פילגש בגבעה: הבדלים בין גרסאות בדף

התנ"ך מספר על איש מהר אפרים שלקח לו [[פילגש]] מ[[בית לחם]] שביהודה. לאחר שפלגשו זנתה תחתיו, היא חזרה לבית אביה שבבית לחם, ושהתה שם שנה וארבעה חדשים. האיש הלך לבית לחם לנסות לשכנעה לשוב אליו, ונשאר אף הוא בבית אביה שלושה ימים. ביום הרביעי, כשהתכונן לחזור עם פילגשו להר אפרים, הפציר בו אבי הנערה להשאר עוד יום אחד. בתחילת היום החמישי, מפציר שוב האב כי ישארו לסעוד את לבם בטרם יצאו, ולאחר שנגמרת הסעודה כבר החל הערב לרדת, והאב הפציר בהם שישארו ללון בביתו, אך האיש סרב, ויצא לדרכו. הוא הגיע בחשיכה לאיזור [[נחלת שבט בנימין]], ונערו הציע לו ללון בעיר [[יבוסי]]ת סמוכה. האיש סרב לישון בעיר נכרית, והתעקש ללון בעיר [[גבעה]], בה יושבים בני שבט בנימין. בגבעה, לנו האיש ונערו ברחוב העיר, ואיש לא הזמינם ללון בביתו, מלבד זקן אחד מהר אפרים, שארחו וטיפל בכל צרכיו. בעודם סועדים בבית המארח, התקבצו אנשי גבעה בפתח בית האיש המארח, בדרישה כי יוציא את האורח החוצה, על מנת שיוכלו לקיים עמו [[משכב זכר]] ({{מקור|רש"י שופטים יט כב$רש"י יט כב}} ע"פ חז"ל). האיש מסרב ומציע להם את בתו הבתולה ואת פילגש אורחו לשם כך, אך הם סרבו. האיש הוציא אליהם את פילגש האורח, והם ענו אותה כל הלילה, ובעלות השחר עזבו אותה. היא הגיעה לבית מארחה, ונפלה על פתח הדלת, וכשהאיש יצא מבית מארחו ללכת. ראה את פילגשו נופלת על פתח הבית. הוא קרא לה לבוא עמו, ומשלא ענתה, הבין כי היא מתה. הוא לקח את גופתה אל ביתו, שם ביתר אותה לשנים עשר חלקים, אותם שלח בכל גבול ישראל, וכל מי שראה את הנתחים אמר: "לא נהיתה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עצו ודברו" {{מקור|שופטים יט ל|כן}}.