מצה עשירה: הבדלים בין גרסאות בדף

מנגד, [[תוספות]] מסבירים כי ריש לקיש התיר מצה עשירה לכתחילה ולשיטתו מי פירות אינם מחמיצים כלל. לשיטתם, הברייתא שהובאה בהמשך הגמרא מדברת על מקרה בו הוסיפו למי הפירות גם מים ובמקרה כזה מי הפירות מחמיצים במהירות וקשה לשמור עליהם. כשיטה זו פסק גם ה[[רמב"ם]] {{#makor-new:הלכות חמץ ומצה ה ב|רמב"ם-חמץ-ומצה|ה|ב}} וכן [[המאירי]] חיזק את דברי התוספות כי מי פירות אין מחמיצים בעדות מאת חכמי הטבע שקבעו כי רק מים עשויים להחמיץ את העיסה ולא מי פירות.

==הלכה==

מנגד, ה[[רמ"א]] פסק כי אין נוהגים ללוש במי פירות בפסח. ה[[משנה ברורה]] {{#makor-new:משנה ברורה תסב טו|פרשנות-שו"ע-מ"ב-או"ח|תסב|טו}} הסביר בשיטתו כי הוא מחמיר כשיטת רש"י לעיל כי ייתכן ומי פירות גם מחמיצים, וכן מפני החשש שמא נתערבו מים במי הפירות קודם שהשתמשו בהם לאפייה, ולשיטתו הם אינם מתבטלים. [[ערוך השולחן]] פסק גם הוא לאסור והביא כי נוהגים להביא מצה עשירה לחולים.

==דין עוגיות יין==

בימינו התעורר פולמוס גדול בין פוסקי הספרדים אודות אכילת מצה עשירה. הפולמוס התעורר בעת כהונת [[הרב עובדיה יוסף]] כ[[הרבנות הראשית לישראל|רב הראשי לישראל]], אז הכשיר את מפעל העוגיות "אחים פפושדו" שייצר עוגיות מקמח ויין בלבד. לעומתו, [[הרב מרדכי אליהו]] אסר את העוגיות, ופרסם חוות דעת הלכתית כי עוגיות אלו הינן חמץ גמור. דעתו התבססה על כך שמוסיפים ליין חומר משמר טריות הנקרא "ביסולפיט", שמצורף ליין כנוזל, ולכן העיסה מוחמצת. לאיסור זה הצטרף גם הבא אחריו, [[הרב אליהו בקשי דורון]], שערך התייעצות עם מומחים בכירים בתחום הכימיה של המזון, והגיע למסקנה כי העוגיות הללו אסורות משום שמוסיפים לעיסה אבקת אפיה, המפרישה חומר הגורם להתפחת העיסה.