משה רבינו: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הוסרו 20,394 בתים ,  28 במאי 2019
אין תקציר עריכה
שורה 102: שורה 102:
===האירועים  המיוחדים===
===האירועים  המיוחדים===
==שלמותו ביחס לאחרים==
==שלמותו ביחס לאחרים==
* שלמות בגופו שהיה נפרד מחומריות, דבר שבא לידי בנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" {{שמות ב, ה|כן}} שפירשו חז"ל {{סוטה יב, א}} שנולד מהול, או שנולד מוכן לנביאות. גם ישיבתו בהר בלי אוכל ומשקה, ועוד אירועים מחייו מבטאים שלמות זו<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - האחת בגופו מזגו וטבע אבריו. אם בענין לידתו, שנאמר בו (לעיל ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא". ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה יב, א) שנולד מהול, רוצה לומר נפרד מהחומריות והתאוות החמריות. ומהם אמרו (שם), שנולד מוכן לנביאות. ומהם אמרו (שם), שנתמלא הבית כלו אורה. ויראה גם כן שלמות גופו מישיבתו בהר שלשה פעמים, וכל פעם מבלי מאכל ומשקה, ומבלי יציאת המותרות הנמשכים אחר המאכל והמשתה, ומבלי שינה ותנומה שנמשך אחר האוכל. לפי שהיה גופו חזק ואמיץ, בלתי מתפעל מהאיכיות ההפכיים. עד שנעשה גופו כטבע הגרמים השממיים בדרך פלא, וקרן עור פניו בפעם האחרונה שישב בהר לחורב ביום ולקרח בלילה ומבלי מאכל ומשתה, שהיה ראוי מפני זה שיחשך משחור תוארו, אז קרן עור פניו והיה ספיריי כגרמיים השממיים. ויורה עוד על שלמות גופו, שבהיותו בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס ליחה (דברים לד, ז). ולהיות גופו בכל כך מהמעלה והשלמות, גנזו הקדוש ברוך הוא ולא ידע איש את קבורתו (דברים לד, ו), כמו שנגנזו בחורבן בית המקדש ארון האלהים ויתר תשמישי קדושה שנגנזו תחת הארץ (יומא נג, ב):</ref>.
* שלמות בגופו שהיה נפרד מחומריות, דבר שבא לידי בנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" {{שמות ב, ה|כן}} שפירשו חז"ל {{סוטה יב, א}} שנולד מהול, או שנולד מוכן לנביאות. גם ישיבתו בהר בלי אוכל ומשקה, ועוד אירועים מחייו מבטאים שלמות זו<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - האחת בגופו מזגו וטבע אבריו. אם בענין לידתו, שנאמר בו (לעיל ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא". ודרשו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה יב, א) שנולד מהול, רוצה לומר נפרד מהחומריות והתאוות החמריות. ומהם אמרו (שם), שנולד מוכן לנביאות. ומהם אמרו (שם), שנתמלא הבית כלו אורה. ויראה גם כן שלמות גופו מישיבתו בהר שלשה פעמים, וכל פעם מבלי מאכ, כט): ":</ref>
 
* שלמות במידות טובות <ref>אברבנאל שמות יט, א-ב - המעלה השנית היא היתה במדותיו. אם היותו מסתפק ומתרחק מהדברים הגשמיים, כמו שיורה עליו ישיבתו בהר זמן הרבה מבלי מאכל ומשתה. וקנה בזה תכונה קיימת, שעוד כל ימיו לא רעב ללחם ולא צמא למים, ולבד היה לוקח מהמזון כפי הנהגת השכל להעמדת החיות, לא לתאוה. ואם פרישותו מהאשה, עד שמפני זה נבהלו בני אדם ויקנאו בו אחיו. ואם יושר תכונותיו. שעם היות שנתגדל בבית המלכות בתכסיסי המלוכה, יצא אל אחיו לראות בסבלותם (לעיל ב, יא). ובהיותו נער קטן בן שנה הבט אל עמל לא יוכל והרג המצרי, וביום השני הוכיח את הרשע: "למה תכה רעך" (שם שם, יג). ובבואו אל ארץ מדין וראה את הרועים עושקים אל בנות יתרו על המים, קם ויושיען וישק את צאנם (שם שם, יז), לחמלו עליהן, הפך אכזריות הרועים. ויראה גם כן שלמות מדותיו, בהיותו משולל מהקנאה והתאוה והכבוד, כמו שהעידה תורה באומרו (במדבר יב, ג): "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". ואמר ליהושע בענין אלדד ומידד (שם יא, כט): "המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יי' נביאים" וגו'</ref>.
 
