16,530
עריכות
גרמא וגרמי: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
הוספת קטגוריה בתבנית מקור
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''נזק שאדם גורם לחבירו בעקיפין''' {{מקור|הסוגיות בבבא קמא צח:, ק., האריכו בזה הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי וש"ך חו"מ שפו-א והלאה}}'''.''' | '''נזק שאדם גורם לחבירו בעקיפין''' {{מקור|הסוגיות בבבא קמא צח:, ק., האריכו בזה הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי וש"ך חו"מ שפו-א והלאה}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', מחיצת הכרם שבין כרמו לבין תבואתו של חבירו שנפרצה ולא גדרה, ולכן נאסרה תבואתו של חבירו מדין כלאיים, חייב משום שגרם לו את ההיזק {{מקור|בבא קמא ק.}}. | '''לדוגמא''', מחיצת הכרם שבין כרמו לבין תבואתו של חבירו שנפרצה ולא גדרה, ולכן נאסרה תבואתו של חבירו מדין כלאיים, חייב משום שגרם לו את ההיזק {{מקור|בבלי:בבא קמא ק.}}. | ||
'''החולקים בדין זה''' הם רבי מאיר וחכמים, שרבי מאיר מחייב בדינא דגרמי וחכמים פוטרים, והלכה כרבי מאיר<ref>בשאלה האם נחלקו גם לגבי גרמא עיין לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בחילוק.</ref> {{מקור|בבא קמא ק.}}. | '''החולקים בדין זה''' הם רבי מאיר וחכמים, שרבי מאיר מחייב בדינא דגרמי וחכמים פוטרים, והלכה כרבי מאיר<ref>בשאלה האם נחלקו גם לגבי גרמא עיין לקמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בחילוק.</ref> {{מקור|בבלי:בבא קמא ק.}}. | ||
'''שיטת הירושלמי''' - כל מושגי הגרמא, בין בנזיקין ובין בשאר התורה, נמצאים רק בבבלי ולא בירושלמי {{מקור|תורת ההיגיון בהלכה (הרב אליעזר ברקוביץ) סיכום ד}}: | '''שיטת הירושלמי''' - כל מושגי הגרמא, בין בנזיקין ובין בשאר התורה, נמצאים רק בבבלי ולא בירושלמי {{מקור|תורת ההיגיון בהלכה (הרב אליעזר ברקוביץ) סיכום ד}}: | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורו של חיוב גרמי''' יש שלוש דעות: | '''במקורו של חיוב גרמי''' יש שלוש דעות: | ||
@ מדאורייתא, והוא דינא (ולא קנסא) {{מקור|רמב"ן בקונטרס דינא דגרמי ד"ה כתבתי, מגיד משנה חובל ומזיק ח-א בדעת הרמב"ם}}, ומקורו בחיוב שבת של נזיקין (שהמזיק לחבירו חייב לשלם לו על הימים שבהם אינו ראוי למלאכה כבידה מחמת ההיזק {{מקור|בבא קמא פג:}}, ואע"פ שהוא נזק בעקיפין). | @ מדאורייתא, והוא דינא (ולא קנסא) {{מקור|רמב"ן בקונטרס דינא דגרמי ד"ה כתבתי, מגיד משנה חובל ומזיק ח-א בדעת הרמב"ם}}, ומקורו בחיוב שבת של נזיקין (שהמזיק לחבירו חייב לשלם לו על הימים שבהם אינו ראוי למלאכה כבידה מחמת ההיזק {{מקור|בבלי:בבא קמא פג:}}, ואע"פ שהוא נזק בעקיפין). | ||
@ מדרבנן, והוא קנסא {{מקור|ר"ת בתוס' בבא קמא נד. ד"ה חמור, דעה שהביא הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי ד"ה ואע"פ, ש"ך חו"מ שפו-א בתחילתו}}, שקנסו חכמים כדי שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בעין {{מקור|ריצב"א בסוף תוס' בבא בתרא כב: ד"ה זאת}}. והסוברים כך אינם צריכים לחלק חילוקים מה נקרא גרמי וחייב ומה גרמא ופטור (כדעה הקודמת), אלא שחכמים קנסו בדבר שהיה נראה להם שכיח ורגיל, ואין לדמות גזירות חכמים זו לזו {{מקור|ש"ך חו"מ שפו-א