פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פח יד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יד[עריכה]
תבעו כור חטים, וקודם שישלים דבריו לומר: וגם כור שעורים, מיהר הנתבע ואמר: אין לך בידי אלא כור שעורים, ואמר התובע: גם שעורים היה רצוני לשאול ממך, אם כמערים, שמיהר להשיב קודם שיגמור זה טענתו, חייב, דחשבינן ליה כאלו תבעו כבר שניהם. ואם עשה כן לפי תומו, פטור משבועת התורה (ומהתשלומין) (שבועות מ,ב), אפילו אם מיד תוך כדי דבור אחר הודאתו אמר: גם אני היה רצוני לבקש ממך השעורים (רא"ש). אבל אם לאחר שהודה לו בשעורים אמר התובע: ודאי כדברך כך הוא שיש לי בידך שעורים אבל איני שואלם עתה, חייב לשלם לו דמי שעוריםא (סמ"ג).
רציתי לבקשם ממך ולא הספקתי:
הגמרא אומרת שאם קדם והודה לפי תומו פטור, וביאר הרא"ש שהתובע לא נאמן לומר שרצה לתבוע גם שעורים אלא שלא הספיק. הטור כתב שבמקרה זה פטור הנתבע אפילו מדמי שעורים, אמנם השו"ע השמיט את המילה "מתשלומין" וכתב רק שפטור משבועה. הב"ח והמעד"מ כתבו שהושמט בכוונה, והרא"ש והשו"ע לא באו לפטור אלא משבועה אך בדמי שעורים ברור שחייב שהרי התובע לא יכל להספיק לתובעו וא"כ אין שום ראיה שהודה, ואילו הסמ"ע והש"ך הבינו שנשמט בטעות, והוכיח כן הש"ך מכך שבסיפא כתוב שחייב לשלם דמי שעורים וא"כ ברישא שפטור הכוונה אף לדמי שעורים. את קושיית הב"ח (שאין סיבה לפוטרו מתשלומין) מיישב הש"ך, שמדובר בהיתה לו שהות לתבוע גם שעורים, ולכן אם טוען שרצה לתבוע כעת גם שעורים אלא שלא הספיק אנן סהדי שמשקר שהרי יכל להספיק, ולכן הוי הודאה. הב"ח יישב את הטור שפטר מתשלומים, שמדובר בנתבע שאינו מחזיק בהודאתו ופטור מטעם השטאה, אך אם מחזיק בהודאתו ודאי שא"א לפוטרו מטעם הודאה (ואילו דברי הסמ"ג שבסוף הסעיף עוסקים במחזיק בהודאתו כפי שיבואר).
איני שואלם עתה:
הב"ח מסביר שדברי הסמ"ג, שאם אמר יש לי בידך שעורים אבל איני שואלם עתה חייב, מוסבים על המקרה הפשוט שלא קפץ והודה (אם קפץ והודה אינו צריך לתרץ שלא תבע בגלל שתכנן לתבוע בפעם אחרת, שכן יכול לתרץ שהלה קפץ ולכן לא הספיק לתבוע), והם עוסקים במקרה שמחזיק בהודאתו ובמקרה שתבע על שעה ידועה, והחידוש הוא שאע"פ שבשעה ידועה בד"כ הוי הודאה ואיננו אומרים שתכנן לתבוע את השעורים רק בעתיד, מ"מ אם טען זאת בעצמו טענתו מתקבלת.
הש"ך לעומת זאת מסביר, שאם תבעו על שעה מסויימת נפטר משעורים בכל מקרה, וכל הסעיף עוסק בטענו סתם, ולכן אם טוען שתכנן לתבוע השעורים בפעם אחרת נאמן ולא הוי הודאה. ובכל זאת, אם טוען שרצה לתובעם כעת אינו נאמן והוי הודאה, כיוון שאנן סהדי שמשקר.
הש"ך עצמו סובר בשני המקרים המובאים בסעיף (לא הספיק לטעון ואפי' כשלא היתה שהות כלל או שתכנן לתובעם בעתיד), שכיוון שהפטור הוא מטעם השטאה, זה לא משנה מה טוען התובע, אלא אם הנתבע מחזיק בהודאתו חייב ואילו אם טוען ששיטה פטור.
א. ש"ך – ומ"מ פטור משבועת מו"ב, שהרי הודה (לפי תומו) לפני שתבעו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.