דהיינו או שזהו מקום רבים או ששם נעשה העסק.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.