פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט צא ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
יש מי שאומר שאפילו אין החנוני טוען ברי שנתן, אלא טוען שמצא בפנקסו שנתן לפועלים כך וכך, הרי הוא כברי, הואיל ויש רגלים לדבר, שהרי צוהו בעל הבית לתת לפועליםא (שו"ת רא"ש). (ויוכל לישבע על זה. והוא הדין דיוכל לישבע בכל דבר על פנקסו שסומך עליו שהוא אמת), (תשובת הרא"ש כלל פ"ו וכלל ק"ג סי' ב').
א. המשנה מבארת לגבי חנווני על פנקסו: "לא שיאמר לו כתוב על פנקסי שאתה חייב לי מאתיים זוז אלא אומר לו תן לבני סאתיים חיטים". הרא"ש כותב שמכיוון שהמשנה נקטה דוקא פנקס משמע שמדובר שהחנווני לא זוכר מעצמו אלא ע"פ פנקסו. הר"ן מפרש את המשנה שבסתם הקפות הרשומות בפנקס אין לסמוך על הפנקס אלא רק במקום שיש רגליים לדבר כגון שציווהו לתת לפועלים. וכן פסק הנוב"י, שא"א להישבע ע"פ פנקס שרשומים בו ההקפות. לגבי חנווני הצריך הרא"ש צרוף של רגל"ד, ואילו בהמשך דבריו המובאים ברמ"א משמע שאפשר לסמוך על פנקסו בכל דבר. ביאר זאת הש"ך, שבפנקס שידוע לו בברור שהפנקס מדוקדק הוי כרגל"ד. הצירוף של רגל"ד עם פנקסו (או לחילופין פנקס מדוקדק) מחשיבו כטענת ברי ולכן יכול להישבע או להשביע עפי"ז, אמנם להוציא ממון ע"פ הפנקס אי אפשר, כמבואר ברא"ש[1]. לגבי הדין בסי' עה,כב שיתומים שמצאו בפנקס אביהם שפלוני חייב לו יכולים להשביעו היסת, מדובר אפילו ללא צירוף רגל"ד[2]. התומים והנתיבות סוברים שבד"כ מספיק פנקס ללא רגל"ד, ודוקא כאן צריך רגל"ד כיוון שמוציא ממון ע"פ שבועתו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.