הרב צבי ישראל טאו: הבדלים בין גרסאות בדף

ב[[ישראל|ארץ ישראל]] החל ללמוד ב[[ישיבת הדרום]] (רבו היה [[הרב יהודה עמיטל]]).לאחר מכן עבר ל[[ישיבת מרכז הרב]] שם נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים והקרובים של [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]], שאף אמר עליו<ref>ב[[מוצאי שבת]] [[פרשת נשא]], י"ח סיון תשל"ד.</ref>: "ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכר רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה, ואל הכל" {{מקור|(}}[[הרב אביהו שוורץ]] {{מקור|מתוך התורה הגואלת, ח"ב עמ' קסו)}}. הוא התפרסם כמעמיק בענייני אמונה, ובייחוד בתורת [[הרב קוק]], והחל להעביר שיעורים בישיבה, עד שהפך לאחד הרבנים הבולטים והמשפיעים בישיבה ותלמידיו היו רבים.

עיקר מצות יישוב [[ארץ ישראל]]<ref>המנוסחת על ידי הרמב"ן {{מקור|בהוספות לספר המצוות מ"ע ד|כן}}: "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד [[אומות העולם|זולתנו מן האומות]] או לשממה".</ref> הוא [[כיבו�]] הארץ ושלטון [[עם ישראל]] עליה. ואף שגם היחיד חייב [[עליה לארץ|לעלות לארץ]] ולד��ר בה<ref>ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ ב[[שו"ת]] [[ישועות מלכו]] {{מקור|יו"ד סי' סו בתו"ד|כן}} ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה {{מקור|כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה|כן}}, וכבר המשילו ה[[אחרונים]] למ"ע של [[אכילת מצה]] כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" {{מקור|(כלומר: שאף על העליה ב}}[[גלות]]{{מקור| יש שכר, כמו כל שאר}} [[הכשר מצוה]]{{מקור|)}}.</ref>, מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של ה[[מצוה כללית|מצוה הכללית]] של האומה כגוף לאומי. בתקופת ה[[גלות]], בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת [[מדינת ישראל]] חוזר עם ישראל לקיים את המצוה {{מקור|סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז|כן}}.