1. פיו ועד אחד "אינם בתורת הזמה" - מה פירוש פירכא זו? מדוע ר' חייא לא קיבל פירכא זו?

2. מה הוא הצד השוה לפיו ועד אחד (שעל ידו למדנו שבועה בהעדאת עדים)? מדוע צד שוה זה אינו קיים בכופר הכל?

3. מדוע למסקנת הגמ' השבועה שבמשנתנו אינה דומה לשבועת ר' חייא קמייתא?

4. מה היא סברת רב ששת שהילך פטור?

5. מה היא ראיית ר' חייא ממשנתנו שהילך חייב?

6. שטר שכתבו בו "סלעים", והמלוה אומר שהלוה חמשה סלעים - האם הלווה חייב שבועה, ומדוע, כאשר הוא טוען: א. לויתי שתיים. ב. לויתי שלש.

7. והאי שטר דקמודי ביה הולך הוא - מדוע שטר הוא הולך?

8. למ"ד שעבודא דאוריתא - אימתי חייבה התורה שבועת מודה במקצת?

9. האם אדם חייב קרבן שבועת הפקדון כאשר כפר בממון שיש עליו עדים ו: א. יש לו קרקעות בני חורין. ב. אין לו בני חורין אלא משועבדים.

10. האם חייב קרבן שבועת הפקדון, במקרים הנ"ל, כאשר כפר בממון שיש עליו שטר?

11. א. האם לפי ר"ע נשבעים על קרקעות? ב. מה היא דעת ר"מ בהנ"ל? ג. מה סובר ר"מ לגבי עבדים?

12. טענו כלים וקרקעות - מה הדין כאשר: א. הודה בקרקעות וכפר בכלים. ב. הודה במקצת כלים.

13. באיזה מקרים מודה במקצת פטור משבועה מחמת הדין ש"אין נשבעין על הקרקעות", וא"א לפטרו מדין הילך?

14. טענו חטים ושעורים והודה באחד מהם - האם חייב שבועה לפי סוגייתנו. הוכח!

15. שומר שנתחייב שבועת השומרים - כמה פרות נמסרו לו לשמירה לפי רמי בר חמא? מה טען לגבי כל אחת מהן?

16. מה דעת החולק על רמי בר חמא בשאלה הנ"ל? במה תלויה מחלוקתם?

17. טענו חטים והודה לו בשעורים - מה דינו לענין: א. שבועת מודה במקצת. ב. תשלום דמי השעורים.

18. אשר יאמר כי הוא זה - כיצד דורשים ר' חייא ואבוה דר' אפטוריקי את המלים הוא ו-זה?

19. מה הדין בגזלן שנתחייב שבועת מודה במקצת? ומה הדין בשבועת הילך?

20. חשוד על השבועה שנתחייב שבועת מודה במקצת - מדוע אין אומרים "מתוך שאינו יכול לישבע משלם"?

21. איזה רועה פסול לעדות, ואיזה כשר לעדות? נמק!

22. שנים אוחזים בטלית - מדוע אינם נשבעים בכל אחד מן הלשונות הבאים: א. שבועה שכולה שלי. ב. שבועה שחציה שלי. ג. כולה שלי ולדבריכם שבועה שחציה שלי.

23. האם גזלן ודאי פסול מדאוריתא לעדות ולשבועה?

24. מדוע חשיד אממונא לא חשיד אשבועתא, לפי שני פירושי התוס'?

25. באיזה אופן אמרינן שהכופר בפקדון פסול לעדות, ובאיזה אופן הוא אינו נפסל? נמק!

26. האם חמסן פסול לעדות ולשבועה מן התורה? מה הדין מדרבנן?

27. אילו שבועות חייב לישבע שומר חנם שטוען "נגנבה"?

28. מה היא שבועה "שלא שלחתי בה יד"? האם צריך לישבע שבועה זו כשיש עדים שנאנסה ממנו?

29. שניים אוחזים בטלית - מדוע חיב להישבע, לפי ר' יוחנן ולפי רבי?

30. ספק מלוה ישנה יש לו עליו - מדוע אנו מניחים שאדם זה, שלא נרתע מספק אסור גזל, ירתע מספק שבועת שקר כאשר נטיל עליו שבועה?

31. מה הדין שתקפה אחד בפנינו ו: א. חבירו שתק. ב. חברו צווח. ג. בתחילה שתק ולבסוף צווח.

