פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קעה ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
קנאה הלוקח במנה והיא שוה ק"ק, אם היה נותנה כן לכל אדם, כגון שמוכר מחמת דוחק, לא יתן לו המצרן אלא מנהא. ואם לא היה נותנה כן לאחר, צריך ליתן לו ק"ק (גמ'). ואם טען הלוקח שלא היה נותנה כן לאחר, והמצרן אומר שהיה נותנה כן לאחר, על המצרן להביא ראיהב (רא"ש).
א. שווה מאתיים ומכרה במנה: תוס' רא"ש שואל מדוע אומרים כאן דינא דבר מצרא, הרי הקונה לא ימצא במקום אחר שווה מאתיים במנה, ועונה שלא פלוג[1].
ב. על המצרן להביא ראיה: הרא"ש מבאר שאמנם בב"מ קי,ב לגבי יתומים אומרים אנו השבחנו ובע"ח אומר אביכם השביח, על היתומים להביא ראיה משום שהקרקע עומדת לגבייה וכמאן דגביא דמי[2], אך יש לחלק ששם מדובר באפותיקי והיתומים נחשבים כיורדים שלא ברשות לשדה המלווה, אמנם כאן הקרקע ברשות הלוקח אלא שחז"ל תיקנו משום הישר והטוב והתקנה חלה רק לאחר שהלוקח כבר החזיק בה ובאה לרשותו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ יש לשאול, הרי מצאנו כאן הרבה חילוקי דינים וא"כ מדוע דוקא בכך אומרים לא פלוג. ונראה לי שכאן קשה למתוח גבול ולומר עד איזה שיעור של הנחה נאמר שיש דינא דבר מצרא ומאיזה שיעור אין, ועוד - השיעור משתנה מאוד לפי סוג החפץ ולפי הזמן והמקום (מה נקרא הנחה רצינית ומה לא), וכן יש חשש שירמה ויוריד מעט מהמחיר כדי שלא יהיה דינא דבר מצרא.
- ↑ כלומר, הקרקע בין כה וכה נגבית, וא"כ המלווה נחשב המוחזק.