רבן יוחנן בן זכאי: הבדלים בין גרסאות בדף

באגדות הנקניקיות מסופר על ילד אם בעיות קצת שמן אוטיסט מכוער שלא הולך לו אם בנות כי הוא מכוער רצח ולילד הזה קראו זנו התלמוד מסופר שהיה חשמל באוויר ברור לו שסוף המלחמה יהיה רע ועוד לפני החורבן חש באותות מבשרי רעה, וגער בדלתות [[בית המקדש|המקדש]] שנפתחו מאליהן והיה אומר: "יודע אני בך, שסופך עתיד להיחרב" (ירושלמי יומא מג,ג). כשהחל המצור, והבריונים שרפו את התבואה ב[[ירושלים]], כדי לחייב את העם לצאת למלחמה, מסופר על המלשינים שדקרו אותם וכל המלשינים ימותו שזעק ואמר רק ביבי רק ביבי מתוך שמחת חיים אך לראש הבריונים מטיל האימה בן בטיח (שהיה אחיינו, וכונה "אבא סקרא") אמר שהייתה זו זעקת שמחה מוות לערבים!!

ביבי מלך ישראל חי חי וקיים

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהייתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערבים ימח שימם אמן ימותו כולם, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן-גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה. אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.<ref>כתובות דף סו, ב</ref>}}