32. מה הדין כאשר בי"ד פסק שיחלוקו, ויצאו ואח"כ חזרו כשאחד תופס את הטלית וטוען שחבירו הודה לו: א. אם חבירו טוען "השכרתיה לו". ב. אם חבירו טוען תקפה ממני.

33. שניים אוחזים בטלית והקדישה אחד בפנינו - מה הם צדדי הספק?

34. ההיא מסותא: א. מה הדין שפוסק להם בי"ד? ב. אם תקפה האחד - האם חבירו יכול לחזור ולתקוף? ג. אם תקפה האחד והקדישה - האם חבירו יכול לחזור ולתקוף? ד. אם הקדישה האחד, ללא תקיפה - מה הם צדדי הספק?

35. ספק בכורות - מה דינם: א. מבחינה ממונית. ב. לדיני איסור שבהם (גיזה ועבודה).

36. כהן שתקף בכור ודאי - האם אפשר להוציא מידו?

37. ספק פטר חמור שנפדה בטלה: א. הם יש בטלה קדושה? ב. האם צריך ליתנו לכהן? ג. האם הטלה נכנס לדיר להתעשר?

38. מנין הראוי פוטר - מה הוא האופן המקורי של הלכה זו?

39. קפץ אחד מן המנויים לתוכם - כיצד חשב אביי בהוא שאפשר לעשר ומאיזו סיבה דחה הוא זו?

40. מדוע אין לפרש שהטעם שהטלה שקפץ אינו בטל ברוב הוא משום: א. שהטלה הוא דבר שבמנין? ב. קבוע?

41. א. מה היא מסקנת הגמ' בדין תקפו כהן, לפי התוס'? ב. 1. כאשר התפיסה היתה בהיתר היא מועילה (מרחץ). 2. תפיסה קודם שנולד הספק.

42. מסותא דהוו מינצו עלה בי תרי והקדישה אחד מהם - באיזה מקרה יש נפק"מ בין מסותא מקרקעי למסותא מטלטלי?

43. שניים אדוקים בטלית: א. מה דין הטלית? ב. על מה צריך לישבע?

44. גט בידה ומשיחה בידו - אימתי מגורשת ואימתי אינה מגורשת?

45. אם היתה טלית מוזהבת - חולקים - מה החידוש בהלכה זו?

46. שניים אדוקים בשטר - מה הדין לפי רבי ולפי רשב"ג?

47. מצא שטר בשוק - מה דינו: א. בשטר מקויים? ב. בשטר שאינו מקויים?

48. המוצא שטר כתובה בשוק - אימתי יחזיק לאשה: א. לפי מאן דחייש לפרעון? ב. לפי מאן דלא חייש?

49. מצא שטר כתובה בשוק - האם יש לחשוש שמא כתב בניסן ולא נשא עד תשרי?

50. אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף: א. באיזה אופן אמר ר' יוחנן שחולקים? ב. באיזה אופן דיבר ר' אלעזר? ג. מה היא עדיפות התורף על הטופס לפי סוגיא דידן? ד. מדוע סוגיא דידן לא נתנה עדיפות למי שתופס עדים, לפי רש"י ולפי תוס'? ה. איזה חלק בשטר עדיף לפי הירושלמי ומדוע, ומה עדיפותו?

51. "שותפים שגנבו חייבים" - באיזה אופן נעשתה הגניבה?

52. "שניים שהגביהו מציאה - מה הדין כאשר: א. שניהם פקחים. ב. שניהם חרשים. ג. אחד פקח ואחד חרש?

53. "זה אומר חציה שלי" - מה היו העובדות לפי טענתו? (ג' מציאויות)

54. מה החידוש בדין יחלוקו של "זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי"?

55. היה אחד רוכב ואחד מנהיג - האם אפשר להוכיח מהמשנה: א. שמנהיג לחודיה קונה. ב. שרכוב לחודיה קונה. ג. שמנהיג במקום רכוב קונה. ד. שרכוב במקום מנהיג קונה? נמק!!

56. מה הוא קנין מוסירה? הכין קונה והיכן אינו קונה?

57. באיזה אופן מדובר ברכוב דאיירי בה שמואל?

58. מה הדין במושך לחודיה ובמנהיג לחודיה, בגמל ובחמור - למ"ד רכוב קני ולמ"ד רכוב לא קני?

59. אחד רכוב חמור ואחד תופס במוסירה - מה קנה כל אחד מהם?

60. טלית שחציה ע"ג קרקע וחציה ע"ג עמוד, והגביה חציה שע"ג קרקע וניתק חציה שע"ג העמוד - האם קנה?

