הרב צבי ישראל טאו: הבדלים בין גרסאות בדף

לאחר פטירת [[הרב צבי יהודה הכהן קוק]] שמינה את [[הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא]] ו[[הרב שאול ישראלי]] לראשי הישיבה אחריו, רצו כמה מתלמידי הרב טאו שכיהנו כר"מים בישיבה למנות אף את הרב טאו לראשותה ואף שלחו לרב שפירא והרב ישראלי מכתב בו נכתב כי אם לא ימונה לראשות הישיבה עד השעה ארבע למחרת, יפרשו רבנים אלו מתפקידיהם בישיבה. הם נענו בשלילה אך לא מימשו את איומם {{הערה|עם זאת, הם ערערו במשך השנים על סמכותם של ראשי הישיבה, בניגוד לעמדת שאר זקני תלמידי הרצי"ה, ועמדת תלמידי מרן הרב קוק זצ"ל - הרב שאול ישראלי ו[[הרב משה צבי נריה]], אשר תמכו ברב שפירא}}.

בשנת תשנ"ז, פרשה קבוצת רבנים זו ([[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וונלסקי]], [[הרב יעקב לבנון]]) בהנהגתו מהישיבה יחד עם חלק מתלמידיה והקימו את [[ישיבת הר המור]]. לטענתם הרב שפירא תכנן להקים בישיבה מכון ללימודי הוראה, דבר שעורר את התנגדותו של הרב טאו. זאת על אף שהרב שפירא הכחיש דבר זה נמרצות ואמר שלא היו דברים מעולם<ref>ראה: הרב אברהם שפירא, ראיון עיתונאי שהופיע בספר "מורשה" ח"א; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62.</ref>. לאחר הפילוג, הוציאו תלמידי הרב טאו חוברת בשם "לדרך הקודש", בה הם מסבירים על חשיבות לימוד התורה בטהרה, ללא מכון לרבנים ואקדמיזציה תורנית, וטוענים כי הרב שפירא לא נהג כך. רוב מוחלט של תלמידי הרצי"ה וזקני רבני הדור חלקו על מעשה המרידה ברב שפירא, ולאחר הפרישה מהישיבה חתמו על מכתב הקורא לפורשים "לחזור בתשובה, לחזור לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא", ביניהם: [[הרב דב ליאור]], [[הרב יעקב אריאל]], [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב זלמן מלמד]], [[הרב יעקב פילבר]], [[הרב אריה שטרן]] ועוד, ואליהם הצטרף אף הראשון לציון הרב [[מרדכי אליהו]] שכתב כי "הרב שפירא הוא רבם של רוב הדיינים והרבנים וראשי הישיבות, וחלילה לערער אחריו או לפלג ממנו, ואין לסייע בכך".

מאז ועד היום נחשב הרב טאו לנשיא ישיבת הר המור, וכמורה דרך לישיבות שהוקמו ע"י תלמידיו (המכונות "ישיבות הקו") בהן [[ישיבת שבי חברון]], [[ישיבת איילת השחר]], [[ישיבת מדברה כעדן]] ועוד.