פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רנ ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט רנ ד

סעיף ד[עריכה]

אין כל הדברים הללו אמורים אלא בנותן כל נכסיו ולא שייר כלום, אבל אם שייר כלום שלא נתן, דינו כמתנת בריא שאינה נקנית אלא בקנין. הגה: ולאו דוקא קנין, אלא ה"ה משיכה או מסירה או הגבהה, כל אחד לפי קניינו, בין קרקע בין מטלטלין. ודוקא במתנה כזו מהני מסירתו, אבל מתנת ש"מ שיכול לחזור בו לא מהני תפיסה כלום (מרדכי) וע"ל סעיף י"ג. ואפילו אם מת צריך קנין, לפיכך אם עמד אינו יכול לחזור בו. וכמה יהא השיור, אפילו כל שהוא, בין קרקע בין מטלטלין. (וי"א דבעינן שיור כדי פרנסתו) (טור בשם הרא"ש).

משנה בב"ב קמו,ב: שייר קרקע כלשהו מתנתו קיימת.

ב"ב קמט,ב: וכמה כל שהוא? אמר רב יהודה אמר רב: קרקע כדי פרנסתו, ורב ירמיה בר אבא אמר: מטלטלין כדי פרנסתו. אמר רבי זירא: כמה מכוונן שמעתתא דסבי, קרקע טעמא מאי? דאי קאי סמיך עליה, מטלטלי נמי אי קאי סמיך עילויהו. מתקיף לה רב יוסף: ומאי כוונתא? מאן דאמר: מטלטלין, קרקע תנן. מ"ד: כדי פרנסתו, כל שהוא תנן.

רי"ף,רמב"ם,שו"ע: להלכה אפילו כלשהו הוי שיור, בין קרקע בין מטלטלין. ראית הרי"ף - בב"ב קנ,ב "אמר רבא חמישה עד שיכתבו כל נכסיהם, ואלו הן שכ"מ, עבדו, אשתו, בנו ומברחת", משמע שבכל אלו מספיק שיור כלשהו. הרא"ש דוחה שלאו כולהו בחדא מחתא מחתינהו.

רא"ש,עיטור,רמ"א: כדי פרנסתו, בין קרקע בין מטלטלין. לא מצאנו חולק עליהם וגם רב יוסף שתמה על ששיבחום, לא מלאו ליבו לחלוק. וכך גם מסתבר, כי כשמשייר פחות מכך עדיין שייכת האומדנא שנתן על דעת שימות, שהרי אין אדם עשוי לתת כל נכסיו ולחזר אחר הפתחים. בה"ב ענה ע"כ שלפעמים אדם מסתפק במועט. והסמ"ע כתב שלפעמים אדם מצליח להרויח אפילו ממועט.

↵ שיעור כדי פרנסתו: רא"ש: קרקע כדי פרנסתו ופרנסת בני ביתו, ולמתעסק בסחורה - כדי שיוכל להתפרנס מהרווח.

עיטור: הסתפק וכתב שאולי כדי פרנסתו לי"ב חודש, כפי שאמרנו לגבי נכסים מרובים.

רמ"א: כדי פרנסתו. סמ"ע - מסתימתו משמע כרא"ש שצריך כדי הפרנסה לכל חייו. ונראה שלא כתב שצריך גם לבני ביתו, כי דוקא בקרקע צריך, משום שצריך את עזרת משפחתו בעבודות הקרקע, ולכן צריך שיהא גם כדי פרנסתם, אמנם הרמ"א עוסק בסחורה.

↵ כשחייב לאחרים כנגד השיור: מתשובת הרא"ש משמע שלא נחשב שיור, ומהנימוק"י משמע שנחשב. הנתיבות מסביר שנחלקו לשיטתם, לרא"ש צריך שישייר כנגד פרנסתו ואם חייב לא יוכל להתפרנס מכך, אולם הנימוק"י הלך בשיטת הרי"ף, ולפי סברת הסמ"ע שאף ממעט אפשר להרויח, וא"כ אין אומדנא מוכחת כי אולי מקווה (אפילו אם עבר זמן הפרעון) שיתעכב קצת ועד שיחזיר ירויח משהו מועט, ומכך יוכל אח"כ להרויח כדי פרנסתו.

הטעם שאם שייר דינו כבריא: סמ"ע סקכ"א: מוכח שלא התכוון לתת רק על דעת שימות, אחרת היה נותן הכל. כך כתב גם הרשב"ם^[1].

נתיבות: כי אין אומדנא דמוכח לבטל המתנה. ודוחה את הסמ"ע, שמכך ששייר אין ראיה, כי אולי רצה להשאירם ליורשיו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]