בתחילתו}}. וכן לדעה זו אינו משלם ע"פ עצמו, ככל קנס {{מקור|ר"ח ורמב"ם כתבו שאינו משלם ע"פ עצמו, ופירש כנסת הגדולה שהוא קנס, הביאם הקצוה"ח לח-א}}. | @ מדרבנן, והוא קנסא {{מקור|ר"ת בתוס' בבא קמא נד. ד"ה חמור, דעה שהביא הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי ד"ה ואע"פ, ש"ך חו"מ שפו-א בתחילתו}}, שקנסו חכמים כדי שלא יהא כל אחד הולך ומזיק לחבירו בעין {{מקור|ריצב"א בסוף תוס' בבא בתרא כב: ד"ה זאת}}. והסוברים כך אינם צריכים לחלק חילוקים מה נקרא גרמי וחייב ומה גרמא ופטור (כדעה הקודמת), אלא שחכמים קנסו בדבר שהיה נראה להם שכיח ורגיל, ואין לדמות גזירות חכמים זו לזו {{מקור|ש"ך חו"מ שפו-א בתחילתו}}. וכן לדעה זו אינו משלם ע"פ עצמו, ככל קנס {{מקור|ר"ח ורמב"ם כתבו שאינו משלם ע"פ עצמו, ופירש כנסת הגדולה שהוא קנס, הביאם הקצוה"ח לח-א}}. | ||
@ התומים חידש שאפשר לומר שהוא מדרבנן והוא דינא, שרבנן קבעוהו לדינא (וזו שיטה ממוצעת בין שתי השיטות דלעיל) {{מקור|קיט-ב, שאף הפוסקים שהוא דינא יכולים לסבור שהוא דרבנן}}. | @ התומים חידש שאפשר לומר שהוא מדרבנן והוא דינא, שרבנן קבעוהו לדינא (וזו שיטה ממוצעת בין שתי השיטות דלעיל) {{מקור|קיט-ב, שאף הפוסקים שהוא דינא יכולים לסבור שהוא דרבנן}}. | ||
'''בחילוק בין גרמא לגרמי''' האריכו הראשונים, שהרי בגרמי - כגון השורף שטרותיו של חבירו - נחלקו רבי מאיר וחכמים ופוסקים כרבי מאיר שחייב {{מקור|בבא קמא ק.}}, ולעומת זאת בגרמא - כגון שזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסילקן - משמע מכמה גמרות שפטור לכו"ע {{מקור|תוס' בבא בתרא כב: ד"ה זאת}}. ויש בזה ארבע דעות: | '''בחילוק בין גרמא לגרמי''' האריכו הראשונים, שהרי בגרמי - כגון השורף שטרותיו של חבירו - נחלקו רבי מאיר וחכמים ופוסקים כרבי מאיר שחייב {{מקור|בבלי:בבא קמא ק.}}, ולעומת זאת בגרמא - כגון שזרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסילקן - משמע מכמה גמרות שפטור לכו"ע {{מקור|תוס' בבא בתרא כב: ד"ה זאת}}. ויש בזה ארבע דעות: | ||
@ גרמי הוא כשהאדם עושה בעצמו את ההיזק לממון חבירו, וגרמא הוא כשאינו עושה בעצמו {{מקור|ר"י בתוס' שם בחילוקו הראשון}}. | @ גרמי הוא כשהאדם עושה בעצמו את ההיזק לממון חבירו, וגרמא הוא כשאינו עושה בעצמו {{מקור|ר"י בתוס' שם בחילוקו הראשון}}. | ||
@ גרמי הוא שבשעת המעשה בא ההיזק, וגרמא הוא שההיזק בא מאוחר יותר {{מקור|ר"י שם בחילוקו השני}}. | @ גרמי הוא שבשעת המעשה בא ההיזק, וגרמא הוא שההיזק בא מאוחר יותר {{מקור|ר"י שם בחילוקו השני}}. | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
'''בחיוב ארבעה דברים''' - צער, ריפוי, שבת ובושת - נחלקו הראשונים: הרמ"ה {{מקור|הובא בקצוה"ח שלג-ב}} סובר שגרמי מחייב רק בנזק אך לא בארבעה דברים, אך הרמב"ן סובר שגרמי מחייב גם בארבעה דברים, ואדרבה, מקורו של גרמי לדעתו בחיוב שבת {{מקור|במחלוקתם דן בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ מב בתחילתו}}. | '''בחיוב ארבעה דברים''' - צער, ריפוי, שבת ובושת - נחלקו הראשונים: הרמ"ה {{מקור|הובא בקצוה"ח שלג-ב}} סובר שגרמי מחייב רק בנזק אך לא בארבעה דברים, אך הרמב"ן סובר שגרמי מחייב גם בארבעה דברים, ואדרבה, מקורו של גרמי לדעתו בחיוב שבת {{מקור|במחלוקתם דן בשו"ת דברי חיים ח"א חו"מ מב בתחילתו}}. | ||