* שלמות חכמתו בנבואה, שהשיג בנבואה טבעי הדברים כולם עליונים ותחתונים <ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות השלישית בידיעתו וחכמתו שהשיג בנבואתו. כי הוא השיג טבעי הדברים כלם, עליונים ותחתונים. הוא ראה וידע הבריאה הראשונה הכוללת כמו שנבראה, יום ליום יביע אומר, והסתעפות הדורות ומנין שנות הראשונות, והמבול והפלגה וספורי האבות. ראה עניני השכלים הנבדלים ובני האלהים והמלאכים שנראו לאברהם וללוט. וכן עניני הגרמים השממיים ופעולותיהם וממשלתם, שזכר במעשה בראשית. ומי הוא מניע הגלגל העליון, כמו שאמר (דברים לג, כו): "רוכב שמים בעזרך". ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (ראש השנה כא, ב): חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד, שנאמר (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלהים". וכבר ביאר הרמב"ן בהקדמת פירושו לתורה ענין זה המאמר. אמנם שאר הנביאים, רובם לא היו נבואותיהם אלא יעודי עתידות ותוכחה ולמוד. וראה עוד בעניין זה הקדמת התורה לרמב"ן.</ref>.
 
* מוכנותו לנבואה בכל עת, כ[[שכל נבדל]], למרות היותו בעל גוף <ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות הרביעית כי היה מוכן לנבואה בכל עת, ושאר הנביאים לא היו כן. וכבר כתב ההבדל הזה הרב המורה. ואין ספק שזה הענין קשה לציירו. לפי שהדעת נותן שלא יתכן זה אלא בנמצא שלא ישיגהו ההפכיות, והיא מדרגת השכלים הנבדלים מחומר, שבעבור שאין בהם הפכיות ישארו תמיד על ענין אחד ולא יתפעלו מדבר. אבל משה רבינו עליו השלום שהיה מורכב מהיסודות, איך יתכן שיהיה מוכן בכל עת. אבל אמתת הדבר הזה הוא, שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את משה רבינו עליו השלום, ולהשפיע עליו נבואתו מבלי אמצעי, ולכן היה מוכן בכל עת לקבלו. כי אין השפעתו הראשונה יתברך מוגבלת כפי הכנת המקבלים, ומסודרת כפי שפע האמצעיים. וזה נרמז באומרו (דברים ה, כח): "ואתה פה עמוד עמדי". כי נרדמו כחותיו הגשמיות ומתו תאוותיו החומריות, באופן שנשאר מוכן תמיד להדבק בה' אלהים. ולא נשאר לנפשו הקשר עם גופו, אלא כהקשר שכל הגלגל המניע אותו עמו, כי הוא יניעהו והוא נבדל ממנו:</ref>.
 