61. האם אדם קונה חפץ כאשר: א. הגביה אותו באופן שסופו ליפול. ב. לא הגביהו, אלא החפץ הוגבה על ידו, וסופו ליפול?

62. האם אדם קונה כלים כאשר המוכר אמר לו: א. משוך בהמה לקנות כלים שעליה. ב. משוך בהמה וקני כלים שעליה. ג. משוך קופה וקנה כלים שבתוכה. ד. קנה בהמה וקנה כלים שעליה.

63. האם עני זכה בפיאה שליקט עבורו: א. עשיר. ב. עני. ג. עני בעל שדה שליקט בשדהו.

64. האם אפשר קלנות חפץ בקנין חצר: א. על גבי בהמה עומדת. ב. ע"ג ספינה מהלכת. ג. בסל הנתון על ראש האשה.

65. מהו טעמו של מ"ד מגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו? ומה טעמו של מ"ד קנה חבירו?

66. מילא מים ביו"ט ונתן לחבירו - כרגלי מי הם אליבא דמ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ומ"ד לא קנה חבירו?

67. מה דין שליח שתפס עבור משלחו במקום שחב לאחרים. מה הדין בפועל שתפס עבור מעבידו?

68. פועל שחזר בו בחצי היום, ונתייקרו פועלים בינתיים - על חשבון מי יהיה יוקר זה? מניין?

69. גונב כיס בשבת והיה מגרר ויוצא לרה"ר - מדוע לא קנה בקנין ד' אמות?

70. נפל על הפיאה - האם אדם אחר שזוכה בה נחשב רשע [מדין עני המהפך בחררה]? מדוע?

71. באילו מקומות לא תיקנו חכמים קנין ד' אמות?

72. כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה - א. מה דין הכהן לענין מלקות? ב. מה הדין לענין חלות הקידושין?

73. מה היא ההוכחה שחצר משום ידה איתרבאי ויש לה דין יד?

74. האם יש קנין ד' אמות וקנין חצר בקטן ובקטנה?

75. מה דין שכחה בשדה ובעיר: א. בשכור מעיקרא ב. בזכור ולבסוף שכוח? מהו האופן של "זכור ולבסוף שכוח"?

76. עישרו שאני עתיד למוד... – לשם מה מיהר רבן גמליאל לומר זאת עוד בעודו בספינה?

77. כיצד קונים גט מציאה ומתנה בחצר המשתמרת ובחצר שאינה משתמרת?

78. באיזה קנין הקנה רבן גמליאל את המעשרות לר' יהושע ולר' עקיבא? [מהי הבעיה בכל אחת מהאפשרויות, ומה התשובה לבעיה זו?]

79. מדוע התבואה שבביתו של ר"ג נחשבת כמצויה במקום שאינו משתמר.

80. איזו חצר קונה מדין יד, ואיזו אינה קונה אלא מדין שליחות?

81. באיזה אופן חצר קונה צבי שבור, במציאה ובמתנה?

82. זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר - מה דינו בזריקה באויר ובמתגלגל עג קרקע, כשהפקירו וכשנתנו במתנה? האם קטן זוכה במציאה מדאוריתא או מדרבנן, לפי חכמים ולפי ר' יוסי? מה הנפקמ ביניהם?

83. האם מותר לבנו של פועל ללקט אחריו - א. בפועל שכיר יום. ב. במקבל למחצה לשליש ולרביע שהוא עשיר. ג. כשהוא עני?

84. מדוע מציאת קטן לאביו? מי נחשב קטן?

85. מדוע מציאת הבת שייכת לאביה?

86. למי שייכת מציאת פועל, ולמי שייכת מציאת עבד עברי?

87. מדוע מציאת אשה לבעלה? האם נימוק זה קיים כל היכא שבעלה חייב במזונותיה?

88. מה הם שני הפירושים האפשריים ל"כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי"?

89. המוצא שטר חוב שיש בו אחריות נכסים, והחייב מודה - מה דינו? (לפי רב אסי, אביי, שמואל ור' יוחנן).

90. המוצא שטר חוב שאין בו אחריות נכסים - מה דינו כשהחייב מודה וכשאין החייב מודה?

91. לשם מה קבעו ראש השנה למלכים? (רש"י ותוס')

92. האם חוששים שהלווה יגרום ללקוחות הפסד מרובה ע"מ להרוויח פשיטי דספרא?

93. האם טוענים ליתומים טענת: א. פרוע (כשהשטר אינו מקויים) ב. מזוייף. ג. נאנסו. ד. הפקדון הוחזר (ולמלווה יש שטר על ההפקדה)?

