קושטא: הבדלים בין גרסאות בדף

קושטא (עריכה)

גרסה מ־03:05, 31 בינואר 2019

נוספו 22,192 בתים , 31 בינואר 2019

←‏גאוגרפיה

ווייצמאן

2,256

עריכות

@@ שורה 46: / שורה 46: @@
 מעבר לקרן הזהב, ברבעים המכונים פרה וגלאטה, היו בימי הביניים רבעי הזרים (סוחרים ונצינים, פיזאנים ואחרים). העיר המודרנית התפתחה לכיוון זה, וכיכר טקסים, הכיכר הראשית של איסטנבול המודרנית, נמצאת מצד זה של קרן הזהב. מן העיר אפשר לצפות אל יבשת אסיה המתחילה מן העבר השני של הבוספורוס.
 {{תמונה רחבה|Panoramic view of Constantinople-1876-6a23331r.jpg|1200px|'''[[צילום פנורמי|תצלום פנורמי]] העיר קונסטנטינופול בשנת 1876''' (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)}}
+==יהדות קושטא - איסטנבול=='''קהילת היהודים באיסטנבול''' ששימשה בירת [[האימפריה העות'מאנית]] הייתה אחת מהקהילות החשובות באימפריה. מקורותיה של הקהילה נעוצים זמן רב לפני [[כיבוש קונסטנטינופול]] (ששמה שונה בעקבות הכיבוש לאיסטנבול) על ידי המוסלמים. כבר משנת 390 לספירה קיימים מסמכים רשמיים המתייחסים ליהודים ב[[קונסטנטינופול]].{{הערה|Joseph Jacobs, Isaac Broydé, Richard Gottheil, "Constantinopole", The Jewish Encyclopedia <http://jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=746&letter=C&search=CONSTANTINOPLE>}}
+== היהודים בעיר בתקופה הביזנטית ==
+[[תיאודוסיוס השני]] (ששלט מאז מות אביו כשהיה בן 7, בשנת 408, ועד 450 לספירה) היה [[האימפריה הביזנטית|הקיסר הביזנטי]] הראשון שהגביל את זכויות היהודים בעיר. הוא הורה לגרשם מתחומי העיר עצמה, והקצה למגוריהם רובע בצדה השני של [[קרן הזהב]], שנקרא סטנום (פרה המודרנית). הקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון]] (ששלט בין 527–565 לספירה) היה הראשון שהתערב באופן ישיר בענייני הדת של היהודים, כשאסר עליהם לחגוג את חג ה[[פסח]] לפני חג ה[[פסחא]] הנוצרי. הקיסר [[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית|הרקליוס הראשון]] (ששלט בין 610–641) אמנם [[מרד הרקליוס|טבח אלפי יהודים בארץ ישראל]] בזמן מלחמתו בפרסים, והורה על הטבלתם לנצרות של כל היהודים הנותרים בממלכתו, אולם אף שאין מסמכים המתעדים את גורל היהודים בקונסטנטינופול באותה תקופה, נראה כי הם קיבלו את חסותם של אשת הרקליוס, [[מרטינה]], ובנו, הרקלונס (שהפך בהמשך לקיסר [[קונסטנטינוס הרקליוס]]).
