2,221
עריכות
לשון הקודש: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←חובת האב ללמד בנו לשון הקודש=
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
* רמב"ן בפירוש החומש מבאר שנקראת לשון הקודש משום שהיא השפה שבה הקודש נכתב - בה נתנה התורה לעם ישראל, ובה הקב"ה מדבר עם המלאכים. | * רמב"ן בפירוש החומש מבאר שנקראת לשון הקודש משום שהיא השפה שבה הקודש נכתב - בה נתנה התורה לעם ישראל, ובה הקב"ה מדבר עם המלאכים. | ||
* חת"ם סופר (דרוש לח' בטבת, דרוש כד)<ref>דרשות חתם סופר/קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול < דרשות חתם סופר בדף זה מוצגים שינויים ממתיניםלא בדוק קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול[עריכה] ויגש אליו יהודה וכו' כי כמוך כפרעה וגו' ברש"י חשוב אתה בעיני כמלך זה פשוטו, דבר אחר כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת פרעה ולא מצינו שהשיב יוסף שום תשובה רק מיד נתוודע להם ואמר אני יוסף אחיכם הנה ידוע מאמר חז"ל (סוטה לו:) דמלך מצרים צריך להכיר כל הלשונות ופרעה שלא היכר בלשון הקודש היה בסכנה על כן השביע את יוסף שלא יגלה את זאת. [...] אמנם, בעיקרן של דברים להבין כפשוטן שפרעה לא ידע לשון הקודש שהוא שפת ארץ עברים, וכבר כתב רמב"ן שקשה בעיניו מ"ש כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש וכי מאי ראה הוא זה כי ימצאו במצרים מדברים בלשון ההוא, הלא מצרים קרוב הוא ויודעים אותה ואף כי המושל, ועוד קשיא מ"ט לא בקש פרעה מיוסף שילמדנו בסתר לה"ק, ובאיזה חדשים יכול ללמדו הלשון ולא יהיה פרעה נכנע אצל יוסף כדי שלא יעבור שבועתו ויגלה סודו. והבט וראה בפר' כי תשא מה שנדחק רמב"ן (ל, יג), למה אנו קוראים לשון הקודש, מה קדושה יש בה, והעלה הואיל שכל דברי קדושה הנאמרים מהקב"ה אל נביאיו לא היה אלא בו ואם כי אמת נכון הוא, מ"מ אני כמוסיף שאין לשון עבר נקרא לשון קודש. ואקדים. כתיב 'אל גנת אגוז' ירדתי היינו לבית המדרש, ד' אמות של הלכה, ומצאתי גנת - ר"ת גמטראות, נוטריקון, תמורה, ר"ל שכל דיבור ודיבור יש בו - גמטרי' היינו חשבון מספרו, כמשאחז"ל (בעלי תוס' וישב): נסעו מזה מי"ב אחין; שמן משחת קודש יהיה זה לי בגמטריה יב להורות שי"ב הין היו שמן השמחה (כריתות ה:); בזאת יבא אהרן (אחרי) בזאת בגמטריה ת"י כימי בית ראשון (וי"ר שם); יהיה גמטריה שלושים יום לנזירות (נזיר ה'), היינו גמטריאות. ונוטריקון הם ראשי וסופי תיבות כמ"ש חז"ל שבת קה נצטדק ר"ת נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים אנחנו פחז פזתה חבתה זלית שם נה: וכדומה. תמורה היינו להמיר ולהחליף אלף בא"ת ב"ש היא תי"ו, ובאח"ס בט"ע כך, ובאי"ק בכ"ר כך (שם קד.). ואחז"ל באטב"ח של ר' חייא קורים לסהדי מנון, והאריך רש"י בסוכה פרק החליל (נב:) וכל שמות הקדושים של מ"ב וע"ב ושל ברכת כהנים, הכל יוצא מחלופי ותמורי אותיות והיינו גנת אגוז ובעוה"ר משהעתיקו התורה יונית לתלמי המלך ביום ח' טבת והיה חושך ג' ימים לעולם כי החשיכו מאור עינינו כי לא לבד שעל ידי שנמשכו אח"כ ללשונם ונתבטלו כל הכוונות הנזכרים שא"א בשום אופן להעמיסם בלשון אחר, אך נמשכו גם אחר חכמתם היוונית, והעמיסו בתורה בפשוטי המקרא העמיסו עליה חכמת חיצונים מים המרים המאררים. ועל כן יש באגוז ג' קליפות, העליונה רע ומר, ואיננו ראוי אלא לצביעה, והיא הקליפה חכמת יונית רע ומר ואינו אלא צבוע. קליפה שניה המשמרת הפרי היא פירוש הפשוט שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבת סג. והיא משמר תוכו ועל ידה מטלטלים הפרי. והקליפה הדקה הנאכלת עם הפרי, היא כל דרשת חז"ל להוציא מהם עקרי המצוות, דינים חקים ומשפטים על דרך הפשט. ועיקר המאכל הוא מעשה