רבי דוב בער שניאורי: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד בט' ב[[כסלו]] תקל"ד ל[[רבי שניאור זלמן מלאדי]] "בעל ה[[תניא]]", מייסד חסידות חב"ד, ונקרא על שם רבו של אביו, [[רבי דוב בער ממזריטש]], משום שנולד בתוך שנת האבל על פטירתו. מנעוריו הצטיין בכשרונות רבים ומגוונים. בשנת תק"ן, בהיותו בן שש-עשרה, נתמנה על ידי אביו להיות מדריך ב"חדר" בלובאוויטש. בכ"ד ב[[טבת]] תקע"ג נפטר אביו, והוא החל לכהן כאדמו"ר תחתיו, והעביר את חצרו לעיר ליובאוויטש (כיוון שעירו של אביו, לאדי, נחרבה שמלחמה עם נפוליאון).  רוב חסידי אביו הלכו אחריו, אם כי היו גם חסידים שקיבלו את מרותו של [[רבי אהרן מסטראשולה]] (בעל "עבדות הלוי"). בין השניים פרצה מחלוקת עקרונית בענין ה[[דבקות]] החיצונית ב[[תפילה]], והם הפסיקו להתרועע. לפי המסורת המקובלת בחב"ד, בזמן כהנתו התווספו לחסידות כחמישה-עשר אלף חסידים. בשנת תקפ"ב הוציא כרוז בו הוא הקורא לחסידיו בו הוא קורא להם לעסוק בעבודת כפיים וביחוד בחקלאות, וביוזמתו הוקמה המושבה החסידיית הראשונה באוקראינה, רומנובקה, על יד חרסון. הוא אף ישב בעצמו במושבות למשך כחצי שנה כדי להתרשם מקרוב באורח חייהם של המתיישבים ולהכיר את בעיותיהם. הוא המשיך את פועלו של אביו בגיוס כספים למען [[ארץ ישראל]], ובשנת תקע"ט יצא בקריאה ליישב את [[חברון]]. בעקבות מחלה בלבו נאלץ למתן את פעלותיו, והתחלק בעבודה זו עם אחיו ואחיינו. בקיץ תקפ"ה נסע בהוראת רופאיו לקרלסבאד, ובדרך נפגש עם [[רבי עקיבא איגר]] ו[[רבי מרדכי בנעט]]. הפגישה עשתה עליו רושם רב, והוא כתב לבנו שהלוואי וכל חכמי וואהלין, פולין וליטא יהיו כמותם. בתחילת שנת תקפ"ז נאסר עקב הלשנת יהודים עם כמה רבנים נוספים (ביניהם ר' אהרן מסטראשולה), בחשד לאיסוף כספים למרידה במלכות ולשליחת שוחד לטורקים ששלטו בארץ. כששהה בכלא, חסידיו הורשו להכנס אליו כדי לשמוע תורות. בי' ב[[כסלו]] שוחרר ממעצרו, ויום זה הפך למעין חג בקרב חסידי חב"ד.