פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קכט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
אמר להם בשעת מתן מעות: הלוהו ואני ערב, נשתעבד הערב ואינו צריך קנין. הגה: ואפילו לא נתערב בהדיא, רק שאומר למלוה להלוות ללוה כי בטוח הוא, ועשאו על פיו והיה שקר, חייב לשלם לו, דהוי כאילו נתערב לוא (מהרי"ו סימן פ'). וכן אם בית דין עשו אותו ערב, נשתעבד אע"פ שלא קנו מידו, כגון שהיו ב"ד רוצים לגבות מהלוה, ואמר להם: הניחוהו ואני ערב לכם, הואיל ויש לו הנאה שהאמינוהו ב"ד, באותה הנאה שעבד עצמו (שם).
א. העושה מעשה ע"פ דיבור חברו: המקור לכך הוא מהגמרא בב"ק צט,ב שנפסקה בסי' שו. שם נאמר שהמראה דינר לשולחני ונמצא רע, אם הוא הדיוט או שנתן לו שכר חייב, ובקי בחינם פטור. וכך אצלנו מעיר הש"ך, שאם הוא בקי, כגון אחיו או שותפו היודע שאין לו חובות, פטור.
שם נחלקו אם מדובר דוקא באומר לו שהוא סומך עליו או לא, והרש"ל כתב שאצלנו כולם מודים שצריך לומר, כיוון שלא היה מוכרח לעשות כדבריו, ותמה הש"ך על הרמ"א שבסי' שו פסק שצריך לומר וכאן לא הזכיר זאת, ותירצו שמדובר כאן במקרה שמוכח שסמך עליו שאז לא צריך גם לומר זאת במפורש.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.