+בתקופת ה[[איקונוקלאזם]] הביזנטי סבלו היהודים מרדיפות קשות. תחת שלטונו של הקיסר [[לאו הרביעי הכוזרי, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו הרביעי "הכוזרי"]] (שלט 775–780), ומאוחר יותר תחת [[בסיליוס הראשון]] (שלט 867–886) הקהילה אף נחרבה לגמרי. אולם בהיותה הבירה הביזנטית והמרכז המסחרי הגדול של התקופה, הקהילה שבה והשתקמה לאחר ש[[לאו השישי, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו השישי]] (886-911) השיב ליהודים את חופש הדת. [[בנימין מטודלה]], שביקר בקונסטנטינופול ב-1176, סיפר שהיהודים חיו מחוץ לתחומי העיר. הקהילה מנתה אלפיים [[יהדות רבנית|יהודים רבניים]] וחמש מאות [[יהדות קראית|קראים]]. חלקם עסקו בייצור משי, אחרים היו סוחרים, והיו בהם עשירים מופלגים. רבי סולומון המצרי אף שימש כרופאו של המלך, והיהודים נהנו מהשפעתו בשורות הממשל. אם כי היחס אליהם עדיין היה שלילי.{{הערה|1=Ibid}}
+== היהודים בעיר בתקופה העות'מאנית ==
+=== היישוב מחדש של העיר לאחר כיבוש קונסטנטינופול ===
+כיבוש קונסטנטינופול על ידי ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאנים]] שיפר באופן ניכר את מצב היהודים בעיר, ואף הביא לגידול ניכר באוכלוסייתם. הסולטאן [[מהמט השני]] ("הכובש"), הפך את איסטנבול לבירת האימפריה שלו, וראה צורך לאכלס ולשקם את העיר הריקה. למטרה זאת הוא החל להעביר אוכלוסיות מרחבי האימפריה אל העיר. במסגרת מדיניות זו, שנקראה [[טרנספר|סורגון]], לפי המלה הטורקית ל"אלה שהוגלו", הובאו לאיסטנבול יהודים מקהילות מ[[יוון]], [[מקדוניה]], [[אלבניה]], [[בולגריה]] ו[[טורקיה]] של היום. למעשה, בעקבות כך נעלמו כמעט לחלוטין הקהילות היהודיות ב[[אסיה הקטנה]], שאוכלוסייתן הוגלתה לאיסטנבול. כמעט כל היהודים שהובאו לעיר בעשרים השנים בה יושמה מדיניות זו היו [[רומניוטים]]. אמנם לפי החוק נאסר על הסורג'ון לעזוב את איסטנבול, אך מסמכים עות'מאניים שונים מראים כי כבר בשנות השבעים של המאה ה-15 חזרו חלק מהסורג'ון אל [[חבל הבלקן|הבלקן]].{{הערה|1=Minna Rozen, A history of the Jewish community in Istanbul : the formative years, 1453-1566 (Boston, 2002), pp. 44-45}}
+=== השפעת גירוש ספרד על היהודים בעיר ===
+ההגירה של [[יהדות ספרד|יהודי ספרד]] לשטחי האימפריה העות'מאנית החלה במאה ה-14. כיבוש קונסטנטינופול הביא לכך שכוחם של העות'מאנים הפך ידוע גם בקרב יהודי ספרד, שסבלו מיחס קשה מצד השלטונות. [[גירוש ספרד]] הפך את האימפריה העות'מאנית לארץ מקלט למגורשים, ואיסטנבול הפכה ליעד לרבים מהם.{{הערה|1=[[יוסף הקר]], "יוצאי ספרד באימפריה העות'מאנית במאה הט"ז - קהילה וחברה", מורשת ספרד, עורך [[חיים ביינארט]] (ירושלים, 1992), עמ' 460}} לפי נתוני [[מפקד אוכלוסין|מפקד]] עות'מאני מ-1490, חיו באיסטנבול כאלפיים בתי אב משלמי מסים, זאת אומרת, לפי הערכות, מעט יותר מ-12 אלף יהודים, רובם ככולם רומניוטים. במפקד של 1535 כבר נמנו 8,070 בתי אב משלמי מסים, כ-48 אלף יהודים, 30 אלף מתוכם [[יהדות ספרד|ספרדים]]. גודלה של האוכלוסייה היהודית בעיר ירד בהמשך, ובהחלט ייתכן שבשנים סביב 1535 הגיעה ההגירה של יהודי ספרד ו[[יהדות פורטוגל|פורטוגל]] לאיסטנבול לשיאה, ואחריהן המשיכו חלק מהם למקומות אחרים באימפריה.{{הערה|1=Rozen, A history, pp. 51-53}}
