Bookmark and Share
רשימת נושאים:



אנו רוצים להרחיב ולהגדיל את מאגר המבחנים באתר.
כל מי שברשותו מבחנים סגורים (אמריקאיים) בכל נושא תורני שהוא מוזמן לשלוח אותם אלינו לכתובת: beitel@yeshiva.org.il

גמרא ביצה מבחנים דפים טז-מ
ממוצע הציונים עד כה: 74%
מקורות ללימוד לפני המבחן:
מסכת ביצה דפים טז-מ; כולל שאלות על תוס'

אנא סמן את התשובה הנכונה. בסיום המבחן לחץ "סיימתי" וקבל ציון.
[אין חובה לענות על כל השאלות].
1. כשנאכל העירוב לפני שבישל לשבת. (טז:)
א. אם נשאר מהעירוב כביצה מותר לבשל לשבת.
ב. אם נשאר מהעירוב כזית מותר לבשל לשבת.
ג. אם נשאר מהעירוב כל שהוא מותר לבשל לשבת.
ד. אם נחסר כל שהוא מהעירוב אסור לבשל לשבת.

2. התחיל לבשל מיו"ט לשבת ונאכל הערוב באמצע הבישול האם מותר לגמור לבשל ? (יז:)
א. רק על ידי הערמה.
ב. בקדירה שמבשל לצורך יו"ט מותר להרבות לצורך שבת.
ג. אסור לגמור לבשל.
ד. מותר לגמור לבשל.

3. האם מותר לשאוב מים ביו"ט על ידי כלי טמא ? (יח.)
א. אסור לשאוב שעל ידי זה מטהר הכלי ביו"ט.
ב. מותר מכיון שלא הותר לו אלא על ידי שאיבת מים, לא גזרו.
ג. בצנעא מותר בפרהסיא אסור.
ד. נטמא מערב יום טוב מותר, נטמא ביום טוב אסור.

4. היו כליו טהורים ורוצה להחמיר ולהטבילן ביו"ט האם רשאי ? (יט.)
א. אסור להטבילן דאתי לאחלופי כשצריך להטבילן.
ב. מותר להטבילן כיון דאינן טמאים מדינא.
ג. נחלקו בזה אי מותר להטבילן או לא.
ד. כהנים מותרים להטבילם דזריזים הם, ישראל אסור להטבילם.

5. כשיש לישראל שותפות עם גוי בבהמה או בעיסה האם מותר לתקנה ביו"ט ? (כא.)
א. בין בהמה בין עיסה אסור.
ב. בין בהמה בין עיסה מותר.
ג. בהמה מותר, עיסה אסור.
ד. בהמה אסור, עיסה מותר.

6. האם מותר מלאכת כיבוי לצורך אוכל נפש ? (כב.)
א. לכולי עלמא אסור.
ב. לכולי עלמא מותר.
ג. נחלקו בזה למ"ד דאמרינן מתוך וכו' מותר, למ"ד דלא אמרינן מתוך וכו' אסור.
ד. נחלקו בה למ"ד מכשירי אוכל נפש הותרו ביו"ט מותר, ולמאן דאסור מכשירי אוכל נפש, אסור.

7. למה אין צדין ביו"ט ? (כג:)
א. משום מוקצה.
ב. דצידה הוי כמלאכת קצירה דלא הותר ביו"ט.
ג. דאפשר לצוד מערב יום טוב.
ד. גזירה שמא יתן לפניהם לאכול.

8. לרבן גמליאל המתיר ספק מוכן. (כד:)
א. לכולי עלמא מתיר באכילה ובטלטול.
ב. לכולי עלמא מתיר בטלטול ואוסר באכילה.
ג. נחלקו אי מתיר באכילה או לא.
ד. כשאין מראית עין שמא היום הוכנו, מתיר לאכול ולטלטל, וכשיש מראית עין אסור לאכול ולטלטל.

9. האם מותר לשאת אדם בכסא ביו"ט ? (כה:)
א. אסור לשאת משום זילותא דיו"ט.
ב. מותר לשאת דאין בזה מלאכה.
ג. אסור, אבל אדם שרבים צריכים לו מותר.
ד. ברשות הרבים אסור בכרמלית מותר.

10. מה הדין בגרוגרות וצימוקים שיבשו מערב שבת ולא נודע לבעלים ? (כו:)
א. אסורים באכילה דהוי מוקצה.
ב. מותרים באכילה דהוי מוכן.
ג. אם ידע בערב שבת ושכח בין השמשות, מותר. ואם לא ידע, אסור.
ד. אם עשה מעשה בידים בערב שבת להוציאם ממוקצה, מותר. ואם לאו אסור.

11. שפוד שנתעקם האם מותר לתקנו ביו"ט ? (כח:)
א. אסור לתקנו בין ביד ובין בכלי.
ב. מותר לתקנו בין ביד ובין בכלי.
ג. ביד מותר לתקנו, בכלי אסור לתקנו.
ד. ביד אסור לתקנו, בכלי מותר לתקנו.

12. האם מותר למדוד ביו"ט כדי להאכיל בהמה ? (כט.)
א. מותר למדוד בין לבהמתו בין לבהמת חבירו.
ב. אסור למדוד בין לבהמתו בין לבהמת חבירו, שנראה כמודד למכור.
ג. לבהמתו מותר, לבהמת חבירו אסור.
ד. בכלי המיוחד למדידה אסור, בכלי העומד למדידה מותר.

13. המתיר ליקח עצים מן הסמוך לסכך. (ל:)
א. כשאגדן, דלא ביטלן לסכך.
ב. כשחשב עליהם שלא ישמשו לסכך.
ג. הראויים להסקה דלא ביטלם לסוכה.
ד. בראויים לישב עליהם דלא ביטלם לסוכה.