מרכבה וסודות המצוות. והיינו גנת אגו"ז. והנה לשון עבר, כשהוא מדבר בשפת זה אינו יודע מכל הנ"ל אלא כמדבר ללועזים בלע"ז, אבל לשון הקודש הוא המדבר ומכוון בדיבורו במסיח לפי תומו, ויש בתוכו ובתוך תוכו כמה עניינים בגמטריא, ונוטריקון, ותמורת אותיות, והמדבר הזה באופן זה הוא בעל רוח הקודש, והשומע ומבין צריך ג"כ להיות בעל רוח הקודש. והיינו דקאמר יוסף אחר שאמר להם אותם העניינים, למחיה שלחני ולשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, והם הבינו מדבריו שטמון בדברים הללו כמה תמורות וגמטריאות וכמ"ש הבעל הטורים כי פי המדבר אליכם בגמטריא בעגלה ערופה, על כן מדהבינו כך ידעו כי ברוה"ק הוא מדבר, וידעו גם כן כי פיו כן לבו כי אין רוח הקודש שורה על שפת חלקות על כן אמר כי פי המדבר אליכם בלה"ק כנ"ל, ומזה תבינו כפי כן לבי. ואחר שדבר יוסף עם פרעה גם בלשון עבר, שוב דבר עמו באותו לשון עצמו והראה לו שיכול לדבר דבר והמובן ממנו באופן אחר, וזה אי אפשר ללמד לפרעה ולכיוצא בו, וק"ל.</ref> מוסיף שנקראת לשון הקודש משום שהמדבר בה והשומע אותה, אם הם בעלי רוח הקודש יכולים להעביר בה מסרים נוספים על המסרים המילוליים שהלשון עצמה מעמידה את עצמה באופן שיש בה יותר מהמסר המילולי על ידי שימוש ב'גנ"ת אגוז' היינו [[גמטראות]], [[נוטריקון]], ו[[תמורה (- שיטות קידוד)]]. | * חת"ם סופר (דרוש לח' בטבת, דרוש כד)<ref>דרשות חתם סופר/קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול < דרשות חתם סופר בדף זה מוצגים שינויים ממתיניםלא בדוק קצת מדרוש ח' טבת בבהכ"נ הגדול[עריכה] ויגש אליו יהודה וכו' כי כמוך כפרעה וגו' ברש"י חשוב אתה בעיני כמלך זה פשוטו, דבר אחר כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת פרעה ולא מצינו שהשיב יוסף שום תשובה רק מיד נתוודע להם ואמר אני יוסף אחיכם הנה ידוע מאמר חז"ל (סוטה לו:) דמלך מצרים צריך להכיר כל הלשונות ופרעה שלא היכר בלשון הקודש היה בסכנה על כן השביע את יוסף שלא יגלה את זאת. [...] אמנם, בעיקרן של דברים להבין כפשוטן שפרעה לא ידע לשון הקודש שהוא שפת ארץ עברים, וכבר כתב רמב"ן שקשה בעיניו מ"ש כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש וכי מאי ראה הוא זה כי ימצאו במצרים מדברים בלשון ההוא, הלא מצרים קרוב הוא ויודעים אותה ואף כי המושל, ועוד קשיא מ"ט לא בקש פרעה מיוסף שילמדנו בסתר לה"ק, ובאיזה חדשים יכול ללמדו הלשון ולא יהיה פרעה נכנע אצל יוסף כדי שלא יעבור שבועתו ויגלה סודו. והבט וראה בפר' כי תשא מה שנדחק רמב"ן (ל, יג), למה אנו קוראים לשון הקודש, מה קדושה יש בה, והעלה הואיל שכל דברי קדושה הנאמרים מהקב"ה אל נביאיו לא היה אלא בו ואם כי אמת נכון הוא, מ"מ אני כמוסיף שאין לשון עבר נקרא לשון קודש. ואקדים. כתיב 'אל גנת אגוז' ירדתי היינו לבית המדרש, ד' אמות של הלכה, ומצאתי גנת - ר"ת גמטראות, נוטריקון, תמורה, ר"ל שכל דיבור ודיבור יש בו - גמטרי' היינו חשבון מספרו, כמשאחז"ל (בעלי תוס' וישב): נסעו מזה מי"ב אחין; שמן משחת קודש יהיה זה לי בגמטריה יב להורות שי"ב הין היו שמן השמחה (כריתות ה:); בזאת יבא אהרן (אחרי) בזאת בגמטריה ת"י כימי בית ראשון (וי"ר שם); יהיה גמטריה שלושים יום לנזירות (נזיר ה'), היינו גמטריאות. ונוטריקון הם ראשי וסופי תיבות כמ"ש חז"ל שבת קה נצטדק ר"ת נכונים צדיקים טהורים דכים קדושים אנחנו פחז פזתה חבתה זלית שם נה: וכדומה. תמורה היינו להמיר ולהחליף אלף בא"ת ב"ש היא תי"ו, ובאח"ס בט"ע כך, ובאי"ק בכ"ר כך (שם קד.). ואחז"ל באטב"ח של ר' חייא קורים לסהדי מנון, והאריך רש"י בסוכה פרק החליל (נב:) וכל שמות הקדושים של מ"ב וע"ב ושל ברכת כהנים, הכל יוצא מחלופי ותמורי אותיות והיינו גנת אגוז