+=== היהודים בעיר במאות ה-16 וה-17 ===
+בעקבות הגירת יהודי ספרד ופורטוגל לאיסטנבול, התגבש בקהילה באיסטנבול איזון מסוים בין חלקיה השונים, שהחזיק מעמד עד אחרי [[#השריפה הגדולה של 1660|השריפה הגדולה של 1660]]. בתקופה זו היו היהודים מחולקים באיסטנבול לשלוש קבוצות עיקריות, רומניוטים, ספרדים וקראים. מהמפקדים העות'מאניים עולה כי לאורך מרבית תקופה זו היוו הרומניוטים בין 53% ל-60% מהיהודים הרבניים בעיר, והספרדים היו כ-35%, כשהיתר היו [[יהדות אשכנז|אשכנזים]].{{הערה|1=Ibid}} היהודים היו מסודרים לקבוצות - קהלים - לפי המוצא שלהם, סביב [[בית כנסת|בתי כנסת]] של כל קהל. באיסטנבול היה לכל קהל אוטונומיה מסוימת, וגופים יהודים כלל עירוניים קיבלו החלטות בנושאים שנגעו לכלל הקהילה.{{הערה|1=יוסף הקר, "יוצאי ספרד", עמ' 467}}
+להרחבה, ראו גם [[יהודי ונציה וקשרי המסחר עם האימפריה העות'מאנית]]
+=== מבנה ותפקידי הקהל ===
+לקהל יוצאי ספרד ופורטוגל הייתה הנהגה נבחרת, שנקראה "מעמד". המעמד נבחר לתקופה קצובה - שנה, שנתיים או יותר - והיה בו לרוב ייצוג שווה לבני המעמדות הכלכליים של הקהל, העניים, הבינוניים, והעשירים, למרות העובדה שהם היוו רק מיעוט בקהל. חברי המעמד היוצא מינו את מחליפיהם, וכתוצאה מכך למשפחות ספורות הייתה שליטה במעמד, שהתנהל לרוב בשיתוף פעולה בין העשירים לבינוניים. מתוך המעמד נבחרו בעלי תפקידים, הפרנסים, שניהלו את ענייני הקהל מול השלטונות והקהלים האחרים. נציגי המעמד השתתפו באסיפות של כלל המעמדים בעיר, ששימשו בתור ההנהגה היהודית העירונית.{{הערה|1=שם, עמ' 467-468}}
+בכל קהל היה גם תפקיד שנקרא "מרביץ תורה", שעמד בראש בית הדין של הקהל, והכריע בשאלות בנושאי דת. המרביץ תורה נבחר על ידי המעמד, בהסכמת הציבור, לתקופה מוגבלת. הוא היה גם אחראי להוראה הדתית, בעיקר למבוגרים. הוא דרש בבית הכנסת והיה נציג הקהל באספת מרביצי התורה העירונית, שדנה בנושאי דת שנגעו לכל, כולל חקיקה דתית.{{הערה|1=שם}}
+הקהל סיפק לחבריו שירותים שונים: חינוך לגיל הרך ולנוער; סיוע לעניים וחולים; [[קבורה (יהדות)|קבורה]] ו[[בית קברות]]; ובית כנסת, שהיווה מרכז החיים הקהילתיים. מלבד זאת שילם הקהל את המסים כגוף אחד. אף על פי ש[[מס גולגולת|מס הגולגולת]] שהוטל היה לכאורה אישי, ניהלו הקהלים השונים את המשא ומתן על הרשויות לגבי גובה המסים, ושילמו אותם במשותף. חברי הקהל החליטו בין עצמם מי יזכה לפטור ממסים, כמו [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] בחלק מהקהלים, והם שילמו אותם עבור עניים שלא יכולים היו לעמוד בהם בעצמם. בתי הדין של הקהלים, אף שלא היו להם סמכויות ענישה, דנו במגוון נושאים, כל עוד הסכימה הקהילה להכיר בשיפוטם.{{הערה|1=שם, עמ' 468-470}}
