17,689
עריכות
פרשת ויקרא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
==המנהג להתחיל ללמד ילדים מפרשה זו== | ==המנהג להתחיל ללמד ילדים מפרשה זו== | ||
מנהג ישראל מדורי דורות לפתוח את לימודם של תינוקות של בית רבן בפסוקים הראשונים של פרשת ויקרא - "יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים". יש מחנכים המתקשים בדבר, מפני שנדמה להם שקיים מרחק רב בין עולם הקרבנות לעולמם של הילדים. הרי גם בגיל מבוגר יש קושי בדבר, ומדוע לפתוח את הלימוד דווקא בזה. | |||
ובכל זאת, במקומות שבהם מקיימים בפשטות את דברי המדרש נוחלים הצלחה מרובה. הילדים, מסתבר, אוהבים מאוד דווקא את הפרשיות הללו. שאלותיהם וספקותיהם של הבוגרים אינם טורדים את מנוחתם. הם מתפעמים כשהם מתוודעים לפרטי עבודת המקדש, לרוממות העליונה של עם ישראל בתפארתו. לבבם בוער בהם כשהם לומדים על עולי הרגלים, שבאים לִראות ולירָאות במקום הקודש ומשתפים עמם גם את הצדדים הבהמיים שבהוויתם, הבשר והדם. כל אלו חורטים בנפשם רושם עמוק. | ובכל זאת, במקומות שבהם מקיימים בפשטות את דברי המדרש נוחלים הצלחה מרובה. הילדים, מסתבר, אוהבים מאוד דווקא את הפרשיות הללו. שאלותיהם וספקותיהם של הבוגרים אינם טורדים את מנוחתם. הם מתפעמים כשהם מתוודעים לפרטי עבודת המקדש, לרוממות העליונה של עם ישראל בתפארתו. לבבם בוער בהם כשהם לומדים על עולי הרגלים, שבאים לִראות ולירָאות במקום הקודש ומשתפים עמם גם את הצדדים הבהמיים שבהוויתם, הבשר והדם. כל אלו חורטים בנפשם רושם עמוק. | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
משום כך, אדרבה, "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז". עלינו להניח את קשיינו שלנו בצד, להיטהר מהם לפני שנבוא לעסוק עם טהורים בהלכות הטהרה, ולהאמין בכל לבנו בכוחו של אותו הבל קדוש שאין בו חטא לקשר את מה שהיה אל מה שיהיה, להצמיח תורה שתביא לחידוש כל כבודנו ותפארתנו כבראשונה. אדרבה, בטהרתם של התינוקות נטהר גם אנו. | משום כך, אדרבה, "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז". עלינו להניח את קשיינו שלנו בצד, להיטהר מהם לפני שנבוא לעסוק עם טהורים בהלכות הטהרה, ולהאמין בכל לבנו בכוחו של אותו הבל קדוש שאין בו חטא לקשר את מה שהיה אל מה שיהיה, להצמיח תורה שתביא לחידוש כל כבודנו ותפארתנו כבראשונה. אדרבה, בטהרתם של התינוקות נטהר גם אנו. | ||
==קורבנות== | |||
ספר ויקרא המכונה גם תורת כהנים, עוסק רובו ככולו בדיני קורבנות וקדושה. הפרשנים העניקו להקרבת הקורבנות: | |||
===גישת הרמב"ם=== | |||
הרמב"ם במורה נבוכים<ref>מורה נבוכים חלק ג פרק לב</ref> מסביר כי הקורבנות נועדו לשמש כעין תחליף לעבודת האלילים הגשמית שהיתה לפני מתן תורה. עם ישראל התרגל לעבוד באופן גשמי ו"טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל" לכן ניתנו הקורבנות בתור דרך אמצעית בה יוכל העם לעבוד את ה' גם באופן הדומה לגשמי, ובכך להתקרב גם לבורא המופשט. שיטת הרמב"ם מתבססת ככל הנראה על דברי המדרש בויקרא רבה: {{ציטוטון| "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים", אמר רבי פנחס בן יאיר משל למלך שהיה לו בן אוכל נבילות וטרפות אמר המלך מה לעשות להפרישו אי אפשר שכבר הורגל בכך אבל יסעוד אצלי ויובדל מעצמו היינו דכתיב למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים וגומר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים}}. | |||
===גישת הרמב"ן=== | |||
הרמב"ן הקשה בחריפות על דברי הרמב"ם והוכיח כי אף לפני שהומצאה העבודה זרה, בימי קין והבל וכן בימי נוח- הקריבו כבר קורבנות לה'. בנוסף, מלשון התורה "ריח ניחוח" המוסב על הקורבנות, משמע שאין מטרת הקורבנות רק להסיר את העם מעבודה זרה, אלא יש בהם טעם אחר. לשיטת הרמב"ן על דרך הפשט, מטרת הקורבנות היא להגביר את תחושת החטא אצל האדם. לדבריו, {{ציטוטון| מעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה}} וכאשר האדם סומך ידיו על הקורבן ומתוודה על חטאיו וזורק את דם הקורבן, הוא מרגיש באופן מוחשי כי {{ציטוטון| ראוי שישפך דמו וישרף גופו}} ובכך יגיע לתשובה וכפרה. | |||
