פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט קפג ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
ראובן שאמר לשמעון: זבין לי האי מידי, וזבין ליה סתמא, קנייה ראובן משעת משיכת שמעון. ואף על פי שחזר שמעון אחר משיכה ואמר: לעצמי כיונתי לקנות, אינו נאמן, אע"ג דיהיב שמעון דמים שלו, קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי. אבל אם חזר בו שמעון קודם משיכה, ואמר שקונה לעצמו, אפי' חזר בין מתן מעות למשיכה, קנה לעצמו אי יהיב שמעון למוכר זוזי מדיליה. אבל אי יהיב ראובן זוזי לשמעון, ואזיל ויהיב זוזי למוכר בשמא דראובןא, ומקמי משיכה הדר ביה שמעון ואמר: לעצמי אני קונה, לא קנה שמעון עד דמודע למוכר ומכוין מוכר לאקנויי ליהב. בד"א, בדאמר: זבין לי, אבל אי אמר: אייתי לי דאזבין, ואזל וזבין לנפשיה, זכה (רמ"ה). הגה: ראובן שהיה יודע סחורה בזול ואמר לשמעון לקנותה להם ביחד, ושמעון שתק וקנאה, ושוב אומר: לעצמי קניתי, אם קנאה במעות שלו זכה שמעון במה שקנה, ואפי' אם נתרצה בתחלה בפירוש, יכול לחזור בו ואינו אלא רמאי. אבל אם קנאה במעות ראובן, צריך לחלוק עמוג (ב"י בשם העיטור והגהות מרדכי פ"ד דב"מ); ואין המשלח יכול לחזור בו, ואפי' קנה שמעון במעות עצמו (ב"י בשם רשב"א).
א. בשם ראובן: סמ"ע: אם אמר למוכר שקונה עבור המשלח או אם נתן את מעות המשלח בסתם בלי לומר למוכר כלום, שוב אינו יכול לחזור בו ולקנות לעצמו עד שיאמר למוכר בפרוש שרוצה למשוך לעצמו (ובמקרה שנתן את מעות המשלח צריך גם לייחד מעות אחרים תחתיהם לתת למשלח, כפי שיבואר). ודברי השו"ע כאן "בשמא דראובן" הם בלאו דוקא אלא ה"ה בסתם.
ט"ז: רק אם גם אמר למוכר שקונה עבור המשלח וגם נתן את מעות המשלח, שוב אינו יכול לחזור בו עד שיודיע למוכר (וייחד תחתיהם מעות למשלח). לבאור מחלוקתם עיין בהערה[1].
ב. כשמודיע למוכר: סמ"ע – כשנתן את מעות המשלח מועיל לחזור ולהודיע למוכר דוקא במקרה שמייחד מעות עבור המשלח כנגד אלו שנתן למוכר, אחרת בכל מקרה קנה המוכר כפי שפסקו הרמב"ם והשו"ע לעיל, שאפילו זקפן במלווה קנה המשלח.
ג. קשה - בסימן רסט,ו הרמ"א הביא שתי דעות לגבי האומר לחברו לקנות עבורו סחורה וטוען שקנאה לעצמו. אך מבואר שלכו"ע אם נתרצה או אם ידוע שהיו למשלח מעות אין השליח נאמן, ואצלנו משמע שבשני המקרים הללו נאמן. עוד הקשה הנתיבות מסע' ב ששם ראינו שבקרקע מסויימת אין השליח נאמן.
סמ"ע: כאן מדובר שטוען שחזר בשעת המקח ואילו שם טוען שחזר לאחר המקח.
ב"ח,ש"ך: כאן מדובר שלא עשו ביניהם מעמד גמור ולא סיכמו במדוייק איך ובכמה יקנו משא"כ בסימן רסט.
נתיבות: בקניית סחורה שאינה בזול, אנו תולים שעשה שליחותו משום שאם לא עשה אלא קנה לעצמו נקרא רשע לפי שחברו היפך בחררה, ולגבי מציאה לא שייכת סברא זו אמנם תולים שעשה שליחותו בגלל חזקה ששליח עושה שליחותו, אולם אצלנו מצד אחד מדובר בסחורה בזול שנחשבת כמציאה לענין מהפך בחררה, ומצד שני מכיוון שרוצה שילווה לו מעות לא שייכת החזקה ששליח עושה שליחותו משום שיתכן שחוזר בו מחשש שלמשלחו לא יהיו מעות להשיב, ולכן אצלנו השליח נאמן. ובסימן רסט מדובר שהוא לא משלם עבור חברו אלא רק עושה את הקנין עבורו, וחברו ישלם אח"כ למוכר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ נראה לי לבאר את מחלוקתם, שיש שני דברים הגורמים לכך שהמשלח יקנה ולא השליח: הראשון הוא שהמעות קונות אוטומטית לבעל המעות (מהות קנין כסף הינה שווי ולא פעולה), והשני הוא דעת המוכר. על הגורם הראשון אפשר להתגבר ע"י יחוד מעות תחתיהם ועל הגורם השני ע"י הודעה למוכר. לדעת הסמ"ע, כשהמוכר מקבל מעות בסתם הוא מתכוון להקנות לבעל המעות, ולכן גם במקרה זה צריך לחזור ולהודיע למוכר, ובנוסף לכך צריך לייחד מעות תחתיהם, ובמקרה שנותן את מעותיו אך אומר שקונה עבור המשלח רק הגורם השני מונע ממנו לקנות, ולכן מספיק להודיע למוכר. אולם לדעת הט"ז כשהמוכר מקבל מעות בסתם הוא לא מתכוון להקנות לבעל המעות אלא לזה שנתן לו אותם, ולכן במקרה זה מספיק לייחד מעות תחתיהם ואין צריך לחזור ולהודיע למוכר. אך עדיין צ"ע למה לדעתו במקרה שנתן מעותיו והודיע שקונה עבור המשלח אין צריך לחזור ולהודיע למוכר.