+=== השריפה הגדולה של 1660 ===
+לפי מסמכים עות'מאניים מהמאה ה-17 היו באיסטנבול כמעט 40 קהלים שונים.{{הערה|1=Uriel Heyd, "The Jewish Communities of Istanbul in the Seventeenth Century", Oriens, 6, No. 2. (1953), pp. 299-303}} עד לשריפה הגדולה הקהלים היו מחולקים בהתאם למוצא של הקהילה, ומופרדים בין הקבוצות השונות, הרומניוטים, הספרדים, האשכנזים והקראים, כשהרומניוטים היוו את הקבוצה הגדולה ביותר. למרות העובדה שהיו מגמות של השתלבות ומעבר בין הקבוצות השונות, באופן כללי נשמרה ההפרדה.{{הערה|1=יוסף הקר, "יוצאי ספרד", עמ' 471}}
+במשך מאות שנים היה אזור אמינונו מקום המגורים העיקרי של היהודים באיסטנבול. מסמכים עות'מאניים מסוף המאה ה-16 מראים ש-60% מיהודי איסטנבול חיו באזור אמינונו, רובם רומניוטים.{{הערה|1=Marc David Baer, "The Great Fire of 1660 and the Islamization of Christian and Jewish Space in Istanbul", International Journal of Middle East Studies, 36 (2004), p. 166. . יעקב ברנאי, "קווים לתולדות קהילת קושטא במאה הי"ח", ????, עמ' 60}} ב-24 ביולי 1660 פרצה שריפה בחנות מוצרי קש ממערב לאמינונו, שהתפשטה לכל הכיוונים וכילתה בדרכה שכונות שלמות, שהיו בנויות ברובן מבתי עץ. שני שלישים מאיסטנבול נהרסו בשריפה, ו-40 אלף בני אדם איבדו את חייהם במשך 49 שעות הבערה.{{הערה|1=Baer, "The Great Fire", p. 159}}
+[[קובץ:Istanbul jews.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מפת התיישבות היהודים באיסטנבול בסוף המאה ה-17]]
+הרשויות העות'מאניות, בראשן אמו של ה[[סולטאן]], ה[[ואלידה סולטאן]], [[חדיג'ה טורהן סולטאן]] [Hadice Turhan Sultan], ניצלו את השריפה כהזדמנות לסלק את היהודים מאמינונו, ולהשלים את הקמת [[המסגד החדש|מסגד]] מפואר ברובע, שבנייתו החלה ב-1597, אך ננטשה ב-1603. בהסתמכות על כללי ה[[אסלאם]] האוסרים הקמה של בתי תפילה לא מוסלמיים חדשים, ולעיתים גם על שיפוץ של בתי תפילה ישנים שנחרבו, הורו הרשויות על העברת אדמות בתי הכנסת שנהרסו בשריפה לידי אוצר המדינה. כמו כן צווים קיסריים חייבו את מכירת רכוש היהודים באזור למוסלמים, ואסרו על השכרת מגורים ליהודים. מרבית היהודים עברו לגור בצדה השני של קרן הזהב, ב[[הסקוי]].{{הערה|1=Ibid, pp. 165-170}} מעבר זה גרם לשינויים משמעותיים במבנה החברה היהודית. הסדר הישן, של קהלים עצמאיים המבוססים על בני מוצא משותף שהתגוררו באזור מסוים, נמחק לחלוטין. רבים מהיהודים הצטרפו לקהלים ולבתי הכנסת הסמוכים למקום מגוריהם החדש. תופעה זו הייתה נפוצה בעיקר בקרב חברי קהילת הרומניוטים, שהיו הנפגעים העיקריים מהשריפה ומהמדיניות הרשמית. ואכן, בהשוואה בין מסמכים עות'מאניים משנת 1623 לאלה מהשנים 9–1688, נראה שמספר משלמי המסים הרומניוטים נשאר קבוע, בעוד שאוכלוסיית הספרדים כמעט והכפילה עצמה. בתקופה זו נכנעה הקהילה הרומניוטית ברובה לזו הספרדית, ורבים מחבריה אפילו ויתרו על שפתם היוונית.{{הערה|1=Heyd, "The Jewish Communities", p. 313}}