14. למה אסור ביו"ט להביא עצים מן השדה מן המפוזר ? (לא.)
א. משום מלאכת מעמר.
ב. משום טירחא יתירא ביו"ט.
ג. משום מוקצה.
ד. דאפשר להביא מערב יו"ט.

15. איך חותך את הפתילה ביו"ט ? (לב:)
א. חותך בידו.
ב. חותך בכלי.
ג. על ידי שינוי.
ד. באור, ע"י שמדליק באמצע הפתילה ותוחב ב' צידי הפתילה בתוך שתי נרות.

16. למה אסרו חכמים ליטול מעצים שלפניו קיסם לחצוץ שיניו ? (לג.)
א. גזירה שמא יקטום.
ב. הואיל ודקים הם איכא טירחא.
ג. דלא ניתנו עצים אלא להסקה.
ד. גזירה שמא יעשה צבורין לצורך מחר.

17. למסקנת הגמ' למה אין ראיה מהמשנה (מר' אליעזר הסובר דאדם עומד על המוקצה וכו' ואומר וכו') דשבת קובעת למעשר בדבר שלא נגמרה מלאכתו ? (לה.)
א. במשנה מדובר שאמר בפירוש מכאן אני אוכל, קבע למעשר, אבל לא אמר בפירוש לא קבע.
ב. המשנה דנה רק מאיסור מוקצה, ולא מחיוב תרומות ומעשרות.
ג. במשנה מדובר שאם עבר ותקנו, אבל בלא עבר ותקנו לא דנה המשנה.
ד. במשנה ר"א לשיטתו דסובר הפריש תרומה לפני גמר מלאכה קבעה, לכן שבת גם קובעת ואין ראיה לרבנן החולקים.

18. איך מטלטלים דבר המאוס ? (לו:)
א. להוציא מהבית דבר המאוס בפני עצמו, אסור, אגב כלי מותר. גרף של רעי אסור להחזיר.
ב. להוציא מהבית דבר המאוס בפני עצמו מותר, גרף של רעי מותר להחזירו.
ג. להוציא מהבית דבר המאוס בפני עצמו מותר, גרף של רעי נותן בו מים ומחזירו.
ד. בין להוציא מהבית דבר המאוס, ובין להחזיר גרף של רעי מטלטלם בפני עצמם.

19. מסר בהמתו לרועה ביו"ט איך מודדים התחום ? (לז:)
א. מסר לרועה א' כרגלי הרועה, מסר לב' רועים כרגלי הבעלים.
ב. בין כשיש רועה א' ובין כשישנם ב' רועים כרגלי הבעלים.
ג. כשיש רועה א' בעיר כרגלי הרועה, כשישנם ב' רועים כרגלי הבעלים.
ד. כשיש רועה א' כרגלי הרועה, כשישנם ב' רועים הולך למקום ששניהם מהלכים.

20. למה סובר ר' נחמן במילא מבור של עולי בבל ונתן לחבירו דהוי כרגלי מי שנתמלאו לו (למסקנא) ? (לט:)
א. דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, ולכן קנה מי שהגביהו עבורו.
ב. דבור של עולי בבל הוי בור השותפים והממלא מהבור הוי שלוחו.
ג. דסובר דאין ברירה.
ד. דסובר דהמגביה לא קנה לעצמו, ולמי שהוגבה המים קנה במשיכה כשיבואו לרשותו.

שאלות על תוס'
21. מה הדין כשנדר בנזיר וקרבנותיו יביא מדמי מעשר שני ? (כ' ד"ה נזיר)
א. כשאומר הריני נזיר על מנת שאגלח ממעות מעשר שני, יביא קרבנותיו מן החולין.
ב. כשאמר על מנת שאגלח ממעות מעשר שני הריני נזיר, יביא קרבנותיו מן החולין.
ג. בין כשאמר בראשונה הריני נזיר וכו', ובין שאמר בראשונה על מנת שאגלח ממעות מע"ש וכו', יביא ממעשר שני.
ד. בין כשאמר בראשונה הריני נזיר וכו', ובין שאמר בראשונה על מנת שאגלח ממעות מע"ש וכו', יביא מן החולין.

22. דגים שאסור לצודם האם מותר להאכילם ? (כ"ג ד"ה ואין)
א. בשבת וביו"ט אסור דגזרו שמא יצודם.
ב. בשבת וביו"ט מותר דלא גזרו שמא יצודם.
ג. בשבת אסור דגזרו שמא יצודם, ביו"ט מותר דלא גזרו.
ד. בשבת מותר דלא גזרו שמא יצודם, ביו"ט אסור דגזרו שמא יצודם.

23. למה אסור לגרוף תנור ביו"ט (לרבנן) ? (כ"ח ד"ה גריפת)
א. משום מוקצה.
ב. דסובר יש בנין וסתירה בכלים.
ג. גזירה שמא יכבה.
ד. משום מכה בפטיש.

24. למה מותר לסדר השולחנות על הרגליים בשבת ? (ל"ב ד"ה מלמטה)
א. מכיון שתחת השולחן אין מחיצות.
ב. מכיון שלא משתמשים תחת השולחן.
ג. מכיון שעושים רפוי ולא תוקעים בחוזק.
ד. דהוי כמחיצה הנעשית לצניעות.

25. מתי דבר שיש לו מתירים אין מתבטל ? (ל"ח ד"ה ולבטיל)
א. מין במינו בטל, מין בשאינו מינו לא בטל.
ב. מין במינו לא בטל, מין בשאינו מינו בטל.
ג. בין מין במינו בין מין בשאינו מינו לא בטל.
ד. בשנותן טעם לא בטל, אין נותן טעם בטל.