* שלמות מדרגתו שהושיע את ישראל במופתים ולחם מלחמותיהם - הוציאם ממצרים באותות ובמופתים, לחם מלחמת עמלק, מדיין, סיחון, עוג, בניצחון אלוהי מופלג<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות החמישית שנמצא במשה רבינו עליו השלום, היה, שהוא היה מושיע ומציל ומוציא את ישראל מגלות מצרים ונוצח מלחמותיהם, מה שלא נמצא בנביא אחר. וכמו ששלחו לומר בני ישראל אל מלך אדום (במדבר כ, טו-טז): "וירעו לנו מצרים ולאבותינו, ונצעק אל יי' וישמע קולנו וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים". כי הנה קראו את משה - "מלאך", לא להיותו שליח בלבד, אלא להיותו בערכם כמלאך האלהים להושיעם. וכמו שאמר ישעיהו הנביא (ישעיה סג, יא-יב): "ויזכור ימי עולם משה עמו, איה המעלם מים את רועה צאנו, איה השם בקרבו את רוח קדשו, מוליך לימין משה זרוע תפארתו". וכמו שפירשתי במקומו, שמשה קרע לפניהם את הים, והוא שהוציאם ממצרים במסות באותות ובמופתים, ולחם מלחמת עמלק ומלחמת מדין ומלחמות סיחון ועוג בנצחון אלהי מופלג. אמנם, שאר הנביאים ניבאו על גלותם ועל גאולתם, אבל לא הגיעה מדרגתם לגאול אותם במופתים ולא ללחום מלחמותיהם</ref>.
 
* התחברו בו מעלת שופט, ראש סנהדרין, מלך, לוי, כהן, ונביא גם יחד<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות הששית היה, שמשה רבינו עליו השלום התחברו בו כל מדרגות מעלות האומה ומנהיגיה. כי הנה בישראל היה בית דין קטן היושב בשערים אם לדיני ממונות ואם לדיני נפשות (סנהדרין ב, א). והיה ביניהם עוד בית דין הגדול מסנהדרין גדולה (שם). והיה ביניהם עוד מלך. והיה ביניהם גם כן בענין הרוחני לויים כהנים ונביאים. שהם כלם שש מעלות, מחציתם בענין הגשמי תחתיים שניים ושלישים, ומחציתם בענין הרוחני. והנה במשה רבינו עליו השלום התחברו כל המנויים והמעלות האלה. כי הוא בראשונה שמש בבית דין קטן, וישב משה לשפוט את העם מן הבקר עד הערב (לעיל יח, יג). והיה גם כן בית דין גדול וראש הסנהדרין, שנאמר (שם שם, כו): "את הדבר הקשה יביאון אל משה". והיה מלך, שנאמר (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך", שדרשו חכמינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה לב, ב) עליו. הוא היה משבט לוי שבחר ה' בו. הוא היה כהן ושרת בכהונה גדולה שבעת ימי המלואים (זבחים קא, ב), והיה נכנס לפני לפנים בכל עת, וכמו שדרשו (תורת כהנים ויקרא טז, ב): "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז, ב), אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא. והוא היה רבן של כל הנביאים. הנה אם כן כל המנויים והמעלות שהיו באומה התחברו בו. אבל שאר הנביאים לא היה אחד מהם מלך, וגם שופט לא היה כי אם שמואל הנביא.</ref>.
 
* נבואתו נגלית בפשוטה ואינה במשל ובחידה<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות השביעית היא, האמות וההצדק שהיה בנבואת משה וכל חלקיה. מה שלא היה כן בשאר הנביאים, כי הנה נמצאו בדבריהם דברים מסופקים, להיות נבואותיהם במשלים וחידות, שמפני זה היו בהכרח בדבריהם דברים מדומים ומסופקים, והם פשוטי המשלים. כאלו תאמר: המנורה זהב כולה (זכריה ד, ב), והסיר נפוח (ירמיה א, יג) ודומיהם מהמשלים, שפשוטם ונגליהם היו דברים מדומים, ולא היו כן במציאות בפועל חוץ לנפש. והפתרון והנמשל במראה ההיא הוא האמת הברור. אמנם משה רבינו עליו השלום לא היו דבריו במשל וחידה, וכמו שנאמר (במדבר יב, ח): "ומראה ולא בחידות". ולזה יהיו כל דבריו אמתיים ולא היה בהם קליפה ודבר בטל, לפי שהפשט הנגלה והמכוון הנסתר כלם היו אמת ברור. וכבר פירש הר"ן על זה "בכל ביתי נאמן הוא" (שם שם, ז), רוצה לומר, בכל מה שידבר ויגיד בעולמי נאמן הוא כי אין בדבריו משל כוזב. וכבר העיד הוא עליו השלום זה על עצמו, באמרו (דברים לב, מו-מז): "שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום... כי לא דבר רק הוא מכם". רוצה לומר, שלא יחשבו שיש בדבריו משל וקליפה, ראוי לעוזבו ולקחת הנמשל בלבד. אבל ישימו לב לכל הדברים, כי אין בהם שום דבר.רק ולא כוזב ובטל מעצמו. כי כל מלה ומלה שבאה בדבריו יש בה ענין אלהי נדרש לעצמו ואמתי כפי פשוטו:</ref>.
 