ובעוה"ר משהעתיקו התורה יונית לתלמי המלך ביום ח' טבת והיה חושך ג' ימים לעולם כי החשיכו מאור עינינו כי לא לבד שעל ידי שנמשכו אח"כ ללשונם ונתבטלו כל הכוונות הנזכרים שא"א בשום אופן להעמיסם בלשון אחר, אך נמשכו גם אחר חכמתם היוונית, והעמיסו בתורה בפשוטי המקרא העמיסו עליה חכמת חיצונים מים המרים המאררים. ועל כן יש באגוז ג' קליפות, העליונה רע ומר, ואיננו ראוי אלא לצביעה, והיא הקליפה חכמת יונית רע ומר ואינו אלא צבוע. קליפה שניה המשמרת הפרי היא פירוש הפשוט שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבת סג. והיא משמר תוכו ועל ידה מטלטלים הפרי. והקליפה הדקה הנאכלת עם הפרי, היא כל דרשת חז"ל להוציא מהם עקרי המצוות, דינים חקים ומשפטים על דרך הפשט. ועיקר המאכל הוא מעשה מרכבה וסודות המצוות. והיינו גנת אגו"ז. והנה לשון עבר, כשהוא מדבר בשפת זה אינו יודע מכל הנ"ל אלא כמדבר ללועזים בלע"ז, אבל לשון הקודש הוא המדבר ומכוון בדיבורו במסיח לפי תומו, ויש בתוכו ובתוך תוכו כמה עניינים בגמטריא, ונוטריקון, ותמורת אותיות, והמדבר הזה באופן זה הוא בעל רוח הקודש, והשומע ומבין צריך ג"כ להיות בעל רוח הקודש. והיינו דקאמר יוסף אחר שאמר להם אותם העניינים, למחיה שלחני ולשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, והם הבינו מדבריו שטמון בדברים הללו כמה תמורות וגמטריאות וכמ"ש הבעל הטורים כי פי המדבר אליכם בגמטריא בעגלה ערופה, על כן מדהבינו כך ידעו כי ברוה"ק הוא מדבר, וידעו גם כן כי פיו כן לבו כי אין רוח הקודש שורה על שפת חלקות על כן אמר כי פי המדבר אליכם בלה"ק כנ"ל, ומזה תבינו כפי כן לבי. ואחר שדבר יוסף עם פרעה גם בלשון עבר, שוב דבר עמו באותו לשון עצמו והראה לו שיכול לדבר דבר והמובן ממנו באופן אחר, וזה אי אפשר ללמד לפרעה ולכיוצא בו, וק"ל.</ref> מוסיף שנקראת לשון הקודש משום שהמדבר בה והשומע אותה, אם הם בעלי רוח הקודש יכולים להעביר בה מסרים נוספים על המסרים המילוליים שהלשון עצמה מעמידה את עצמה באופן שיש בה יותר מהמסר המילולי על ידי שימוש ב'גנ"ת אגוז' היינו [[גמטראות]], [[נוטריקון]], ו[[תמורה (- שיטות קידוד)]]. | ||
=חובת האב ללמד בנו לשון הקודש | =חובת האב ללמד בנו לשון הקודש= | ||
* בפרשת "והיה אם שמע" נאמר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים יא, יט). רש"י מביא על כך את דברי הספרי: "לדבר בם - משעה שהבן יודע לדבר, למדהו תורה צוה לנו משה (דב' ל"ג ד), שיהא זה למוד דבורו. מכאן אמרו, ''כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מסיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה, ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו קוברו'', שנאמר "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" | * בפרשת "והיה אם שמע" נאמר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים יא, יט). רש"י מביא על כך את דברי הספרי: "לדבר בם - משעה שהבן יודע לדבר, למדהו תורה צוה לנו משה (דב' ל"ג ד), שיהא זה למוד דבורו. מכאן אמרו, ''כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מסיח עמו בלשון הקדש ומלמדו תורה, ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו קוברו'', שנאמר "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם" | ||
* בתוספתא מפורש: "קטן ... יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון קודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם" (חגיגה (ליברמן) פרק א ה"ב). | * בתוספתא מפורש: "קטן ... יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון קודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם" (חגיגה (ליברמן) פרק א ה"ב). | ||