אבהות: הבדלים בין גרסאות בדף

מצב האמהות נקבע בפשטות כשראינו שילדה את הילד, כך שבדרך כלל זו שאלה עובדתית<ref>ראה <makor>בבלי נזיר מט א</makor> - אמו ודאי ילידתיה.</ref>, ואפילו לא ראינו שילדה וולד זה, כל שבניה קטנים והם כרוכים אחריה ונדבקים אצלה, הרי היא בחזקת אמם<ref>קידושין עט ב, ובפירש"י שם; רמב"ם איסורי ביאה כ ו; טור אבהע"ז סי' ג. וחזקה זו מועילה אף לעריות - קידושין פ א, מחלוקת אמוראים; רמב"ם איסורי ביאה א כ; טור אבהע"ז סי' ג.</ref>. לעתים רחוקות יכולה להתעורר שאלת אמהות, כגון במקרה שהוחלפו התינוקות בבית החולים או במקום אחר, בין אם הדבר נעשה בטעות, ובין אם הוא נעשה במכוון, או כשמתעוררת שאלת חטיפה של יילוד, והדוגמה הקלאסית לכך היא משפט שלמה<ref>מל"א ג טז-כב. וראה בפירוש אברבנאל שם, שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרלד (אלף נט), והעמק שאלה, סי' קעא סק"י - בעניין חכמת שלמה בנידון.</ref>.

דמיון בקלסתר הפנים בין הילד לבין האב-הנטען, או בין הילד לבין הנואף-הנטען: מצינו דרשות חלוקות אם יש בדמיון זה משום הוכחה כלשהי לקרבת הדם בין ילד לבין מולידו. יש מקורות שמשמע מהם שהדמיון מוכיח<ref>ב"מ פז א, וברש"י עה"ת ריש פר' תולדות. וראה בתו"ש פכ"ה אות סא. וראה שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תרלד (אלף נט), שביאר את חכמת שלמה במשפט שתי הנשים בדרך זו, עיי"ש.</ref>; ולעומת זאת יש שמשמע מהם, שאשה נואפת יכולה להתעבר מבעלה, אך יכולה היא לצייר בדמיונה דמותו של הנואף, והוולד ידמה לו<ref>במדבר רבה, ט א. וראה גם ברכות כ א, ותנחומא, נשא, ד. וכן כתב בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קסא, שאין לסמוך על דמיון הפנים לפסול את הילד. וראה דברי השופט זילברג ע"א 407/60 פלונית נ' אלמוני, פ"ד ט"ו 212, עמ' 221-219; השופט קיסטר ע"א (ת"א) 363/58 ת.נ. נ' י.פ., פ"מ ל"ג עמ' 229.</ref>.