+=== מעמד הקהילה בעיר ===
+בקהילה היהודית באיסטנבול היו במאות ה-16 וה-17 עשירים בעלי מעמד נכבד, וחלק מהם שימשו בתפקידי מפתח בארמון, כרופאים, מתורגמנים או כנציגי האימפריה במדינות אחרות. אולם בשנות השישים של המאה ה-17 נחלש מעמדם בעיר, כפי שניתן לראות גם מחוסר יכולתם למנוע את סילוקם ממקום מגוריהם המסורתי בעיר. סיבה ראשונה לפגיעה במעמדם הייתה השפעת ה[[שבתאות]], שהציגה את היהודים כקבוצה לא אמינה. כמו כן, האימפריה התמודדה באותה תקופה עם בעיות צבאיות וכלכליות, בעקבות ניסיונה לכבוש את האי [[כרתים]], בו שלטה [[ונציה]]. [[צרפת]] הייתה בתקופה בעלת ברית חשובה של העות'מאנים, והשגריר הצרפתי באיסטנבול הפעיל את השפעתו לטובת הנוצרים בעיר. ואכן, בתקופה זו החלו [[נצרות אורתודוקסית|נוצרים אורתודוקסים]] לשמש בתפקידים הבכירים בארמון שהיו בעבר של היהודים.{{הערה|1=Baer, "The Great Fire", p. 162}}
+=== היהודים בעיר במאה ה-18 ===
+לפי הערכות שונות מספר היהודים בסוף [[המאה ה-17]] באיסטנבול היה כ-25 עד 30 אלף, כעשירית מתושבי העיר, ועד סוף [[המאה ה-18]] האוכלוסייה נשארה קבועה יחסית, או שגדלה מעט, עד ל-40 אלף יהודים. המבנה הקהילתי, החלוקה לקהלים, נשאר זהה לזה שהיה קיים במאות הקודמות, אם כי התחזקה המגמה של מעבר לקהלים המאורגנים על בסיס מקום מגורים, ולא על בסיס מוצא. למרות הירידה במעמדה בסוף המאה הקודמת, הקהילה היהודית בעיר שמרה על שגשוג יחסי גם במאה זו, וחבריה עסקו בתחומים שונים, כמו ייצור סחורות, סחר ופיננסים. לקראת סוף המאה, עם [[האימפריה העות'מאנית#שקיעה (המאה ה-18 עד סוף המאה ה-19)|היחלשותה]] של האימפריה העות'מאנית כולה, ופתיחתה להשפעת המעצמות האירופיות, גם נחלש מעמדה הכלכלי והתרבותי של הקהילה באיסטנבול.{{הערה|1=ברנאי, "קווים לתולדות", עמ' 58–59, 62-65 }}
+=== היהודים בעיר מהמאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה===
+{{להשלים|נושא=יהדות}}
+לקראת סוף המאה ה-19 הקהילה היהודית באיסטנבול מנתה קרוב ל-100 אלף יהודים, בהם הקהילה היהודית-ספרדית הוותיקה וכן אלפי מהגרים מ[[מזרח אירופה]]. בשנת [[1835]] נוסדה על ידי השלטון העות'מאני משרת ה[[חכם באשי]], שבתאוריה היה אמור להיות ראש לכלל הקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית ומייצגן בפני השלטון, אך בפועל היה בעיקר הנציג של קהילת איסטנבול הבירה וסביבתה. ההכרה הרשמית ביהודים כ[[מילט]] ורפורמות ה[[טנזימאט]] שבישרו שוויון רב יותר למיעוטים באימפריה, היו התפתחויות רבות-משמעות נוספות של התקופה.
+חיים יהודיים ערים התנהלו בעיר במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כך למשל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 החלה להתפתח עיתונות יהודית ענפה באיסטנבול. בעיר זאת לבדה יצאו לאור עשרות של עיתונים וכתבי עת יהודיים בשפות [[לאדינו]], [[צרפתית]], [[עברית]] ו[[טורקית עות'מאנית|טורקית]]. מוסדות קהילתיים יהודים רבים פעלו בעיר, ובמהלך המאה ה-19 חל מעבר מחינוך מסורתי לחינוך מודרני. ראשון בתי הספר היהודים-מודרניים בעיר היה בית הספר "אסקולה" שהוקם בשנת [[1854]] על ידי [[משפחת קמונדו]] ולאחריו הוקמו בתי הספר של חברת [[כל ישראל חברים]]. בשנת [[1887]] נוסד בעיר בית החולים היהודי "[[אור החיים (בית חולים)|אור החיים]]" על ידי שורה של רופאים ופילנתרופים מקומיים, כדי לשמש כמוסד [[צדקה]] שיעניק טיפול חינם ליהודים עניים. בשנת [[1898]] נוסד באיסטנבול בית מדרש מודרני לרבנים בראשות ר' [[אברהם דאנון]], משכיל-עברי, משורר והיסטוריון, ומטעם חברת [[כל ישראל חברים]]. בית המדרש שילב לימודים רבניים מסורתיים לצד לימודים כלליים מודרניים וייצא רבנים לקהילות השונות של יהדות המזרח.
+=== החווה החקלאית של יק"א "מסילה חדשה" ===
+ב-1911 הקים הברון הירש ביוזמת הרב שמואל שפירא חווה חקלאית בשם "מסילה חדשה" במרחק כ-25 קילומטרים מאיסטנבול (קושטא) ושימשה תחנת מעבר והכשרה לעולים לארץ ישראל. הטורקים קראו למקום "יהודי צ'יפליק" שפירושו: כפר היהודים. במלחמת העולם הראשונה שהו בחווה חיילים וקצינים יהודים מארץ-ישראל ששירתו בצבא הטורקי. הם נפגשו עם הנוער הציוני ’שבלים בודדות’, לימדום עברית, שירה והווי ארץ-ישראלי. בתום המלחמה בהסכמת יוסף טרומפלדור שימשה החווה כתחנת מעבר והכשרה לחברי ’החלוץ’ מאנשי העלייה השלישית, בדרכם לארץ.{{הערה|זאב ליטמנוביץ, [http://rishonim-e-y.org.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%9C-%D7%9E בית הראשונים - אבן יהודה בית יחיאל]}}
+== היהודים בעיר בטורקיה המודרנית ==
+{{להשלים|נושא=יהדות}}
+==ראו גם==
+*[[הפיגועים באיסטנבול (2003)]]
+==קישורים חיצוניים==
+* {{קתדרה|ירון בן-נאה|סיועה של קהילת איסתנבול ליהודי ארץ-ישראל במאה השבע-עשרה וקשריה עמם|92.5|92, יוני 1999, עמ' 106-65}}
+* נעמי לירן,'[http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/118_neomi.pdf בתי קולנוע באסתאנבול בבעלותם ובניהולם של יהודים, 1908–1945]', '''[[פעמים]]''' 118(2009), עמ' 9–47.
+== הערות שוליים ==
 ==ראו גם==

קושטא: הבדלים בין גרסאות בדף

קושטא (עריכה)

גרסה מ־03:05, 31 בינואר 2019

תפריט ניווט

חיפוש