פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעד א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף א[עריכה]
האחין או השותפין שבאו לחלוק השדה וליטול כל אחד חלקו, אם היתה כולה שוה לגמרי, חולקין לפי המדה בלבד. ואם אמר אחד: תנו לי חלקי מצד זה כדי שיהא סמוך לשדה אחר שלי ויהיה הכל שדה אחד, שומעין לו, וכופה אותו על זה, שעיכוב בדבר זה מדת סדום היא (וי"א דאין שומעין לו, אלא צריך להעלות בדמים עד שיתרצו חביריו) (טור בשם הרא"ש), ויש אומרים דהוי ספק, וכל דאלים גבר (מרדכי סוף פ' קמא דב"ב בשם מהר"ם). אבל אם היה חלק ממנה טוב, או קרוב לנהר יותר, או קרוב לדרך, ושמו אותה היפה כנגד הרע ואמר: תנו לי בשומא שלי מצד זה, אין שומעין לו, אלא נוטל בגורל. אמר להם: תנו בשומא שלי מצד זה חצי מדתה מהצד הרע וטול אתה מהצד הטוב כדי שיהא חלקי סמוך לשדה שלי, שומעין לוא (רמב"ם). הגה: היו בכאן שני שדות, האחד אומר לחלוק כל שדה ושדה, והאחד אומר לחלוק שדה כנגד שדה, שומעין לזה שאומר לחלוק שדה כנגד שדה. ודוקא ששתיהן שוות ואין נפקותא בחלוקת השדות לחצאין, אבל אם האחד טובה בשום צד, או שאחד יש לו מצר אצל השדותב, חולקין כל שדה לשנים (טור ס"ג).
שותף מצרן: גמרא: ההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשיה, כי קא פלגו, א"ל: פליגו לי אמצראי; אמר רבה: כגון זה כופין על מדת סדום. מתקיף לה רב יוסף, אמרי ליה אחי: מעלינן ליה עלויא כי נכסי דבי בר מריון! והלכתא כרב יוסף.
רמב"ם: אם השדות שוות זוכה המצרן. לדעתו אף בשדה הבעל הוא זוכה וא"א לומר שמא ירדו על זו יותר גשמים. הב"י מקשה שהגמרא פסקה כרב יוסף ועונה שהרמב"ם לא גרס זאת, וכן לגבי תרי ניגרי לא גרס כן אלא רק לגבי חד ניגרא ששם מודה רב יוסף שכופים על מידת סדום.
רש"י: אין המצרן זוכה אלא יכול השני לדרוש גורל, אך מדובר דוקא בשדה הבעל שלפעמים הגשמים יורדים על אחת יותר מחברתה, ולכן יכול לטעון שאחת מהן עדיפה לו, כי אולי ירדו עליה יותר גשמים, אמנם בשאר שדות זוכה המצרן. וכן פסק שו"ת הרא"ש אולם בפסקים משמע שפסק כר"ת, ואזלינן בתר פסקיו (פרישה).
ר"ת,רא"ש: אף בשאר שדות יכול השני לדרוש גורל, ואין זו מידת סדום כיוון שיש לו זכות בגורל ויכול לזכות בשדה זו ואז להחליפה עם השני תמורת דמים רבים.
מרדכי: ספק אם להכריע כרש"י או כר"ת ולכן יעשו גורל ואם יזכה המצרן בשדה הסמוכה לו הרי טוב ואם לא כדא"ג. מדברי הרמ"א כאן משמע שמסופק אם להכריע כרמב"ם או כר"ת ולפי"ז אף בשדה הבעל כדא"ג, אולם נראה שקיצר בלשונו משום שבמרדכי עצמו מבואר כפי שכתבתי.
שו"ע: פסק כרמב"ם.
רמ"א: י"א כר"ת וי"א כמרדכי.
שבו"י: יש לפסוק כמרדכי, אמנם כיום בגולה יש כמה חששות לפסוק כדא"ג וכן לא שייך היום הטעם שמי שהאמת איתו יגבר כיוון שרבו האלמים המוסרים נפשם אף על ממון שאינו שלהם, ולכן במקום כדא"ג יש לחלק ע"פ גורל.
להרחבה בענין כפייה לכתחילה בזנוזל"ח עיין בסיכום על סימן קנג,יג.
א. תנו לי חצי מהצד הרע הסמוך לשדי: רמב"ם,שו"ע: שומעים לו.
סמ"ע: אע"פ שהרמב"ם והשו"ע בסימן קעא,י פוסקים שאם שותפים בז' אמות ולאחד מהם ד', אינו יכול לומר קח אתה ד' ואני ג', כיוון שיכול לומר לו שונא מתנות יחיה, מ"מ כאן זה לא נקרא מתנה משום שנח לנותן יותר בשדה הרעה הסמוכה לשלו. לכאורה יש עדיין לתמוה, שהרי גם שם נח לנותן לתת את המתנה כדי שיוכל להיפרד מהשותפות, וכפי שהסביר שם הסמ"ע את סברת החולקים, ובכ"ז סובר הרמב"ם שנקרא מתנה, ונראה שהחילוק הוא שכאן השדה הרעה שווה עבורו יותר מהשדה השנייה שמקבל חברו ולכן אין כאן מתנה, משא"כ בסימן קעא שהחלק שמקבל אינו שווה יותר בעיניו אלא שהוא מסכים לתת אותו תמורת עצם ההיפרדות.
ב. דין זה הוא אליבא דר"ת שמצרן אינו יכול לדרוש לקבל את השדה הסמוכה לו (ש"ך).
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.