'''מצמצם''', כגון שצמצם את בהמת חבירו בשמש ומתה {{מקור|סנהדרין עו:}}, הוא גרמא {{מקור|אחיעזר ח"ג לז-א, ומביא שהרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי קרא למצמצם "גרמא"}}. | '''מצמצם''', כגון שצמצם את בהמת חבירו בשמש ומתה {{מקור|בבלי:סנהדרין עו:}}, הוא גרמא {{מקור|אחיעזר ח"ג לז-א, ומביא שהרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי קרא למצמצם "גרמא"}}. | ||
'''אנוס''' בגרמי פטור, אע"פ שאונס בנזיקין חייב {{מקור|רמב"ן, והקונטרסי שיעורים בבא קמא יד-יד הוכיח שגם הרמב"ם סובר כך}}. והטעם לזה הוא שאונס מגרע מהמעשה, וגם גרמי מגרע מהמעשה, ולכן כששניהם יחד - גם אונס וגם גרמי - פטור {{מקור|קונטרסי שיעורים שם}}. | '''אנוס''' בגרמי פטור, אע"פ שאונס בנזיקין חייב {{מקור|רמב"ן, והקונטרסי שיעורים בבא קמא יד-יד הוכיח שגם הרמב"ם סובר כך}}. והטעם לזה הוא שאונס מגרע מהמעשה, וגם גרמי מגרע מהמעשה, ולכן כששניהם יחד - גם אונס וגם גרמי - פטור {{מקור|קונטרסי שיעורים שם}}. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
'''במצוות''' - קיום ע"י גרמא מועיל רק למצוות בתוצאה, שהרי התוצאה התקיימה בגרמתו, אך לא למצוות בפעולה, כי עדיין לא נחשב שעשה את המעשה {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה בגדי כהונה הקורע מעיל. אמנם הר צבי על טור או"ח רסג הסתפק אולי גם במצוות עשה של פעולה יוצא ידי חובה בגרמא}}. | '''במצוות''' - קיום ע"י גרמא מועיל רק למצוות בתוצאה, שהרי התוצאה התקיימה בגרמתו, אך לא למצוות בפעולה, כי עדיין לא נחשב שעשה את המעשה {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה בגדי כהונה הקורע מעיל. אמנם הר צבי על טור או"ח רסג הסתפק אולי גם במצוות עשה של פעולה יוצא ידי חובה בגרמא}}. | ||
'''קניין משיכה''' - אם קרא לבהמה ובאה מועיל מדין משיכה {{מקור|קידושין כב:}}. ובטעם לזה נחלקו האחרונים: הנתיבות המשפט {{מקור|קפח-א}} כתב שהוא מדין גרם משיכה, וגרם מועיל במשיכה ובהגבהה, והוסיף שלפי זה יועיל גם במשסה כלב בבהמה ורצה. והברכת אברהם {{מקור|בבא מציעא עא בדפיו אות ג}} חלק עליו וכתב שהגדרת משיכה אינה שימשוך את החפץ, אלא שיעשה מעשה שמביאה למקום אחר באופן שכך הדרך להוליכה, ומכיוון שגם לקרוא לה היא הדרך להוליכה, אם כן זהו המעשה עצמו ולא גרמא. | '''קניין משיכה''' - אם קרא לבהמה ובאה מועיל מדין משיכה {{מקור|בבלי:קידושין כב:}}. ובטעם לזה נחלקו האחרונים: הנתיבות המשפט {{מקור|קפח-א}} כתב שהוא מדין גרם משיכה, וגרם מועיל במשיכה ובהגבהה, והוסיף שלפי זה יועיל גם במשסה כלב בבהמה ורצה. והברכת אברהם {{מקור|בבא מציעא עא בדפיו אות ג}} חלק עליו וכתב שהגדרת משיכה אינה שימשוך את החפץ, אלא שיעשה מעשה שמביאה למקום אחר באופן שכך הדרך להוליכה, ומכיוון שגם לקרוא לה היא הדרך להוליכה, אם כן זהו המעשה עצמו ולא גרמא. | ||
'''שכחת הלימוד''' - דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח {{מקור|יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור}}. | '''שכחת הלימוד''' - דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח {{מקור|יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור}}. | ||