* נבואתו אינה פועלת על ידי כוח המדמה אלא על ידי כוח השכל<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות השמינית היא נבואתו של משה רבינו עליו השלום, שלא היה משתמש בנבואתו בכחו הדמיוני, וזה לא מעט ולא הרבה. כי היה הרוח והשפע הנבואיי המגיע אליו חל על שכלו בלבד במדרגה עליונה, מבלי שתוף המדמה כמו שהיה בשאר הנביאים. ולכן לא באו בדבריו משלים וחידות, כמו שבאו בדברי שאר הנביאים להשתמשם בכח המדמה. וזה הוא מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (יבמות מט, ב) שכל הנביאים נבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו עליו השלום ניבא באספקלריא המאירה. שהבלתי מאירה הוא הדמיון שיקבל השפע אבל חשוך, והמאירה הוא השכל שיקבלהו זך ובהיר. ואתה תדע, שבמעלה הזאת יוכללו כל ארבעת ההבדלים שזכר הרב המורה להבדל נבואת משה משאר הנביאים, כי כאשר תעיין בהם תמצאם כלם על זה היסוד. והמעלה הזאת השמינית היא סבה לשביעית שזכרתי קודם אליה:</ref>.
 
* כל הנביאים מתנבאים מכוחו, הוא הסיבה המקור והמבוע ממנו נמשכה הנבואה אל שאר הנביאים<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות התשיעית, שמשה רבינו עליו השלום היה סבה, מקור ומבוע, שממנו נמשכה הנבואה אל כל שאר הנביאים. כי כמו שהעלול הראשון בשכלים הנבדלים, הוא מקבל השפע מהסבה הראשונה יתברך מבלי אמצעי. והשכל העלול השני נמשך מהעלול הראשון. וכן כלם באותו השתלשלות מקבלים השפע מהעלול הראשון ההוא, וכל מה שיתרחקו העלולים מהראשון תתמעט מעלתם. ככה היה בענין הנבואה, שמשה רבינו עליו השלום היה בה העלול הראשון במעלה, וממנו קבלו כל שאר הנביאים. כי עם היות ששפע האלהי היה חל עליהם כפי הכנותיהם בעצמם, הנה אותה הכנה ושלמות קנו הנביאים כלם ממשה, כי הוא היה אביהם שהולידם בה, והרב שהדריכם בקבלתה. ומניצוץ נבואתו העליונה הוכנה האומה כולה לחול באנשיה הרוח הנבואיי משאר האומות. ולכן אמר הוא עליו השלום (לקמן לג, טו): "ונפלינו אני ועמך", שזכר עצמו ראשונה, ואחר כך העם שזכו לנבואה באמצעותו, כמו שאמר (לעיל יט, ט): "בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". ולכך נאמר בענין הזקנים (במדבר יא, יז): "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם". ואמרו במכילתא (לקמן כ, טז): מאותה שעה שעמדו ישראל בסיני זכו להעמיד מהם נביאים, שנאמר (דברים יח, יח): "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך". ובאלה שמות רבה (כח, ו): אמר רבי יצחק מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן אמר משה לישראל (דברים כט, יד): "ואת אשר איננו פה עמנו היום", וכן הוא אומר (מלאכי א, א): "משא דבר יי' אל ישראל ביד מלאכי", בימי מלאכי, שכבר היתה מידו מהר סיני, ועד אותה שעה לא נתנה רשות להתנבאות. ולהיות משה מאיר לכל הנביאים בנבואותיהם, אמרו חכמינו זכרונם לברכה (בבא בתרא עה, א): פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה. כי כמו שהשמש משפיע אורו על הלבנה ועל שאר הכוכבים, וממנו אורם, כן היה משה בענין הנבואה עם כל שאר הנביאים:</ref>.
 
