פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רלב ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר שלם מכל מום. ואם פירש המוכר ואמר: על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר, עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח, או עד שיאמר לו: (כל מום) שימצא במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו, שהמוחל צריך לידע הדבר שמוחל לו בו ויפרש אותו, כמו המפרש האונאהא. (רמב"ם). הגה: מכר לו כלי של עץ ואמר לו שהוא של זהב, הואיל והלוקח חזי ליה מצי א"ל דטוב כשל זהב אמרתי (נ"י פרק בית כור).
א. הטעם שצריך לפרש: לשון הרמב"ם והשו"ע,מ"מ ובה"ב ברמב"ם: ק"ו מאונאה. עפי"ז פסק השו"ע שצריך לפרש למרות שפסק לעיל (ס"ס רז) כרא"ש. והסמ"ע התקשה בפסקו שהוא סותר לדבריו בב"י, ונראה שלא ראה את בה"ב.
טור וב"י ברמב"ם: כמו שא"א להקנות דבר שאינו קצוב, כך א"א למחול דבר שאינו קצוב.
↵ טור: לפי"ז לפי הרא"ש שאפשר להקנות ולמחול דבר שאינו קצוב, אין צריך לפרש.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.