אפוטרופוס: הבדלים בין גרסאות בדף

'''כאשר ישנם יתומים קטנים, ממנים אדם שיתעסק בצורכיהם''' {{מקור|(הסוגיא בגיטין נב, בסוגיא זו האריך דברי גאונים ז)}}'''.'''

'''לדוגמא''', האפוטרופוס מוציא, מכניס, בונה, סותר, שוכר, נוטע, זורע בנכסי הקטנים, וכן מאכילן ומשקן {{מקור|(שו"ע חו"מ רצ-ז)}}.

'''במקורו''' נחלקו הראשונים האם הוא מדרבנן מדין הפקר בית דין הפקר {{מקור|(רש"י גיטין לד. ד"ה התם, רמב"ן גיטין נב. (ד"ה הא) בשם יש אומרים)}}, או מדאורייתא מדין זכין, שמעשי האפוטרופוס הם זכות ליתומים {{מקור|(רמב"ן שם בדעת עצמו. ושיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב עמוד רנו חקר האם מועיל מדין זכין או שהוא דין מיוחד שידו של האפוטרופוס כידם. לגבי אפוטרופוס לחלוק בנכסי אביהם מפורש בקידושין מב. שמקורו מהפסוק "ונשיא אחד נשיא אחד ממטה, תקחו לנחול את הארץ" (במדבר לד-יז))}}.

'''הממנה את האפוטרופוס''' הוא המוריש (קודם שמת), ואם לא מינה - בית דין חייבים למנות, שבית דין הוא אביהם של יתומים {{מקור|(שו"ע חו"מ רצ-א)}}.

'''שוטה וחרש''' דינם כקטנים, ומעמידים להם אפוטרופוס {{מקור|(שו"ע חו"מ רצ-כז)}}.

'''אפוטרופוס שמעיד ליתומים''', כגון שמעיד שחייבים להם מעות או שהם חייבים לאחר - יש בזה שלוש דעות האם נאמן {{מקור|(דברי גאונים ז-ב)}}:

א) אינו נאמן {{מקור|(ש"ך חו"מ רצ-טז, והוסיף שאם הלווה מודה שהאפוטרופוס הלווהו מעות של היתומים - כן נאמן, שאז הלווה עשאו שליש)}}.

ב) כן נאמן {{מקור|(שבות יעקב ח"ב קעא)}}.

ג) אם ידו של האפוטרופוס באמצע (שהוא הלווה בשבילם את המעות) - אינו נאמן, אך אם אין ידו באמצע (שאביהם הלווה) - כן נאמן {{מקור|(בשמים ראש קיז)}}.

'''טענה שאינה שכיחה''', אע"פ שבית דין לא טוענים אותה בשביל יתומים (בדין טענינן), אפוטרופוס כן יכול לטעון בשבילם {{מקור|(דברי גאונים ז-ו)}}.

'''חזקת נזיקין''' (כגון היזק ראיה) שאדם החזיק כמה שנים נגד היתום, והאפוטרופוס לא מיחה בו - החזקה לא מועילה, שהרי האפוטרופוס לא יכול למחול בלי תועלת ליתום, וגם אם מחל אינו מחול {{מקור|(דברי גאונים סט-יג)}}.

'''לעשות פשרה''' - נחלקו האחרונים האם האפוטרופוס יכול לפשר עבור היתומים {{מקור|(מהרלב"ח צה: יכול, שו"ת פני משה ח"א ט: לא יכול. הובאו בדברי גאונים ז-יא)}}.

'''אפוטרופוס שפשע''' בנכסי היתומים, כגון שהלווה בלא משכון - בפשטות חייב, אך הרמב"ן חידש שפטור {{מקור|(הובא בש"ך חו"מ רצ-כה)}}. אמנם כשהזיק בידיים גם הרמב"ן מודה שחייב, וכן הוא מודה באפוטרופוס שמינו בית דין {{מקור|(דברי גאונים ז-יג)}}.

'''למכור את נכסי היתומים''' ולהניח את המעות בעסק - אינו רשאי {{מקור|(שו"ע חו"מ רצ-יא)}}, וגם בדיעבד אם עבר ומכר - מכירתו לא חלה {{מקור|(מהריב"ל ח"א עח וח"ד כח, לחם רב רט, דברי גאונים ז-טז)}}.

'''יד האפוטרופוס''' דינה כיד היתום ותפיסתו מועילה עבורם. ולכן יכול לתפוס בשבילם גם כשחב לאחרים, וכן יכול לטעון בשבילם "קים לי" {{מקור|(שו"ת ברכת יוסף כ)}}.

'''כשהיתומים נעשו גדולים''' האפוטרופוס נותן להם את ממון המוריש {{מקור|(שו"ע חו"מ רצ-טז)}}. וזמן גדלותם הוא י"ג לזכר וי"ב לנקבה {{מקור|(ריב"ש תסח, מהריב"ל ח"ב עו, דברי גאונים ז-יז)}}.