94. המוצא שטר, והלווה טוען שהוא מזוייף, והמלוה בא וקיימו - האם גובה: א. מהלווה עצמו? ב. מיתומים ולקוחות?

95. המוצא שטר, ובא המלוה וקיימו, והלווה אינו לפנינו - האם גובה בו?

96. שטר שאין בו אחריות נכסים - מה דינו? מהיכן גובה?

97. היכן אמר שמואל "אחריות טעות סופר", והיכן צריך לימלך? מדוע?

98. הקונה שדה מחבירו ולא כתב לו אחריות - האם חוזר על המוכר והמכין גובה: א. כשטרפה מלוה. ב. טרפה נגזל?

99. ראובן שמכר שדה לשמעון, ובא בע"ח דראובן לטורפה, האם יכול שמעון להביא עדים שקרובים לראובן (ורחוקים משמעון) להעיד לו?

100. ...יצאו עליה עסיקין - מה הדין בהחזיק בה וכשלא החזיק בה אם נתן מעות? ומה הדין כשלא נתן מעות?

101. הלוקח שדה מן הגזלן ונטרפה ממנו - האם גובה שבח מן הגזלן. (מה הדין אם יש לגזלן קרקע? האם צריך לפרש את השבח?) [שייך גם לדף טו.]

102. מדוע אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים?

103. חפר בורות שיחין ומערות בקרקע של חבירו - האם הניזק יכול לגבות את הנזק מנכסים משועבדים?

104. האם בעל חוב גובה את הזבח למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם?

105. מלוה שטרף מהלוקח חוזר הלוקח וגובה קרן מנכסים משועבדים - מדוע לא טרף המלוה מנכסים אלו?

106. האם בעל חוב גובה את השבח מ: א. לקוחות. ב. מקבל מתנה. ג. יתומים? (ומה דין היציאה?).

107. האשה בכתובתה והבנות במזונותיהן אינן גובות מן הזבח - באילו בנות מדובר, ומאיזה שבח אינן גובות?

108. האם בעל חוב גובה את השבח מלקוחות כאשר מסיק ביה שיעור ארעא בלבד?

109. בעל חוב דמסיק ביה שעור ארעא ושבחא - מה דינו כשבא לגבות מלקוחות כשהקרקע אפותיקי וכשאינה אפותיקי?

110. הלוקח קרקע אפותיקי מן הלווה, ובא המלוה וטרפה - האם הלוקח יכול לחזור ולגבות שבח מן הלווה?

111. הכיר בה שאינה שלו ולקחה - האם יש לו מעות, והאם יש לו שבח? מה הדין כשקיבל עליו אחריות?

112. חזר הגזלן ולקחה מבעלים הראשונים - האם הגזלן יכול לחזור ולהוציאה: א. מהלוקח שקנה ממנו? ב. ממקבל מתנה שקיבל ממנו?

113. גזלן שמכר את הקרקע הגזולה, האם יכול להוציאה מהלוקח כאשר: א. נפלה לו אח"כ בירושה. ב. גבאה בחובו. ג. קיבלה במתנה?

114. באיזה קנין קנה הלוקח את הקרקע, כשהגזלן לקחה מבעלים הראשונים?

115. מדוע לא נאמר שהלוקח קנה את הקרקע ע"י מעותיו שהגזלן חייב לו?

116. מה הדין במקרים הבאים אליבא דר"מ (דאמר אדם מקנה דשלבל"ע) ואליבא דחכמים: א. מה שאירש מאבא מכור לך. ב. מה שאירש מאבא היום מכור לך. ג. שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה תהא קנויה לך מעכשיו. ד. גזלן שחזר ולקחה מבעלים הראשונים.

117. "שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו" - מה הדין אליבא דר"מ אם בא לחזור בו לפני שלקחה? מה הדין אם נקרא השטר קודם שלקחה? מה הדין בשני מקרים אלו אם לא אמר "מעכשיו"?

118. שטר שנמצא, והלווה טוען "פרעתי" - האם חוששים לו א. בשטר הלוואה ב. בשטר אדרכתא ג. בשטר חלטאתא?

119. המוצא שטר בשוק, וחייב מודה - האם צריך לחשש לפי ר' יוחנן ל-: א. שמא כתב ללוות ולא לוה? ב. שמא פרעו ורוצה לחזור וללוות בו? ג. שמא פרעו ועושה קנוניא?