* נבואתו מהקב"ה באופן ישיר לא על ידי מלאך<ref>אברבנאל על התורה - שמות פרק יט פסוק א-ב - המעלה והשלמות העשירית יהיו קדש לה', והוא שמשה רבינו עליו השלום היה מקבל נבואתו לא מהשכל הפועל ולא מאמצעי אחר מהנבדלים, כמו שאר הנביאים. אבל הפועל והמשפיע הקרוב בנבואתו היה הסבה הראשונה יתברך, מבלי אמצעי אחר. ועל זה העידה התורה (לקמן לג, יא): "ודבר יי' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו", ונאמר (דברים לד, י): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יי' פנים אל פנים". ואין הכונה בזה שהיה מנבא מבלי תגבורת הכח המדמה, כמו שחשב הרב המורה, כי זה כבר פורש באומרו (במדבר יב, ח): "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות". אבל "פנים אל פנים" הוא הודעת הפועל והמשפיע בנבואת משה, שהיה הראשון יתברך. ועליו בקש משה רבינו עליו השלום באומרו (לקמן לג, טז): "ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו". כי שם בהליכת המלאך עמהם ידבר, לא בכח הדמיוני. והדעת הזה הוא יסוד התורה כלה, ועמוד שנשענים עליה שאר המעלות כלם אשר זכרתי, כי המעלה הזאת היתה סבה לכלם כמו שיראה מענינם. ולכן זכרתיה פה באחרונה, כי היא התחלת הכל ותכלית הכל:</ref>.
 
* מבואר בגמרא <ref>במסכת שבת דף צב עמוד ב, וכן בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד/ב - אבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה ואייתי קודשא בריך הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה הוה בעי למשלפה משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה והיינו דכתיב שני רשעים שברת וכדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב שני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבת משה כמה הוה עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה. ויעויין במפרשים שם, מהרש"א ועוד, שזה משל ומתייחס לעניינים של הספירות</ref> שגובהו היה עשר אמות. יש מהמפרשים שבדרך כלל מפרשים דברים דומים בדרך משל, אלא שבגמרא משמע לכאורה שאין זה משל, שהגמרא דורשת דבר זה מהפסוק "הקים את המשכן" והמשכן היה גובהו עשר אמות<ref>תלמוד בבלי מסכת שבת דף צב/א -  "ומשכן גופיה מנלן דכתיב עשר אמות אורך הקרש וכתיב ויפרוש את האהל על המשכן ואמר רב משה רבינו פרשו מכאן אתה למד גובהן של לויים עשר אמה"</ref>. אלא שבדברי רש"י על ברכות דף נד עמוד ב<ref>רש"י ברכות דף נד/ב משה כמה הוי עשר אמין - שהרי הוא הקים את המשכן ודרשינן הקים את עצמו לקומת המשכן, וכתיב ביה עשר אמות אורך הקרש (שמות ל"ו):</ref> משמע שהקים עצמו לקומת המשכן - ומשמע שלא תמיד היה בגובה עשר אמות, אלא באותה פעם שהקים את המשכן, ובפעם שנלחם בעוג. ואם כן נראה שדרך משל הדברים אמורים. ויש לעיין בזה.


==ההבדל בין נבואת משה רבינו לנבואת שאר הנביאים==
==ההבדל בין נבואת משה רבינו לנבואת שאר הנביאים==
משתמש אלמוני

תפריט ניווט