===הסבר הכוזרי=== | |||
הכוזרי במאמר שני<ref>מאמר שני אות כה</ref> דן בעניין הקורבנות ומתמקד בפסוק שהובא לעיל "את קורבני לחמי לאישי ריח ניחוחי". לדבריו, אין לפרש את הפסוק כפשטו, שהקורבנות הינן לחמו של הקב"ה ומאכלו, אלא הוא משל לרעיון רוחני. הוא מדייק מכך שהפסוק מדבר על אש (אישי) ומסביר כי הקורבנות הם לחם לאש השורפת אותם, ועל ידי עריכת הקורבנות באופן השלם ניתן להשרות את שכינתו של הקב"ה במשכן ובמקדש, ולחבר את הרוחני בגשמי. | |||
==גישות בחסידות== | |||
בחסידות <ref>עיין שפת אמת (פנחס תרל"ח) וכן בפרי הארץ פרשת תצוה.</ref> מסבירים שעניין הקורבנות הוא להעלות את מדרגת כל הבריאה. לשיטתם, העולם מחולק ל4 רמות- דם צומח חי ומדבר כאשר כל מדרגה נעלית מחברתה. הזריעה באדמה מעלה אותה למדרגת הצומח, היכול להתעלות גם הוא לדרגת חי כאשר ייאכל על ידי החיה וייהפך לחלק ממנה ממש. יוצא אם כן, שכאשר שוחטים את החיה, ניתן להעלות את כל 4 המדרגות הקיימות בה למדרגת קודש. | |||
==לשון קורבן== | |||
בפרשה, מופיע לראשונה בתנ"ך הביטוי קורבן ביחס לזביחה לפני ה', מושג שלאחר מכן חוזר רבות במהלך הספר ואף בשאר חומשי התורה. למרות שגם נוח הקריב קורבנות לה' לא מוזכר אצלו לשון קורבן אלא "ויעל עולות במזבח" (בראשית ח,כ). באותו אופן, כאשר יעקב מקריב קורבן לאלוהי אביו יצחק, שוב מבכרת התורה את לשון הזבח "ויזבח זבחים לאלוהי אביו יצחק" (בראשית מו,א) על פני הקורבן. מאידך, מספר ויקרא ואילך התורה משתמשת בשם קורבן אף יותר פעמים מהשם זבח? | |||
הרב אמנון בזק<ref>ר"מ בישיבת הר עציון</ref> הציע כי ישנו חילוק מהותי בין לשון קורבן ולשון זבח. לשון קורבן הוא מלשון להתקרב (כמו "כאשר הקריב לבוא מצרימה" או "ופרעה הקריב") כך שעל ידי הקורבן ניתן להתקרב אל השכינה. לדבריו, רק לאחר שהקב"ה מצווה את משה באופן מפורט כיצד יש להקריב את הקורבנות ומשרה את שכינתו במשכן, ניתן להתייחס אל ה"זבחים" כ"קורבנות". באותו אופן ניתן לראות כי כאשר הנביאים מוכיחים את ישראל על כך שהם ממשיכים להקריב במקדש למרות חטאיהם, הם אינם משתמשים בלשון קורבן. בין אם בשמואל "החפץ לה' בעולות וזבחים" או אצל הושע "האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה". הנביאים מתייחסים לפעולת הזביחה המנותקת, ולא לפעולת ההקרבה המקרבת בין ישראל לאביהם שבשמיים. | |||
==החטאות== | ==החטאות== | ||
| שורה 31: | שורה 45: | ||
# '''הסנהדרין''' - ככתוב "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל" {{מקור|תנ"ך:ויקרא ד י"ג$ויקרא ד, י"ג}} . כפירוש רש"י: עדת ישראל: אלו סנהדרין, שטעו להורות את האסור שהוא מותר ועשו הציבור על פיהם. | # '''הסנהדרין''' - ככתוב "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל" {{מקור|תנ"ך:ויקרא ד י"ג$ויקרא ד, י"ג}} . כפירוש רש"י: עדת ישראל: אלו סנהדרין, שטעו להורות את האסור שהוא מותר ועשו הציבור על פיהם. | ||
# ו'''המלך'''- המנהיג המדיני, ככתוב "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוקיו אשר לא תעשנה בשגגה ואשם". רש"י, בהתייחסו לנשיא שמקריב קרבן חטאת ומתוודה על קלקולו, אומר "אשר נשיא יחטא" - לשון אשרי. אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו. | # ו'''המלך'''- המנהיג המדיני, ככתוב "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוקיו אשר לא תעשנה בשגגה ואשם". רש"י, בהתייחסו לנשיא שמקריב קרבן חטאת ומתוודה על קלקולו, אומר "אשר נשיא יחטא" - לשון אשרי. אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [https://www.mgketer.org/parasha/24 פרשת ויקרא] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | * [https://www.mgketer.org/parasha/24 פרשת ויקרא] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | ||